מדוע אסור לברור באמצעות כלי על מנת לאכול לאלתר?- שי"ט א'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

מדוע אסור לברור באמצעות כלי על מנת לאכול לאלתר?- שי"ט א'

[מוזיקה] בסיעתא דשמיא מתחילים סימן ש יז דין הבירר בשבס ובז סעיפים בוירר זה אחד מןטס אובס מלוכ של שבס שאם אדם עובר על זה בשג חיב חטוסים במיזיד חייב מיסה בנסאנו הרב מכותב ישתברו הרבה אנשים נכשלים ביסו בוירו כי יש הרבה פרטים שמשנים את כל ההלכה לפעמים אותה פעולה יכולה להיות פותרת ואותה פעולה בכוונה אחרת אסורה מדויריסה ונגדים משתברורו בוירמה טוירו זה באחד משלושת האופנים כי אז זה דרך ברירה בחול א' אם הוא בורר פסולת מתוך האוכל אפילו אם הוא עושה זאת בידו ולהעלטר לפני האכילה כיוון שזהו דרך בריר בכל לברור את הפסולת מן האוכל בורר בכלי שהדרך לברור בו נפו וקבורו אז הוא חייב גם אם הוא בורר אויכל מפסוילס ולאלטר כי כך דרך הבירה בכלי לפי מן האוכל לפעמים הוציא את האוכל מהפסולת לפי הפסולת מהאוכל תלוי מה יותר גדול אם הוא בואירר בכלי שאין הדרך לברור בזה אבל מתקיימים שאר התנאים דהיינו הוא בורר אוכל מתוך פסולת ולאלטר אז פותר אבל לאסר כי זה בוא קלחיד כי קריר זה בנפוקו לאלום כותב המשתבור שזה גזר משמנה פה כברו אז במה מדובר בשני כלים קנון קנון מזמיר המשתמות זה כלי עץ כן צינור רחב מצד אחד וקצר צר מצד שני מי שברור קטניות הוא מכניס אותם בצד הרחב מנענע ומתגלגלים ויורדים דרך פי הקצה והפסולת שהינה עגולה היא נשארת בכלי המבואר כמה משתברו שהאוכל שנשאר בקברה הוא הדבר הנברר ולכן זה כבויר אויכל מפסוילס כי אם זה פסולס מוכל אז חיה בכל אופן אמנם לאלון כותב משתבור שהמערה שיחר מתוך כלי בנחת ונזר שתישאר הפסולת בכלי זה נחשב כבו מפסולת אז לכוה יש כאן סתירה בדברי משתבו והכלי השני שמדובר בו שהוא אסור בן רבונו זה תמחוי זה קערה גדולה שמשתמשים בה גם כעין מה שעושים הכנון ג' אפילו מבורר אוכל פתוח פסוילס הוא עושה זאת ביד אבל דעתו לאכל זאת לאחר זמן חייב זאת אומרת מתי כן אין מותר רק אם מתקיימים שלושת התנאים הוא בורר אויכל מתוך פסולילס ולא להפך הוא בורר בידו ולא בכלי ודעתו לאכול מיד אז זה לא דרך ברירה אלא דרך אכילה מובקמיגוס מוישה שאם הוא בורר על ידי כף או מזלג אז אם הברירה נעשת ביתר קלות על ידי גף המזלג מילו נעשת ביד אז דינו כברור בכלי אבל אם זה לא מקל עליו את עצם הברירה והסיבה שעושה זאתי רק משום שאינו רוצה ללכלך את ידו מהדבר הנבראר או מחמד שהדבר הנברא רחוק ממנו ורוצה להגיע אליו ודע כף המזלג או שבורא דבר נוזלים משאים מרק הוא מוצא את החלק שהוא רוצה אז דינוי כביר ביד זה כודע ריכתב וקרקות מכסי יצחוק עוד מובא כנידון החזון איש הסתפק לגבי עירוי תמציא ת מכלי שנקרא טיון שיש בפיו מסננת שמעכבת את יציאת העלים האם זה נחשב כברר ביד הוצאת התמצית או בכלי והוא כותב שרק תמצית האחורה בעלים כגון זו שבתחתית הכלי זה נחשב כמעורב תמצית שצפה ודאי שמותר להראותמת אז כותב השבת הליבי שכיוון שהחזון איש הסתפק יש לךמר בכך מידך הגשה הזוהר בו צידד שבררה בכלי שכל עיקרו של הכלי מיועד לברור לשם שימוש מידי זה לא נידון כבר בכלי אלא נחשב כדרך אכילה רק כלי כמו נפה או קבר על זה טיון זה כל עיקרו של הטיון זה לשימוש מיידי כשם שברת אוכל פסולת שם שימוש מידינה נחשבת כבר לדרך אכילה קר גם השימוש בכלי הזה צוס שולחון תר להשתמש ביום מתעמים אחרים והגריך זונפלד כתב להחמיר בזה עוד מחלוקס מובתקן לגבי מלחיה שיש בה נקבים להוצאת המלח ומניחים שם גם גרגרי אורז לספוג את הלחות אז הבוישפינשטן שאסור להשתמש כי המלח נברר מהאורז על ידי הנקבים שהם צרים מדי לאורז אז הביר בכלי אבל אליה מתיר כיוון שהנקבים שבמלחיה לא מיועדים להפרדת המלח מהאורז אלא כדי שלא יצא מידה הרבה מלח רק ממילה נברר האורז ואין בזה משומר בכלי הגשה הזו בו צידת שמותר להשתמש מטעם אחר כמו שאמרנו כמלחיה מיועדת לשימוש מיידי אמנם מקום אחר מובה שםשמור שהוא כן החמיר בזה אז נעבור לדברי המחבר סעיף א' הביר אוכל מתוך פסולס אוי שאילפו שני מן אוכלים ובירר מין ממין אחר זאת אומרת בירו זה לא רק באוכל מתוך פסולת אלא גם יש לפניו שני מינוכלים והוא רוצה לברור אחד מהשני למיין אותם אז אם הוא עושה זאת בנפו ובקבורו חייב כיוון שזו הדרך ולכן גם אם הוא עושה זאת לאלתר לאכול זה מיד גם חייב וכנון בתמחוי או תורה כמו שדיברנו ואם ביררום ביוד כדי לאכול לאלטר והוא בורר את האוכל מתוך הפסולת אז מותר אגור וכל מה שביר לצורך אוסו סוד שמיסה בו מיד אחרי הברירה מקר לאלט אפילו סעודה שתערוך כמה שעות אבל אם כוונתו כדי שישתי גם לאחרי הסעודה או לסעודה אחרת אז חיפהס אפילו שהוא עושה זאת ביחד עם מה שהוא מכין לסעודה זו אבל אם הוא בירר לאותה סעודה רק ממילא נשאר מברירתו עד אחרי הסעודה ואם בקח כלום כיוון שהוא בירר בהתר ואפילו החירים אויכלים אימוי שורה מה הכוונה מותר לאחד לברור לכולם לא שכל אחד צריך לברור את המנה שלו כי זה דרך אכילה כותבים החוינים שלו דווקא אימוי זאת אומרת שרק אם הוא אוכל איתם אלא אפילו מלצר שהוא לא משתתף בכלל בסעודה מותר לו לברור עבור אחרים שהולכים לאכול מיד הוא בורר אויכם מתוך פסולס ביד ולכן מטר לבר שקסלט חסה מול המופשב כל מה שצלכ בוסוד אבל דווקא באופן זה שהוא מוציא את העלים שהוא כן רוצה אבל לא להפך ליטול את המרופשים הטובים כי זה פסולת מוכל וחייו אם זה לא פסולת גמורה דהיינו גם המעלים המאופשים ראויים לאכילה על דעת חק אז זה לא בויר מדוייסה כי זה בכל זאת אותו מין כמו שנראה לאלון המדרבונן אסור כי זה נראה כבוירו פסולמו יחל כי בכל זאת זה לא ראוי לאכילה אלא על דעת חק כמו כן מונח לפניו קטניות או שער פירות ויש בהם חלק מהם מטולעים ומאופשים או פירות שנפלו לקרקע והתערבו בעפר ובצרורות בחצץ יזהר שלא לברור בידו רק מה שצריך לאותה סודה שרוצה לאכול תקף ולא יותר כי אז הוא התחייב וגם מיזר שיברו דווקא אוכל מהפסולת ולא להפר וכמובן יעשה זאת ביד ומה הכוונה לאלטר אז מובן כמסים משין חופל בשמור גן אברום שעד הזמן שבו יוצאים בית הכנסת זה ודאי לא נחשב עדיין כזמן הסמוך לסעודה אלא רק מאז שיוצאים בית הכנסת אבל כמובן שגם אז אם לא מתיישים לאכול מיד זה לא מספיק אז כותב האיגליטל שאם מיד אחרי הבריר מתחילים לאכול את הסעודה זה נחשב כלאלטר אפילו אם יכלו את הדבר שבר אחרי זמן מרובה בתנאי שיאכלו אותו בתוך סעודה זו אבל אם אין מתחילים לאכול את הסעודה מיד לאחר הברירה אז הוא כותב ששיעור הזמן שחשב לאלטה הוא משעה קודם הזמן שיאכלו את הדבר שנברא יותר משעה זה לאלטר אפלים יאכלו אותו בתוך הסעודה שמתחילה בתוך שעה מיגוס מוישה כותב שאין שיעור מוחלט ותלוי כמה זמן צריך למחלים לסעודה הזו כן דס רבניספ קרליץ וכלות שמורגש הדבר שהברהן נעשה צמוך לסעודה הוא לא הולך להתעסק עםוד דבר בין גמר ההכנה לסעודה זה נכלל בכלל האלטו סעודה שבה משתתפים אנשים רבים וצריך לברוא כמות גדולה של אוכל לוקח הרבה זמן המבואה מדברה שרצו לאלון שזה נחשב כסוםכלסוד גם כשהתחיל את ההכנה זמן רב קודם הסעודה וכר גם כותב הגרשה עזרבו שמותר להתחיל אפילו לפני כמה שעות אם שהוא יגמור מיד התיישבו כך גם דגרי שלשיבח בשם החזוני שביאו שהוא אסר להתחיל יותר מחצי שעה לפני הסעודה וגם בחצי שעה רק אם צריך את החצי שעה עוד נידון מובא כאן מי שיוצא עם ביתול מקום אחר ורוצה ליטול איתו דבר מה כדי להשתמש בו באותו מקום הוא צריך לברור אותו למשל אישה שיוצאת עם ילידיה לטיול ורוצה ליטול עבורם בגדים להחלפה והיא צריכה לברוא את הבגדים שהיא רוצה האם זה נחשב לאלטר או לא הרגשה הזו בטוען שזה לא לאלטר כי לא הולכת להשתמש בזה מיד היא הולכת לקחת את זה עכשיו השימוש יהיה אחרי כמה שעות כן דעס חודשוני מידוך הרב אוזנר כותב שכן עכשיו לאלטר אומנם מי שמבקש מחברו שיש לו חפץ מסוים שמורה בחפצים אחרים וזה ששואל את זה לא מתכוון להשתמש בחפץ זה לאלט כותב הגשה זוור שאם לא יוכל המשיר להשאיר לו את החפץ לאחר זמן כגון שאחר כך הוא לא יוכל לפגוש אותו רשע הוא לברור עבור את החפץ כעת למה כי זה נחשב כשימוש זה שהוא משאיל את החפץ זה שימוש בחפץ אני מקיים עכשיו מצווה שאני משאיל לו את זה שאין כן באישה שברוררת כדי לצאת לטיול מאיד הרב אליה ורב ניסים גם מחמירים כי למעשה השימוש בפועל בחפץ יהיה רק לאחר זמן עוד נד מובא כאן אדם שרוצה להוציא מאכל הנמצא מקרר בתערובת רוצה לברור אותו כדי לחממו להפשרו ורק אחר כך יכלו אותו אז אלישי ורב ניסים אוסרים אפילו מיד אחרי החיבום הפשרה יאכל זה לאלתר כי האכילה היא השיבוש בחפץ החיבור והפשרה זה רק הכנה לכך מי דרדס הגשה הזוהר ברוך שאם זה מאכל שנהוג לחממו לאפשרו בסמוך לסעודה דווקא זה נחשב כדרך אכילה אבל דבר שאין דרך לחימו לאפשרות דווקא סמוך לסעודה זה אפילו אם הוא עושה את סמוך לסעודה אבל לוקח כא זמן ההפשרה הזה יהיה אסור כי כזה לא נחשב לאלטר עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: