א
ב
פסוק (בראשית ב) ב' ויכל וכו'. נכנס בו כחוט השערה. ר"ל בכניסת שבת ממש ברגע ראשונה שבת, ולהבריות היה נראה שכבר התחיל השבת. וזה שמשמיענו זה בתורה הק', הוא להורות וללמדנו דעת, דהנה היוצר כל הוא אלהינו ברא ויצר עד הרגע האחרונה של יום הו' ובפתאום שבת, ממילא נשמע אם לא היה קדושת היום, עדיין באפשר עדיין היו העולמות מותחין והולכין בגזירת היוצר. ממנו נלמוד אנחנו ישראל עם קרובו, אפילו אם יהיה לאדם כל ענייני משא ומתן, בהגיע סמוך לכניסת היום הקדוש, ישליך הכל מידו ויקבל קדושת היום בשמחה:
ג
בא"ד בא"ת שב"ת בא"ת מנוח"ה. ענין המנוחה להבין דאינו בריאה, אך הוא בריאת הצורה, דהעבודה מגיע להחומר, והמנוחה באת מצד הצורה. והנה שבת הוא צורת הזמן, וישראל הם צורת העמים כי העמים חומר להם, כענין שאמרו רז"ל (יבמות ס"ב ע"א) עם הדומה לחמור. וקודם שבא אור קדושת שבת עדיין היו הנמצאים הנבראים תחת הזמן כחומר בלי צורה, עד הופיע עליהם קדושת יום השבת שהוא צורת הזמן הוא ענין המנוחה השייך להצורה דוקא, ומאז הנחילו לישראל עם קרובו דייקא שהם גם כן צורת כל הגוים, ולא עשה כן לכל גוי, כי גוי ששבת חייב מיתה (סנהדרין נ"ח ע"ב), כענין זר שאכל את הקודש. כי ענין קודש פירושו הבדל, שהוא דבר הנבדל נקרא קדוש, על כן שבת נבדל מכל הימים בזמן נקרא קודש, וישראל עם קרובו נבדלים מכל האומות בנפש נקראו קודש. והנה עולמות השכליים נבדלים מן החומריים נקראים קודש, והבן מה שאמר בספר יצירה כללות הנבראים עול"ם שנ"ה נפ"ש, והנה אין שום מבוא לחומר להבין ענין הקודש רק באמצעות תורתינו הק', (ויובן על ידי זה והר סיני עש"ן כולו ([שמות יט יח]), הוא ר"ת "עולם "שנה "נפש, והבן):
ד
והנה אנחנו ישראל עם קרובו להיותינו מלובשים בחומר ויושבים בצל חומריות עולם הזה, אין לנו שום מבוא לפאר ולהלל את מלך הכבוד רק באמצעיות התורה, והיום הקדוש הנבדל בזמן וגם כן נקרא קוד"ש, ונשפע הקודש העליון על ידו לישראל עם קרובו, על כן אנו משבחים ומפארים את מלך הכבוד ואומרים (תפלת שבת) נשמת כל חי וכו', (תפלת שבת) הכל יודוך (ר"ל אפילו החומרים והגשמיים) וכו', (תפלת שבת) לאל אשר שבת מכל המעשים וכו' ויום השביעי משבח ואומר וכו', לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו וכו' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. והמשכיל יבין דבר מתוך דבר ויתלהב לבבו בתשוקה הנכבדת לרומם ולהדר את מלך הכבוד אשר בחר בנו מכל העמים והנחילנו את יום הקדוש הזה, וזה אחד מן הדברים ששינו לתלמי המלך (מגילה ט' ע"א). והבן מה שפירש רש"י ז"ל במגילה שהוא לא יקבל מדרש חכמים, כי באמת אין לו מבוא לקבל ענין הנכבד הזה, כי מאין ולאין יבין החומר ענין הצורה, והבן. יצאנו מעט חוץ מגדר הקיצור מחמת חביבות יום הנכבד אשרי העם שככה לו:
אגרא דכלה
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…