דבר תורה לפרשת פְקוּדֵי – על פי "דרך הבעל שם טוב"
ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900
לתגובות ולקבלת דבר תורה של "דרך הבעש"ט" למייל ([email protected]) ולקבלה בוואטצפ 058-3139000
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן". היום בעזרת ה' נזכה לומר יסוד חשוב ונפלא שאומר אותו ה'דברי חיים' מצאנז זיע"א, האדמו"ר הראשון לבית צאנז.
ה'דברי חיים' שואל מה זו הכפילות הזאת "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"?
וחוץ מזה, מדוע כתוב "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" ולא 'מִשְׁכַּן ה"?
כמו כן, מה פירוש המילים "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם" – מה הקשר של משה והלויים – "עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם" – הרי הלויים לא התמנו עכשיו, הם התמנו רק בהמשך…
בואו ותקשיבו ליסוד החשוב שאנחנו רוצים לומר היום, יסוד קצר אבל יפה וחשוב.
כולנו רוצים חיים שלווים ושקטים, אבל בשטח אנחנו מקבלים את כל הבלאגן בעולם, ביום שישי אתה רוצה לקבל את השבת ברגיעות, ומה קורה? כל הבלאגן, הצרות והלחץ קורים לך, יום שישי זה ממש כמו קריעת ים סוף, זה פלא…
ה'דברי חיים' מצאנז אומר שאם אתה רוצה שיהיה לך טוב – תחיה תמיד מתוך הכרה שבכל רגע ורגע אמור לקרות לך משהו שיעשה לך בלאגן…
אם עוברים עליך כאבים ומעברים אתה צריך להבין שבכל רגע נתון אמור לקרות לך עכשיו הבלאגן הכי גדול, וברגע שקורה לך משהו אתה לא נבהל, אתה כבר ערוך לזה…
לדוגמא, הילדים משתוללים והולכים מכות, והאבא יודע את היסוד הזה והוא כבר הכין את עצמו שיכולים לקרות דברים שיכעיסו אותו בבית, עכשיו גם אם כל הבית ירעש ויגעש הוא ישאר רגוע כי הוא מוכן לכך נפשית, אבל ברגע שהבן אדם לא מוכן לזה נפשית ופתאום מפתיעים אותו עם משהו שמפריע ומכעיס אותו – מכאן מתחיל כל הבלאגן.
אם בן אדם באמת יודע וחי את שפלותו, הוא יודע שזאת המציאות שלו, "מי אני בכלל? לא מגיע לי כלום" – אז הוא יודע שמצד המעשים שלו צריך להיות לו כל הזמן בלאגן, "זה באמת מה שאני אמור לקבל לאור הגאווה שלי…"
כשהתחלתי להיות משגיח בישיבה הייתי מאוד נסער ולחוץ מהתלמידים, אז הרב אמר לי "תוריד את הגאווה שלך".
אמרתי לו "אני עובד על זה, אני משתדל, אז למה הם ממשיכים להתנהג ככה?"
והוא ענה "אם באמת היית מכיר שאתה בעל גאווה הכל היה בסדר, כי מה באמת מגיע לבעל גאווה? אם כל פעולה שאתה עושה אתה לוקח לעצמך – אז התלמידים ימשיכו להלחיץ אותך… מה שמגיע לך זה 'סוֹף גַּנָּב לַתְּלִיָּה'".
אתה אמור לגשת לכל פעולה שאתה עושה בהרגשה שאתה גנב ושצריכים לתלות אותך ומכיוון שכך אמור להיות לך גם בלאגן בחיים – ואז אתה לא תתעצבן ממה שהתלמידים עושים לך, ואם בסוף זה לא קורה – אלו רחמי ה' עליך.
אומר ה'דברי חיים' ש"פְקוּדֵי" זה מלשון "חיסרון", כמו מלשון הפסוק "וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ" – כשבני ישראל חזרו מהמלחמה מול מדיין, הם ניגשו למשה ואמרו לו "ברוך ה' אף אחד לא נפקד, חזרנו כולנו בריאים ושלמים", נפקד פירושו נחסר.
מושלם בחסרונות
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן" – אם תחיה את החסרונות שלך שמצד האמת שלך אתה מלא חסרונות – ומצידך אתה אמור להיות רק במצב של חורבן – התוצאה תהיה "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת", עדות זה דבר שמקיים, מחזק ומאשר משהו מסוים, "עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר".
אתה רוצה שהמשכן יהיה קיים? תחיה ותזכור כל הזמן שחייך מלאים בלאגן ואז תראה את התוצאה בשטח – יהיה לך שלום בבית, הילדים שלך יהיו רגועים, וכל הטוב הזה בגלל שאתה במחשבות שלך דרוך שאולי משהו יכול לקרות, אתה לא חי שהסטנדרט הוא שקט ושלווה, אלא אתה זוכר שבגלל המעשים שלך מגיע לך רק קשיים, חסרונות ומעברים. רבותיי, זה בדוק ומנוסה!
ה'דברי חיים' אומר שגם אם כבר יקרה משהו אתה תהיה הרבה יותר רגוע ושליו.
לדוגמא, בעל בא הביתה ומצפה שאישתו תחייך אליו ותאיר לו פנים, אבל בשטח זה לא קרה – הוא חטף 'סטירת לחי' וזה הפך לו את המוח.
או דוגמא הפוכה, כשבעל בא הביתה וחושב על כך שלא מגיע לו כלום והוא מצפה לראות בבית בלאגן – הוא לא מתרגש ולא משתגע כשאישתו מחמיצה פנים ובאה בטענות כי הוא מוכן לזה נפשית!
ואם זה לא יקרה, הוא יודה וישבח את ה', "אבא, תודה רבה! אני יודע טוב מאוד מה היה אמור לקרות לי, המצב הרבה יותר טוב ממה שחשבתי".
"כגודל הציפיות כך גודל האכזבות"
אם אתה רוצה 'שבת נהדרת' – תתכונן אליה עם "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן" – תחיה בהכרה פנימית שבאמת מגיע לך 'שבת של קשיים וחסרונות' ואז תראה שמה שקורה זה בדיוק ההיפך, "ברוך ה' הילדים לא שפכו כלום ולא היו צעקות בבית, הייתה דווקא שבת יפה…"
אספר לכם משהו על עצמי, לפעמים אני לא בא 'מוכן נפשית' לשיעור, אני בא עם תחושה שצריכים להיות מאות אנשים – ובשטח אני רואה שבאו רק חמישה אנשים, ואז אני נופל בדעתי, "מה, אנשים לא רוצים לשמוע? אז אלך הביתה…"
אבל כשאני בא הפוך ואומר לעצמי "אף אחד לא אמור בכלל להסתכל על הפרצוף שלי" – זה כבר נראה אחרת, יש מלא אנשים בשיעור…
נקודת אמת.
"כשאדם חושב בנפשו שעשה הרבה בעבודת ה' ידע שלא נגע בה כלום, וטעות זה נמשך מצד ששוכח ענין היצר וכוחו וחושב שכל מחשבות לבו רק טוב ואין לו נטיה לרע".
(צדקת הצדיק אות פ"ה).
הרב שטיינמן זצ"ל
הרב שטיינמן זצ"ל חי ככה, הנכד שלו סיפר שכל פעם כשהוא חזר הביתה עם הרב אחרי דרשה, הסבתא שאלה אותו "איך הייתה הדרשה של סבא?" והוא ענה לה "סבתא, למה את שואלת אותי? תשאלי את סבא…"
היא אמרה לו "כל פעם שאני שואלת אותו איך היה בדרשה הוא עונה לי 'העיקר שלא זרקו אותי מכל המדרגות'".
מבחינתו, כשהוא ניגש לדרשה הוא חושב לעצמו שצריך לזרוק אותו מכל המדרגות, "ואם לא זרקו אותי מכל המדרגות אז הדרשה הייתה טובה…"
הרב אחז שאם יש יהודי אחד שיתחזק מהדרשה שלו והוא בכלל זה – זה שווה הכל!
אני אומר לכם, אם אני אתחזק מהשיחה הזו -היה שווה לי הכל, אבל אני לא חושב בכלל להתחזק מהשיחה הזו אלא אני חושב שאני מעביר לכם את המסר, כאילו אני עכשיו רק מטיף מוסר ומשנה אנשים…
הרב שטיינמן זצ"ל חי בבחינת "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן" ולכן התוצאה היא "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" – הרב היה יהודי שזכה לעבור את גיל מאה, היה מנהיג הדור, איזה קיום היה לו, הוא כל הזמן אחז "לא מגיע לי כלום!"
מסופר שפעם אחת נכנס אליו מישהו ונתן לו מכה. חצי יום הוא לא דיבר, כולם חשבו שהוא נכנס להלם, אחרי חצי יום שהוא לא דיבר הוא התחיל לדבר ושאלו אותו "למה הרב לא דיבר בבוקר?" והוא ענה "בדקתי את עצמי למה ה' עשה לי את זה…", הוא עשה עם עצמו חשבון נפש…
אם אתה תחיה שמצד האמת שלך אתה חי בבלאגן ולא מגיע לך כלום – התוצאה תהיה קיום וחוזק!
כשאתה בא לתפילה עם הרגשה "וואו, היום הולכת להיות לי תפילה חזקה!" אז דווקא לא תיהנה מהתפילה, כשאדם הולך ברחוב ואומר לעצמו "היום אני הולך לשמור על העיניים" דווקא הוא יפול ויכשל בגדול כי זו גישה של גאווה, משמיים ילמדו אותו שהוא מצד עצמו לא מסוגל לשמור על העיניים ולא על המחשבות.
הרב שמעון שקאפ זצ"ל
ר' שמעון שקאפ – מחבר הספר 'שערי יושר' זיע"א – היה יהודי ענק שבענקים, כשהוא היה בן שמונים אישפזו אותו בבית החולים, פעם אחת נכנסה אליו האחות שגם היא הייתה בת שמונים פלוס ושאלה אותו "אפשר לבדוק לך את הלחץ דם?" ר' שמעון שקאפ רק שמע שהיא רוצה לבדוק לו את הלחץ דם ברח מבית החולים…
התלמידים מצאו אותו בגינה מתחת לבית החולים ושאלו אותו "מה קרה?" והוא ענה "הגיעה אחות אחת לבדוק לי לחץ דם", אז התלמידים צחקו ואמרו "הרב כבר בן שמונים והאחות בת שמונים פלוס, מה כבר יש לחטוא?" הרב אמר להם "אתם צודקים, אבל היצר הרע והטבעים שלי יכולים לגרום לי לדמיין שאני צעיר ושהיא צעירה וליפול ח"ו…"
אף אחד לא מוגן ירי, זה פחד אימים…
אז אם אתה חי סכנה, שאתה מצד עצמך רק נופל, ותתפלל על זה ותבקש "אבא, תציל אותי" – תזכה לשמירה והצלה.
"אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה" – כל זה צריך להיות מתוך קיום ושמירה של "תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" כמו שדיברנו בשבוע שעבר… תקיים מצוות, לפחות תשתדל לשמור על ההלכות הכתובות ב'שולחן ערוך' ומתוך כל המלחמה הזאת תבין כמה אתה לא בסדר ולכן לא מגיע לך כלום, אז בשטח תראה את כל הישועות – קיום, חוזק ועוצמה.
אסור שהעבודה הזאת תבוא מתוך התרסקות והפקרות. הכל צריך להיות בבחינת "אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה", אתה אמור להיות יהודי הכי רציני שיש – שלוש תפילות, קביעת עתים לתורה, עשיית רצון ה', עבודת מידות וכו' ומתוך כל זה אתה מגיע להכרת השפלות שלך, ואז אתה מבין כמה לא מגיע לך כלום.
כך כותב רבינו תם ב'ספר הישר' שזה ההבדל בין 'צדיק' ל'רשע' – צדיק אוחז שלא מגיע לו כלום ואמור להיות לו רק בלאגן, ולכן כל עוד זה לא קורה הוא מודה ומשבח את הבורא, "הילדים לא אמורים להקשיב לי, ואם הם כבר שומעים – הנה הרחמים של ה', תודה רבה לך אבא". לעומת זאת, הרשעים בטוחים שמגיע להם כל טוב שבעולם, "עכשיו אמור להיות כיף, בואו נהנה ביחד…"
"תחשוב טוב יהיה טוב"
ידוע ש'הצמח צדק' זיע"א – האדמו"ר השלישי לבית חב"ד – אמר "תחשוב טוב יהיה טוב". בא ר' יוסף יצחק שניאורסון זיע"א – האדמו"ר השישי לבית חב"ד – והסביר ש"תחשוב טוב" פירושו שישנם שתי אפשרויות, האחת לחשוב חשיבה של 'טבע' –זאת אומרת ליפול לייאוש, לתסכול, לכעס ולחפש פתרונות של טבע, זאת נקראת מחשבה שלילית שיוצרת מציאות שלילית. ויש מחשבה חיובית שהיא מחשבה של "אמונה", שהצרה לא באה לי מה'ילד שלי', מה'אישה' או מה'חבר', אלא זה ה' קורא לי עכשיו, אם תחשוב מחשבה של אמונה – "יהיה טוב", אם אתה מחובר אל ה' – יהיה לך טוב. ולכן הכוונה "תחשוב טוב" זה לא שתחשוב "חיובי" כמו למשל "אני עכשיו בא הביתה והבית מסודר ומוכן לשבת, הילדים אחרי מקלחות והחלות אפויות…"
אלא שהפירוש האמיתי הוא כשאתה בלחץ או בצער אתה מתפלל לה', "אבא, אתה קורא לי פה, שאזכה ללמוד שמציאות האדם היא שפלות וחוסר אונים" – לזה קוראים "תחשוב טוב"- כשאתה מוצא את ה' בכל עניין.
"אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם" – כשאתה עובד עם עצמך ככה התוצאה בשטח תהיה "עֲבֹדַת הַלְוִיִּם" – שירה, זימרה ושמחה.
אם אתה באמת חי שכולך חסרונות אתה תזכה לראות בשטח תוצאה של "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" – גם שירה וגם שמחה.
ונסיים מעניינא דיומא, "משנכנס אדר -מרבין בשמחה" – האות א' במילה "אדר" מסמלת את אלופו של עולם – מסמלת את הקב"ה, 'דר' – כלומר ה' נמצא איתך, וכשאתה רואה בכל עניין את ה' ואתה מבין שהוא איתך – אז "מרבין בשמחה".
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן" – זאת הכותרת של הפרשה – כשאתה תבין שאתה מלא חסרונות – זה יביא לך את השמחה והישועה…
שהקב"ה יזכה אותנו ללכת בדרך האמת,
אמן כן יהי רצון.
ניתן להאזין לשיעורי "דרך הבעל שם טוב" בעלות שיחה רגילה בטלפון 03-3090900
