אוהב ישראל, מסעי ד׳

ואת הערים אשר תתנו ללוים את שש ערי המקלט ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר גו'. בהעיר לב להבין ולדעת יש לרמז בזה כי מצוה זו נוהגת בכל זמן כי התורה נצחית וע"כ אפילו בזה"ז יש לה שייכות והוא תיקון למכה נפש בשגגה. ר"ל מי ששגג בחטאים ועונות ומשחית את נפשו הוא יעשנה. ר"ל שיעשה תיקון זה. בקבלת עמ"ש באהבה שלימה ובמס"נ גדול באמת בכל לבבו להש"י בהששה תיבות שמע ישראל כו'. והמה בחי' שש ערי מקלט. ועליהם תתנו מ"ב עיר. הוא בחי'. פ' א' של ק"ש שהוא ואהבת. שיש בה מ"ב תיבות. והיינו קבלת אהבתו ית' ותורתו בכל לב ונפש. וע"י המס"נ באמת בכל לבבו לקבל עליו עמ"ש. וע"י קבלתו באמת אהבת הש"י בכל לבבו בזה נתכפר לו על שהכה את נפשו בשגגה. ובגמ' מכות איתא. א' אביי שש ערי המקלט הללו קולטות בין לדעת ובין שלא לדעת ומ"ב עיר הללו לדעת קולטות. ושלא לדעת אינן קולטות ע"כ. ויבואר זה ג"כ ע"פ דרכינו. כי וא"ו תיבות הראשונות שבהם צריך למסור נפשו רוחו ונשמתו להש"י באמת ובתמים. בין שעושה דברים אלו באמת בדיעה והשכל. ובין שמס"נ הוא גדול כ"כ עד אשר כמעט יצא מדעתו ובחי' זאת כפי הנראה שבכאן הוא יותר חשובה ויקרה מהראשונה וכמבואר בהפוסקים בכמה מקומות. כי בכ"מ בין האחרון הוא יותר פשוט מן הראשון. נמצא שאלו השש תיבות קולטות בין לדעת בין שלא לדעת כנ"ל. אמנם בהמ"ב תיבות של פ' ואהבת כו'. ששם הוא קבלת אהבתו ית' ואהבת התוה"ק והמצות. לזה צריך דוקא דעת ושכל גדול. ובפרט מי שזכה להשכיל בהשכלתו במושכלות העליונים אבל שלא לדעת אינן קולטות. והש"י יזכנו לעבדו ולאהבה אותו ית' באמת ובתמים ובדעת וכיה"ר אמן. והבן כ"ז היטב: