אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, מדרש רבה ט״ז

(ב"ר פט"ז א') ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן (בראשית ב י). ר' סימון פתח (איוב יד כ) תתקפהו לנצח וכו', תוקף שנתן הקב"ה לאדם הראשון וכו', כיון שהניח וכו'. ענין הפתיחה נ"ל דהוקשה לו מה ענין הארבע נהרות לכאן, ר"ל לכותב בסדר יצירת מעשה בראשית, על כן תירץ הגם דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, על כרחך מדבר גם כן בדרך רמז מענין אדם הראשון, והביא לפתיחה הפסוק תתקפהו לנצח וכו'. דהנה האפקורסים אינם מאמינים שאלו לא חטא אדם היו חיים לעולם, דהנה הם מבינים בטבעיים כי כל מורכב נפסד, והנה האדם מורכב מד' יסודות, לא כן אנחנו חלק השם אשר גילה לנו סודות תורתו וחכמתו, מקובל בידינו אלו לא חטא אדם הראשון היה גופו ספיריי מיסודות רוחניים כענין מלאכי מרום, וכן עתידים צדיקים שיעמדו בלבושיהם (כתובות קי"א ע"ב), הן הם לבושי רוחנים חלוקא דרבנן ממעשה המצות הבא מעדן העליון אשר שם מקום המצות ומזה נתהווה החלוקא דרבנן. והנה מקור המצות בעדן העליון הם רוחניות גמור אינו מושג, אבל בהתפשטות לאדם המקיים המצות ובפרט בהיותו בגן, אזי יכון בחסד להשיג בהתרחבות השכל ומדע שלו להיותו כלי לקבל, ויתלבש באותן הלבושים כפי כח המקבל, על כן אין תימה האיך היה יכול להתקיים לנצח האדם המורכב, כיון שגופו המורכב אינו גוף מוגשם כאשר עינינו רואות כעת. וזה שהביא הפסוק לעד תתקפהו לנצח וכו' תוקף שנתן הקב"ה וכו', והבן שנתן לו תוקף להתקיים לעולם, וכיון שהלך אחר דעתו של נחש וכו'. ובדרך הזה יתפרש הכתוב בכאן בדרך רמז (בראשית ב י) ונה"ר, הוא ענין השפע ממקור המצות, יוצא מעדן העליון ששם מקור המצות להשקות את הגן, היינו אל האדם היושב בגן להתהוות ממנו חלוקא דרבנן וגוף רוחניי בכדי שיהיה חי לעולם. ומש"ם יפר"ד, ר"ל כאשר יפרד מגן ויבא לעולם הזה המוגשם, אזי והיה גופו לארבע"ה ראשי"ם, היינו ארבע יסודות גשמיים מורכבים, ולא יתקיים כי יתפרדו יסודותיו. והנה יש מקום אתנו לפרש בפרטיות השמות על ארבע יסודות אש רוח מים עפר יכונו בשמות הנהרות, אבל סמכנו על המעיין ולקצר באנו והמשכיל יבין:

(ב"ר פט"ז ד') חדקל (בראשית ב יד) זו יון שהיתה קלה וחדה בגזירותיה, נ"ל דאם היו רוצים ח"ו לשמוע לעצתם להשתחוות לעבודה זרה, היו עושים אותם שלטונים ונותנים להם ממשלה והון יקר, אזי כפי הנראה היו קלים ונוחים, ובאמת הם חדים וחריפים יותר, שבזה היו רוצים להדיחם לגמרי ח"ו מאמונת אלקי עולם, ברוך הרב את ריבנו והנוקם את נקמתנו :(ב"ר פט"ז ה') ר' נחמיה אמר פיתה אותו, כתוב אצלינו בציונים על מקראי קודש ענין הפיתוי:

(ב"ר פט"ז ה') לעבדה (בראשית ב טו) ששת ימים תעבוד (שמות כ ט), ולשמרה שמור את יום השבת (דברים ה יב), יובן על פי מה שפירשנו במקום אחר ששת ימים תעבוד וכו' (שמות כ י) ויום השביעי שבת וכו'. דלכאורה יקשה למה נצטווינו בעבודה ששת ימים, דהרי עיקר הציווי לשבות ביום הקדוש. אך הענין הוא דהאיש הישראלי צריך לעבור כל ששת ימי החול להכין את עצמו לקדושת שבת, ועל כן צריך לעבוד עבודה שלימה בתורה ועבודה, ועל ידי כך כשיבוא קדושת שבת היום הנכבד, ימצא מנוח לכף רגלו ויחופף עליו מבית ומחוץ ויתקדש בקדושתו. וזה הפירוש ששת ימים תעבוד עבודה שלימה, ועל ידי כך ויום השביעי שבת לי' אלקיך, והבן. וזה יאמר על קדושת יום הקדוש לחוד לעבדה ששת ימים תעבוד, כי גם הוא צורך לקדושת היום הקדוש, והבן תוכחת מוסר להכין את עצמו בקדושה יתירה כל ששת ימי החול לקבל קדושת יום השבת: