מדוע החליבה אסורה בשבת?- ש"ה כ' - כ"ב

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

מדוע החליבה אסורה בשבת?- ש"ה כ' - כ"ב

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא סמ ש ה סעיף חוף סעיף זה כמו הסעיף הקודם עוסק בכולה שהכילו חזל משום צר בלי חיים חליבה בשבת אסורה כמו שמובא כשברור מהרמבם החולב לתוך כלי חייב מוב כם הגשה זורב חזוניש שמוותר לחבר את מכונת החליבה בשעה שהמכונה אינה פועלת אפילו שאחר כך היא תפעל בשעה שה פולת אסור אלא אם כן החלב הולך לאיבוד ממשיך הרמבם אם הוא חולב לתוך אוכל פוטר אבל איסור יש כי כל פטור דשב פטור אבל לא אסור למעסה בסמן ש חוף מבואר שמותר לשחוט לתוך אוכל מובא כאן שם שרבנו חנן מחמיר שאסור מדרס ומחו כתוב שם משור אבל שחנוך פוסק להתיר למה כי למעשה המלוכ של חיטה תולד של דוש מה זה דוש שמפרק אוכל מתוך פסולת את גרעיני התבואה מתוך הקש אז כר גם מי שסוחט אז הוא שסוחט משכה מתוך אוכל אזה הכל כשהוא מייצר כאן משכה אבל אם הוא סוחט לתוך אוכל אז זה אוכל מתוך אוכל אין איסור של דוש מה שאם כן כן נכון שחיוב דריס אין גם זה לרוב הראשונים חולב זה טולד דוש אבל אסור מד רבון לחלוב לתוך אוכל למה מסביר השו חנוך אורב כאן אין היתר שזה אוכל מתוך אוכל כבמה נחשבת כפסולת שם בענבים אז זה אוכל מתוך אוכל כמשקה שיוצא גם נחשב כאוכל כי הוא וחד תוך אוכל אבל כאן שהבהמה היא פסולת כ אסור לשחוט בשבת ולאכול את הבשר אז זה דומה לדו שמפרק אוכל מתוך פסולת החזון איש כותב ששאר שטעם האיסור משום מוקצה שרציו מבואר שחלית חלב שעשו להשתמש בו כמו שכבר נראה שאסור להשתמש אסורה נשנה נסה לצורך אותו יום הקופונים אסור לשחוט כוכל אבל זה לא דוי רייסה זה הכל בדיש חיטת ענבים אז מותר כמו שדיברנו מוב כ מס ש חוף מלקס מה קורה אם הוא סוחט לתוך כלי ודעתו להכניס לתוך תבשיל ולמ יס מחמירים בזה וגם מי שחולה בתוך כלי דעתו לשפוך את החלב לאחר מכן כוזב חזוניש נראה שחייב כי דינו כמשקה וגם אין הדרך לעשות כך מי שחולה תוך כלי מאוס זה סוף גדו ריס ולכן לא כדאי לעשות זאת אלא עדיף על ידי גוי בסיים המשת ברור בכל מקרה החלב אסור אפילו חולת אוכל כמן שבמה אינה ראוייה לאכילה אז זה מוקצה זה הכל בשבת כמובן ביום טב שהבהמה רוייה לשחיטה בו ביום אז מותר לשחוט את תוך אוכל אבל גם ביום טב אז מובע כאן שאם ח חולב תוך כלי ודעתו לתת לאוכל אסור וחלב ביום טוב לתוך אכל באופן שחלב מרובה מהאוכל ואלא נבל בתוכו המבואר להלו מסמ טוב כופי שעשו ובפרט אלה שמערימים ששים רק כמה הפרורים בדלי אבל אם רוב החלב צרך למאכל שבגדרה מקל שם ישתפרו החזון אש כותב שכל היתר לחלוב ביום טוב לתוך אוכל הוא רק שהאוכל והחלב מעורבים יחד אם החלב צף על גבי האוכל אז אין זה נחשב כמשקה הבו לתוך אוכל והסתפק החזון שייתכן וגם כשהחלב בלול באוכל צריך שהאוכל מרובה על החלב כמו כן אם אחרי החלימה מסנן את החלב לכלי אחר או שמסיר את האוכל אז דינה כשער חליבה ושורה מדרס הקופונים למדנו שאסור לחלוב מדרס תוכל מרבון אבל אומר המחבר המיר קום שסורק מרבון הקילו חזל ולכן מטר לא יהודי ל במ בשב משום צר בחיים שח מצר אב אס ב בים למ מקודם הזכרנו האיסור משום מוקצה כאן לא צריך להגיע לאיסור מוקצה כי כאן כשההוא חולב לתוך כלי אז אפשר לומר איסור פשוט יותר ושח מבואר בין האיסורים משום משקים שובו שיר חוף מבואר שאדם שיש לו בבית למשל ענבים שההוא קנה לעשות מהם יין ויצא מהמהם מיץ מעצמה אסור לשתות מית זה בשבת שמע יבוא לשחות עוד אז בכלל גזירה זו אסור לשתות חלב שנחלב בשבת וכיוון שאסור לשתות אותו אז הוא מוקצה ולכן כותב הגשה הזו בו שצריך לחלוב ישר למיכל הגוי שבו ישמר החלב עד אחרי שבת כי אחרי החליבה אסור לטלטלו ממוקם הפסד אז הוא מקל לטלטל את החלל המקום שבו ישמר וכך יטר חזוניש למושבים החרדיים אז זו שיטה הראשונה שאפשר להקל אמיר על העקום אבל השיטה השנייה מחמירה בזה וישים שצרך לקנו י מנו יהד בדומו שלר כחוב לצורך ישראל כשגוי חולב לצורך הישראל זה בעיה אז לכן מה התירו שאומרים לגוי תחלוב ואני אקנה אתם זה עמך במוצאי שבת אז הוא חולב לעצמו הוא קונה את זה במוצאי שבת בכסף קטן כר זה במה שלו חלב שלו רק אז בותר למסה הו גים כסה הראשונה שמ שמצר בלחיים מותר אמיר לקום לחלוב בין לגוי מהשוק בין לשפחות שנזכר לכל השנה למלאכתו אומר המשבר ואין למחוות בידם אבל אם אפשר כדאי שיכלו ועגול לתוך אוכל שאז כל האיסור הוא מד רבון ואמיר קו דרבון אז זה שווס זה שוס אם הוא לא יכול לחלוב על דגוי כותב החזון שיש להקל לחלוב בתוך כלי מאוס או על הקרקע או לתוך כלי שיש בו חומר שפוסל את החלה מאכילה אם הפסיק הגוי את חליבה לפני גמר חליבה כותב הקרשה זורב שאסור לומר לו שיגמור את החליבה כיוון שכעת כבר אין צר בלחיים אז אין עתר אמיר לעקום מביאה ה משתבר לאל מתשובה שרמו שבסין ש חו ד מבואר שאסור להמרות את הבזות בשבת דנו שמכילים אותם זה תרכה אסור לתרו בשבת אבל משום צר בלחיים כמו שמתירים כאן אמיר לקום לחליבה אז מותר לומר לגוי להמרות את הבזות שהוגלו כבר בהמראה ולא יכולות לאכול בעצמם אבל מותה רק פעם אחת ביום כי יותר מזה כבר אין צר בלחיים מהש בתשובה רמו שאם אין גוי מותר גם על ידי יהודי ומה שהסרנו לכמו מסמן ש חוב ד זה רק כשהם יכולים לאכול בעצמם אבל טוב לעשות על ידי כותן אז כאן ה משמור מעתיק רק את דברי המוגן אברום שהוא מקל אם אפשר עלד גו על די יהודי סמ ש חובת בבי מכמה החונים דק מהראשונים שאסור בשום אופן ע על ידי יהודי ורק על ידי גוי מותר לוחם מביא שם שהלוואי שלא יעטו את התרנגולים ובזים אמות החול קוברים על כמה איסורים של טריפס ועוד ונעבור לסעיף חוף א כאן למד לגבי גבינה שגוי יצר בשבת מחלב של ישראל גינוס שסוס אשוס יש ל אדם שפחה בבית מעצמו לא ביקשו להם בשבת מחוב של ישראל מותר להנות מהגבינה הזו כיוון שמלן שיעשו המסו סתה זאת עלד ד נפשו הבנים השיגו על השוכן אורך כי כיוון שה נטלת חלב של ישראל והבעל בית רב והוא שותק המיסוי עושה זאת על דעת ישראל שהיא יודעת שנוח לו בזה אז ה אפילו בתה עושה זאת בבית גוי הוא צריך למחות בידה כל שכן שה עושה זאת שהיא עושה זאת בביתו ברגור גם מקשה ל השולחן ערוך למיס ר פרגוד מסכימים שהשולחן ערוך מתיר רק עם הסתה זאת לפעמים דרך מקרה אז מותר אחרי שבת להנות מהגבינות אבל אם היא עושה כן תמיד הוא מחוייב למחות בה ונעבור לסעיף חובז יש יסוד אחי נו יס עצמים לכן אפילו שאסור לטלטל ברשו רבים אב אם אדם מטלטל אדם חי למשל הוא מוציא תינוק מחזיק אותו בידיים כיוון שחי נוס עצמו זה מותר מ מד רבון אסור אבל כמו שדיברנו כל דבר שאסור רק מרבון לא גזרו בשווי במה ולכן מי שיש לו נער אינו יהודי ורכב על הבהמה בשבץ כשליחו קוסו אין צורך למונו אדם יש לו משרת גוי ווא לוקח את הבהמות של בעל הבית היהודי להשקות אותם מהמעיין בשבת ובינתיים הוא רוכב עליהם אז אין כ בעיה של מסו שהבהמה נושאת את הנר ויש כאן שביסס באמתו שהחינו סס עצמו וכמו שדיברנו מד רבון אסור אבל ב שביסס באמה לא גזרו אבל צריך למינוי שלא יתן לו בגודו ולא ישום דובו הבגדים שההוא לובש בטלים אליו כמו כן העוקף בטל לגבי הרוכב היום ישים בצד סודר וכדומה או שום דבר זז הוא יעבור השס במטו זה הוא צריך למנוע מנר שלא ישים עליה כשהיא יוצאת רש סבים כמו כם מביא המשת בורו אם נשאר איזשהו דבר על הבהמה מערב שבס ו רוצה עצמה לצאת לחוץ בעליה צריך למונה שלו לצאת מצווה שביסס בימ אבל כותב הגשה זר בוך שזה דווקא שהיא תונה במסע שלא שנעשתה שלא לידע איתו האם הבהמה עושה מעצמה מלוכה בשבת מרצונה אין שום עניין למנוע אותה המסיים המשת בור אם אין עליה שום דבר אפילו אם היא רוצה לצאת חוץ לתחום הוא לא חייב למנוע אותה מזה רק להוציאה ביידין חוץ לתחום אסור וכמו שנראה ב בסימן ש ווב שאם הבהמה היייתה חוץ לתחום אז אסור ו להכניס בידיים המותר לו לקרוא לשי תבו כמוכן מותר לכניסה על ידי גוי עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: