איסור והיתר הארוך י״א

א. בשר שהודח ונמלח ושהה שיעור מליחה ונתבשל אחר כך בלי הדחה אחרונה אסור אף בדיעבד דהמלח הואיל ואיסור בלע נ"נ וחוזר ונבלע בבשר ונצטרך מעתה ס' נגד כל המלח דחתיכה עצמה נעשה נבילה דאין בחתיכה ששים נגד כל המלח וליחלוחית דם שעליה וגם נמצא לפעמים חתיכה רחבה וקלישה שאין בה אפי' ל' נגד המלח שעליה והמלח שנשאר על הבשר נחשב כדם גמור אפי' לאחר ששהה שיעור מליחה אף לרש"י ולכ"ע דהא בלע מהדם תוך שיעור פליטתו ואף הקדירה שנתבשל בה אסור מאחר שאין ששים בין הכל נגד הדם.^א)א) וכ"כ בשערים דאם יש ס' בחתיכה ובמים נגד הדם והמלח שעליה מותר: ואפי' אם הושם רק בכעין כלי ראשון כגון בכלי ב' שהיד סולדת בו ונזכר קודם שהתחיל הקדירה להרתיח ואירעו מסתפק במרדכי פ' ג"ה לאוסרו וכ' אע"ג שבעלמא כלי שני אינו מבשל שמא הכא מבשל שפיר משום רתיחת מליחת הבשר דהא עדיין המלח עליו עכ"ל. ונהגו לאוסרו:

ב. וכתב הרוקח ואפי' שומן אווזא שנתבשל בלתי הדחה בתרייתא אסור דהא כנתא גופא יש בה דם א"כ כל שומן הרי הוא כבשר שומן עכ"ל:

ג. וכתב בסמ"ק ומיהו אם הדיחו אפי' רק פעם אחת היטב אחר המליחה מותר בדיעבד:

ד. וכתב בא"ז ודוקא המלח לבדו נעשית חתיכה נבלה אבל החתיכה בשר עצמו לא נ"נ כלל אע"פ שאין בה ששים נגד המלח שעליה דלא שייך זה אלא כשהאיסור דבוק בחתיכה אבל הכא נמס מאליו מיד כשמשימין אותה בקדירה ולכן אם יש ששים אפילו באותה חתיכה עצמה עם המים שבקדירה נגד ליחלוחית דם ומלח שעליה מותר אפי' אותה חתיכה עצמה ואפי' אם נתבשלה לבדה דהא אפי' דם גמור בטל דלא גרע מחלב כ"ש דם זה הנמלח ובטל מתורת דם עכ"ל מהרי"ש. והיינו אם יש במים ותבשיל שבקדרה כ"כ כמו הבשר עצמו הוי שפיר ס' עם הבשר נגד ליחלוחית דם ומלח שהיה עליה ומותר בדיעבד לד"ה דהא לא"ז ושאר קצת הגאוני' הוי ששים בכל החתיכה עצמה לבדה. ולא דמי הכא לבשר שנתבשל בלא מליחה שאנו אוסרין לשם כל החתיכה ומצריכין ששים נגד כולה דהתם נתבשלה בדמה והוי כאיסור הדבק בה ונ"נ אבל הכא החתיכה שנמלחה ושהה כבר פלט כל הדם לחוץ והיא היתר גמור ואין בה איסור אלא הדם שעליה וכשמשימין אותה בקדירה נמס המלח שעליה ואינו נשאר שום איסור דבוק בה כלל^ב)ב) אמנם בהגה"ה במיימוני בפ"ו כתב בשם רשב"א שאף בזו צריך ס' נגד החתיכה עכ"ל הג"ה ונהגו להקל: נמצא שאין איסור בחתיכה זאת יותר מבשאר קדירה ומצטרפין שפיר לבטל ואף הקדירה מותרין אף לכתחילה. וכתב בספר התרומות ואעפ"י שהמלח לטעמא עביד מתבטל שפיר בששים ול"ד לתבלין של א"י דהתם הן גופא דאיסורא אבל הכא אין איסור המלח מגופו אלא מבליעת הדם (הג"ה) וא"כ אינו חמור מאלו היה כולו דם וכל דם מתבטל בס':

ה. וכתב במרדכי פרק כל הבשר וסוף פ' כירה בשם הרב מקוצי ורשב"א וכן ראיתי הלכה שאסרו כל רבותי אפילו בשר שנתייבש בעשן והודח אחר כך הדחה בתרייתא במים רותחין (הג"ה) בכלי ראשון שהעבירו מעל האור אף על פי שנח מרתיחתו אם היד סולדת בהן כמו בבשר לח מאחר שעדיין נדבק הדם בה ולא הודח ואעפ"י שנתייבש מ"מ מאחר שבא למים נעשה לח והדר נבלע בבשר דנהי נמי דהבשר אינו מתבשל מ"מ הדם בולע בו מידי דהוה אכלי דאינו מתבשל דאין שייך בו בישול ואפ"ה בולע ע"י כלי א' עכ"ל. וכן אוסרו ברוקח בשם ריב"ק ור"א מטעם דלא מצינו דבר שבלע איסור ונתייבש דבטל איסורו. מידי דהוה אכתמים דמטמאים וכן בגת אמרינן שהיא לחה כל שנים עשר חדש וכן אוסרו מהר"ר ענשכי"ן ז"ל בדיעבד:

ו. וכ"ש אם נתבשל ממש בלתי הדחה בתרייתא שאסור אפילו בדיעבד כמו בבשר לח^א)א) ראב"ן ור' יעקב הלוי מתירין בשר יבש שנתבשלו בלי הדחה אחרונה ועיין סי' י': וטוב להדיח הדחה בתרייתא של בשר יבש בפושרין (הג"ה) שחזק יותר להסיר הדם והמלח שנתייבש עליו מהצונן:

ז. וכתב במרדכי ובסמ"ק בשר לח או יבש שמלחו יותר מדאי וצריך לשהותו במים כדי למתקן צריך שידיחנו קודם לכן דאם לא כן השרייה חוזרת ומבלע הדם שבמים לתוכו עכ"ל. ומיהו בדיעבד לא נאסר אלא אם שרה במים מע"ל דלא גרע משריית הדחה קמייתא ואין לומר שיחשוב הבשר כרותח גמור מחמת מולחו דעד כאן לא מסתפק במרדכי אלא בחימום דכלי שני אבל בצונן גמור לא דהא יש מים מעורבים בהם ודוקא כשיש רק מעט מים והרבה בשר עד שאין ששים במים עם הבשר לבטל הדם שבמלח דלא גרע השרייה מאלו נתבשל בתוכה לגמרי שמותר בדיעבד כדאיתא לעיל:

ח. מטעם דלעיל אם הדיח אפי' בשר לח ההדחה בתרייתא שלו בכלי חולבת אפי' הבשר מותר בדיעבד בהדחה בעלמא אפי' אם הכלי קצת מלוכלך מחלב. מיהו הדחה מצוננת לא נחשבו כרותח על ידי המלח אפילו לגבי הבשר כדפרישית ומכ"ש שהכלי הקשה סגי בהדחה בצונן דלא גרע מחימום דכלי שני שמותר בדיעבד בהדחה בעלמא כדאיתא לקמן בתשובות הדחות קערות. ומכ"ש שההדחה קמייתא אינה אוסרת כלי בשר או חלב בדיעבד דצונן ותפל הוא וסגי ליה בהדחה בעלמא: