מהו ההיתר המכונֶה 'שבות דשבות'?- שי"א ג' - ז'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

מהו ההיתר המכונֶה 'שבות דשבות'?- שי"א ג' - ז'

[מוזיקה] סיעתא דשמיא סימן שיא סעיף ג למדנו שבאופנים מסוימים מותר לטלטל מס על ידי כיכוריתי אומר המחבבה יש מי שאומר וזה לאו דווקא שזה לא מוסכם אלא אחד אומר זאת כך נוקט המרחבה בהרבה מקומות שאם נוסן על המסכות מקידים שהוא לבוש אחד מהכלים שהוא היה לבוש בו מתחילה ועכשיו הוא כבר לא לבוש בזה חושובסנן כי קורתק כי זה כלי מותר אז זה כמו כיכר או תינוק קולשקן אם נתן עליו שער כלים שמלאכתום להתר כתוב בגימורה שזה מועיל כמו קיקורתינוק סעיף ד יש מישמר כאן באה הדעה זו להוסיף שלא רק כלה שהוא פעם מהלבוש אלא גם בכלי שהוא כעת לבוש זה גם מועיל ממילה שלא יצריך כי קורטינוק אלא למס אורום אבל בקסוסו אין צורך קיקורטינוק כי זה עצמו הכי קורטינוק הבגד שהוא לבוש בו רביס יוסף מקשה שהבגד בטל לגביו בתרצב בגן אברום דווקא תכריחים אין בטלים כיוון שאינו עתיד לפושתם אבל כמה מדובר שלבוש במלבושים שהוא לבוש בהם מחיים וזה בוודאי לפני קבורתו יפשיטו זאת מאליו ממילא הם לא בטלים אצלו המשתמר מצלוך ישר מתקשה בתורצו של המוגנברום ונעבור לסעיף ה וכאן כמו שלמדנו בסימנים הקודמים יש דין שטלטל מן הצד מטר לצור דבור המו ולכן אם צריך למוקמס אוי לדוב שממש בונכול וצריך את המיטה מותר לטלטל מן הצד דהינו שאיפחו ממיטו למיטו הוא לא מחזיק את המת עצמו אלא מחזיק את המיטה שעליה הוא מונח וכך הוא מנער אותו למיטה אחרת כיב דלצר דובר מותרו אין כוונתו בטלטולו בשביל המת שהוא אסור בטלטול אלא בשביל המקום או הדבר שהוא מונח עליו שהוא מותר בטלטול עוד יסוד אמרה מחבו להתירו לטלטל על ידי כיקורטינוק אלו במז בלבד לכבודו התירו כמו שלמדנו את הפרטים אבל לאי בשאר דבורים האסורים לטלטל בשער מוקצה אין כזה התרשים על זה כי קורתי נוהג לטלטלו המשטבו מציין לסמן שחר חס סעיף ה שם מביא השולחן ערוך שיטס שהוא מתיר לטלטל כלי שמלאכת לאיסור חבו לציל עדקורטינוק אבל הרבה ראשונים חולקים על זה וכמותם הכרי הרבה החוינים אשר הציון שמביא שמקס מרו רובה כותב השולחן אחוריו שיש לה כלל בזה סיבוב כאן נלמד לגבי אוהל אז אוהל כרגיל אסור לעשותו בשבת ואפילו אוהל הראי אסור מדרבונון וגם באופן שמותר לעשות אוהל בשבת צורך חי א לצרך מס אסור אז מה קורה מסמות בחמו הוא מונח בשמש ואין לו אמוקם לטלטלוי באופנים שדיברנו בסעיפים הקודמים אוי שלא רוצו להזיזמם קומוי רוצים להגן עליו כאן המקום שהוא נמצא בוא עם שני בן אודום ויוישי משני צדודו של המס ואז מה קורה חם לו מלמטו זה מבי מטוס ויושבול שתחצוץ מהקרקר חמה וזה מי י מטוס יושבו ואז הם עדיין יושבים חם לו מלמעלה זה ומחצה לסופרס עלגבוב וזה מי ומחצה לסופרס על גבוב ואין בזה איסור של עשיית גג כמו שמבר כמטילדדר חזון איש שכיוון שמחזיקים זאת ביד זה לא נחשב כאוהל אפילו שאחר כך מניחים זאת ואז מה קורה אחר כך זה זויקף מטוס הוא לוקח את המיטה והולך איתה ונשמ מתחת המחצה לזבו לכלי וזה השני זוקף מתוס ונשמד לכלי נמצחיצה אסור מילו המחצלות הם קשות וסגופות הם נשארים ממילא כהל המת שה מחצה לזה מחצה לזה גביסמוח זו לזו ושני קצסם על הקרקה משני יצ נעשה אוהל ושיפוע נשאלת השאלה אם בסוף כל אחד לוקח את מיטתו ורק המחצלת נשארת אז למה צריך להביא בכלל את המיטה שישבו שם ויהיה להם חם ואז יפרסו את המחצלת ואז ילכו והמחצלת תישאר מסביר המשתברורו שאם לא יעשו כך שיביאו את המיתות יהיה יותר ניקר שעושה זאת לצורך המס ואסור לעשות אוהל הרי אפילו באופן כזה לצורך המס אבל כעת ניכר שעשו לצורך עצמן כרי כשהיה להם חם מלמטה הביאו מיטה המיטה לא משמשת כלום למס אז יאמרו שגם המחצת הביאו מתחילה רק בשביל עצמן ורק אחר כך היא נשארה ממילה על המס. כותב המוגן אברום שכל מה שצריך לעשות שיראה לצורך החי זה הכל שהמטרה היא רק שלא יסריח המתול לצורך המת אסור לעשות הר אויל אפילו באופן כזה שהוא עושה את זה בכזה שינוי אבל אם הוא מתיירא שלא יסריח המת ואז יצטרכו לצאת מכאן כי לא יוכלו לסבול את הריח אז זאת אומרת ששיעת האוהל לצורך החי אז מותר לפרוס עליו מחצלת להדיה אבל בלי עשיית אוהל מה הכוונה המשתבר לא מסביר בלבושסוד מסביר שעש עושה זאת באותו אופן שהוא מחזיק זאת מעלה ואז הוא נשמט אבל לא צריך להביא מיטה ולהראות כביכול זה נעשה לצורך החי כי עצם כיסוי המת יש בזה מטרה לצורך החי שלא יצטרך לצאת מכאן כשהמת יסריח סעיף ז' אפילו שמס הוא מוקצה ואסור לטלטלו אבל כמו שלמדנו לאיל נגיה במוקצה מותרת רק טלטולו אסור אבל למיסה לאיל בסימן שח למדנו שיש מחלוקס אז לפי הגרוש הוא סובר שמותר ליגוע גם לצורך צרך המוקצא אז מובן שמותר לגעת במס לצורכו אבל לפי המוגן אברון והת שמחמירים בזה שלצרך המוקצה אסור לגעת אז מה מה הפשט כאן המובה כמהפרישמגודים שקם במס משום כבודי כן התירו לגעת בו אז אומר המחבו מותר לא סוכמס ולהדיחוי לסוך אותו בשמן וליחופ אותו במים אבל רק במים קרים במים חמים גם כאלה שהוא חמור מערב שבת מובא קם את אלדובץ שאסור מחשש אם לא יהיו מצויים מים חמים יבוא לחמם מים קרים כמו שגזרו על רכי בחמין לאדם חי ואפילו שמתנועה בשר המת על ידי הדוכה המובא כמטפרס יסרו שכיוון שהוא לא מזיז עבר זה לא נחשב כטילטל מוקצה גשה זובוך מצד שכיוון שהוא לא מתעסק להגביע את עבר המס אל שאיב זזה מקצת אחת הסיכה והדוכה זה לא נחשב כטילטל בוקצה אבל דסניסים קרלץ מדובר כאן דווקא באופן שהם שרו ושערו זז כגון שיש עליו שמן ומזיז את השמן אנה ואנה על גבי הבשר כמו כן ממשיך המחבר יש עוד יותר ולשמו את הקר מתחתו מוציאים את הקר מתחתיו כדי שלהסריח עלדי חום הקרים והקסתות ובלבד שלא יזיז בוישום עבר מותר לזלף חומץ על בגדים של מס כדי שלא יסריך חומצאי שבת ויכל להתעסק בטהרתו של המס הבגדים עדיין לבוש בהם מותר לזלף עזה חומץ אבל אסור לתפוס את המזל לשומתום על גבי הכיכר מעל גבי הקר כי זה טלטול ממש מותר רק לשלוף את הקר מתחתיו למיס או למנהגים להגביע אותו מעל הקרים די כיכר מניחים עליו לחם ואז מגביעים אותו אפילו מקום שאין החושי ישריח ויש למחות בידם ההיתר הוא רק לשמוט את הקר מתחתיו יש מקומות שנהגים שאחרי שהוא מת סוגרים את עיניו ומיישרים את איבריו שלא יתקמו ומביאים מהזויר שזה סכנה אם לא יעשו כך ואפילו שדבר הזה אין לו שורש על פי הדין כי במשנה מפורש מסכת שבס שאין מעצימים עיניו של מת כיוון שהוא מזיז את העיניים וכן שלא להזיז בו שום עבר גם לא ליישר וכל הראשונים סוסמים כן כמו שהרשונוך פוסק כאן ובסימר חופאים מביא המשתבר שם שבעל הקבול בדברי הזוהר חולקים על הגימור והפוסקים יש לנוק הגמור והפוסקים אבל כאן מסיים השתברו ראשמוקם שנהגו אל נמחות כיוון שיש להם סמך על פי הזוהר אבל באמת בזוהר לא נזכרת סכנה כי אם לגבי עיניים שישארו פתוחות אז זה אפשר לסמוך ואין למחוט למי שנוהג כך אבל ישר את האיברים אין להם שום שמך. אלוהי רבי כותב שמקום שנהגים להקל בזה כיוון שחוששים שלא יתעקמו האיברים ויהיה ביזיון למת יעשו כאמור במותחה שמניח כיכר או כל דבר שמותר בטלטול על אותם איברים ודוחק עליו על הכיכר עד שיפשטו איבריו על ידי גוי מובא כמוך השולחון שמותר ליישר את איברי המת להפשיט את הבגדים מהמת בשבס אז כף החיים מביאים פסח הדביר שמיגחק קדישה בקהילה תזמיר לפושתם כדי שלא יסריח וגם בחורף ולא חילקו בדבר כיוון שברוב ימות השנה יש חשש שמיסריח וכך כותב בגשר החיים אבל למיס שבת ללוי כותב שללוך אסור לעשות כך לפני שגורם בכך לטלטל לברי המת והם אסורים בטלטול והוא הוסיף שכך נהגו בשעה שנפטר החזון איש בליל שבת לאשי תומנת בגדיו כמו כן להוריד את המת מהמיטה לארץ עדן אחת וברתר עליו באופן שאין חשש שיסריח משל בחורף או שסמוך יציאת השבת הגשה הזו בוכך מסתפק אם מותר לעשות כן שת הלב מביא שכשנפטר החזון איש הוציאו רק את הקר מתחת ראשו אפילו שנפטר בליל שבת וגיסו בסדין כמשמעות דברי המשתפרות מביא המשתברור עם המס מלוכלך בתיד וצועה עד שמאוס בעיני רועב מותר לטלטלו על ידי כיכר ותינוק ולרוחוצו במים בידו לא על ידי מפה משום סחיטת המפה אבל אם הוא לא כזה מצם אסור בכל זה ואפילו על ידי גוי אסור אם פיו של המס נפטר והולך אז כתוב בגימורה קושר את הלך בעניין שלא יוסיף להיפתח אבל לא כדי שיסגר מה שנפתח אפילו קצת עם מה שנפתח אסור לסגור כי זה טלטול זה מזיז עבר הם אותו טעם שאסור להזיז שום עבר אסור גם לעצ להעצים דהיינו לסגור את עיניו של מז בשבס כמו שהזכרנו ליל אבל כמו שראינו ליל משתבור מביא שמי שנוהג להקל בזה על פי דיבר הזויר אין מויכים בידוי עד כאן הדף היומי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: