סדר הפרשת חלה כולל הלכות וסגולות של הפרשת חלה

א. בזמנינו שהחלה אסורה באכילה לכהנים מפני הטומאה, לא נותנים אותה לכהנים אלא שורפים אותה. ומפרישים רק כל שהוא מבלי כל שיעור.

ב. את החלה שמפרישים צריך לשרוף, ואסור לזורקה לאשפה ולזלזל בקדושתה. ורק לאחר ששרפה אותה מותר לזורקה לאשפה, כיון שכבר נעשה מצוותה, ואין בזה משום זלזול. ואם אין אפשרות לשורפה, תכרוך את החלה פעמיים בנייר ותכניסה לפח הזבל.

ג. טוב להמתין מלהפריש חלה עד לאחר גמר הלישה - כשתֵעשה העיסה גוש אחד. ואם לא הפרישה מן העיסה ואפתה - מפרישה מן הפת לאחר האפיה.

ד. אין חיוב הפרשת חלה אלא מעיסה העומדת לאפיה. אבל העושה עיסה כדי לבשלה או לטגנה, מפרישה ממנה חלה בלי ברכה, ורק אם רוצה לאפות קצת ממנה - מפרישה ממנה חלה בברכה.

ה. שעור הפרשת חלה בברכה הוא כשיש בקמח שיעור של 1560 גר' קמח, וממדת חסידות טוב להפריש חלה בלי ברכה משיעור קילו וחצי לערך (לדעת הרב עובדיה שו"ת חזו"ע עמ' תקיח). ולשיטת החזו"א השעור הוא 2250 גר' קמח.

ו. לדעת הרב מרדכי אליהו לספרדים מפרישים בלי ברכה רק מ1666 גרם קמח, ועם ברכה החל מ2400 גרם - הרוצה להחמיר לדעת החזון איש יפריש מ2500 גרם קמח. ולאשכנזים מפרישים עם ברכה החל מ1666 גרם קמח.

סדר הפרשת חלה למעשה

• טוב להקדים לתת צדקה (לא בלילה עד חצות לילה) לפני התחלת הפרשת החלה.
• טוב לנטול ידיים לפני כן עם נטלה.
• טוב לומר לשם ייחוד לפני תחילת ההפרשה: לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיה, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ (ביראה ובאהבה) וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחְדָּא אוֹתִיּוֹת שֵׁם יו”ד, ק”י בוא”ו, ק”י בְּיִחוּדָא שְׁלִים (י-ה-ו-ה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל בִּכְדֵי לְתַקֵּן שֹׁרֶשׁ מִצְוָה זוֹ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן בְּהִתְקַשְּׁרוּת לְכָל הַצַּדִּיקִים וְהַצַּדִּיקוֹת הָאֲמִתִּיִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר וּבִפְרָט לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֶיְגֶּא זְכוּתוֹ תָּגֵן עָלֵינוּ, וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹן בּוֹרְאֵנוּ. וִיהִי נֹעַם ה’ אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ.
• לוקחת שיעור כל שהוא, ועדיף לקחת שיעור יפה כמו 50 גרם בצק, לפי האר"י צריך להפריש 1/48 מהעיסה כך שאם הבצק כולו שוקל 4 קילו, תפריש 83.3 גרם בצק - והבן איש חי כותב שטוב לעשות את זה לפחות פעם אחת בשנה, מפרידה אותו מהבצק ואז מחברת שוב.
• מברכת: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה , אֱלֹהֵֽינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַפְרִישׁ חַלָּה תְּרוּמָה:
• ואחר כך לוקחת חתיכה כל שהיא (או 50 גרם) ומרימה ביד ימין ואומרת: הֲרֵי זוֹ חַלָּה תְּרוּמָה:
• עוטפים את הבצק של הפרשת החלה ב2 שקיות ושמים באשפה או לחילופין שורפים על הגז (לא בתנור) עד שיעשה פחם.

תפילה לאחר הפרשת חלה:

יִהי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹהֵינוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהַמִּצְוָה שֶׁל הַפְרָשַׁת הַחַלָּה תֵּחָשֵׁב כְּאִלּוּ קִיַּמְתִּיהָ בְּכָל פְּרָטֶיהָ וְדִקְדּוּקֶיהָ, וְתֵחָשֵׁב הָרָמַת הַחַלָּה שֶׁאֲנִי מְרִימָה כְּמוֹ הַקָּרְבָּן שֶׁהֻקְרַב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ שֶׁנִּתְקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּכְמוֹ שֶׁלְּפָנִים הָיְתָה הַחַלָּה נְתוּנָה לַכֹּהֵן וְהָיְתָה זוֹ לְכַפָּרַת עֲווֹנוֹת, כָּךְ תִּהְיֶה זוֹ כַּפָּרָה לַעֲווֹנוֹתַי, וְאָז אֶהְיֶה כְּאִלּוּ נוֹלַדְתִּי מֵחָדָשׁ, נְקִיָּה מֵחֵטְא וְעָווֹן, וְאוּכַל לְקַיֵּם מִצְוַת שַׁבָּת קֹדֶשׁ וְהַיָּמִים הַטּוֹבִים (עִם בַּעֲלִי וִילָדֵינוּ) לִהְיוֹת נִזּוֹנִים תָּמִיד מִיָּדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו, וּבְרֹב אַהֲבָה, וְשֶׁתִּתְקַבֵּל מִצְוַת חַלָּה כְּאִלּוּ נָתַתִּי מַעֲשֵׂר. וּכְשֵׁם שֶׁהִנְנִי מְקַיֶּמֶת מִצְוַת חַלָּה בְּכָל לֵב, יִתְעוֹרְרוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשָׁמְרֵנִי מִצַּעַר וּמִמַּכְאוֹבִים כָּל הַיָּמִים, אָמֵן. וִיהִי רָצוֹן שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן. וְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁתְּרַחֵם עַל כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה, קָטָן אוֹ גָּדוֹל, יָחִיד אוֹ רַבִּים מֵעַמְךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֵם שְׁרוּיִים בְּצַעַר, אָנָּא ה’ תַּצִּילֵם מִצָּרָתָם, בָּרְכֵם מִבִּרְכוֹתֶיךָ, הַחֲזִירֵם בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, וְתִגְאָלֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: “וְהָיָה ה’ לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה’ אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם חוּס וְחָמוּל עָלֵינוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְווֹת חַלָּה בִּשְׁלֵמוּת. וְלֹא נִכְשַׁל לְעוֹלָם וְלֹא יָבֹא לְתוֹךְ פִּנּוּ לְעוֹלָם עִסָּה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ. וְתָבִיא לָנוּ מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ מְהֵרָה וְנָשׁוּב לְאַרְצֵנוּ בְּקָרוֹב, וְשָׁם נִזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְווֹת נְתִינַת חַלָּה טְהוֹרָה לְכֹהֵן, בִּשְׁלֵמוּת גָּמוּר בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה:

וְתַצִּילֵנוּ וְתִשְׁמְרֶנּוּ אוֹתָנוּ וְאֶת זַרְעֵנוּ תָּמִיד שֶׁלֹּא יִשְׁלֹט בָּנוּ שׁוּם עַיִן הָרַע לָעוֹלָם, מִשּׁוּם אָדָם וּמִשּׁוּם נִבְרָא שֶׁבָּעוֹלָם. וְנִזְכֶּה לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְבָרְכְךָ תָּמִיד, וְיִמָּלֵא פִּי תְּהִלָּתְךָ, וְנוֹדֶה לְךָ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ תָּמִיד עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה, כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה יְהוָה מִי כָמוֹךָ, מַצִּיל עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנּוּ וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ.

הַצִּילֵנִי מֵאוֹיְבַי אֱלֹהַי, מִמִּתְקוֹמְמֵי תְּשַׂגְּבֵנִי. חַלְּצֵנִי יְהוָה מֵאָדָם רָע, מֵאִישׁ חֲמָסִים תְּנַצְּרֵנִי. כִּי אֵלֶיךָ אֱלֹהִים יְהוָה עֵינַי, בְּכָה חָסִיתִי אַל תְּעַר נַפְשִׁי. יְהוָה אֱלֹהַי בְּךָ חָסִיתִי הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי, וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב פָּדָה בְשָׁלוֹם נַפְשִׁי מִקֲּרָב לִי כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי. יִרְאֵי יְהוָה הַלְלוּהוּ, כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ, כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וּבְשׁוֹעוֹ אֵלָיו שְׁמַע. הִנֵּה אֱלֹהִים עֹזֵר לִי, יְהוָה בְּסָמְכִי נַפְשִׁי, יָשִׁיב הָרַע לְשֹׁרְרָי בַּאֲמִתְּךָ הַצְמִיתֵם. בִּנְדָבָה אֶזְבְּחָה לָּךְ אוֹדֶה שִּׁמְךָ יְהוָה כִּי טוֹב, כִּי מִכָּל צָרָה הִצִּילָנִי וּבְאֹיְבַי רָאֲתָה עֵינִי, כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ , כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלְּלִיהָ הַלְלוּיָהּ.

כמה הלכות נצרכות

אחר הפרשת החלה, ישרפו חתיכה זו באש על הגז, ולא בתוך התנור. [משום שהחלה אסורה באכילה, ונמצא שיִבָּלע טעם של איסור בתנור. ובדיעבד אם שרף את החלה בתנור, לא נאסר התנור. אך אם נגעה החלה בעיסה אחרת שהיתה בתנור, ישאל מורה הוראה אם מותר לאוכלה, וכיצד לנהוג בתבנית.] ואם אי אפשר לשרפה באש, יעטפנה בנייר היטב ויזרקנה לאשפה. (שו''ע המקוצר ה רצג. ועיין שו''ע יורה דעה סימן קה סעי' ד, ה. ''מצוות הארץ בהלכה ובאגדה'')

אשה הלשה עיסה גדולה ואופה ממנה חלות לחלקן לחברותיה לכבוד שבת, חייבת להפריש חלה עם ברכה. [אבל אם לשה עיסה גדולה ומחלקת את הבצק לחברותיה שכל אחת תאפה בביתה פחות משיעור חלה, אינה מפריש חלה מעיסה זו.] (שבת א יד)

שכח להפריש חלה - ונזכר בבין השמשות [הזמן שמהשקיעה ועד צאת הכוכבים, שהוא ספק יום ספק לילה, כמבואר לעיל], רשאי להפריש לצורך השבת. אבל בשבת עצמה אינו רשאי, ויקח לחם משכניו. ואם קרה כן בחוץ לארץ, רשאי לאכול מהלחם, ובלבד שישייר ממנו מעט, ולאחר השבת יקיים מצות הפרשת חלה מהלחם הנשאר. (שבת א רעז).

סגולת הפרשת חלה:

מתכון לחלות (מתאים גם לקמח מלא או כוסמין מלא):

• 2500 גרם קמח.
• 1500 מ"מ מים (קמח מלא או כוסמין מלא - 1600 מ"מ מים).
• 50 גרם שמרים.
• משפר אפיה (מומלץ).
• כף וחצי מלח.
• 120 מ"מ שמן.
• 50-70 גרם סוכר (לפי הטעם).

הוראות הכנה:

1. לשים הכל יחד עד להגעה של מרקם אחיד - טוב להערבב את השמרים עם המים לפני הלישה.
2. לכסות ולהמתין שעה וחצי בקיץ ושעתיים- שעתיים וחצי בחורף לתפיחה ראשונה.
3. לאחר מכן לקלוע חלות.
4. למרוח בביצה עם סומסום את החלות.
5. לתת לחלות לתפוח עוד כחצי שעה - שעה.
6. לאפות על 180 מעלות כ30-40 דקות. - עם טורבו ניתן לאפות גם תוך 15 דקות.
7. להוציא מהתנור, לכסות במגבת עד קירור.
8. לאכול לאחר ברכה ולא לשכוח ברכת המזון.

סיפור - חלות לכבוד שבת

עני מרוד היה התנא הקדוש רבי חנינא בן דוסא, ובכל יום היתה יוצאת בת קול מן השמים ואומרת: ''כל העולם ניזון בזכות חנינא בני, וחנינא בני די לו לאכול קב [מעט יותר מקילו] חרובים מערב שבת לערב שבת''. ובהיות שכל השכנות היו מסיקות תנוריהן לאפות חלות לשבת והיה העשן מיתמר ועולה מביתן, ואילו מתנורה של אשת רבי חנינא לא היה יוצא עשן, על כן מפני הבושה היתה רגילה להסיק עצים בתנור בכל ערב שבת, כדי שיראו שיוצא עשן ויחשבו שאף היא אופה חלות. שכנה רעה היתה לה שידעה שאין לה כלום בתנור ורצתה לביישה. ערב שבת אחת דפקה פתאום בדלת ונכנסה לראות מה בתנור. מחמת הבושה עלתה הרבנית לעלִיה, ונעשה נס והתמלא התנור לחם, ועל יד התנור היו עוד עיסות מוכנות לאפיה. מיד קראה השכנה בקול: ''הרבנית, תביאי את המרדה להוציא את הלחם שלא ישרף''. אמרה לה: ''כן, כן, בשביל זה עליתי לעלִיה''. אומרת הגמרא, באמת לכך היא עלתה, מאחר והיתה מלומדת בניסים ובטחה בקב''ה שיעשה לה נס שלא תתבייש. (מסכת תענית כה ע''א)

כל הזכויות שמורות לכל בעלי הזכויות הרבים, הרב נקי, הרב פנחס ראובן, רבי נתן מברסלב