אבודרהם, הלכות ברכות, השער התשיעי; ברכות המצות, הביננו ותפילה קצרה

המהלך בדרך מתפלל תפלה זו שהיא מעין שלש עשרה ברכות אמצעיות של שמנה עשרה. ואומר תחלה שלש ראשונות ואחר כך אומר הביננו ה' לדעת דרכיך כנגד אתה חונן. ומול את לבבינו ליראתך כנגד חשיבנו אבינו לתורתך. וסולח היה לנו כנגד סלח לנו. ולהיות גאולים כנגד וגאלנו מהרה למען שמך. ורחוקים ממכאוב כנגד רפאנו ה' ונרפא. ודשננו בנאות ארצך כנגד ברכת השנים. והנפוצים מד' תקבץ כנגד תקע בשופר גדול לחירו'. והתועים על דעתך תשפוט כנגד השיבה שופטינו כבראשונה. ופי' והתועים על דעתך התועים והולכין בהפך רצונך שפטם לפי שאינם נותנים לב לראות האמת אתם אם אין. ורש"י גורס ישפוטו כלו' השיבם וישפוטו על דעתך. ועל הרשעים תניף ידך כנגד למשומדים. וישמחו צדיקים בבנין עירך כנגד על הצדיקים. ובתיקון היכלך כנגד תשכון בתוך ירושלם. ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריבת נר לבן ישי משיחך כנגד את צמח דוד מהרה הצמיח. טרם נקרא אתה תענה טרם נדבר אתה תשמע כי אתה פודה ומציל ועונה ומרחם בכל עת צרה וצוקה ושומע תפלת כל פה בא"י שומע תפלה כנגד שמע קולינו. ואחר כך אומר שלש אחונות. בד"א בימות החמה אבל בימות הגשמים אינו מתפלל הביננו מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים. וכן במוצאי שבתות וימים טובים אינו מתפלל אותה מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת.

ותפלה זו צריך לאמרה מעומד. וכת' הרא"ש ואע"ג דאמרי' בגמ' גבי השבים לצאת לדרך ר' שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך קורא קרית שמע ומתפלל ולא חיישינן לתפלת שמנה עשרה מעומד היינו טעמא כיון שהם שמנה עשרה מעומד היינו טעמא כיון שהם שמנה עשרה ברכות והיה צריך להתעכב בהם יהיה לבו טרוד עליו מחמת העכוב ולא יוכל לכוין אבל הביננו אין בה אריכות דברים כל כך ויכול לכוין מעומד ומיהא שמעינן דלא מצלי איניש הביננו אלא בשעת הדחק כגון מהלך במדבר וכיוצא בו. וכן כתב הריא"ף.

וכשיגיע לישוב אינו צריך להתפלל שמנה עשרה ברכות.

גרסינן בפרק תפלת השחר אבוה דשמואל ולוי כי בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי. פי' רבי' חננאל מקדמי' מעלות השחר דעיקר זמן תפלה הוא מהנץ החמה אבל בעוד לילה אין לו להקדים ולהתפלל. כמאן כי האי תניא דתניא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגלה וקורא בה ומתפלל וכשיגיע זמן ק"ש קורא ר' שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל. פי' בזמנה. במאי קא מיפלגי מר סבר תפלה מעומד עדיף ומר סבר מסמך גאולה לתפלה עדיף. ר"ח פסק כאבוה דשמואל ולוי ובה"ג פסק כר' שמעון בן אלעזר. והרא"ש הסכים לפסק ר"ח.

וגם הלכה כר"מ דאמ' שאם היה רכוב על החמור לא ירד למטה לפי שאין דעתו מיושבת עליו ואפילו שלא במקום סכנה כי קשה לו העיכוב ומתפלל כשהוא מהלך ואינו מחזיר פניו כלפי ירושלם כיון שהוא רכוב על בהמתו והולך לדרכו.

ואם היה מהלך במקום סכנה או במקום גדודי חיות לסטים והגיע זמן תפלה מתפלל תפלה קצרה רבון העולמים צרכי עמך ישראל מרובים פי' שהרי לכל צורך וצורך מהם צריך כמה צרכים. ודעתם קצרה פירוש מלבקש עליהם. יהי רצון מלפניך אלקינו ואלקי אבותינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה והטוב בעיניך עשה פי' מה שהוא יותר טוב להם בעיניך אותו עשה. וחותם ושמע תפלתי בא"י שומע תפלה. ואין צ"ל ג' ראשונות וג' אחרונות. ומתפלל אותה אפי' מהלך וכשיגיע ליישוב ותתקרר דעתו עליו חוזר ומתפלל תפלה כתקנה.