תורת החסידות בראי חכמי הדורות - הרב אלעזר בן אליהו

שאלה:

שלום רב! ברצוני לדעת מה מייחד את תנועת החסידות משאר הזרמים?  וכמו כן מהי האידאולוגיה של ההולכים עפ"י תורה זו? ואיך ראו אותם חכמי הדורות?

בתודה מראש, חזי.

תשובה:

שלום וברכה,

נושא גדול זה  הינו רחב מיני ים, אנסה  לשרטט תמונה כללית, וזה החלי בעזרת צור ישעי:

ראשית נגדיר מהו חסיד (ראה מסילת ישרים פרק יח):

ביהדות מצאנו 3 הגדרות שונות למושג חסיד:

1. חסיד – פירושו אחד שעושה לפנים משורת הדין (כן כתב הרמב"ם בפירושו לאבות ו', א', וכן הוא בשמונה פרקים שלו בפרק ד, ובמשנה תורה בהלכות רוצח ג, ד,  וכן הוא אצל שאר הראשונים כדוגמת רבנו בחיי בפירושו לשמות לד, ו, וכן בחזקוני לבראשית מז, כט, ובספר החינוך מצוה עט).

2. החסיד הוא המושל, היודע לשלוט בכוחותיו השונים ולהשתמש בהם למטרותיו (כן כתב רבי יהודה הלוי בכוזרי מאמר ג אות ה).

3. חסיד זהו אחד המתחסד עם קונו (על פי הזוהר הקדוש כי תצא דף רפא עמוד א, רמח"ל באגרותיו אגרת נ, ובמסילת ישרים בפרק יט ) שבכל מצוה ועבודת ה' חושב הוא איך לעשות נחת רוח ליוצרו, חושב הוא איך במעשיו מזכה הוא את כל בני דורו. (ונראה ששלושה הסברים הללו למילה חסיד – זו בעצם מחלוקת הדעות בגמרא במסכת בבא קמא דף ל. שמי שרוצה להיות חסיד יקיים ענייני נזיקין [שזה בין האדם לחבירו- הקבלה לפירוש 1], או שיקיים ענייני מסכת אבות [שזה בין האדם לעצמו- הקבלה לפירוש 2 ], או שיקיים ענייני ברכות [בין האדם לאלוהיו – הקבלה לפירוש 3 ], וכן כתבו המהר"ל בחידושי אגדות ומהרש"א על גמרא זו, וראה גם מי מרום בהקדמתו למסכת אבות).

"ואם תשאל מה זאת חסידות, ובמה גדול כח החסיד העובד את ה' - על פני עובד ה' שאינו חסיד – דע לך שאי אפשר לבאר עוד לך את הדבר, מפני שאין החסידות דבר של שכל לבד לבארו.. וכמו שאי אפשר בשכל לבאר את ענין הנבואה... כן גם החסידות שהיא ניצוץ מניצוץ הנבואה אשר באיש ישראל, אי אפשר לבארה בשכל בלבד .." ( חובת התלמידים עמוד קיח', אש קודש עמוד עב')

ראשיתה ועיקרה של החסידות שיהא האדם בעל נפש (הכשרת אברכים פרק א עמוד ג)

דומה שהגדרה זו לחסיד אותה טבע רש"י בביאורו לפסחים דף מ' עמוד א' (ד"ה בעל נפש) היא הגדרה הכוללת בתוכה את שלושת ההגדרות שהובאו לעיל (וראה מה שכתב בזה ד"ר רון וקס בספרו להבת אש קודש עמודים 67-69).

החסידות היא תנועה רוחנית חברתית עממית שקמה באירופה, לפני כ-  250 שנה  לערך.

מחוללה העיקרי של החסידות הוא הבעל שם טוב.   (אשר לפי המסורת החבדי"ת נולד ב- יח' אלול שנת תנח' (1698 לספירה, וראה תולדות החסידות של דובדוב בעמוד 44) תלמידו המגיד ממזריטש - היה זה שהפיץ אותה לרחבי מזרח אירופה והפך אותה לתנועה גדולה. הגותה של החסידות, בפרט בדורותיה הראשונים, מתאפיינת בשאיפה ל"דבקות" באל,  עבודת האל בשמחה,  אהבת ישראל והקישור אל הצדיק. בדורות המאוחרים יותר מתאפיינת החסידות בעיקר בגיבוש חצרות חסידיות ספציפיות סביב שושלות של אדמו"רים.

החסידות סחבה איתה המוני יהודים פשוטים, עד כדי כך שהרצל התפעל איך יכולה לצמוח תנועה אדירה כזאת בלי כסף ובלי מנגנון משומן.

החסידות היתה תנועת תגובה, ריאקציה, כנגד קדרות החיים ויובש החיים בו היה נתון רוב העם. היא הכניסה רגשי שמחה וסיפוק לפרט האומלל. היא החזירה ליהודי הפשוט את אלוקיו החיים, הקרוב אליו, וחיברה היא בין שני  חלקי העם: אנשי החומר ואנשי הצורה (עיין בספר תורות בעל התולדות של פרופסור גדליה נגאל במבוא עמודים 17-19)

מעקרונותיה של החסידות:

1. עבודת ה´ באמת .

החסידות החשיבה במיוחד את התפילה שתהיה מקירות ליבו של האדם  ולא מן השפה אל החוץ, ואמרה שעל ידי תפילה קל יותר להגיע לדביקות בה' מאשר ע"י לימוד תורה (צוואת הריב"ש אות מא) וכן אמרה עוד שלימוד התורה אינו מטרה כשלעצמו אלא כדי להגיע לדביקות בה' (הנהגות ישרות לרבי מנחם מנדל מפרימשלן אות ד', וכן הוא בשו"ע הרב הלכות ת"ת פרק ד סעיף ה', ובדברי רבנו צדוק הכהן מלובלין זיע"א בספר הזכרונות סוף אות א, ועיין עוד בספר הנפלא של האדמו"ר מסלונים נתיבות שלום חלק א תורה מאמר  ז, וראה מה שכתב בזה דב אליאך בספרו הגאון – חייו ומשנתו של הגר"א מכון מורשת הישיבות תשס"ב בעמוד 953-954) והתחשבה ברגש יותר מאשר בשכל  (צוואת הריב"ש אות א ואות יז, שמונה קבצים לראי"ה קוק ע"ה  קובץ ב פיסקה רלד)

2. החסידות דיברה על חשיבות השמחה בעבודת ה´ ותפילה, ואמרה שתפילה בשמחה מקובלת יותר לפני ה' (צוואת הריב"ש אות קז, בעל שם טוב על התורה פרשת נח אות ס, מאור ושמש פרשת שמות ד"ה ויאמר, וכן הוא באדרת אליהו למרן הרי"ח הטוב זיע"א פרשת משפטים כב', כו' , וראה מה שכתב בזה רבנו יעקב אבוחצירא זיע"א במחשוף הלבן בפרשת תרומה שצריך שתהיה השמחה בתפילה מתוך יראה, ולכן ניקוד המילה שמחה הוא כניקוד המילה יראה: חיריק, שווא, קמץ) וצריך להיזהר ממש מעצבות (צוואת הריב"ש אות מד)

השמחה עזרה ליהודים להתמודד בקשיי הגלות , ונתנה לאדם  תוכן ומשמעות חייו. (על פי קול מבשר חלק א ישעיה נה, וכן ליקוטי מוהר"ן חלק ב תורה י')

3. הדבקות הצדיק

הצדיק -  נשמתו כוללת היא את כל נשמות חסידיו, ויש בכוחו לפעול ישועות ולברך ולייעץ, גם בשמים שומעים לדבריו (נועם אלימלך פרשת מצורע ד"ה זאת, וכן בדגל מחנה אפרים פרשת מצורע ד"ה זאת ) וכל השפע החומרי לעולם עובר דרכו (בן פורת יוסף ויחי דף סג:) וכן השפע הרוחני (נועם אלימלך פרשת אמור, פיתוח חותם לרבנו יעקב אבוחצירא זיע"א בפרשת שמות ד"ה ולכהן, ליקוטי מוהר"ן חלק א תורה רמ) ויש תועלת גדולה שאנו נראה אותו ושהוא יראה אותנו (יערות דבש חלק א דרוש יב, אם מלך לרבנו יוסף חיים זיע"א על רות ב, ט), ומלבושיו קדושים ויש לנשקם (אבן שלמה למרן הריח הטוב ע"ה על שיר השירים א,ה, עמוד 65 במהדורת סאלם תשע"ו)

4. הבורא מצוי הוא בבריאה בכל - יש רמז לאלהי מרום: בכל תנועה, בכל רגש,  בכל בת קול, בכל אשר תחוש, תראה, תשמע, העתק דברים ממובנם, הסר מהם את לבושם הגס ותראה בהם את האלהות. הבריאה, המידות הרעות והשפלות, התאוות המגונות - בהתבוננך לפנימיות מהותן, אף הן אינן אלא גלוי האלהות.  (ראה צוואת ריב"ש אותיות ח, יא, כב, קט, קמא) וזכור ש- מה שלמעלה- ממך הוא, יש לך יכולת להשפיע בעולם הרוחני (צוואת הריב"ש אות קמב, אור תורה אות תפ).

5. החסידות חידשה שכל אחד ואחד, גם מי שאין לא נשמה גבוהה, וגם מי שלא זיכך את עצמו- יוכל להשיג אלוקות, וזה על ידי לימוד חסידות (תורת שלום עמוד 113) ולימוד זה ימרק ויאיר את נשמת האדם, ועל ידי לימוד זה והפנמתו ישתנו טבע מידותיו (על פי ליקוטי דיבורים חלק א דף נו, עמוד א)

החסידות ינקה את יסודותיה אלה ועוד אחרים מן הקבלה  (עיין במשל שהובא בספר בעל שם טוב על התורה, מאירת עיניים אות נז, ועיין בספר מבוא שערים של האדמו"ר מפיאסצ'נה בפרק ג ובפרק ד', וראה מאמר השפלות והשמחה של החסיד רבי אייזיק מהומיל תלמידו של בעל התניא סימן עב' (עמוד רמב' במהדורה החדשה)   וראה עוד בספר החסידות כמיסטיקה של רבקה ש"ץ אופנהיימר במבוא עמודים 9-13)

במשך הזמן נחלקה החסידות לחצרות אדמורי"ם שכל אחד תיפח זרם שונה במקצת בתוך החסידות ושם דגש על משהו יחודי אשר לפי שורש נשמתו היה צריך להאיר את גוון זה בעולם (ראה שם משמואל ויקהל עמוד רסז, אורות הקודש לראי"ה קוק חלק ג עמוד רכא), וכך אנחנו מוצאים היום את חסידות חב"ד, חסידות ברסלב, חסידות גור,ועוד ועוד ..

ההתנגדות לחסידות

החתם סופר טבע את הכלל: "החדש אסור מן התורה בכל מקום, והישן ומיושן משובח ממנו" (שו"ת חתם סופר חלק ב יורה דעה סימן יט, שו"ת חתם סופר חלק א או"ח סימן קמח).

החסידות היוותה חידוש בעיני רבים מגדולי ישראל ובראשם הגאון מוילנא, למרות שהרבה מרעיונותיהם הרוחניים שאבו הם מתורתו של המהר"ל מפראג שנחשב גם לאבי שיטת הגר"א (קול הנבואה, החכמה הפנימית אות כו, עמוד קעח) חששו מתנגדיה לעוד חידוש ושינוי בעם היהודי שעלול להוביל לכפירה וסטייה מן הדרך (כדוגמת כת הפרנקיסטים ושבתאות), בעקבות מעשיהם המוזרים  אשר לא שערונו אבותינו (מרדכי וילנסקי בספר חסידים ומתנגדים עמוד 134) , וחלקו הם בתוקף על כמה מעקרונותיה, כדוגמת: מעשה האדם יקרבו אותו או ירחקו אותו מבורא עולם ולא הקשר לצדיק קובע (נפש החיים שער א פרקים ד'-ו', שער ב' פרקים ו'-ז'), לימוד התורה הוא מטרה בפני עצמה ולא כדי להגיע לדביקות בה' (רוח חיים ו', א',  וראה נפש החיים ד', א), הפשט הוא הנצרך לכל, והסוד רק לגדולים (ביאור הגר"א למשלי כה', יא') ועוד.. וראה  באריכות בספר הגאון של דב אליאך מכון מורשת הישיבות תשס"ב, חלק ג פרקים כח-כט, עמודים 883-1031)

גאון עוזנו מרן רבנו יוסף חיים זיע"א בספרו בן יהוידע (למסכת סנהדרין דף צט: ד"ה ואיני יודע אם לעמל פה או לעמל מלאכה) - מבאר שדורשי רשומות היו אומרים: "אדם לעמל יולד" (איוב ה,ז) לעמל זה ראשי תיבות: ללמוד על מנת ללמד, וישנם הדורשים ראשי תיבות אחרים למילה זו: ללמוד על מנת לעשות –ובזה מבאר הוא את המשך הגמרא שם: איני יודע אם לעמל תורה או לעמל שיחה נברא האדם- ופירושו " לעמל" זה ראשי תיבות של ללמוד על מנת לשיח, ואין שיחה אלא תפילה.

וכך אומר הרב:  סברו החסידים תלמידי הבעל שם טוב שהשיחה היא התפילה – היא העיקר בעבודת השם יותר מן התורה, והמתנגדים תלמידי הגאון מוילנא סברו שהתורה היא העיקר ולא התפילה, ולכן אל תאריך הרבה בתפילה כדי שישאר לך זמן ללמוד תורה, ואומר הרב שהגמרא מכריעה במחלוקת זו כדעת המתנגדים האומרים שאדם נברא לעמלה של תורה (וראה בשם משמואל פרשת חיי שרה עמוד רכב, ובפרשת בשלח עמוד קעה מה שכתב על היחס בין תורה לתפילה, ומה שביאר בגמרא זו)

סידנא בבא באלי ע"ה היה אומר שמי שמתנגד כיום לחסידות מרחיק את הגאולה (גליון שעה טובה, א' שבט תשע"ד עמוד 12), היום ברוך השם מחלוקת קשה זו שככה, ושמעתי מפי קודשו של מרן מלכא הראשון לציון, אביהם של ישראל, הרב מרדכי אליהו זיע"א שהגאון מווילנא והבעל שם טוב עשו שלום בשמים, ועל זה נאמר: "עושה שלום במרומיו " (איוב כה,ב)

ומפליא לעשות שבספר הזיכרון לגאון הרב יצחק הוטנר זצ"ל (בעמוד פו ) כתוב שהגר"א שהדגיש את התורה - נפטר בסוכות - זמן שמחתינו, והבעל שם טוב שהדגיש את השמחה - נפטר בשבועות - זמן מתן תורתינו.

יחסו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל  לחסידות:

הרב קוק העיד על עצמו שהוא נשמת רבי נחמן מברסלב, והרבה ללמוד בספריו (חיי ראי"ה דף קעא, וראה באריכות בספר שני המאורות על רבי נחמן והרב קוק, בהוצאת אור האורות שנת תשע"א) וכן בספרי שאר  גדולי החסידות, במיוחד בספרי אדמו"רי חב"ד (אוצרות הראי"ה א עמוד 214, וראה את המצוטט שם בעמוד 216 בשם הרב הלל צייטלין הי"ד, ועיין בספרו ספרן של יחידים עמוד 235-237, וראה  גם בספר שני המאורות עמודים 23-24 שמובא שם שהרב שלמה קרליבך ז"ל מספר שאמר לו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל שמוריו העיקריים של אביו הם רבי נחמן מברסלב ותורת איזביצא, בנוסף לתורת חב"ד שקיבל בבית הוריו) ושיבח את בעל התניא שדבריו באגרת הקודש פרק כה' בדבר שאין שום דבר בעולם מבלעדי האלוקות (שמונה קבצים קובץ א פיסקה צו, וראה שם פיסקה נה', וראה שם בהסתייגות הרב בפיסקה סה' שלא יצא קלקול והשחתה מתובנה זו) יחד עם זאת שבדבריו מסויימים ביקר הרב את תנועת החסידות כדוגמת זה שפנתה על מנת להציל את ההמונים אך הזניחה את לימוד התורה, את הגדלות והאיכות בלימוד (שמונה קבצים, קובץ ז' קלח, וכן שם אות קלא') וסיכם הראי"ה ואמר: יפה שיחתן של תלמידי הגר"א עם שיחתן של תלמידי הבעל שם טוב (אגרות ראי"ה א' אגרת רסו') ועיין עוד בקישור כאן למאמרו של הרב משה צוריאל הדן בהרחבה בזה http://www.yeshiva.org.il/midrash/4536, וראה עוד בספר "הרב קוק בין חסידים למתנגדים" של ראובן רז תשע"ו עמוד 175-178, וראה מי מרום חלק יח עמוד קנ', וכן עמוד קמז' ועמוד קנט')

יחס חכמי ספרד לחסידות

מעניין עד למאוד שאצל חכמי ספרד למדו את תורת החסידות והביאו המון חידושים בשמם, אכתוב לך על  חלק מחכמי ספרד  ואתן רק דוגמאות בודדות, ומשם תקיש על יחסם: החיד"א מביא חידושים ששמע מאת רבי אברהם גרשון מקיטוב, שהיה גיסו של הבעל שם טוב (פני דוד דף לה עמודה ד בדפוס הישן, על הפסוק בפרשת ויחי "ונשאתני ממצרים"), החיד"א הכירו בישיבת בית אל בירושלים (מאיר בניהו, החיד"א עמוד שמב, וכן עמוד קמו), וכן מביא החיד"א בשם רבי מנחם מנדל מויטבסק שהיה בטבריה (יוסף תהילות פרק לב פסוק ב),ובספרו שם הגדולים (מערכת ספרים א אות נד ) מביא הוא את הבעל שם טוב שהעיד על קדושת רבנו אור החיים הקדוש זיע"א, (וראה אגרות ארץ ישראל של אברהם יערי, רמת גן 1971 עמוד 383-384, ובספר נתיב מצוותיך לאדמו"ר מקאמרנא נתיב האמונה שביל א סימן ט, וכן שם במערכת ספרים אות צ אות כט – משבח החיד"א את הרב צפנת פענח שהינו בעל התולדות יעקב יוסף, תלמידו המובהק של הבעל שם טוב הקדוש (וראה בספר החיד"א של מאיר בניהו עמוד קמו).

רבי אברהם חמוי זיע"א בעשרות מקומות מביא את כתבי חסידות, לדוגמא: בספרו דבק מא"ח מערכת ט אות ב וכן באות ד – שם הביא את הבעל שם טוב, ובאות ג את ספר המידות לרבי נחמן מברסלב.

רבנו חיים פלאג'י ע"ה מביא בהמון מקומות את כתבי רבי נחמן מברסלב, לדוגמא בספר מועד לכל חי סימן ה אות ח, עתרת חיים סימן כד וסימן מא. בספרו כף החיים בפרק כז אות כד מביא הוא את הבעל שם טוב.

בעל היפה ללב הגאון הרב רחמים ניסים יצחק פלאג'י ע"ה מזכיר את רבי נחמן מברסלב בעשרות מקומות ומהם בחלק ב סימן קנז, ובחלק ג סימן שצב.

גאון עוזינו ותפארתינו מרן רבינו יוסף חיים זיע"א מביא בספריו ספרי חסידות רבים כדוגמת  שבחי הבעל שם טוב (בן יהוידע על התורה פרשת משפטים פרק כא פסוק לג, עמוד קסט), ליקוטי מוהר"ן (אדרת אליהו פרשת פנחס פרק כו פסוק ה), ערבי נחל  (אדרת אליהו פרשת לך לך פרק יב פסוק ב), בני יששכר (בן איש חי הלכות שנה א הקדמת דברים, בן יהוידע סוטה דף ב עמוד א ד"ה אין מזווגין לו לאדם – ושם הביא את מה שמביא הבני יששכר בשם בעל התניא), באר מים חיים (בן יהוידע על התורה פרשת ויקרא פרק א פסוק ב – עמוד ריט במהדורת סאלם), ייטב לב (בניהו על התורה, פרשת ויקהל  פרק לה פסוק ב, עמוד שדמ' במהדורת סאלם),  אוהב ישראל מאפטא (בן איש חי דרשות פרשת תולדות על הפסוק "ויאמר הקול קול יעקב") פרי הארץ וספר התניא (שו"ת רב פעלים  חלק ג', סוד ישרים סימן יג), קדושת לוי (ברכת הרי"ח חלק ב על פרקי אבות ג,יד, עמוד קצד, וכן הוא בברכת אבות סאלם הנדפס מחדש במהדורת תשע"ז עמוד 117) וכן מביא הוא שאמרו בשם הבעל שם טוב (בניהו מסכת ברכות דף ס: ד"ה כל דעבדי משמיא לטב)... וראה שבחו של צדיק –ברסלב- עמוד שכב)

המקובל והפוסק הגדול הרב יעקב חיים סופר זיע"א בספרו כף החיים או"ח סימן סא ס"ק ט, וכן בסימן תס ס"ק ו ועוד, מביא מספרי רבי נחמן מברסלב

המקובל הרב יצחק אלפייה זיע"א באור חדש וצמח צדיק (דף יג.) מזכיר את ליקוטי מוהר"ן, ליקוטי עצות והשתפכות הנפש, וכן בקונטרס היחיאלי בדף ח עמוד ב, דף כא עמוד א אות ב ואות ד. והיה מתעמק הרבה בספר נועם אלימלך ומביאו בספריו (יראוך עם שמ"ש בהוצאת מכון ים החכמה עמוד רכ', ובקונטרס היחיאלי חלק בית השם, דף סה' עמודה ב ) וכן הביא את השפת אמת לאדמו"ר מגור (ספר יאיר נתיב, הקדמה ב נתיב כט')

המקובל האלוקי חכם שאול דוויק הכהן זיע"א  נהג בכל חצות לילה ללמוד את "הצעטיל הקטן" של בעל הנועם אלימלך, והיה משבח את ספר זה, וכן היה לומד את ספרי האדמו"ר מקאמרנא (ראה פאת השד"ה חלק א, תולדות השד"ה עמוד 46, ובהערה 22 שם, וראה גם בהקדמת ספרו הגדול "איפה שלימה" שהביא את הספר "אוצר החיים" של האדמו"ר מקאמרנא, וראה מה שהרחיב בזה בספר יראוך עם שמ"ש עמודים רכ'-רכא')

המקובל האלוקי הרב אליהו מני מביא בספרו מעיל אליהו (עמוד שעב', בביאורו לעולת תמיד דף א' עמוד א) את ספר התניא, ובספר המיוחס לו "קרנות צדיק" מביא בפרק א (עמוד יג' במהדורת תשס"ב) את אגרת הבעל שם טוב ששלח לגיסו רבי גרשון מקיטוב.

המקובל האלוקי הרב אברהם פירירא (שהיה ממקובלי חכמי ישיבת בית אל) מביא את דברי בעל התניא, וקורא לספרו "ספרו הקדוש" (ראה יראוך עם שמ"ש עמוד ריח') וכן משתבח שיש בביתו שני ספרים של הרב אהרן הלוי מסטראשעלי שהוא תלמיד של המקובל האלוקי שניאור זלמן זיע"א (קונטרס לכן חסיד, בספרו בגדי קודש אשר לאהרן עמוד קלה')

 המקובל הרב שלום הדאיה מביא את ספר "נתיב מצוותיך" לבעל הצמח צדק מליובאויטש (שו"ת דע"ה והשכל חלק ח סימן כט)

הגאון הרב יוסף  משאש ע"ה  מביא בספרו הגדול אוצר המכתבים (מכתב א,שנה) סיפור מבעל התניא.

וראה את דרשתו המאלפת של הגאון הגדול הרב שלום משאש ע"ה בספרו "וחם השמש" דרוש ב' לפרשת בלק בדרשתו על חובת השמחה לבני מרוקו בחג הגאולה של האדמו"ר מחב"ד רבי יוסף יצחק שניאורסון זצ"ל (האדמו"ר השישי, הידוע בכינויו הריי"צ) כיון שהוא ציווה לחסידיו שילכו למרוקו ויפיצו שם את תורת החסידות, ויעשו שם מוסדות של תורה לבנים ובנות.

ודע שהמקובל האלוקי הרב יצחק כדורי ע"ה היה כורך ספרי קודש (וסיפר לי דודי אפרים בן אליהו הי"ו שפעם ביקש הוא מהרב כדורי שיכרוך לו ספר חול העוסק בגיאוגרפיה, וחכך בדעתו הרב כי היה כורך רק ספרי קודש, אך לבסוף הסכים לוותר על מנהגו לכבוד אביו של אפרים, הלא הוא המקובל האלוקי חסידא קדישא הרב סלמאן אליהו זיע"א בעל הכרם שלמה, שהרב כדורי היה תלמידו, וכן הובא סיפור זה במקבציאל לח עמוד תתמג)

בישיבת פורת יוסף, ולפני שכרכם היה עובר עליהם מכריכה לכריכה ורושם לעצמו הערות, וכשבא לידו הספר זמיר עריצים כתב עליו (הובאו דבריו בקובץ מקבציאל לח של ישיבת חברת אהבת שלום בעמוד תתמט): "והוא דברי בלע נגד כת החסידים וקדושיהם, ושם המחבר – שמו בחושך יכוסה ולא נודע.. זה הספר המשונה בודאי ביערוהו החסידים מן העולם.. כי כולו מיוסד מקנאתם בהצלחת החסידים ועושרם ומלבושיהם..

אני מקווה שעניתי לך . אם תתעניין יותר תוכל למצוא חומר רב על החסידות בספריו של הרב ד"ר יצחק אלפסי תוכל לראות בלינק זה כמה ממאמריו בעניין

http://www.daat.ac.il/daat/history/hasidut/skira-2.htm או בספרו  של שמעון דובנוב – תולדות החסידות,  וכן בספרו של הרב הלל צייטלין הי"ד בפרדס החסידות והקבלה עמודים 11-52

ברכה והצלחה.

כל הזכויות שמורות לרב אלעזר בן אליהו