אוהב ישראל, לפסח ח׳

ברוך שומר הבטחתו לישראל וגו' את הקץ וגו' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' והיא שעמדה לנו וגו' מצילנו מידם. הנה הרמב"ם ז"ל מקשה מפני מה נתחייב פרעה ועמו על שהשתעבדו בישראל הלא כך גזר הש"י בברית בין הבתרים כמפורש בתוה"ק כי גר יהיה זרעך גו' ותירץ דבשלמא אם היתה הגזירה מפורשת בפרטית על איזה אומה שישתעבדו בישראל היינו אם היה מפרש הקב"ה בגזירתו שיהיו גרים באמ"צ ועבדום וענו אותם אז היה פרעה ועמו צדיקים בנידון זה ונקיים מהעונש מפני שקיימו גזירת המקום ב"ה אך באמת גזירתו היתה סתומה היינו שאמר כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ולא פירש דוקא תחת איזה אומה ישתעבדו וא"כ כאו"א מאוה"ע היה יכול להשמט עצמו מזה ושלא לשעבד את ישראל ולהתנצל בטענה כי לא עליו נאמר גזירה זו שיהיה הוא שליח בדבר ואפשר ע"י אחר ופרעה עצמו בחר בזה מרצונו וחפצו הרע והעביד את בנ"י בפרך לכך קיבל שכרו בשלימות כראוי לו והראב"ד ז"ל תירץ כפשוטו דהקב"ה נפרע מן הרע במי שהוא רע יותר ממנו כדי שיתמלא סאתו בזה ויפרע אח"כ ממנו ג"כ וכמ"ש הוי אשור שבט אפי גו' כהתימך שודד תושד גו' ועוד תירץ שהגזירה לא היתה שישתעבדו בישראל בעבודה המפרכת ומשברת את הגוף רק ועבדום וענו אותם קצת ע"ד אני קצפתי מעט והם עזרו כו' עיי"ש. והנה על הקושיא שהגזירה היתה וענו אותם ארבע מאות שנה ובאמת לא היו ישראל משועבדים במצרים רק ר"י שנים כמנין רד"ו. וכבר תירצו המפרשים דקישוי השיעבוד השלים מנין ת' שנה. או י"ל שהתחלת הגזירה היתה משנולד יצחק. והשל"ה הק' תירץ דהדיבור של ב"ו אינו כלום כי התעיף עיניך בו ואיננו ואינו נגמר גזירתו עד שיעשה הדבר בפועל אמנם דיבורו של הקב"ה חשוב כמעשה ממש כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו נמצא תיכף ומיד שיצאה מפיו הק' בהוב"ש כביכול הגזירה כי גר יהיה זרעך גו' הרי הוא כאלו כבר עשוי ונתקיימה ולכן אל תתמה על החסרון ק"ץ שנה מן הגזירה כי מאז שנגזרה תיכף ומיד התחילה ע"כ מהראוי ונכון למנות הת' שנה מברית בין הבתרים: ועפ"ז יתיישב דברי המד"ר ע"פ ההוא אמר ולא יעשה זה קאי על הגזירה כי גר יהיה זרעך גו' ארבע מאות שנה זהו אף שאמר הקב"ה אעפ"כ לא יעשה אבל מה שהבטיח ואח"כ יצאו ברכוש גדול ודיבר ולא יקימנה בתמיה ובודאי יקיים הש"י דברו הטוב כאשר הבטיח ולכאורה הוא פלא גדול וכי משוא פנים יש בדבר שמקצת דבריו יהיה בטל ומקצתו קיים ולדברינו הנ"ל יבואר ע"נ דבשלמא הגזירה של תי"ו שנה כיון שיצאה מפיו של הש"י כביכול היה נחשב כמעשה וכאלו כבר התחילה הגזירה וזש"ה ההוא אמר ולא יעשה ר"ל הלא אצל הקב"ה אין הבדל בין אמירה לעשיה רק דיבורו הוא מעשה ממש לכך אל יקשה לך על שנחסר ממנין ת' שנה כיון שהיה הגלות אצלו כבר בכח ועבור זה גם הדיבור של הש"י שהבטיח ואח"כ יצאו ברכוש גדול צריכים לקיים להכנ"י וז"ש ודיבר ולא יקימנה בתמי' וז"ש בעל הגדה ברוך שומר הבטחתו לישראל ר"ל שקיים את דברו שהבטיח לנו ואח"כ יצאו ברכוש גדול אף שהגזירה של ת' שנה לא נגמרה בשלימות ועל זה אמר שהקב"ה חשב את הקץ ר"ל מנין ק"ץ שנחסר מן הת' שנה חישב לעשות ובזה נשלם שהמחשבה של הקב"ה נחשב כמעשה וכדברי השל"ה הנ"ל וזש"ה והיא שעמדה לאבותינו כו' שלא אחד בלבד ר"ל שלא נגזר על אדם ואומה פרטי אלא סתם על איזה אדם ואומה יהיה מי שיהיה. לכך כל מי שירצה ויפשוט ידו להשתעבד בנו ולעשו' עמנו רע אז שכרו לא יקופח וכנ"ל וזש"ה ולכך הקב"ה מצילנו מידם ועושה נקמה בכל העושה עמנו רעה על שהעיזו פניהם ומסרו נפשם להשתעבד בנו. וכדברי הרמב"ם ז"ל: