מי שאינו אוכל דגן – האם חייב בקידוש?- רע"ג ב' - ג'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

מי שאינו אוכל דגן – האם חייב בקידוש?- רע"ג ב' - ג'

[מוזיקה] סיעתא דשמיה סימן רעג סעי ביז למדנו בשיעור הקודם קידי שריך לעשות במוו ם סעודה וזה עקובה אומר המחבר אם קידש בביס אחוד וקידש בחדר על מנס לאכול שום ואחר כך נמלח לאכול את הסעודה מקום אחר אפילו באותו בית רק בחדר אחר כיוון שהוא לא חשב על כך מלכתחילה הוא רק נמלך אחרי קידוש לעבור לחדר אחר במקום שהוא קדש שוא לא אכל אפילו לא קזיס צריך לזו ולקדש במקום שר יצא לאכ לשום אם הוא יירצה לחזור למקומו הראשון ושם לאכול עוד מעט נראה סעיף ג' כאן בא מחר בלו שלא תאמר שדווקא אם הוא רוצה לאכול מקום אחר אז לא מועיל הקידוש להתיר לו בחילה כמן שהוא לא קידש מקום סודה אב אם הוא לא רוצה כעת לסעוד בכלל אז ה לפחות יצא ידי קידוש לא אם קידש ולא סועד אף ידי קידוש לא יצו לא רק שכשהוא בא לאכול את הסעודה צריך לקדש אלא בכלל לא יצא קידוש אז כתוב כאן שהסוד היא גורמת שהקידמה שאין לו מה לאכול אינו חייב בקידוש וכך מבואר בשר ציון לאלון שמי שמתענה הוא לא יכול להקדש כן כיי שמו קם סודה מטעם זה כותב מחסי צחוק אדם שאסור לו לאכול ו לא יכול לאכול אינו חיה בקידוש וכך גם כותב רשו אור לציון שיסמוך עעל קידוש בתפילה וגם אם הוא ניזון מתזונה שנה דרך הפה זה לא נחשב כ אכילה והוא פטור מקידוש אבל החזון איש סבר שאם כל מזונו מדברים שאינם אין בהם קביעות סעודה כמו ירקות הוא חייב בקידוש כי זה מזונו אבל לשמע קידוש מאחר וכן מביא המשת יסוד גדול למה שלמד בסעיפים הקודמים שמאוד נוגע למיסה אדם מקדש בסלון הוא יוצא לחדר אחר למטבח למקום אחר לטול ידיים לכאורה הוא שינה מחדר לחדר אז אמרנו שדס ואם לא היייתה לו דעת לכך אם הוא רגיל בכר זה כמו דס אבל זה נוגע בעוד מקומות אדם יוצא מהבית איזהשהו דבר והוא חוזר למקום הקידוש אז לגבי ברק סנן שגם שם יש ניה ששינו מוקים אז לא משנה אם הוא שינה את מקומו ונשאר מקום אח ישן או שהוא חוזר למקום החדש הוא כבר שנה מקומו אבל בשיעור הכנסת הגדול סובר שלגבי קידוש זה שונה והוא כותב שאם איזה סיבה הוא קם ממקומו ויצא לחוץ אחרי קידוש ואחר כך חזר למקומו לא צריך לעזוב לקדש כיוון שלבסוף הייתה הסעודה מקום הקידוש אבל יש חולקים בזה שכן נחשב כשי מקום אפילו שהוא חוזר למקום המקורי ולכן לכתחילה יזהר בזה מאוד הבדי עבד שהוא כבר יצא והוא חזר בפרט אם יצא לעשות צרכה בשירותים ודאי לא יחמיר לקדש שינית כי זה דברים שם צורך ייסוד להתפנות לפני הסעודה אבל לכתחילה צריך מאוד להיזהר ומובא כאן שהחפץ חיים באמת נהג לא לצאת מהחדר אפילו לא לנטילת ידיים וקר גם נהג חזוניש הוא בני ביתו אבל דס הגשה זו בו שהמנהג להקל בזה וכך כותב בכף החיים אם השתעל לצורך הסעודה או שיצא עם מקומו כדי לברר איזה דבר השע הסעודה אומר אב ניסים שזה נחשב כצורך הסעודה וכמו כן הוא ממתין שכל המסובים יתלו ידיים כמוכן מובע כאן שטיפול בצורכי התינוק בדי יבד זה לא הפסק עוד נראה ברמו כת שצריך שיהיה הקידוש לא רק במו קו מסעודה אלא בזמן סעודה ולא יפסיק בין קידש לסעודה אפילו זמן קצר וכמה זמן קצר הסילו יוץ מחמיר שממש עד פחות מדקה שיור כדי הילוך חובבי זמו הרמ ניסים כותב שזה רק שהייה שנחשבת כאס דס אבל ישיב אומר קופוני מותר לשו דקות מעטות האמת החזון איש לא הייתה דעתו נוחה מזה שיש נוהגים לאכול דגים אחרי הקידוש כי זה הפסק בין הקידוש לסעודה הבאור לציון כותב שאם אוכל פירות כדי למשוך את התיאבון זה חלק מהסעודה בזה כן אפשר להקל כותב הקשה בוך ש להה ליד הסדר שמריחים הרבה בין הקידוש לסעודה בכל אמירת הגוד כיוון שכך הת הקון הס חומים הם אמרו שזה נחשב גם כ שמוקם סודה וגם הוא כותב שכיוון שמחוייב באמירת הגודל זה נחשב כצורך הסודה עכשיו גם בדי אבד אומר המשת ברוו אם הפסיק הפסק גדול שלוים בצורך יסודה לא יצא ידי קידוש צריך לקדש מחדש אבל כמו שנראה קד ברמו המשו מסביר שכוונת הרמו הוא כך שאם ההפסק היה באונס אז תלוי אם בשס קידוש שדעתו לאכול מיד ואחר כך ירא לו אונס ולא אכל מיד ואפילו שאחר כך הוא יצא הוא הדין כשהיה טרקלין גדול והלך מפינה לפינה לאכול שם או שקידש בחדר זה על מנת לאכול מיד בחדר אחר שהוא תחת אותו גג או לקומה שנייה והליכה לוקחת לו זמן בזה הוא לא צריך לחזור לקדש אבל אם הוא חשב לחדכ בשעת קידוש שהוא הולך לעשות הפסקה בין הקידוש לסעודה אז הוא באמת בסוף לא הפסיק והוא אכל מיד זה בסדר אבל אם אחר כך הוא כן הפסיק אפילו שלמעשה הפסק החמס אונס הוא צריך לחזור ולקדש אבל זה הכל אם ההפסק לא היה הדברים שהם צורך הסעודה כי צורך הסעודה זה לא נחשב כפסק אומר הר מוגו וצריך לאכול מקום קידוש לאלטר אוי שבד תלשו מיד ואז אפילו אם אחר כך הייתה הפסקה בונס זה לא מגרע את הקידוש אבלוי אם הוא לא אכל לאלטר או שלא הייתה דעתו לאכול לאלטר ואז אפילו שהוא נהנה סוטין אפילו אוכל במום קידוש אינו יצה אבל זה הכל אם בפועל הוא לא אכל מיד ואם הה בדתו ש כוש מיד או אפילו חשב לצאת ממקומו אבל למיסה אחר כך אמרו לו לא צריך לאכול מיד צריך לאכול באותו מקום ונמלך ואוכל מיד באותו מקום וצו עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: