מי שלא הספיק להגיע אל העיר לפני כניסת השבת – כיצד יכניס את חפציו אל העיר?- רס"ו ט' - י"א

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

מי שלא הספיק להגיע אל העיר לפני כניסת השבת – כיצד יכניס את חפציו אל העיר?- רס"ו ט' - י"א

[מוזיקה] בסיעתא דשמיה סימן רש מרבו סעיף טס למדנו אדם שהחשיך לו בדרך נכנסה שבת אז אם אין לו גוי הוא מניח על החמור כעת בסעיף הזה נלמד מה הוא עושה כשהוא מגיע עם החמור אל חצרו כיצד יכול לפלות את הדברים שמונחים על החמור למעסה יש כאן דבר שהמחבר לא עוסק בו המג מ בסעיף יא נראה שאם האדם עצמו הואו ליך זאת מגיע סמוך לבית שלו יש לו בעיה אסור להכניס מרשו הרבים לרוס היחיד צריך לעשות שינוי למה כ לא מדברים על זה בכלל איך הבהמה הוא מכניס אותה מרשו הרבים לשוס היחיד הרי יש כאן וצו מרשו לרוס המוגן אברום כותב שצריך לומר שלגבי בהמתו לא יחמירו כל כך הפימוד מאוד נדחק בתירוץ הזה כ מוזר שויס אז במת מדריסה וכל מה שאסור לו לעשות אסור גם לבהמתו לעשות אז למיסה מביא משבור שבאמת יש מתרצים שצריך להיזהר ליטול את המסע מהבהמה תקה בבעל החצר בהודה מהלכת אז היא לא עושה נוכה רק עשתה הקיר רשו סורב רשו יוכת לפני שהוא עשה נוכה הוא נוטל זאת ממנה או להפך לפני שהא נכנסת לחצר הוא יטול זאת ממנה ואז ש תהיה במצב של הליכה אז הוא ישים זאת עליה אז היא לא עשתה הקיר והא נכנסת היא עושה רק הנוחה ברגע שעושה רק הקיר או רק הנוחה שזה עשו לאדם לעשות רק מדי רבנן והמתווך חילה אבל כמו שדיברנו השולחן הרוך לא מדבר בכלל על הנושא הזה הוא מדבר על הפינוי למעשה יש הבדל בין חפצים שהם מוקצה או שכאלה שאינם מוקצה אומר ה מחבו הגיע לחצר החיצון המשתמרת מגיע לעיר בחצר החיצונה שהיא החצר הראשונה של העיר ששם הדבר ש יכולים להשתמר נויטל מעל החמור כלים הניטלים כל מה שלא מוקצה כלים הניטלים אינם מוקצה בשבת אז הוא נטה למעל חמור למעסה המשור מציין בסמ שלג מבואר למשל חביות של יין שובו על גבי עגלה אסור להורידם לארץ אלא אם כן עושה ד בכבוד אורכים או לצורך מצווה אם לא כן אסור כי אסור כזה כמו מפנה אוצר בשבת גם באופנים הלו שלקוב דורך צריך מצווה אם הנפח ש לחביות הוא יותר מ-15 סאו אסור בכל מקרה אבל כאן בכל מקרה מותר משום צער בלחיים מידך אם אין כאן צר בלחיים אסור בשום אופן לפנות זה הכל דברים שאינם מוקצה ושאין הם טולים דברים שהם מוקצה שמנחים על הבהמה מה תרס חבולים סקים נופלים מאליהם מה קורה ויס טונו כלי זויס שוסו לטלו הם מוקצה וזה זכוכית שוא יתיר את החבלים ויפלו הם ישברו כי הגוים שהם ויסוס של מקי ז דם שאין רואים בשבס לכלום לפי שהם מאוסים המשור מצים מוקצה מחמס מיוס אנחנו פוסקים שמותר הפ מגוד מסתפק אם מותר גם לצורך הצלתו מהפסד או רק צורך גופ מקומו מלקס הראשונים אב בכל מקרה יהש בזה יתר אבל זה הכל כשזה ראוי לכסות בזה כלים ראוי לאיזשהו שימוש בשבת כאן זה לא ראוי לשום שימוש אז זה מוצ מח מזגו אבל אומר המחבל ורצי שוברו אז מה הוא עושה מניח תחתיהם קרים וסטוס הוא מביא לחצר קרים קסטות שמיכות קריות ועל זה הוא מפיל את זה הוא פותח את החברים נופלים מאליהם אבל כאן נכנסים לשאלה שהזכרנו בסימן הקודם של ביטול כלי מיחוי אתה לוקח קר וכסת שנה מוקצה אתה מפיל עליהם מוקצה אתה מבטל את מכו א אפשר ח כח טל את זה אומר המכר באמת ודווקא מסוס קטנים הכלים כלי זכוכית האלה הם מסו קטנים שיוכו לשמו מתחתי אחר כך יכול לגשת אל הקר ולהוציא את הקר מתחתיו לשמוט ואין בעיה של בוסיס כיוון שזה לא היה על זה בן השמ אני יכול לשמוט אבל אפילו שהוא צריך לעשות זאת לאט לאט אז יש כאן ביטל קלי מיחוי לשעה מסוימת אז כמו שדיברנו בסימן הקודם שכדי שלא יהיה הפסד על ידי השבירה אז התירו ביטל לזמן אם יכול לנער מיד אז דיברנו בסימן הקודם שהם בכלל איסור אבל כאן שזה מבוטל לקצת זמן אז מותר גם מקום הפסד כותבו הרבה פוסק מבי משתבר שדווקא כלים שף שסד מרובה בשירתם אבל חתיכות זכוכית רחבות שאינם כלים שאין הפסד כל כך בשירתם כי הם עשויים לחתך לחת תוכות קטנות והם בזה רק הפסד מועט אסור להניח קרים תחתיהם כי גם ביטל כלי מיכון לשעה מותר רק במום אפסד מרובה לבטל את כל היום במום אפסד מרובה אבזה יש גם מתיירים ויש אוסרים ים לוח שם הוא מסיק שקשה להקל לכן באמת אומר המחבר אבול דו ש כשמ את הקר מתחתיהן אז בחנ לכל השבת אסור גם בסד מרוב אסם תחתם את הקרים סט אפ בנחש זה טלת צד הוא פותח את החבל והוא מוריד את החבל לאט לאט וככה הכלי מגיע לארץ ישו ישבר ולא יניחם על הבהמה לא יאמר אני אניח על הבהמה מצאי שבת אני אפרק משום צער בלחיים סעיף י דיברנו על מי שתופס את עצמו בכניסת השבת שיש לו מוקצה יש לו כיס יש לו דברים שאסור לטלטל כעת עוברים למישהו שהוא לובש תפילין בעצם תפיל זה בדרך מלבוש אין בע לצאת איתה מדריסה בשבת רק מד רבונו אסרו לצאת עם תפילין על גופו שמה הוא יצטרך לשירותים ואז צריך להוריד אותם לשם אחר כך הוא בטעות יטלטל זאת דל אדם בשו סרבים אז מה קורה אדם הולך ברחוב ופתאום נכנסה שבת והוא תופס את עצמו שהוא עם תפילין או שהוא נמצא ביס המדרש אז להשאיר אותם שם בדרך או ביס המדרש שלהם שהיה מחוץ לעיר בשדה אז בזיון לתפילין זה מקום לא משומר מגנבים לכן התירו לו חומים ליסו אותם דרך מלבוש עד ביתו אבל הצריך אותו לכסות זאת כדי שלא יראו אותו שהלך עם תפילין יחשדו שעובר על איסור דרבון ללכת עם תפילין בשבת אומר המכב חוש חולה בדרך ותפילין ברוש אוי שיוש בסמדר שהוא נמצא בסודה ששם אי אפשר להניח את התפילין וחוש חולוי הגיע בן השמוש שכנסת השבת מניע חודו עליהם עד שמגיע לביו וגם מקום שיש קהל מותר לעשות זאת ואם יש בעי סומך לכוי או שנשמור ים בסו מני ושום לא ילך אם זה עד הבית מגיע לבית קודם שמור שם את זאת שם סעיף יא כאן חוזרים לעניין המרכזי של הסימן שלנו בכניסת השבת אדם יש לו מסע אז בעצם כאן נמל שיש עוד עיצה מה מה קורה הוא כבר הולך כבר מערב שבת אז תקיר כבר עשה מערב שבת ודיברנו כל האיסור של טלטל ד למסורבים זה רק עם הקיר והנוחה אז אם הוא כבר עכר מערב שבת גם אם הוא יעצור בשבת זרק הנוחה בשבת הנוחה לחוד אז אין בזה איסור אבל אז לכאורה יש לנו עצה שימשיך ללכת כל הזמן ואז הוא יעשה אנוכי ומותר לו לטלטל אפילו יותר מדל אדם אסכ עשה את הקיר ערב שבת אבל כן נראה שקודם כל לא התירו ז רק אם אין את העצות אחרות כשאין לו גוי ולא בהמה ולא חר ש קוטן והוא לא יכול להוליך פחות פח מדל דמס למשל יש שמה פחד מסטים או שיש נהר שיותר מדל אדמס לאיכול לעבור זאת אז התירו לו את זה וגם שהוא צריך לעשות הקר אומר המב ס ו הולך בק של רוץ תח עד ב דרוץ אבלך ט כד הוא לא יזכור אוס למה בדקר נוכ הוא יעצור ההוא שוב ילך דזמן דק הוא יעמוד וה הוא לא יתפוס שאסור לו לעמוד אבל רוץ איסקר שאומרים לו אתה צריך לרוץ אז הוא עושה שינוי בהליכתו אז הוא יזכור ששבת והוא לא יעמוד אבל דיברנו שמותר רק בלת ברירה אחרת למיס משמור מציין שבשיעור הבא נראה של דידן שאין לנו רשו ורבים גמור רבה פוסקים מכיוון שאין שישים ריבוי ייתכן שמותר בכל עניין גם יכול להשתמש בעצות אחרות וכתוב כאן בשם הגשה זבו שאז גם להקל שלא צריך לרוץ לאכול ללכת לאט מובא כם חזוניש אדם שיוצא מספינה או רכבת בשבת ו בקרבתו מקום שמור שבו יוכל להניח את חפציו מותר לו לקחת אותם דרך כרמליס בלי לעצור באמצע כיוון שעוצם מ שוכ סרים דרך כרמליס ד שוס ד שוס מותר מקום אפסד מצווה כל שקים זה רק בן אש מושס מציין המשת בורו מה המחבר אומר שאם הוא לא ירוץ ל הילך לאט אז אולי הוא יעצר ושוב ילך אז בעצם אם הוא יעצר רק לתקן את המסע אז הוא פטור לא היה נוכה אבל חוששים שוא יעצר למטרות אחרות הולך רגל שרוצה לחצות את הכביש שנעצר בד חתו בגלל הרמזור מוב כמ לוקס הגשה זר בורך הוא נותן לומר שזה נחשב קומד לכתף כמ שהמידה היא נגד רצונו וגס מוי ש כותב שדינה קומת לפוש שיש כאן כן הנוחה וקירה עכשיו החבה ממשיך וכימות לביס אז הלשון כאן לא ברורה הביר לוחם מביא הגמורה למיסה הוא הלך כשהוא מגיע לבית הוא לא יכול להיכנס ב רגע אחד לבית הוא חייב להצר אך שהוא ליד הבית לפתוח את הדלת אז יהיה פה אנוכי ואז הוא פותח את הדלת של הבית ויש כאן הקירובים וכניסה לוד אז מה הוא עושה לזה מכמות לביפ הרי אי אפשר שלא יעמוד רגע ושתק דקול ואז ימצא שהוא מכניס מיוחד זרקו ח היד ד שק זריק כגו מקסח הוא מ מגיע סמוך לבית הוא מסתובב ואז הוא זורג זאת מאחורה בכתפיים אז זה שינוי אם בזה יסודו ריסה משום אפסד חבילס התירו לו גם את זה עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: