חנוכה – ראשית צמיחת גאולתנו - בימים ההם בזמן הזה

מאמר לחנוכה תשפ"א מאת הרב משה ביגל שליט"א

חג החנוכה נקבע ע"י חכמי הדור ההוא לזכר הניצחון על השליט היווני שכבש את הארץ וניסה, בהצלחה לא קטנה, להשליט בה את התרבות ההלניסטית (היוונית).

המכבים נאבקו בשני מישורים :

• במישור הלאומי, בכיבוש היווני והלחצים הכלכליים הגדולים שלחץ  על העם.

מאבק זה היה מול שלטון הכיבוש היווני.

• במישור הדתי, למנוע את התפשטות התרבות היוונית בקרב עם ישראל.  

מאבק זה היה גם מול שלטון הכיבוש וגם מול היהודים שהתייוונו ועבדו לזאוס אלילם של היוונים.

בכ"ה בכסלו הגיע המאבק לפסגה חשובה, בית המקדש נכבש מחדש ע"י המכבים וטוהר , יחד עם

זאת בנו מזבח חדש והדליקו את המנורה בשמן זית טהור שנמצא, והספיק לשמונה ימים של הדלקה.

אמנם, בכך לא הגיע  לסיום המאבק מול השלטון היווני ומלחמות נמשכו עוד שנים רבות. כמו כן לא הסתיים המאבק בתרבות ההלניסטית שפשטה בעם, חינוך העם הוא תהליך ארוך וממושך.

למרות זאת חגגו המכבים את היום הזה וקבעו אותו כימי שמחה  לדורות, כפי שאנו חוגגים עד היום הזה, את שמונת ימי החנוכה. [i]

למה חוגגים את החג כאשר המטרות עדיין לא הושגו?

חכמינו רצו ללמד אותנו שיש להודות לה' גם על ניסים שהצילו אותנו רק במקצת. גם על התחלה של ניצחון, התחלה של גאולה אנו מודים לה'. [ii]

למרות שהיו סיבות רבות שלא לחגוג את החנוכה: התרבות ההלניסטית עדיין שלטה בעם , השלטון שהוסג ע"י החשמונאים היה שלטון חלקי בלבד ולא היה שלטון הגון וישר אלא ברובו היה שלטון מושחת. בכל זאת קבעו חכמים שעלינו לחגוג ולהודות לה' על מה שנתן לנו, גם אם זו לא מתנה מושלמת.  אנו חוגגים את עצמאות ישראל קרוב למאתיים שנה, גם אם היא עצמאות חלקית וגם אם עדיין  השחרור לא הסתיימו וגם אם המאבק הדתי, תרבותי בהתייוונות, היה בתחילתו [iii]

כמו בימים ההם גם בזמן הזה. אנחנו מתרגלים לראות את כל מה שחסר לנו בחיינו האישיים או הלאומיים ולכן לא מרגישים צורך להודות על מה שיש, למרות שזה הרבה מאד.

"על ניסך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך שבכל עת" האם אנחנו באמת יודעים להעריך אותם ולהודות עליהם?

האם אנו יודעים להעריך את אובדת היותנו בריאים בתקופה זו? האם אנו מודים על כך?

האם אנו יודעים להעריך את הניסים שהביאו להקמת המדינה ולניצחונות על אויבנו?

גם בימינו חווינו את נס פח השמן . כאשר עם קטן שחי במדינה קטנה ולה צבא קטנטן ובידם נשק שיכול היה להספיק לשעות ספורות במלחמות מול מדינות גדולות וחזקות, ובסופו של דבר, בעזרת ה', הספיק הנשק להקמת המדינה ולניצחון במלחמה של ששה ימים. גם אם ניסים אלו לא הביאו לגאולה מושלמת, גם אם אנו מרגישים חסרונות רבים רוחניים וחברתיים במדינתנו, חגיגות החנוכה מלמדות אותנו להודות בפה מלא ובלב שלם לאבינו שבשמים על הניסים האישיים שבכל יום ועל הנפלאות שבתקומת ישראל.

---

 [i] . מכבים א  םרק ד, נד

וישכימו בבוקר בחמישה ועשרים לחודש התשיעי הוא חודש כסלו בשמונה וארבעים ומאה שנה, ויקריבו קרבן על פי התורה על מזבח העולה החדש אשר עשו. בעת וביום אשר טימאוהו הגויים בעצם היום ההוא נחנך בשירים ונבלים ובכינורות ובמצילתיים , ויעשו את חנוכת המזבח ימים שמונה

[ii] תלמוד בבלי מסכת שבת דף יג עמוד ב

תנו רבנן: מי כתב מגילת תענית? אמרו: חנניה בן חזקיה וסיעתו, שהיו מחבבין את  הצרות. אמר רבן שמעון בן גמליאל: אף אנו מחבבין את הצרות, אבל מה נעשה, שאם  באנו לכתוב - אין אנו מספיקין. דבר אחר: אין שוטה נפגע. דבר אחר: אין בשר המת  מרגיש באיזמל 

מהרש"א : והשתא ניחא דהמשלים שהביא הוו מן הדומה דאין שוטה נפגע ואין מרגיש בפגעיו לפי שהורגלו בהן כך הורגלו בצרות עד שאין מרגישין בהן לעשות ביום שנגאלו ממנו יום טוב וכן אין בשר המת שבחי כו' היינו מתוך שהוא בצרה ביותר אינו מרגיש בו בחיתוך איזמל כך מתוך שהורגלו בצרה אינו מרגיש בו לעשות יום טוב ביום שנגאלו מהצרה:

[iii] . רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ג הלכה א

 בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה  ובמצות, ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו  הטהרות, וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם אלהי  אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו  ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד  החורבן השני.