קופסת שימורים שנפתחה בשבת – האם מותר לאכול את תכולתה?- ש"י ב' - ה'
הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il
קופסת שימורים שנפתחה בשבת – האם מותר לאכול את תכולתה?- ש"י ב' - ה'
[מוזיקה] בסיעת דשמיא סימן שי אמצעס בז בדברי הרמ שמרים די נחונ שיר בשל ודי המקור מדברי הרן דהינו דבר שבישראל אסור משום עסקוי בן השמושס כי הוא לא הוזמים בעוד יום בגוי זה לא שייך כי אין הגוי מקצה דעתו מכלום וכיוון שזה נעשה מוכן באמצע שבת והרי זה מוכן לאיש אחד לבעלים שהוא לא יקצא את דעתו לפני שבת מוכן לכל דוגמה לכך מבר כמה חזון איש סל של גוי שהיו עליו אפרוכים משך כל בן השמושס לא נעשה בכך מוקצה אפילו שהיה בוסיס לאפרוכים כיוון שהוא שייך לגוי לא שייך ייחוד מלאכה זו ועומד הוא ראוי לשימוש במשך השבת החזון איש כותב שמחשבת גוי בכלל לא יכולה לקבוע שזה מוקצה ומה שכתב הרן שהוא מקור הדין שאין הגוי מקצה מדעתו כלום שמש שמשמע שאילו היה מקצא דעתו זה כן ייתכן שלב דווקא הוא על כוונתו שאין מוקצה תלוי בדעתו של הגוי אלא בדעתנו במוב כא מכמה פוסקים שגם גם לגבי מוקצה מחמסון כי של גוי פרגודים כותב שייתכן שאינו נחשב כמוצה ועוד פוסקים כך נקתו אבל כותב המשתבור דבר שאסור בנשמושס משום שהיה מחובר בנשמושס או שהיה מחוסר צידה והגוי טלשו או צדו בשבת אפילו שהוא שייך לגוי לכול העלין באיסור נוד גם כן כך ואפילו שהטעם שהדבר שנפטלש בשבת נסר משום מוקצה ומכך שלא קצוים בעוד יום הוכח שקצעו מדעתו ובגוי זה לא שייך ובר אשר הציון לקמון שזה מוקצה משום שלא יפלו גרבונון אבל כשהיו הפורות מוכנים לטלישה והייתה דעת הגוי מבעוד יום עליהם כותב שרציאו לאלון שם תלשם הגוי בשבת המישומצינם אסורים אלא אסורים משום גזר השם לאיש לגבי לחם שנפע בשבת על ידי גוי שהביאה שולחן ערוך לאלון שיש עוסרים לישראל לאכול פת זושתברו שם שהטם שדינו כנוילד ונוילד שהיה גם אצל גוי כי זה היה חיטים וזה נהפך לפת זה נוילד החזון איש כותב שזה לא נוילד אלא הפת היא מוקצה כגרוגז וצימוקים כי זה לא היה ראוי לאכילה בתוירספס אז באמת הגויג זה צימוקים של גוי אסורים אז כבר נראה הרמו מסיים ואפילו גרוי גרויז וצימוקים שבדו מוטורים דהיינו המקור מהקולבוי אפילו שאלה הגויים בעוד יום לייבש אותם והוא דחה אותם בידיים בכל זאת אם הם כעת בשבת רואים לאכילה אז לא חל להם שם הוקצה אבל בסעיף הבסמיה מפקפק מאוד בזה כיוון שהגוי דחה זאת בידיים והם לא ראויים לאכילה כם הסריכו אותו משום שהגוי נותן דעתו יותר לזה משום שהוא גוי נותן דעתו יותר לזה אין בזה ספרה השולחן ערוך הוא הרב סובר גם כמותו ולכן הוא מפרש השולחן ערוך מדבר דווקא בגרוג צימוקים שבכניסת השבת הם היו מצב של חוזו ולא יחוזו שנראה בסעיף ה שמועיל בזה הזמונה אז בזה ביהודי אם הוא לא הזמין אז זה מוקצה בגוי גם אם הוא לא הזמין זאת מערב שבת זה לא מוקצה אבל אם בכניסת השבת זה לא היה ראוי לגמרי שגם בישראל לא מועיל הזמונה אין אף קמינה בין ישראל לגוי כמו כן גרוג זה צימוקים של גוי שעדיין לא התקלקלו שדיברנו בשיעור הקודם שאם שם של יהודי הם כבר אסורים וזה זה כותב החזוני שאינם מוקצה אבל אם כבר מקולקלים היו בכנסת שבת אפילו שבתוך השבת נעסורים לאכילה צידד החזון איש כמו שהבשמר נוקט כמו ששולכנוב נוקט שנחשבים כמוקצה ונעבור לסעיף ג' כמו שכבר הזכרנו יש יסוד גדול כל דבר שהיה מוקצא בין השמושס מוקצא לכל השבת כי עיקר החונ בואדיו מביא משתברו כמו שכתוב והו ביום השישי והכינוס אשר יובו וזה הלו בתחילת כנסת היום הוא קצם משתמש בו אבל אין מוקצה לחצי שבס דהיינו דווקא בן השמושס קובע לכל השבת אבל זמן אחר בשבת לא קובע לאחריו דבר שהיה מוקצה באמצע שבת זה לא אומר שעד סוף השבת הוא יהיה מוקצא אומר המחבו בין באיסור אכיל משום מוקצה בין באיסור טלטול משום מוקצה כל דובו שירוי בןשמושס אם מירידוב שנזקל כלב ביום למשל היו צימוקים שירדו עליהם גשם בכניסת השבת הם היו רואים לחילהם אבל באמצע שבת ירדו גשם ונתפחו עד שאנם רומים לאכילה וחוזר ונתקם בווי ביום יצאה השמש והיפשה אותם והם נסו רעים חוזר לתירוי כיין שייכמו מוקצה לחצי שבס כיוון שמןשמושס היה ראוי אבול דובו שהוקצה בן השמושס אפילו שאחר כך נעשה ראוי אוסו כל היום ומה שמח פותח בין ביסור אחי ביסור טלטל זה רבוס יותר לרשן יסור החילה דהינו לא מבואה לין טלטל בעלמה ודאי אומרים שאם מוקצה לחצי שעה בזו מותר לטלטלו אחרי שסתלק מהלשם מוקצה אלא אפילו לאך לא מותר כותב הטז סכין של מילה שמעל אותו בשבת אז אין לטלטלו אחרי המילה דומקצו מחמסחיסונקיס כאדם מקפיד שלא להשתמש בו דבר אחר כמו שראינו בתחילת צמ שנחס דלאקילין זה הרמו והשער בירדי לטלטל אותו מטעם די מוקס לחצי שבס למה כי בנשמושסו גם היה מוקסחסון כיס ואז אין לטלטלו לשום דבר ואף על פי שעומד למחר למלאכת מילה אבל אחרי גמר צורך שלא חוזר לאיסור טלטול של בן השמושס לכן מה הוא יעשה כותב הטז יצניו באותו חדר שומל שם זה כן התירו כותב החזון איש לכאורה זה לא מוקצה כי זה ראוי למול בתינוקות אחרים בכל זאת זה מוקצה כימן שאין מצוי כלל שישתמשו בו שולמלאכה הזו בשבת ואפילו שלגבי שויפר אינו מוקצה אחרי גמר התקיעות כמה שזה ראוי לאחרים זה ייתכן שאנשים יבואו לבקש יש לו לתקוע בשופר אבל מילה בדרך כלל יודעים כבר לפני שבת שהוא ידע שיש לו עוד ברית המוגן אברום לאלון גם מסכים הטס בעיקר הדין אבל הוא מחמיר עוד יותר אפילו באותו חדר אסור לטלטל אלא בעוד שהי זמל בידו אז למדנו בסטרציין חס שכל זמן שהכלי בידו המוקצא בידו מותר לטלטלטלו לכל מקום המגום מסובר שהיתר הזה הוא בכל מקרה לכן לא יניחנו מידו עד שיניחנו מקום המשתמר או שילך אותו לביתו אבל כמו שהזכרנו שם בסימן שחס לידי הזכר האחרוין אם ההיתר הזה להמשיך לטלטל מוקצה זהרה בכלי שמלאכתו לאישר כאן שזה מוקצה גומר אין את ההתר הזה המוגבום לשיטתו הדרך החיים כותב שאפילו שבדרך כלל אין התר זה נוהג אלא בכלי שמלאכתו לאיסור הבסקין של מילה לא יצריך אותו לזרוק אותו מיד מכרשה שמה ישבר הסכין וימנה ולא ימול כמו חלק לגבי האורלה כותב בנו דבי יהודה שלכתחילה לא היה נחמיה מידו קודם שיתן לו אותה בעפר אבל אם יראה שזרק אותה מידו קודם לכן יש מקום להתיר לרימהארץ תנה בעפר כי היא מוכנת לקר ועומדת לזה בעוד יום אשר תל אבי כותב שהפלה שנהגים להפוך את האורלה ואומרים שהוא לטובת הילד מותר להם לעשות כמ בשבת לפני שמניחים אותה בעפר כי דעתם עליה עד הנתינה בעפר אז בגמורם כותב שיחזיק זאת ביד וניח זה למקום משתמר אבל זה הכל שיש שני מועלים אחד מל אז הוא עם הסכין ביד לוקח את המקום משתמר וש השני פורע למיס מצויין כאן שמסיל נראה שלדס רמו לא כדאי להשתמש בשני מועלים בשבת הרבה אחנים חולקים כך מנהג פוילין אבל מה קורה באמת שהוא עצמו פורע הוא צריך להניח את הסכין כותב עלי רבי שיקבל זאת אחר מידו ואחר הוא יוליר זאת למקום המשתבר אז רב שלומלוגר בגמשלה מסובר שזה היתר בכל מוקצה שאם מותר לי להמשיך לטלטל מותר לי גם להעביר את זה לחבר שלי כי זה המשך הטלטול אבל ש בסוברו שאפילו אותו אדם שמותר לו להמשיך לטלטל אסור לו להעביר לידו האחרת אז כל כן שאסור לתת לחברו אך סמסייפה כותב שההיתר לתת את הסכין לחברו נאמר דווקא לגבי בריס כיוון שמקבל את הסכין ומסייע למויל על ידי זה יוכל המועל להזדרז ולפרוע מיד ולא יצטרך לדקדק היכן להניח את הסכין אז זה סניף למצווה אז למיסה לפי הטז רק באותו חדר לפעמים הגנרום לא יסיר זאת מידו או יתן לאחר שמיד יקח זאת למקום משתמר אב בדיבת כל משתברו אם יניח את הסכים מידו ויש חשש שזה יגנב משם וצד אלו רבש לסמוך על הרמו והשח ביורדי שהם סוברים שמותר לטלטל את הסכין גם בהמשך סעיף ד' גרו גורז וצימוקים שהו יו מוקצים כי הם עדיין לא התייבשו וכשהגיע בנשמו של שכניסת השבת כבר ניסיפשו והם רואים לאכילה אף על פי שלדו הביל בושו שניסיעפשו והייתי חושש מחמד זה חל עליהם שם מוקצי כי הוא הקצרת בדעתו כיוון שהוא הוא חשב שזה עדיין לא התייבש בכל זאת אם ואחר כך נודלים שבשן שמו שזכור יבשים מוותו כבר לא יסיר דעתו אלא כדי שיתייבשו כתיבש והחבעוד יום סעיף ה כמו שהזכרנו ליל גרוג זה צימוקים שהם כזה מצב דחוזו ולחוזו הם כבר התייבשו קצת שדאכללי כדח יש כאלה שאוכלים בכזה מצב יש כאלה שמחכים שיתייבש יותר אז תלוי אז מנאים הוא הזמין אותם ערב שבת לאכילה נופיק לביטור סמוקצ מותרים בטלטול ובאכילה והיא לאי ואם לא יזמין אותם ובאמצע שבת ה הוא מחליט שהוא רוצה לאכול אותם לאי אבל אם אינום ראויים והזמינום אז אפילו שבאמצע שבת זה נעשה ראוי אזמון אליו מסי כמר היו אז בכנסת השבת כוני ועפר וכאם מבישתו יסוד גדול מהפוסקים הם מתי אומרים שכל דבר שזקסר מהשמו שזקצר לכל יומי זה דווקא דברים שזה לא תלוי בו גומר בדי שמיים כגום גרוגרות שאינה גמרים אלא על ידי חום השמש ושם יהיה יום מעונן אז אז מסיח דתומם אבל דבר שנגמר בידי אדם למשל תמרים שנתן עליהם מים בערב שבת אפילו שבוודאי עיניים רואים בנשמושס לא התמרים ולא המים כם עדיין לא קלטו את התמרים אתם התמרים שיהיו אירועים לשתייה וגם התמרים לתתה שהם כבר רטובים לא חזיון בכל זאת הוא לא יסיח את דעתו מהם על יום השבת שימוקצ מחמזים כרבי בידו להשותם עד למחרת ועד למחרת זה כבר יהיה מוכן ויש דוגמה לקר בגימורים שיש שיא רותח שמונח על האש כשהוא רותח אי אפשר לאכול זאת אבל אתה יכול להוריד אותו זה מתקרר אתה יכול לאכול זה גומר בדיוון כל דבר שבודי יהיה מוכן מאיליו בשבת זה בכלל גומר בדיוון ראינו בסימן שחז בגד שהיה רטוב או משתבור המחמיר דיברנו שם כמו כן מאכל כפו שנמצא במקפין או מוקצה אפילו אין בדעת שורה בשבת אויב וידו לעשות כן אבל נר שדלג בן השמושס מבואר בסימריש את הנטס שהכלי הוא מוקצה הנר אפילו אחרי שקבע ואפילו שהוא הניח שם קצת שמן שהיה ברור שיקבה באמצע השבת לכאורה זה גומר בדיוום תראה הזר בו זה היסוד שהתס כות מבאר זאת שחמור דינו של נר הועיל ודחר בידיים למשך בןשמושס ורצונו שישמש הנר בזמן זה באופן שיש בו משמיס מוקצה לכן זה שונה משער הגום בדודום שהוא לא דכה אותו בידיים ואחוי אלא כדי שיתוקם כותב הפרמגודים שדבר שהולך להיות מוכן אפילו בזמן שהוא עדיין לא מוכן הוא לא מוקצה ומותר לטלטלו אף קודם תיקונו כשם שמותר לטלטל גדרה רותחת למרות שנראה לאכילה עד שתצטנה מעט היקר גט וחזון איש אבל מאכל שנו מבושל שנמצא לגבי האש כותבת לדוד שנחשב כבוקצה אפילו שהוא עומד להתבשל אחר כך וכך מבואה בחזוני איש נוי לדגום כגון אפר שנוצר מעצים שנשרפו בשבת כותב החזוני שמבר בגימור שנחשב כמוצה אפילו משל גוי ואין התר לטלטלו משום גומר בדיוודום עד כאן הדף היומי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים:
נהנתם? יש לנו עוד תוכן משובח באתר
רוצים ללמוד דף יומי בגמרא? לחצו כאן ללימוד הדף היומי
רוצים ללמוד על פרשת השבוע? לחצו כאן לשיעורי תורה על הפרשה
רוצים ללמוד מתוך ספרי הקודש השונים אונליין? לחצו כאן לקריאת ספרי קודש
צריכים לשאול רב שאלות בהלכה או הנהגה? שאל את הרב שאלות בכל התחומים
רוצים להתפלל? תפילות חובה ורשות? לתפילות חובה, רשות וסגולות
רוצים לברך ברכת המזון? לקריאת ברכת המזון בנוסח עדות המזרח או אשכנז
נוסעים ממקום למקום? לחצו כאן כדי לקרוא תפילת הדרך או תפילה לטיסה