באר מים חיים, במדבר כ״ג:ג׳

ויאמר בלעם לבלק התיצב על עולתך וגו'. כלומר כיון שאתה העלית העולה כעיקר התיצב עליה כחיוב הבעלים להיות עומדים אצל קרבנם ואני אלכה אולי יקרה ה' לקראתי. כי אם הייתי מעלה בעצמי היה ה' מתגלה אלי אצל קרבני כמו בכל המעלים קרבנות גם שלא הייתי יכול ללכת עבור עמידתי אצל הקרבן. ועתה אלכה אולי יקרה ה' לקראתי כלומר הגם שאתה הקרבת הקרבן, אף על פי כן אם יקרה ה', לא יקרה לקראתך כי אם לקראתי. ואמר לו כן מפני גסות הרוח שבו. ואף על פי כן בלשון ספק אמר לו אולי וגו'. כי אמר שלפי שכבר הזהיר אותו על ישראל אחת ושתים אפשר לא ירצה עוד להתראות עליו. ואמנם כי טוב גערה במבין כתיב (על פי משלי י"ז, י') ולא בכסילים כמוהם. ולזה אמר לו,

ודבר מה יראני והגדתי לך וגו'. כי הנה מקום לבלק לומר לבלעם אמת כי ה' מתגלה אליך לבד ולא אלי. ואמנם אפשר הוא כדרך המעלה באוב שאמרו חז"ל (ויקרא רבה כ"ו, ז') שהמעלה רואה ואינו שומע מה מדבר, והשואל שומע ואינו רואה. ועל כן אלכה אתך לשמוע בעצמי מפי הגבורה מה ידבר ה'. ועל כן אמר לו ודבר מה יראני כלומר כי שם אין אומר ואין דברים ועל כן נקרא חזיון שהוא כמראה לבד כמאמר הכתוב (במדבר י"ב, ו') במראה אליו אתוודע, שהנביא רואה בדמיון שכלו בחידות בדרך משל ומליצה. רק במשה אדון הנביאים נאמר (שם שם, ח') פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות. ועל כן אי אפשר לך לשמוע דברי ה' בדברו אלי כי אין לך שומע מאת המלך מלכו של עולם ברוך הוא, רק ודבר מה יראני והגדתי לך. ועבור כן וילך שפי שהלך יחידי לבדו בלא בלק כי הוא לא יראה ולא ישמע.