אוהב ישראל, ויצא ז׳

וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם וגו'. יש לרמז בזה סודות נפלאים אחרי אשר חנן ה' בדיעה והשכל. והוא כי ידוע שהאדם הוא עולם קטן בחי' קומה שלימה וכמ"כ כל העולמות הנבראים היצורים והנעשים כולם הם בחי' קומה שלימה. ויש עולמות ק' שהם בבחי' רא"ש ויש שנק' בבחי' מו"ת. וחוט"ם ועיני"ם ואזני"ם וידי"ן ורגלי"ן. וכן בבחי' כל האיברים כביכול ובכל עולם ועולם יש אלפי אלפים עולמות עד אין מספר. ובאותן עולמות הנק' ידי"ן ורגלי"ן יש בהן אחיזה ויניקה להחיצונים ר"ל בסוד טופרין דידי"ן ובפרט טופרין דרגלי"ן. והכל כפי אשר עלה במחשבתו ית' ובחכמתו להצטרכות העולם. ויעאע"ה הוא בחי' כסא לכבודו ית' כנודע. ואית כסא לכסא אלפי אלפים מדריגות. ויש בחי' כסא רם ונשא. והוא היה כביכול ממש בחי'. כסא ומרכבה עילאה לכבודו ית' וית'. כי מדתו מדת האמת שהוא מרכז לכל העולמות הק' העליונים. וכמ"ש לו הש"י והנה אנכ"י עמך אנכי גימ' כסא. כי הבורא בהוב"ש לית מחשבה ורעיון תפיסא ביה כלל. ואיך יוכל להתאר בבחי' אנכ"י. וז"ש הש"י ליעקב מה שאנכי מתאר את עצמי כביכול בבחי' אנכ"י שהוא הבחי' הראשונה הוא עמך. היינו ע"י מדתך ובחינתך. כי אנכ"י מספר כסא ואיבריו הק' של יעאע"ה היו כולם כאחד מזוככים ומוטהרים וקדושים בבחי' מרכבה לעלמין עילאין קדישין. והנה בעת שנצטרך ללכת לחרן דרך ארצה בני קדם. אשר המה מעוננים וקוסמים וקליפות חיצונים כמ"ש רז"ל ע"פ ולבני הפילגשים גו' מתנות וישלחם גו' ארץ קדם. עיי"ש. והיה מתירא שלא יהיה להחיצונים איזה יניקה ח"ו מגופו הק' והטהור בדרך הילוכו שם. ובפרט מבחי' רגלין וטופרין דרגלין וכנ"ל. ולזאת התחכם יעאע"ה. וישא את רגליו. היינו שהעלה לקשר אפילו עלמא דרגלין לעילא לעילא. ונשאם וכללם בהאיברין דלעילא מנהון. לבל יהיה להם עוד שום שליטה ואחוזה בהם כלל. ואז נעשה מובטח בלבו לילך ארצה בני קדם. וכאשר עשה חכמה וייחוד הלזה אז וירא והנה באר בשדה. בא"ר הוא בחי' תורה שבכתב. בשדה הוא בחי' חקל תפוחין קדישין. והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה. דידוע שיש ד' בחי'. טעמי"ם. נקודו"ת. תגי"ן. אותיו"ת. והם בסוד נפש רוח נשמה ונשמה לנשמה. והוא סדרן מתתא לעילא. אתנ"ט. ואלו גי' בחי' טנ"ת. המה מוליכין ומפרשין ומפסיקין פסקי טעמים של האותיות וזהו בבחי' ג' עדרי צאן. היינו ג' בתי' אלו טנ"ת. הם רובצים על אותו באר מים חיים בחי' אותיות התורה. כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים. הג' בחי' הנ"ל לכל העולמות. כי עכ"ז עיקר המשכה והשקאה לכל העולמות הוא ע"י אותיות התורה. והאבן גדולה ע"פ הבאר. אותיות נק' אבנים כנודע מס"י ויש א"ב בהתורה מאותיות גדולים. ויש א"ב מאותיות קטנים. כנמסר לנו במסורה. והא"ב הגדול הוא מבחי' חכמה ובינה. וזהו אב"ן א"ב. הוא בחי' אב"א חכמה עילאה קדישא. ונו"ן שערי בינה. וזהו והאבן גדולה ע"פ הבאר. ר"ל תורה שבע"פ שגם היא נק' בא"ר וכמבואר אצלינו לעיל. ונאספו שמה כל העדרים. היינו כל העולמות וגללו את האבן מע"פ הבאר ואח"כ והשקו את הצאן. יוכלו להשקות הצאן קדשים כי מקודם לא יוכלו ליהנות ולקבל מאור הבהיר בשחקים משפע חכמה ובינה לרוב בהירותו. ואח"כ והשיבו את האבן למקומה הראוי לה. ויאמר להם יעקב אחי והלא כולכם מאי"ן אתם כי כולם בחכמה עשית. והחכמה מאין תמצא ועל מה זה השתנות המדריגות. ויאמרו מחרן אנחנו. חר"ן הוא מספר ג' שמות אלהי"ם. שהם מוחין דקטנות בחינות דינים אשר עשה וצמצם הבורא בהוב"ש לצורך העולמות כאשר עלה ברצונו הפשוט ית'. ולזה הוא השתנות הבחי' והמדריגות ואמר הידעתם את לבן בן נחור. היינו אם יש לכם ידיעה בגודל הלבנינות והחסדים אשר יוכל להתמשך מבחי' נחו"ר מוחין דקטנות בחי' דינים. ויאמרו ידענו. והמשכיל יבין כ"ז: