אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, ביאורי מדרש תנחומא

(תנחומא בראשית סי' א') בראשית ברא אלקים (בראשית א א), זה שאמר הכתוב (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ. וכן תרגם יונתן בחוכמתא, הכוונה לפרש בראשי"ת עם הראשית, היינו ראשית חכמה (תהלים קיא י):

אל תיקרי אמון (משלי ח ל) אלא אומן, עיין מ"ש בב"ר:

אנכ"י תכנתי וכו' (תהלים עה ד), שפתח הקב"ה באנכי (שמות כ ב), וזכה וכו' כצ"ל, נ"ל:

הראה לו הקב"ה י"ג נהרי אפרסמון וכו', אשריכם עוסקי תורה וכו' בשכר תורתו וכו' כנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, והעוסקים להוציא מן הכח אל הפועל הלכות על ידי י"ג מדות הם הנקראים עוסקים, מה שאין כן הלומדים מתוך הספר מה שכתוב בפירוש הם הנקראים לומדים:

התחיל לומר ואני אמרתי לריק יגעתי וכו' (ישעיה מט ד), חלילה לומר שר' אבוהו חשב שלא יתן הש"י שכר לעוסקי תורה. אך הכוונה באפשר שחשב שלא יהיה שכר למתעסקים להוציא הלכות חדשות מתוך הי"ג מדות, יותר מאותן הלומדים ההלכות הקבועות בשולחן ערוך לפני כל. וז"ש ואני אמרתי לריק יגעתי וכו', אכן כשראה במכוון י"ג נהרות נגד הי"ג מדות, הבין השכר ודו"ק, נ"ל:

וכן ישעיה אמר (ישעיה לב כ) אשריכם זורעי וכו', כענין הזריעה שזורע גרעין לגדל כמה אלפים, כן הוא על ידי אות אחד מוציא כמה הלכות מרווחות, ועל ידי זה יבואו המשיחין בן יוסף ובן דוד, כי על ידי העסק בכח והשתדלות, יופסק זוהמת הנחש ויתבערו הקוצים מן כרם י"י צבאות:

(תנחומא בראשית סי' ב') כך אמרי אינשי כילו"ל בת"י. מכאן סמך למה שנוהגין לעשות סעודה בחנוכת הבתים:

שלא תתנהג בו קלות ראש. ר"ל הלא תאמר הואיל ומצוה להתענג בו, ינהג בו שמחה ותענוג בקלות ראש חלילה, רק יתנהג בקדושה ויגיל ברעדה ואימת שבת עליו:

טעם איסור שעטנז שלא לערב צמ"ר (דברים כב יא), הוא ממנחת הבל עם פשת"ן הוא קרבן קין (תנחומא בראשית סי' ט'):

טעם למצות כיסוי דם העוף (ויקרא יז יג), הואיל ולמדו לקין האיך יעשה בדם הבל שבאו שני עופות והרג אחד את חבירו וקברו (תנחומא בראשית סי' י'), על כן זכו כנ"ל:

ארבע משפחות עתידות לצאת מהבל, איני יודע איזה ד' משפחות, ואפשר ד' דגלי ישראל שיצאו משת, ואלו היה הבל קיים שהוא גלגול הראשון של ש"ת, היו יוצאין ממנו:

(תנחומא בראשית סי' י"ג) א"ל רבי שמעון בן יוחאי לבריה הללו בני אדם אנשים של צורה זיל לגבייהו כי היכי דלברכיך וכו', א"ל יהא רעוא דתזרע ולא תחצד כו' הנה צריך להתבונן הלשון אנשים של צורה הם. וגם צריך לשום לב מפני מה ברכוהו לשון דנראה לכאורה כעין קללה עד דנצטרך לפרשו לברכה, וכי דרך הוא לאנשי אמת למשתעי ח"ו מילין דריקנייא, הלא טוב יותר לומר הברכות בפירוש. ונ"ל על פי מה שכתבו החכמים הקדושים מאורי הדורות שכל העולמות נבראו על ידי אותיות התורה, הן הן רל"א אלפא ביתות והן צורה לכל העולם. והנה הצדיקים הקדושים יכולים על ידי דביקותם הנפלא אם רואים ח"ו איזה דבר בעולם שמגיע צער לאחד מבני ישראל ח"ו, אזי על ידי דביקותם בצורות אותיות התורה יכולים לצרף צירופים אחרים, שגם הצירוף הזה הוא גם כן ברל"א אלפא ביתות, כגון מצר"ה לרצ"ה וכדומה, ועל ידי זה ממתיקין הדינין ויתהפכו לטוב גמור. והנה להסתים פי המקטריגים יוצא הגזירה בלישנא דמשתמע לתרי אפי, ואז סובר המקטרג שנעשה רצונו ובאמת רצונו ית' להטיב, והמ"י מפלאות תמים דעים באלו הדברים העמוקים, ויבין כל זה מתוך כתבי הרב הק' ריב"ש ומתוך כתבי הרב מהרד"ב זצוק"ל. ובזה יבא לנו על נכון, דהנה הקדוש רבי שמעון בן יוחאי ראה באפשר איזה קטרוג ח"ו, הגם דקדוש השם היה מי יודע עד היכן מדקדק הש"י עם חסידיו, ובאפשר היה נגזר ח"ו איזה ענין, ואמר לבנו הללו אנשים של צורה הם, ר"ל שיודעין להפוך צורות האותיות מרל"א אלפ"א ביתו"ת מצר"ה לרצ"ה וכדומה, זיל לגבייהו דלברכיך כי בודאי יברכוך באופן שיסתום פי המקטרג, וכן היה כי ברכוהו בלשון דמשתמע לתרי אפי בכדי לסתום פי המקטריגים, והבוחן כליות ולב הוא קבל תפלתם ברחמים הוא יקבל תפלות כל ישראל אמן:

(תנחומא נח סי' א') ילמדנו רבינו על כמה עבירות וכו', על ג' עבירות "חלה "נדה "הדלקת הנר. נ"ל ענין הפתיחה בכאן לפרש דרך רמז אלה תולדות נ"ח (בראשית ו ט), להיות האשה גרמה מיתה לתולדות אדם, והתיקון והקיום היא לה בהשמר ג' מצוותיה, אזי יש קיום לה ולתולדותיה והוא קיום העולם, וכאן בהתמוטט העולם בדור המבול, נזכר הזכות שיקיימו נשי ישראל הג' מצות, וכן היו בודאי מקיימים אשת נח ונשי בניו, ונתקיימו התולדות על ידי כך. ובזה ירמז אלה תולדות נ"ח, בתיבת נ"ח נרמז "נר "נדה "חלה, נ"ל:

ושלשתם מן התורה. ר"ל ונח ובני ביתו ודאי ישמרו כל התורה כולה:

אמר ר' אבהו מצינו שהקב"ה עושה לאחרונים וכו', ומנין "שכן "הוא לראשונים, בזכות וכו' (תנחומא נח סי' ב'). נ"ל הקטן שכן צריך להיות הגירסא, והמשכיל יתרץ הנוסחא ישינה כפי שכלו כי יראתי לחוות דעתי, רק כפי הנראה נוסחא מוטעת היא, כי כן מצינו ביעקב אשר פדה את אברהם (ישעיה כט כב), והבן:

(תנחומא נח סי' ג') אלה תולדות נח, ית' שמו של הקב"ה וכו', ונתן לנו את התורה וכו', ועל שבעל פה נאמר (איוב יא ט) ארוכה מארץ מדה וכו', שנאמר (שמות לד כז) על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וכו' עד סוף הענין. נ"ל שבא לפרש פתח בתולדותיו וסיים בשבחו. לזה פירש אלה תולדות נח, ר"ל תולדות אל"ה הוליד בעולם הוא אל"ה, היינו תורה שבעל פה, שנאמר בה כי על פי הדברים האלה, דוק כל הענין ותבין נפלאות:

וכן הוא אומר (ירמיה לג כ) כה אמר ד' אם תפרו את בריתי היום וכו', וגם בריתי תופר את דוד עבדי וכו'. בין והתבונן מלכות בית דוד סוד תורה שבעל פה, ואין כאן פנאי להאריך:

לא מהם ולא מהמונם וכו' (תנחומא נח סי' ד'). עיין בסנהדרין בפרק חלק (סנהדרין ק"ח ע"א) ומה שפירשו שם, ועיין במגלה עמוקות פרשת נח ומה שפירשתי שם:

(תנחומא לך פ"י א') ויאמר י"י אל אברם לך לך (בראשית יב א). ילמדנו רבינו אדם מישראל מהו שיקבל עליו מלכות שמים כשהוא מהלך וכו', אסור לקבל וכו', אלא יעמוד במקום אחד וכו', ויקרא שמע וכו' (דברים ו ד), ואחר כך ברוך שם כבוד, וכשמתחיל ואהבת (דברים ו ה), רצה מהלך וכו', אתה מוצא כל המדקדק במצות שכרו מרובה, שכן מצינו באברהם וכו', א"ל הקב"ה אתה מדקדק במצותי ואתה יושב עם עובדי עבודה זרה, לך לך מארצך. והמדרש תמוה האיך שייכים העניינים לכאן. והנראה דבא לפרש מקודם תיבת "לך "לך, האיך ילך אל עצמו, ומפרשו ברמז דהנה בקבלת עול מלכות שמים צריך לעמוד, ובהתחילו ואהב"ת שהיא החובה המוטל על האדם, מותר לילך. וזה מפרש בכאן שנרמז בתורה דרך רמז ויאמר י"י, ר"ל כיון שכבר אמר הויה, דהיינו קבלת שם שמים א"ל אבר"ם, ועתה נשאר מה שנוגע רק לאבר"ם, הוא נשמת אדם הנקראת אבר"ם דהיינו אהבת ד', "לך "לך מותר אתה לילך בדבר הנוגע לעצמך בחיובך, מה שאין כן בקבלת יחודו ית'. והנה זה מפרש דרך רמז שמרמזת התורה בתיבת "לך "לך, ותוכל לומר בזה האופן גם כן כפשוטו ויאמר הויה אל אברם "לך "לך, שהש"י אמר לו בחיוב המוטל עליך, דהיינו אהבת הש"י זולת היחוד מותר אתה לילך. ועתה מתחיל לפרש למה נאמר מארצ"ך, לא הוה ליה למימר רק לך לך אל הארץ וכו'. ומפרש כי כפי הרמז שנאמר למעלה בתיבת "לך "לך לאברהם, על כרחך נשמע שהיה אברהם מדקדק במצות, ואמר לו הש"י לא תצטרך לעמוד רק בפסוק היחוד, ולפי שדקדק במצות והיה שרוי בין עובדי עבודה זרה, אמר לו הש"י "לך "לך "מארצך דייקא, שהם עובדי עבודה זרה ולא תתערב ביניהם, נ"ל:

(תנחומא לך סי' ב') ר' ברכיה פתח (שיר השירים ח ח) אחות לנו קטנה. פירשתיו ברבה:

(תנחומא לך סי' ג') ויאמר י"י אל אברם לך לך, זה שאמר הכתוב (תהלים מה יא) שמעי בת וראי וכו'. פירשתי גם כן ברבה:"לך "לך, ל' שלשים וכו'. כוונתו גם כן לדייק לך לך:

ור' לוי אומר נסיון הא' כנסיון האחרון וכו', ולכך אמר לו "לך "לך ב' פעמים, לרמז לו הנסיון הב' גם כן ואעשך (בראשית יב ב), אין כתיב ואשימך וכו', א"ל אותך אני בורא בריה חדשה וכו', שהיה עקר בטבע והקב"ה בראו בריה חדשה להוליד:

(תנחומא לך סי' ה') ראה אברהם אבינו בבואה של שרה באותו נהר, דייק מהנ"ה נ"א ידעתי (בראשית יב יא), משמע שכעת ידע לא קודם:

נותן אני אותך בתיבה וכו', על כן לא נאמר ויהי כבוא"ם מצרימה, רק ויהי כבו"א אברם מצרימה (בראשית יב יד):

ואף שרה צוחת ואומרת רבש"ע וכו', א"ל הקב"ה וכו' אני אעשה בהן דוגמא, (ר"ל דוגמא ודומה מה שאעשה אחר כך לבניך נסים, ואביא עליו מכות נ"ל), דכתיב (בראשית יב יז) וינגע י"י את וכו' על דבר שרי, ר"ל על ידי דיבורה שהתפללה להש"י, ונשמע תפילתה לפניו ית':

מהו על דבר שרי, באותה שעה וכו'. זה פירוש אחר על תיבת "על "דבר "שרי:

(תנחומא לך סי' ו') ויהי בימי אמרפל (בראשית יד א), ילמדנו רבינו גר שנתגייר וכו'. כוונתו לדייק ויה"י שמרמז על וי כמו שאמרו רז"ל (מגילה י' ע"ב), על כן בא לספר בשבח הגר ואברהם היה גר, והם רצו להזדווג לו, על כן היה וי בעולם:

גר שנתגייר בערב פסח וכו'. התחיל לדבר בזאת ההלכה דייקא, מפני שאז היה גם כן בפסח, שכשבא עוג לבשר לאברהם עשה עוגות מצות, על כן נקרא עו"ג, ועלתה לפניו ית' חביבות הגרים, עד שגזר אומר בתורתו שטובל ואוכל פסחו, והם רצו להזדווג לאברהם הגר שעוסק בהלכות הפסח, נ"ל:

(תנחומא לך סי' ז') ויהי בימי אמרפל (בראשית יד א), כך פתח רבי תנחומא בר אבא "חרב פתחו רשעים וכו' (תהלים לז יד) . על כן התחיל ויה"י לשון ו"י, על שלמדו דרכי המלחמות בעולם, שהיו גדורים עד היום ההוא שלא לרצוח נפש, והם עשו היתר בדבר:

(תנחומא לך סי' ח') ויהי בימי אמרפל, ילמדנו רבינו הכותב וכו', כך אמר הקב"ה הריני משים תחרות וכו', שיבוא אברהם ויטול ממונם, מנין ממה שקראו בענין ויהי בימי אמרפל. נ"ל כוונתו לתרץ דהוה ליה למימר ויהי בימי כדרלעומר, דהוא היה העיקר, ומתוכן דבריו נלמד דאילו היה אומר כן, היינו סבורים דבמקרה היה המלחמה להיות שמרדו בכדרלעומר, נלחם עמהם והיה מה שהיה, לזה תולה הענין במלך אחר שלא הגיע אליו הענין, להורות דהיתה בכוונה מהבורא ית' ליתן רכושם ביד אברהם, ולכך עשה העיקר מאמרפל הוא נמרוד, שהוא היה עיקר המנגד לאברהם:

שיבא אברהם ויטול ממונם. הגם שלא רצה אברהם ליקח מרכוש סד"ם, עם כל זה מרכוש הד' מלכים שהיה להם בעצמם לקח. וזה שדייק (בראשית יד כג) ואם אקח מכל אשר ל"ך דייקא:

(תנחומא לך סי' ט') ויהי בימי אמרפל, זה שאמר הכתוב (תהלים מד ו) בך וכו' בשמ"ך נבוס וכו', אלולי ששתפת כבודך וכו', מה אדם אחד נגד ט' מלכים וכו', ואני בשמך תרום קרני וכו'. לפי הנראה בא גם כן לפרש ויה"י בימי אמרפל, ומפרש לרמז על הר"ת "ויהי "בימי "אמרפל, ר"ת בגימטריא ט'. "מלך "שנער, ר"ת ש"ם. לרמז אל האמור האיך אדם אחד יכול נגד ט' מלכים, אם לא כי בשמך נבוס קמינו. ובא גם כן הרמז בר"ת "ויהי "בימי "אמרפל, שהם אתוון וב"א, שבאלו הג' אותיות נרמזין (תהלים כ ח) "אלה "ברכב "ואלה "בסוסים "ואנחנו "בשם "אלקינו, שכל התיבות נרמזין בהנך ג' אותיות, על כן הביא המדרש זה הפסוק:

(תנחומא לך סי' י') ילמדנו רבינו העולה על מה וכו', ורבי שמעון בן יוחאי אומר על הרהור הלב וכו', אתה מוצא אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין וכו', כבר קבלתי שכרי, א"ל הקב"ה כיון שהרהרת אחר מעשי, עולה אתה צריך, לפיכך ויאמר קח נא וכו' והעלהו שם לעולה (בראשית כב כ). הנה ההרהור אחר מדת הדין הוא לדעתי שרצה לומר על מה עשה י"י ככה ליתן לו שכרו בעולם הזה, ולא ישמור לו שכרו לעולם הבא כמדתו עם הצדיקים, וזה היה הרהור אחר מדת הדין, וכוונתו לדעתי לתרץ "אחר "הדברים "האלה (בראשית טו א), וגם אל תיר"א ממה היה מתיירא, על כן מתרץ שהיה מתיירא שקיבל שכרו, "ואחר "הדברים האלה מופנה לגזירה שוה "אחר "הדברים, "אחר "הדברים (בראשית כב א) מעקידת יצחק נ"ל:

אמר רבי יצחק היה הוגה בלבו וכו'. גם כן כוונתו לתרץ כנ"ל, והוא מובן:

(תנחומא לך סי' י"א) אחר הדברים האלה היה דבר ד' (בראשית טו א), זה שאמר הכתוב (משלי ב ז) יצפון וכו', תתק"פ דור כפל הקב"ה וכו'. כוונתו גם כן לתרץ "אחר "הדברים האלה. וגם בא לתרץ הלשון "היה "דבר י"י, דהיה לו לומר אמ"ר י"י, או ויאמר וכיוצא. על כן בא לפרש דמשמיענו דהדב"ר ה' היה דייקא אל אבר"ם, דהיינו התורה שהיא דבר י"י היתה גנוזה עד היום עד שבא אברהם, ונרמז סך הדורות בתיבת "אחר "הדברים "האלה, כי תיבות הדברים האלה, בהחשב המ"ם סתומה לת"ר כנודע ועם הנקודות, הוא בגימטריא תתק"פ דוק ותשכח, וזהו אח"ר המנין של תיבת "הדברים "האלה, אז היה דבר י"י הגנוזה אל אברם דייקא, והבן:

ערובי תבשילין שמר אברהם, שנאמר (בראשית כו ה) עק"ב אשר שמע אברהם וכו'. הנה מה שפרטו דוקא עירובי תבשילין, טעם כמוס בדבר לחכמי האמת ואין כאן מקומו, וליכא מידי דלא רמיזי באורייתא, ששמעו רז"ל זה מפסוק "עקב "אשר וכו', כי הנך ג' תיבות "עקב "אשר "שמע עם הכולל, בגימטריא "ערבי "תבשילין דוק ותשכח:

(תנחומא לך סי' י"ב) אחר הדברים האלה. זה שאמר הכתוב (משלי יא יח) רשע עושה פעולת שקר וכו'. עיין מה שפרשתי ברבה, וכאן לפי לשון המדרש צריך להוסיף פירוש שאמר לו הקב"ה אל תירא, שהיה באפשר כוונת נמרוד לשם שמים, כי הנה כל מעשיו היה בדרך השקר, ומאין יבוא לו דרך האמת, וגם כן אל תירא שמא אין כוונתך במלחמה, כי הנה כל מגמתך לדרך האמת, והבן:

ואת בריתי אקים את יצחק (בראשית יז כא). א"ר אבא מכאן למד בן הגבורה קל וחומר מבן האמה, כתיב (בראשית יז כ) (בישמעאל) הנה ברכתי אותו והרבתי אותו והפרתי אותו, זה ישמעאל, וקל וחומר ואת בריתי אקים וכו' (ב"ר פמ"ז ה'). על כרחך דרוש הזה נאמר לקל וחומר. אך מן הצורך לידע למה לן לקל וחומר, כיון דמקרא מפורש היא לעיל הבטחת הבורא ית"ש. אך התבונן נא חסדי השי"ת בהבטחתו זאת הבטיח לאברהם אבינו על יצחק (בראשית יז יט), והקימותי את בריתי אתו לברית עולם ולזרעו אחריו אשר ילכו אחריו בחקות התורה, ואחר כך אמר ולישמעאל שמעתיך, הנה אין לו זכות רק שמעתיך, ואני עושה זאת למענך עבור שהוא בנך, וזרעו אחריו אין להם שום זכות, רק הפריתי אותו והרביתי אותו, וכל הגדולה שלהם היא רק ממנו עבור שהוא בנך. וזה שדייק ר' אבא באומרו "זה "ישמעאל, רצ"ל שדייק השי"ת בכל פעם "אותו, להורות דבניו אין להם שום זכות, רק עבור ישמעאל שהוא בנך בן השפחה, מזה יומשך חסד וטובה לזרע יצחק, שאפילו ח"ו כשלא יהיה זכות לישראל, הנה יושעו על ידי קל וחומר הניתן לדרוש על פי התורה, הנה אחרית הימים האלה אם ח"ו זכות וצדקה אין בנו, הנה יש טענה על ידי מדת קל וחומר הניתן לדרוש על פי התורה, היינו קל וחומר מהצלחת ישמעאל וגדולתו. ובהעמיק עוד הקל וחומר הוא המדה הראשונה, נגד המדה הראשונה מי"ג תיקוני דיקנא אל (שמות לד ו), זקן מלא רחמים אף על פי שאינו הגון אף על פי שאינו כדאי (ברכות ז' ע"א), ממילא אפילו באין זכות ח"ו הנה נלמד קל וחומר מישמעאל, ועל ידי הקל וחומר מתגלה הי"ג תיקוני דיקנא רחמים גמורים וכל דינין אתכפיין, ויגאלנו ברחמים רבים במהרה בימינו. מזה תתבונן שבהשגחה עליונה אשר מנהג הישמעאלים שלא לגלח פאת זקנם, כי מהם נלמוד קל וחומר, ודי בזה: