כלפי איזה גוי יש איסור 'אמירה לגוי' מדאורייתא?- ד"ש א' ב'

הדף היומי בהלכה בעברית מבית "דרשו" עם הרב אפרים סגל שליט"א
לשיעורים נוספים: - http://www.dirshu.co.il​

כלפי איזה גוי יש איסור 'אמירה לגוי' מדאורייתא?- ד"ש א' ב'

[מוזיקה] בסיעתא דשמיה ממשיכים סימן דש אמצע סעיף הלה במילים ומכל מקוים אמו ויסה בשיעור הקודם התחלנו את הסימן שם ראינו שיש שלוש סוגי אבד כנני אז יש אבד קנני שמול ותובל הוא חי במצו כישו וגם מאוד מוזר שהוא ישבות בשבת להזהיר אותו על שביסס שבס אחרי זה ראינו שיש עוד סוג עבד שהוא קיבל מצו שבע מצו בני נוח כמו גר וישוב והוא עצמו לא חייב בשבס אבל האודן חייב לראות שהוא ישבות וגם לכל ישראל אסור לומר לו לעשות מלאכה מדריסה ראינו יש סוג שלישי שהוא לא קיבל ליו שום מצווה אלא הוא גוי גמור אז שיטה ראשונה שהוא דומה לסוג השני ושיטה שנייה שרק האודן הוא אסור לבקש שיעשה עבורו מלאכה אבל אדם אחר אין איסור מדריסה אז אומר המחבר מכל מקומים אמס מלכס רבו ש מדתו של רבו וניק שס לדתו מותר צך להפרישו אפילו קיבלו שבע מצוו דהיינו אפילו שלמדנו שהוא מצוה על שביסס אבדו בין שקיבל לי שן שלא קיבל זה הכל כשני דום מלוך הזו אז אנחנו אומרים שמסתו מוסה על דעתו ולכן הוא חייב להפריש אותו מה שם כ כשקר שייה נושה לדעתו זה כמו מלכס צמו שלא מוטל על למנע אותו מזה אבל דווקא לגבי רבו אז אומרים שמסתו מכל מה שהוא עושה על דעת רבו עושה אבל אומר המחבר לישראל אחר ש רב אפילו אוס לדס ישראל מותר כל שין שום אמירס ישראל כיוון שישראל לא ציווה אותו והעבד אגר תושב התחיל לעשות מאליו אומרים שעיקר מה שהוא מתכוון דעת נפש כדי להרוויח בסוף שהוא ישלם לו אז אין איסור אין להם כ מצב אותו לעשות בסמ רבז ראינו שיש אופנים שאפילו גוי גמור שעושה עבורי מלאכה צריך למחט בו מד רבון אבל מוסיף המחבר ובלבד שלא יה ישראל בשעה בשמו יש מלוכה היינו מדי רבון לאוד יף האבד משער גוי שעשה מלאכה לדס ישראל שאסור לישראל להנות מאותה מלאכה כמו שלמדנו משי מר עם וב ושם ראינו שטעמו שאם יהיה מותר להנות במלאכה יש לחוש שמה יאמר ללא לעשותה והאיסור הוא לא רק לאותו ישראל א לכל ישראל אחר גם אסור לנות כמו שראינו בסמ רש ו עכשיו מביא המחבר שיטה השלישית לגבי הסוג השלישי ויש אומרים שכל שלא קיבל לשבי ב נוח אז ראינו שתי שיטות שיטה ראשונה שכולם אסור להם לבקש שעשה עבור המלאכה מדרסה ושיטה השנייה שרק לודן אסור אבל שיטה השלישית כנו יהודי גומרו אין רוזר אלו הן סוברים של הזירה התור הלב של ישר ן שבת אלא ביש עליו לקופונים קצת מצבות שבע מצ בני נוח לפי זה הרי זה לא כל כך נגיע למיסה כי בכל קמיר אקום אפילו גוי גמור אסור לבקש ליהודי שייעשה אבור מלאכה אלומה זה נוגע כמו שברנו בש הקודם באופן שמותר קורונ וכן צור מש מר ם ס אפילו וד מותר למיסה הורב כותב בשם כמה פוסקים שיש להחמיר כסה ראשונה שלכל ישראל אסור לבקש מדס לעשות מלאכה ולכן צריך להחמיר בזה מביא השודים מומר וקרים אסור לבקש למשות מלאכה בשבת ויום טוב כי זה עובר לפני עבר אסור מדג למדנו שאפילו להזכיר למו שדה או מרחץ אסור משום לפני עבר כשמסתבר ששה במו מלוכ בשבת הגו כאן מוסיף הרמו ומשב מציין לאחרונים שדנים האם הוא מדבר גם על עבד שמול וובל וכל עבד שמצב על שסוס אוס צ ש שואב אז זה ברור שמול בטוב שהוא חי מצוות שבת אסור וזה דיברנו יש נידון באחרון האם זה מדובר גם בבד של מול טובל האם אותו גם צריך למנוע מכך אז קודם כל הרמוז סותם שעשו אבל עכשיו הוא מפרט שאם יש טרט למעל יוסה אז מותר ואם הוא של תית אחותם עשוי מיתית כשהוא נופל הוא נשבר מו צז בוי שטווי בצווי של העבד כי איזה חשש יכול להיות שמה יסיר את אחותם וטלטל דם שרבים לקל מחש כרי הוא פוחד מרבו רבו ימר מה סרת את זה אתה רש בן חירין זהי חותם שרבו עשה לו לשם ה יפסק וישבר החותם מלב של סורבי ויבוא להרים ולהביא הביתה גם אין לחוש מה הוא יביא מה אפשר לעשותם חותם שבור של תית אם כדי להראות לרבו שהוא כפוף לו ואוחז בידו אחותם של עבדות זה אינו סימן כלל על עבדות כשהוא מחזיק את זה ביד רק אם הוא תלו על צבור על כסו אבל ממשיך הרמו אם יש רק חוד למעל יוסה שהוא תלוי בכסות או שהיה חותם של מתכת שהוא חשוב אסור לצת לבלו שו ורבים זה מה שממשיכים כן אבל לא י בקסוס אם זה תול כסותו אז אפילו שזה עשוי מיתית אסור שמ חותם יפול יפסק מאליו ואז הוא יפחד מרבו שחשוד בו שהוא סיר אותו כדי להראות שהוא בן חירין אז מה הוא יעשה הוא יקפל את טליתו כדי שראו את מקום החותם והוא ישע את הקיפולים על כתפו אז הטלית תהיה מסע וזה הוא תכשל בטלטול בש סרבים ובשל מתכס בכל נינוס בין זה בכסות בין זה בצווארו כיוון שזה חשוב ורבו מקפיץ שלא יעבד חוששים שם זה ייפול ויבוא להרים את זה זה לא נשבר ויבוא לטלטל דלד מז בש ורבים זה הכל בחותם שהעד נסע לו אז אם יש את שתי המעלות זה גם מתיד וגם בצווארו אין שום חשש כי לאסיר זאת הוא לא יסיר כיוון שהוא מפחד מרבו אבל מסיים הרמו ובד אויס החוסם לעצמו אפילו בשל תית בחולי אפילו שזה על צוו אוסו כיוון שהוא לא פוחד מרבו אז חוששים שמה הוא יסיר זאת באמצע הרחוב ויבינו הביתה ולטל דלד בזב שסורב הגשה הזו כותב שיש ללמוד מדבר משבור כאן שאסור לאישה לצאת עם כיסוי על הפאה או הי שרוצה לצאת ענו כובעו כן שיש חשש שמה קחם בידו שפסק הגשם וום דלד מסבו שובים כאן מובא החידוש בשם רש איינשטיין שהוא רצה להוכיח להתר לצאת בוסרה עם שעון יד מהיתר של לב לצאת עם חותם שאפילו שאין החותם משמש כ והוא גם לא משמש לגוף כיוון שדרך האב ללכת עמו תמיד נחשב הוא כאחד מ בלבושו אלא אם כן יש החששות שראיינו ולכן גם שעון יד כיוון שהדרך ללכת איתו תמיד אפילו שהוא לא תכשיט ווא לא משמש את הגוף ר משמש את האדם לראות מה השעה זה נחשב כ מלבוש אבל הגרח שייבר כתב שיש לדחות את הרעיה כי יתכן שדווקא חותם מכיוון שהוא משמש את הגוף כי בלדי ואין הבד יכול לצאת בגלל הקפדת רבו לכן זה נחשב כצור גופו בהליכתו מש גם בשעון יד ודאי שאפשר לה דר בלעדיו וגם האדם עצמו מסיר זאת לפעמים לכן אין ללמוד מכאן היתר אומנם ניהיה למציאת חולל אר שסר ע פתק הקשור על ידו בו רשום מידע רפואי שיכול לשמש ל הצלת חיים בשעת חירום דס הגרח שיינברג שזה נחשב כצור גופו בהליכתו ואעל כל פונים לא הטיר זאת כשנעשה זאת על גופו ממש בכיסו הוא כותב שמסתבר שעשו ונשאר בצריך יון ונעבור לס בז הדין הוא שהעוני יכול לומר לעבד אני לא רוצה לזון אותך לך תחזור לפ ח לך תעבוד תוכל לפרנס את עצמך אז אומר המב צמ שדיברנו באופן שהוא לא מל טוב לא חשו רק וד אסור לעשות מלאכות אז וד לצ ז עצב כ ש בשבת עצמה אסור לומר זאת אמר בערב שבת לצורב אפילו בבית אדונו ובלבד בצי מריס שלבד רים כל שכ הוא מרוויח אצל יהודי אחר אצל גו אחר ועדיין חשש אבל לא יעשה לצורך ישרו אלחר אפילו בצינה בכל מקום הבד יסרון רק לצורך פרנסתו אז מותר לו לעשות דברים בבית או ללכת לעבוד אצל גוי וכאן מביא המשור מכלו קס המחבר עוסק באופן שהוא תנה אוים בעוד יום אם הוא לא עשה וכד תנאי אבל יבד מעצמו רוצה ללכת לעבוד לזון את עצמו אז לרבי כותב שמותר כיוון שישראל לא אמר לו ללעשות סרד ברשע סימן משמע שאין להקל בזה רק אם הוא סיכם זאת עם האודן ערב שבת עד כאן הדף היומי
לצפיה בתכנים נוספים: