אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, מדרש רבה ו׳

(ב"ר פ"ו א') ר' יוחנן פתח (תהלים קד יט) עשה ירח וכו'. ענין הפתיחה דהוקשה לו יהי אורות הוה ליה למימר, מאי מאורות (בראשית א יד). על כן הביא דהירח לא עשה רק למועדים, ולהאיר רק גלגל חמה. וזה פירש יהי מאורות ולא כל אורות להאיר, נ"ל:

מטמועין, עיין פירושו במתנות כהונה:

לך יום אף לך לילה (תהלים עד טז), להיות דדריש מענין המאורות, דרש הפסוק שנאמר בו אתה הכינות מאור ושמש. דהנה יש מקום בפסוק מה זה דקאמר לך יום אף לך לילה, ותיבת אף מורה רבותא דגם לילה, דהוה אמינא שאינה לו ית' ח"ו, אף על פי כן אף לך לילה. דיקשה מאי רבותא דיום מלילה, על זה דרש לך היום מקלס ולך הלילה מקלס, הגם דלילה הוא זמן המנוחה והבריות ישינים, אף על פי כן מקלסים הצדיקים בלילה בעמדם בלילות להתענג ולהתעלס באהבים על ה' ותורתו. עוד הוסיף פירוש אחר מה היום ברשותך וכו', ר"ל דלהיות בלילה שליטת הדינים והקליפות גוברין בו, אף על פי כן הכל ברשותו והוא מחיה את כולם, והבן. עוד פירש לך יום, בשעת שאתה עושה לנו נסים ביום, לך יום ר"ל אנו קובעין אותו היום לשם השם להודות להשם ולעשות חג בכל שנה באותו יום לשם השם, וכן לילי הנסים אנו מצרפין בקדושת היום, וכן תבין השאר. עוד הוסיף לך נאה לומר שירה ביום וכו', למה שאתה הכינות מאור ושמש. ר"ל מזה נבין שהכל מאתך, ואפילו המעשים המתהווים בלילה עת שליטת החיצונים הכל ממך, והבן:

(ב"ר פ"ו ג') מאחר שהוא קורא אותן גדולים הוא חוזר ופוגם אותם וכו'. ולא קשה ליה למה באמת קוראן גדולים, דהרי קטן וגדול שם הוא, דס"ל דקוראן גדולים בערך הככבים:

אלא על ידי שנכנס בתחומו של חבירו, עיין בספר עשרה מאמרות אם כל חי. וכפשוטו על ידי שנכנס בתחומו של חברו, הוא ענין הקטרוג שאמרה אי אפשר לב' מלכים להשתמש בכתר אחד, ואמר לה הש"י לכי ומעטי את עצמך, ואחר כך פייס אותה שתמשול ביום ובלילה, והשיבה שרגא בטיהרא מה תהני (חולין ס' ע"ב), והדברים ידועים למשכילים בחכמה ענין קטרוג הירח, וענין הביאו עלי כפרה וכו', יעויין בכתבי האר"י ז"ל ובספר עשרה מאמרות ותראה נפלאות:

(ב"ר פ"ו ג') ומה אם זה שנכנס ברשות כך פגמו הכתוב וכו'. בכאן תוכחת מגולה שלא ליכנס ברשות חבירו בכל עסקיו ולהיות נבזה בעיניו נמאס, והוא עצה נכונה אפילו בענייני העולם, כי הנה חבירו נשאר קטן כיון שכל אחד בתחומו הוא העיקר, וכשאדם נכנס לתחום שאינו שלו נשאר טפל להעיקר, והבן:

(ב"ר פ"ו ג') ומה אם הקטן על ידי שהיה מקטין את עסקיו וכו' (ב"ר פ"ו ד'). תוכחת מגולה להקטין את עסקיו ולהיות נבזה בעיניו נמאס, והוא עצה טובה נכונה אפילו בענייני עולם הזה, כי הנה המגדיל עצמו יש גבול לגדלותו, וכיון שנשאר מוגבל נתקטן. מה שאין כן המקטין את עצמו ונשאר אין ואפס ובאין לא שייך גבול, על כרחך נתרבה ונתגדל. וגם עין הרע לא ישלוט באין ואפס, על כן יתגדל וירב למעלה, והבן:

נתנו מתנה לעולם. ר"ל בין ראויין בין אינם ראויין כענין מתנת חנם, דו"ק ותשכח:

אש שהוא יוצאה מגופן של רשעים. שחממו עצמן לעבירה באש של היצר: