רחל אימנו? לא !

דבר תורה לפרשת וישלח מהרב משה ביגל, רב הישוב מיתר

הכינוי של רחל, אשת יעקב, השגור בפי העם הוא רחל אימנו. אנו קוראים בפרשת השבוע את ההיסטוריה של רחל ומתברר שהיא האימא של שבט קטן אחד מתוכנו, שבט בנימין, וגם זה אימא למספר דקות.

לאחר שלטון  המלך שלמה התפלגו בני ישראל לשתי ממלכות. ממלכת ישראל שכללה את עשרת השבטים, וממלכת יהודה שכללה את שבט יהודה, בנימין וחלק משבט לוי . לקראת בניית בית שני חזרו רק היהודים לארץ ישראל (בני ממלכת יהודה) .ממלכת ישראל נעלמה מאיתנו. אכן שרידים של שבט מנשה התגלו לאחרונה בארצות המזרח הרחוק וכן שבט דן באתיופיה אבל עדיין קשה להגדיר את רחל כאימא של העם היהודי שמורכב מהשבטים יהודה, לוי (בני לאה) ובנימין בנה הביולוגי של רחל, שלא זכתה לגדל אותו.

מכל ארבעת האימהות רחל היא הכי פחות אימא שלנו ובכל זאת מזוהה, בעצמה רבה, כאימא שלנו, במיוחד זה בולט לעומת לאה שהיא האמא של רוב היהודים .

למה אנו מתייחסים לרחל כאימנו? 

רחל היא אישה שחייתה חיים טרגיים ביותר, אישה ללא עבר וללא הווה, שנשארה לה רק התקווה לעתיד. 

כבר בילדותה מופלית רחל לרעה על פני אחותה הגדולה, לאה. בעוד רחל מועסקת כרועה צאן, אחותה לאה, ישבה בבית כגבירה.

רעיית  הצאן נחשבה כעבודה לא מכובדת כפי שאנו לומדים ממספר מקומות במקרא:

לבן, "הדוד האוהב", ממנה את אחיינו, יעקב, כרועה צאן, לא מתוך אהבה וכבוד.

כאשר יוסף רוצה להבאיש את אחיו בעיני פרעה הוא אומר שהם רועי צאן [i]

כאשר ישי, אבי דוד, רוצה להרחיק את דוד מהבית בגלל שהוא מתבייש בו, הפך אותו לרועה צאן

[ii] 

רועת צאן, זה התפקיד שלבן נתן לבתו רחל, מול לאה שנשארה בבית.

כאשר סוף סוף היא מוצאת אהבה אצל בן דודה, יעקב, שמבקש להינשא לה, אחותה מחליפה אותה בנישואין.

היא אינה מוצאת את מימושה כאם, לעומת אחותה, מרובת הבנים. היא מגיעה לתחושה קשה של ייאוש עד שהיא אינה מוצאת טעם לחייה הטרגיים כעקרה. [iii]

היא זוכה ללדת את בנה השני ומצילה בזה, במעט, את כבודה, כי הפכה לאם השווה לשפחות כאימהות, כי גם היא ילדה שני בנים כמו השפחות. [iv]  רחל לא זוכה ליהנות ממעמד זה כי היא  מתה בלדתה, בטרם עת, וקוראת לבנה בשם שמגדיר את חייה הטרגיים – בן אוני. [v] יחד עם זאת לשם הזה גם משמעות של כוח. און זה כוח. כלומר רחל קוראת לבנה בשם דו משמעי בן של מסכנות ובן של כוח בכך רוצה רחל להפוך את המסכנות ולצאת ממנה מחוזקת.[vi]

יעקב הופך את רחל, אשתו האהובה והמסכנה לסמל לכוח עמידה בצרות. יעקב הופך את הילד המסמל חיים טרגיים - בן אוני, לילד של תקווה - בן ימין, סמל של כוח.

בגלל חייה הטרגיים, הופכת רחל לסמל של התקווה הגדולה של עם ישראל לשוב לארצו. בגלל שחייה היו מלאים בצער ובכי היא נבחרה להיות האימא של שיבת ציון. רחל הפכה לסמל של האימא היהודייה בגלל היכולת שלה לבכות על החיים הטרגיים של עם ישראל. מכל האבות והאימהות שלנו רק רחל יודעת להתפלל בצורה נכונה שמתקבלת ע"י בורא העולם. תפילת אבותינו לא התקבלה רק תפילת רחל. [vii]

רחל שחייה היו ללא עבר וללא הווה, הפכו לסמל לעם ישראל כאשר חייו נראו ללא תקווה. כאשר אמרו "אבדה תקוותנו" [viii]  באה דמותה של רחל ומפיחה רוח של תקווה בעם ישראל. אמנם רחל אינה האימא הביולוגית שלנו אבל היא האימא של התקווה שלנו. סיפורה נטע בנו כוח במהלך ההיסטוריה הקשה של עמנו, ותקווה לשוב לארצנו. 

זכינו לשוב בפעם השלישית לארצנו לאחר כאלפיים שנה של  חיים קשים וטרגיים בגלות (בדיוק כמו חיי רחל) מכוח התקווה שנסכה בנו רחל, לכן היא אימנו.

כֹּה אָמַר יְקֹוָק קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: כֹּה אָמַר יְקֹוָק מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם יְקֹוָק וְשָׁבוּ מֵאֶרֶץ אוֹיֵב: וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְקֹוָק וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם: [ix]

---

 . בראשית פרק מו פסוק לד1

וַאֲמַרְתֶּ֗ם אַנְשֵׁ֨י מִקְנֶ֜ה הָי֤וּ עֲבָדֶ֙יךָ֙ מִנְּעוּרֵ֣ינוּ וְעַד־עַ֔תָּה גַּם־אֲנַ֖חְנוּ גַּם־אֲבֹתֵ֑ינוּ בַּעֲב֗וּר תֵּשְׁבוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן כִּֽי־תוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֖יִם כָּל־רֹ֥עֵה צֹֽאן

רשב"ם כי תועבת מצרים - נבזים היו בעיניהם כל רועי צאן, כי מאוס הצאן בעיניהם בין לאכילה בין לזבח כדכת' הן נזבח את תועבת מצרים וגו

'

2. שמואל א פרק טז פסוק יא

וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל אֶל־יִשַׁי֘ הֲתַ֣מּוּ הַנְּעָרִים֒ וַיֹּ֗אמֶר ע֚וֹד שָׁאַ֣ר הַקָּטָ֔ן וְהִנֵּ֥ה רֹעֶ֖ה בַּצֹּ֑אן וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יִשַׁי֙ שִׁלְחָ֣ה וְקָחֶ֔נּוּ כִּ֥י לֹא־נָסֹ֖ב עַד־בֹּא֥וֹ פֹֽה

שמואל א פרק יז פסוק יב

וְדָוִד֩ בֶּן־אִ֨ישׁ אֶפְרָתִ֜י הַזֶּ֗ה מִבֵּ֥ית לֶ֙חֶם֙ יְהוּדָ֔ה וּשְׁמ֣וֹ יִשַׁ֔י וְל֖וֹ שְׁמֹנָ֣ה בָנִ֑ים וְהָאִישׁ֙ בִּימֵ֣י שָׁא֔וּל זָקֵ֖ן בָּ֥א בַאֲנָשִֽׁים

אלשיך : אמנם הנה עתה החל לדבר ענין מלכות דוד מראש ועד סוף, ואיך היה ה' עמו. ובכן מעתה מורה חשיבותו. והוא, כי הנה מהאמור למעלה היה נראה כי אחיו היו עיקר הבית והוא כשיורין אצלם, כי הלא בהזמין שמואל את ישי ובניו לא החשיבו אביו בכוללו בכלל אחיו, ולא הביא לפני שמואל כי אם השבעה (לעיל טז י), ואם לא היה שמואל אומר (שם יא) התמו הנערים לא החשיבו אביו להעבירו לפניו, וגם עתה אמר לו (שם) עוד שאר הקטן והנה רועה בצאן, כדבר טפל ונגעל מכולם

3. בראשית פרק ל פסוק א

הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי

 . תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ס עמוד א4

ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה, מאי ואחר? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות - הרי עשרה, אם זה זכר - לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות מיד נהפכה לבת, שנאמר ותקרא את שמה דינה

5. בראשית רבה (וילנא) פרשת וישלח פרשה פב, ט

ויהי בצאת נפשה ותקרא שמו בן אוני, בר צערי בלשון ארמי, ואביו קרא לו בנימין, בלשון הקודש  

6 . עיין בדברי המדרש בהערה 5 שאומר שאוני וימין זה היינו הך.

 . ירמיהו פרק לא פסוק יד7

כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְקֹוָ֗ק ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶי֑הָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ

רש"י : רחל מבכה על בניה - מדרש אגדה אמר שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקדוש ברוך הוא על שהעמיד מנשה דמות בהיכל ולא נתפייס נכנסה רחל אמרה לפניו רבונו של עולם רחמי מי מרובים רחמיך או רחמי ב"ו הוי אומר רחמיך מרובים והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם אמר לה יפה למדת סנגוריא יש שכר לפעולתך ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך

8 . יחזקאל פרק לז פסוק יא

וַיֹּאמֶר֘ אֵלַי֒ בֶּן־אָדָ֕ם הָעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹמְרִ֗ים יָבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ  

ירמיהו פרק לא פסוקים יד – טז [ix]