מתי ניתן להתחיל את ברכות ההפטרה?- רפ"ד ה' - ז'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

מתי ניתן להתחיל את ברכות ההפטרה?- רפ"ד ה' - ז'

[מוזיקה] בסיעתא דשמיה סימן רפד סעיף אומר המחבר אם נשתתק המפטיר באמצע הפטירה זה שקורא את ההפטרה בזמנם המפטיר עצמו הוא קרא את הנובי ובאמצע הוא השתתק ה לא יכול להמשיך ומגישים אחר במקומו הבו לסמו יתחיל ממוקם שפוסק אשן לא צריך לחזור ולהתחיל ממוקם שהתחיל רשן מתחילת התר כמו בספ התירה שאם הולל התירו הפסיק באמצע צריך לחזור לתחילת העליה מה קורה עם הברוך של פוניו אז יש מחלוק בסמן קמ לגבי קריאת התורה והוא הדין כאן אז שם מובא שהשיטה הראשונה שם שמי שעולה לתורה במקום השני יברר גם את הברכה שלפני הקריאה שבורך בונו לדעת הרמבם לא יברך כי לפי הרמבם העולה השני הוא סומך על ברכת הולה הראשון ש נשתתק הדעה הראשונה סוברת כיון שולטר אינו מברך להוציא את האחרים ברקתו וכל אחד מהעולים מברך לעצמו אז גם אם הוא השתתק צריך עולה ממקומו לחזור לברך גם וח הרשנו כותב פרגודים בעניינינו שסופק ברוס לוקל ולא יחזור על הברכה הראשונה בסמ קמ המשת בור כן מכריע שיחזור לברר ברכה הראשונה כאן מכריע סופק ברוס לוקל מובא כם הכף החיים שאם אחרי סיום ההפטרה הוא לא יכול לא מסוגל לומר את הברכות שאחריה יבוא האחר ויאמר רק את הברכות שאחריה אומר המשת ברור ששם בסק גבוע שאפילו מקום שהבל קויר קורה בסיף תוירה בכל זאת אם הולל וירו הוא פתאום מתעלף או משהו והוא צריך לגשת אחר במקומו אז גם כן צריך להתחיל מחדש מקום שהתחיל הראשון אז הוא הדין כאן שאם הבל קויר קורא את הפטירה בכל זאת אם זה שקיבל מפטיר הוא משתתק באמצע לא יכול להיות איתו אז צריך להתחיל מהתחלה המשת בור שם מסביר כי הוא הרי קורה במקומו וגם אומר איתו מ במי לא בדרך כלל אז ממילא גם כאן יהיה אותו דבר הגו מוסיף הרב ושניים לא ימר הפטר בפע מחס דתרי קשתם אי אפשר לשמוע שני קולות מוסיף המשבר גם לא יהיה נקרת ההפטרה על ידי שניים דנו שאחד יקרא פסוק אחד השני שותק עד שמסיים את הפסוק ואחר כך קורא השני פסוק אחר כ המפטר שקרא בתורה הוא צריך לבד לקרוא את כל הפטרים כותב הגם דווקא בכל רם לא יקרו שניים אבל בלחש מותר לומר שבזה לא יטריד לחברו ש לא יוכל לשמוע וגם נכון לכתחילה לעשות כן לקרות בלחש בתוך הספר עם כויה ויקרא מי לא במיל משליח ציבו כדי שיאזין טוב לקוייה אבל מסעיף המסרב כותב שמה שמגן אברום כותב לקרות בלחץ בתוך הספר עם מקויה זה דווקא כשבל קוירי קורא מתוך החומש אם הוא קורם איתו כנוי על כלף יקרא הוא לבד וכולם יהיו שומעים הוא מוסיף שם שאם כולם יקראו בקול רמים קויר תהיה ביקס הקוי בוכל ותולה כמו כם בקרס תר מוב מכמה מקומות שדס הגרו צריך לשמוע כל מי לו ומילו ולא יס לבל קויר כלל המשת שם נוקט שלקרוא בלחץ מי במי בבל קוייה אין להחמיר כיוון שאז הוא מכוון גם לשמוע ומון כתב הרי נכון לעשות כן כי בלי זה אי אפשר לכוון ולשמוע אז לפי זה לכאורה גם במפר גם אם הוא קורא מקלף אז עדיף לומר איתו מלה במילה בלחש סיבוב לפני קרס הפטירה גוללים את ספר התורה אז מזהיר המחבר אין ה מפטיר מפטיר הוא לא רשי להתחיל לומר את הפטירה וגם ירק סף תרה עד שיגמור הגוי ליג סף התרה כי גם הגולל צריך ת את ליבו למה שיאמר המפטיר שחויב על כל אדם לשמוע פר שספרי כמו קריאת התורה ברשי מהשמה שצריך להמתין עד שיגלה הספירה במית פוסו מובא כ שבס קמז פרגודים שהמנהג להמתין רק אחרי גלילת הספרה אפילו שעדיין לא קרחו את החגורה עליו אבל ברשי לא משמ כך נראה שמשתבח שם לא מכריע לקת קמח מסתפק האם צריך להמתין גם עד שיתנו את הרימונים והכתר מצדד שהטעם הוא שהוא הצטרך לשמוע ש אז צריך מתין עד שהוא יגמור את כל התרסקות בלפתוח את הנובי לפני שיגלו את הספ הירים אז בזה השולחן כותב שמש בשולחן הרוך שמותר רק להתחיל ולומר עשור אמנם ביום שקוראים בשני סיפות מבואר בסימן קמז שלא יפתחו את הסופרה השני לפני שגלו את הראשון במי שני וחמישים שאומרים אחיק סתור רוסן לא צריך להמ שגמור לגלול כאמירה של הרוצ זה רק מנהג נסי בו במנחה מובא כאן ש שגם לא יתחיל המפ בריק הספט ד שיגמרו לגלות השפת תורה אלה שנוהגים נוסח ספרד ימי שני וחמי לומר השר לצו לפני הכנסת ספר תור רון הקודש הו כשלו מבו שאפשר להתחיל לומר גם בזמן שגולל את ספר התורה כי הוא יוכל לומר אחרי זה אומר המשבר אין לסלק מעלה שולחן מעלה בימה את ספר הנובי החומה שקוראים את המפטיר עד אחרי הברוכה שמברכים אחרי הפטר כדי שיר ויברך על מה שיפטר הבדי דורה הגרי של לישי שאפשר לברך את הברכות גם אם סילקו את המפטר מכאן וגם ספר התורה לא לעיכוב שיישאר כאן ואם צריך אותו למניין אחר מובא כאן שאפשר להעביר אותו אם המפטי ברכת הברוכה שלפני אפטר על דעת לקרוא אפטרה מסוימת והזכירו לו שצריך לקר אפטרה אחרת כותב השר אפריים שלא צריך לחזור לברך מגס מוי ש כותב שדוקא אם ידע מה צריך לקרוא רק הספר היה פתוח במקום אחר אם הוא חשב לקרוא במקום שהספר היה פתוח צריך לחזור ולברך וכל זה כשקוראים בחומש בספר הפטרות שהכל באותו ספר שקוראים בנובי שאן ב את כל ההפטרות וכש גלה ש צריך להביא ג ספר אחר אפילו שדעתו על הפטר נכנה צריך לחזור לברך סעיף ז בשש פרשיות מחוברות קורים שתי פרשיות כמו תזריע מצ וכדומה מפטירים בפטור הספר שניב מס הקרי הגו ו חס לגבי הפטרת אחדוש ויתר דיר וכאן מוב המנהג של הסורס ומס גו להז החרשים ולור אק בצב לומר ל לפ מג מש בשר ציון שבשעה שמזכירים נשו הוא מחזיק את פת התורה בידו החזון שורה שלא להזכיר נשמות בשבת שאפשר להזכירם במות החול והנו שהוצת חל מיום שני והלא שיוכל למר בקרס בשני וחמישי וסיף שגם שכשאומרים בשבת נכון יותר במנח שלשבת ולא בכיס הגשר החיים כותב שרק אם היוצ את חל ביום שם בוקר הסתירו יזכיר נשמות בשבת לפני זה רמו כותב אחרי קרסו לפוק מאחרי אשרי אומר המשור לא יאמר שום דבר כי הדי שאומרים לפני החזן של מוסף זה עולה על אשרי ולכן אין להפסיק ביניהם יללו זה לא הפסק מה שנשב המנהג שיש חולה אוחז החזן פתר בידו אחרי ישרי ואומר מ שברך מפסיק הרבה בין אשרי לקדיש שלא ידינו ולכן גם אם יש בריז ביום כיפר אז עושים זאת לפני ישרי משח שאומרים למטענים תניס בעב כותב השרי רחמים שצריך לומר לפני אשרי כמו שמובא כאן חור הדרס אבל הלבוש הפרגוד כתבו שאומרים זאת אחי השרי גר שכין שכך נהגו זה נחשב צורך ואין זה הפסק ממשיך הרמ נהג אם לא יקום פורום ואם בזה משום איסו חינה בשבס כי זה סדר קבוע וגם כ נג מה אוב ורחמים ובכל יום שכוס בשבת במנחה שזה כל יום שלא אומרים תחנו אילו זחל בחול אין א גם לא אומרים אובור חמים שמתפללים בית ההבל בשבת כותב גודים שיש לומר אור חמ קו הצדק אפילו שביום חול לא אומרים שם תחנון ממשיך הרמ כן כשיש חסון יש כאן חתן או מילה דיינו אבי הבן א הסנדק אמ אפילו שהברית לא כאן אז לא אומרים אחמים כשם שלא אומרים תחנו ביום חול אם חל תבו בשבס אפילו שוס לא אומרים זה קורלי מוד אבל לא ורחמים אומרים וגם מזכירים נשמות אותם שמזכירים בכל שבת בשבס מבוב או בשבס רשיו לא אומרים אחמים ולא מזכירים לומס מוסיף הר לאומרים מבורכים וגם לאור ומס ואפילו במקום שאומרים רחמים למשל ספיר כמ שכבר נראה אי מזכיר נשו אמרגן אברם בשבס מבורכים רק למי שנפטר באותו שבוע הגונים כותב שבדומה ש מזכירים נשו כלל בשבס מבורכים מוסיף הרמו לבד בימי הספירה שהיו גזרות באותו זמן אז אומרים גם בשבס מבורכים או ורחמים ולכ מחוזה אחר המינג וגם כשיש בריס או חתן בספירה בשבס מבורכים אפילו שיש כאן טרטה לטוסה אומרים כמו בחודש ניסן שיש טרטה לטיבו חודש ניסן לא אומים תחנו וגם מבורכים או איר ווא דין אם יש ברית בניסן שיש ג לטווס אומרים אבל כשחל ראש חודש אייר בעצמו בשבת לא אומרים וכוש שלא מזכירים נשמות כמו כם בכל חודש ניסן גם בימים שאחרי פסח שהוא בתוך הספירה לא מזכירים לומס אפילו שבור חמים אומרים כשחל שביעי של פסח ביום שישי אז בלוח ארץ יסראל כותב שבשבת לא אומרים אבור חמים כזה ישרו חג אבל הרב וזנה כותב שן שבחוץ לארז יום תשני ואומרים ז כס נ שומס אז יאמרו בשחל ערב שבועות בשבת אומרים אוב ורחמים כיוון שעדיין הוא במי הספירה עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: