מדוע נוהגים שלא לקדש את הלבנה בשבת?- ש"ו י"ב - י"ג

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

מדוע נוהגים שלא לקדש את הלבנה בשבת?- ש"ו י"ב - י"ג

[מוזיקה] בסיעת דשמיה סמ שו סעיף יבז השוד היא מצווה אז לומר שמי שיודע מהודה הזו ישינה זה בכלל חפצ שמיים לכן פוסק המחבר מותר להכריז בשבס עלדה שמי שיודע היכ יבוא ויגיד ונהגו להכריז גם לדת גוי אפילו שזה לא מצווה דר כשלים שלא יה מריבות עם הגויים במום סכון עם הגוים פשוט שמותר והוא הדין שמותר להכריז בשבת על גנבה מי שיודע מי גנב זאת מסיים המחבר אפילו דו שסו מכריזים עלדה שהיא עצמה מוקצה והמשיב לא יוכל השיבה באותו יום בכל זאת מותר כדי לפרסם את הים בשבת שהוא זמן כנופיה לרבים זה זמן שכולם מתכנסים בבתי כנסת הגו הומ תר חר מצבו בשבס אף על פי שאיה לצורך שבס אול ום כנופי לרבים כק רבים ור ד בבום הוא הדין אם נידו בחלום מתירים לו בשבת צורך שבת כלא יהיה בנידוי אבל המשור מביא שמש מדברי המחבר שזה רק הם לצורך רבים אבל אם להתיר את חרם הציבור על אדם מסוים זה רק לצורך יחיד אסור אם זה לא לצורך שבת אבל מרבני רוחם מהרש בו מהשמה שאפילו לצורך יחיד מותר כי בכור לא יוכל לקבץ את הקהל בקל שיתירו לו וכך מצדדים החונים ללוכ כותב הבח מה שנוהג בירידים שהשמש קורא מתוך הכתב מי שמוחם משום חובותיו הוא לא מחזיר את החובות זה כיס קרבים קלולי זה היו נפסדים החובות בכל משע ומתן ואין כוח לשום הורה לבטל מנהג זה שנהגו להקל על פי כמה גדולים והתירו גם איסור קריאת שטור דטוס כיוון שזה איס קרבים וגם אין לחשוב שמה המחק ש מה שכתבו הדיונים שן הדבר בידו וגם אי מעשה ציבור אולב אבול אומר הרמו אין מחרמן בשבס חרם כי דובו שלצורך שבס למיס מביא מש מוקסו מוכיח שדין החרם והתרת שווה שוחד אסור להחרים עם עבר עבירה אם לא שחילל שבת זה כמו צורך שבס מצד שני לצורך ציבור מותר אפילו להחרים לא רק להתיר אפילו אינו לצורך שבת כי אם לא יחרימו בשבת לא יתאספו ביום אחר ויבטל הדבר אבל בלי רב מצדד שגם לצורך רבים אין כדאי להחרים ביום השבת כי בשבת זה ברוכה כ דבר מעניין מהבן איש חיי שמ שלא נוהגים לקדש את הלבנה בשעה בזה יום טב כי מקללים את האויבים טיפה מוס ופחד וכמו שאן מחרימים בשבת ויום טוב כמו כן אין מקללים בהם למיסב משת מזכ לאברום שמביא מהקנה כ שהמנהג הפשוט הוא להקל כדברא מוגן אברום שלצורך רבים מחרימים בשוב דברי ריבוס כתוב שכוחם יכול לנדות בשבת לכבודו כמו כן מי ששמע הזכרת שם שמתו מפי חברו בשבת שמבואר בגימור דתו כותב הפסח אדוויר שמותר גם בשבת דתו כ רוב הפוסקים התירו להחרים בשבת גם מי שמזלזל בכבודת המיד חוכם כל שק מי שמזלזל בכבוד השם בסמ ש מטס מבואר שלא עונשים בזן בשבת זה נלמד בפסוק לסרו איש והחינוך כותב שרצה הקדוש ברוך הוא לכבד יום זה שימצאו בו כולם מנוחה גם החוטים והחיובים סעיף יג היה מנהג שקרקע שיצא למכירה הכריזו שמי שיש לו איזשהי טענה יבוא ואם הוא לא יבוא הוא יפסיד לא יוכל אחר כך ליטון אז לאחז בשבס על קרק נמק שכל מי שיש לו זכו לויוב ויגיד ואם לב יב כוסו וסו אבל כותב המשת בור בשם הפוסקים שדווקא שמכריזים בלשון כזו אז זה כמו דונס הדין שפוסקים כעת שמי שלא יבוא יפסיד אסור לדון דין בשבת אב אם מכריז טעם כל מי שיש לו זכות יבוא ויגיד אפילו שיש תקנה בעיר שאם לא יגיד בטלה זכותו אבל הוא לא מכריז אות אז זה לא כדון הסדין אבל לכתחילה אין נינון כזה דיבור חול מדברים על מכירת קרקע אבל אם יש מקום ש גים כך לא מוכים בזה כיון שיש מקום לומר שזה צורך רבים אבל זה עניין מטמיע להכריז שיש בית שעומד למכירה או להזכרה בקונסטנטין נהגו יתר השוב הגונים אוסרים אפילו בשל הקדש וסימים שיש כאן כורה צורך המצו גם עשרו הגו מרציף הרמו וכן וסו להכריז יין בשבת להכריז שאצל פלוני ופלוני אפשר להשיג יין דוכ מקח אומק טוען המוג אברום זה דווקא מקום שיש הרבה יין מקום שאין מצוי אז החז ין זה צורך מצווה כדי שיהיה לקידוש אבל אסור להכריז סכום מקח את המחיר בכל גבנה המרשל כותב שיכריז לפני ברוך הוא של ארבי של שבת או לפני קבלת שבת הם היו מתפללים מוקדם אם שכח להכריז עד הרכי ברוך הוא יכריז אבל בלי להכריז את סכום המקח את המחירון ומובא כאן מרוב פעולים שלכה יש כאן עוד בעיה גם ביום חול להכריז מקח בבית כנסת אז הוא אומר כיוון שהקנייה לצורך מצווה נחשבת האח רוזה כצורך מצווה ואפילו שכוונת המו להרוויח כסף ולכן הוא גם מתיר למוכר ספרי קודש להכריז עימות החול על מחירת ספרב בבית הכנסת כרי קונים אותם כדי לעשות בהם מצווה עוד הוא מוסיף שמת שובס הגון מבואר שאפילו שהדבר הנמכר אינו דבר מצווה אם הוא לצורכי רבים נחשבת מכירתו כמצווה על כן לא אסרו להכריז את בית הכנסת על מכירת בתים וקרקעות עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: