אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, ביאורי תרגום יונתן י״ב:ה׳

וית נפשתא די גיירו כו'. עיין באונקלס ובירושלמי וית נפשתא דגיירו"ן. החילוק ביניהם נ"ל, לירושלמי הוא אשר גיירו מעצמן, וקאי אשר עשו (בראשית יב ה), על הנפשות שעשו את עצמם. וליונתן קאי אש"ר עש"ו, על אברהם ושרה שעשו את נפשות הגרים:

עד משר דהוה מייר"י. נ"ל פירושו שבא למקום מישור, שיתקבצו שם אנשים להורות להם דרכי השם ית'. וזהו שפירש עד אילון מור"ה (בראשית יב ו), מישור דהוה מייר"י, שהורה שם הוראות בדרכי הש"י. ומשמיענו בזה שבא למקום שכם, ששם מקום מוכן להורות דרכי ד', ששם יקבלו ישראל שבועות התורה (עיין סוטה ל"ג ע"ב):

דע"ד כדי"ן ל"א מט"א זימנ"א וכו'. דזה משמיענו במה שאמר והכנענ"י אז בארץ, אך להשמיענו שהכנעני היה לו עדיין אחיזה בארץ, שלא הגיע העת כי לא שלם עונם (בראשית טו טז), על כן לא ירש אברהם אבינו אז (אז) את הארץ:

למיעל לתחום מצרים. דייק מתיבת מצרימ"ה (בראשית יב יא), ולא אמר למצרי"ם, הגם דכללא הוא במקום שצריך למ"ד בתחילה הטיל לה ה"א בסוף (יבמות י"ג ע"ב), עם כל זה טעמא בעי ולא במקרה הוא. על כן פירש דהכוונה הוא לתחום מצרים השייך למצרים, ומשמיענו שלא המתין עד בואו למצרים, כי אין סומכין על הנס, רק תיכף בבואו לתחום, הסיר המיחוש בעצמו:

ומט"ו לנהרא וגליא"ו בשריהו"ן למעב"ר. הנה הגם שדרש כן לתרץ תיבת נ"א שבפסוק הנה נ"א ידעתי (בראשית יב יא), דמשמע שעד עתה לא ידע, וכן דרשו רז"ל (ב"ב ט"ז ע"א). עם כל זה ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא, הגם שהיה זה להם בקבלה, עם כל זה צריך שיהיה רמוז. ואחשבה תיבות כאש"ר הקרי"ב לבו"א מצרימ"ה, בגימטריא עבר"ה הנה"ר וא"ז רא"ה בשר"ה חושבנא דדין כחושבנא דדין, נ"ל: