אוהב ישראל, פנחס א׳

וידבר גו' פינחס גו' השיב את חמתי גו' תחת אשר קנא גו' ויכפר על גו'. במדרש אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו. והוא פלאי מאי משמיענו המדרש בזה. אכן בהעיר לב ושום שכל י"ל דהנה הש"י וית' מעיד על פינחס שהוא השיב את חמתו והלא כל החוטאים בדבר פעור ובבנות מואב מתו. וכדאי' במדרש ע"פ קח את כל ראשי העם והוקע אותם כו' ומנין היו יודעים מי החוטא. אמר הקב"ה אני מודיען כל מי שטעה הענן סר מעליו והשמש זרחה כנגדו כו' עיי"ש וחוץ לזה מתו במגפה כ"ד אלף ועד כמה ליגוף וליזול. עד שהוצרך פינחס להשיב את חמתו ית"ש. אכן י"ל כי כללות ישראל הם ערבים זה לזה. וע"צ הערבות נתחייבו אז כל ישראל כלייה ח"ו. וע"י קנאת פינחס שככה חמתו ית' וית'. והנה הוקשה להמדרש הנ"ל הלא ידוע ומפורסם בדחז"ל ואנו מאמינים בזה. ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא. וא"כ מהו זה שאמר הש"י למשרע"ה פינחס בן אלעזר גו' הנני נותן לו את בריתי שלום והיתה לו ולזרעו אחריו. הלא זה העולם אין בו כדאי להשתלם בו שכר מצוה. אכן י"ל דהנה פינחס למד ממשה רבינו ע"ה ההלכה למשה מסיני הבועל ארמית קנאין פוגעין בו. ובראותו מעשה זמרי העיר את לבבו לקיים מצוה זו ולקנא קנאת ה' צבאות. בלתי שום כוונה אחרת אך ממילא נסתעף מזה שהשיב את חמתו ית' מעל בנ"י שלא יתחייבו כליה ח"ו עבור הערבות כנ"ל ועד"ז נטל פינחס שכרו בהאי עלמא. על דבר אשר נסתעף ממצוה זו שעשה אבל שכר מצוה ממש שעשה לש"ש לקנאות קנאת ה' צבאות קיים לעד ולעולמי עולמים לעוה"ב. וזהו שאמר המדרש בדין הוא שיטול שכרו. ר"ל גם בהאי עלמא וכנ"ל. וזהו מפורש ג"כ באר היטב בפסוק השיב את חמתי כו' בקנאו את קנאתי כו'. היינו שהוא עשה רק בכוונה זו לקנא קנאתי ועי"ז נסבב הדבר ממילא שהשיב את החימה שלי מעל בנ"י. לכן אמור לו גו' והיתה לו גו' תחת אשר קנא גו' ויכפר על בנ"י. היינו תחת דבר זה שקיים המצוה לקנא קנאת ה צבאות עוד נוסף לזה ויכפר על בנ"י. ולזה בדין הוא שיטול שכרו אבל שכר המצוה גופא קיים ועומד לו לעולם הנצחי שכולו טוב: והבן כ"ז היטב: