אוהב ישראל, תולדות ח׳

עוד בפסוק הנ"ל. וימצא גו' מאה שערים גו'. ופירש"י ז"ל ואומד זה למעשרות היה. ונ"ל דרש"י ז"ל בא לתרץ. דהלא אחז"ל דאין הברכה מצויה בדבר הנמדד. וכאן היה מדה וגבול שהוצרך ליתן מעשר ממש לא פחות ולא יותר. ואיך נשתלח בו הברכה. לכן פירש"י דאומד זה הי' למעשרות. דהטעם שאין הברכה מצויה בדבר הנמדד הוא משום שהאדם מקפיד למנותו ונותן בו מדה וגבול א"א שיתברך. ולזה פירש"י שהיה זה האומד והמנין עבור מצות מעשר. שהוא דבר שבקדושה. קדושת מעשר וכיון שהשרה על התבואה חיות רוחנית של הקדושה וטבע דבר הרוחני להתפשט ולהתרחב בלי שיעור וגבול. ועי"כ ויברכהו ה':

או י"ל דבדבר הגשמי. המקום מקיף ומגביל הדבר ההוא וא"א ליכנס לתוכו יותר מהחלל של הכלי או מקום המקיפו אשר לא כן ברוחניות שאין מקום יוכל להקיפו והוא מתפשט עד אין שיעור וערך. והנה אחז"ל חמשים ש"ב נבראו בעולם. וכולם היו ידועים למשה רק אחד לא השיג שנא' ותחסרהו מעט מאלהים. ואלו הנש"ב הם בכל חלקי הבריאה ואפילו בצומחים בכל א' כמוס כח ושכל רוחני מכל הנש"ב ואולי שעבור זה שיעור תרומה גדולה הוא תרי ממאה היינו א' מחמשים. כמו בנו"ן ש"ב העליונים הרוחניים יש שער א' שאינו מתגלה לשום א' מבני אדם ואפילו למרע"ה רבן של כל הנביאים. כמ"כ בכל הדברים אשר כמוס בהם כוחות מכל הנש"ב כמו תבואה וכדומה. לזה אמרה התורה להפריש חלק א' מחמשים ויהיה קודש לה'. דוגמת שער החמשים אשר הוא קודש קדשים. וטמיר ונעלם וגנוז מבני אדם. וזהו נק' תרומה גדולה שהוא א' מנש"ב נגד נו"ן גדולה של נוצר חסד שהוא מסטרא דבינה. ושם הם אתוון רברבן כנודע. וא"כ בכל דבר שהצדיק עושה למטה הוא דוגמת הקדושה למעלה. ופותח איזה דרך ושכל לכנוס אל הנון ש"ב הנ"ל. אז נעשה מעובדא זו ג"כ שער א'. כיון שהוא דוגמא למה שלמעלה. ונחשב כאלו הם כפולים. ונמצא ע"י עובדות ופעולות הצדיק המה מאה שערים. כיון שמייחדו מקשר הגשמי עם הרוחני והוא עושה עובדא למטה ומעורר בזה שורשו למעלה המרומז נגד זה שלמטה. ואז שורה על העובדא זו רוחניות הקדושה וממילא חל על הדבר ההוא ברכת ה'. וזש"ה ויזרע יצחק בארץ ההוא שהיה מקום מוגבל ארץ זו. ושנה זו. והי' מוגבל במקום ובזמן. אך ע"י שהמציא מאה שערים שהתעורר במעשיו את הנו"ן ש"ב העליונים וקישר אותם במעשה של מטה. וכללם יחד הגשמי עם הרוחני ונעשו מאה שערים. ועי"ז השרה הברכה על הזריעה זו. וזש"ה ויברכהו ה'. והבן: