העמוד היומי מסכת שבת דף קנד עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קנד עמוד ב

[מוזיקה] שבס דף קנד עמוד ב שורה שלישית מלמעלה ראינו אדם שהחשיך לו בדרך ויש לו כיס מלא מאות או חפצים אחרים אמרנו שאמני מון נוכרי מניחו על החמור ומה קורה אחר כך ממשיכה המשנה הגיע לחצר החיצון איך שהוא מגיע לעיר החצר הראשונה שהיא משתמרת אז שמה אם זה כילים שאפשר לטלטל אותם יניח אותם בתוך החצר ואם לא יפתח את החבלים והם יפלו לתוך החצר הגיע לחוצה ה חצינו וכולי אומר רב הונה היייתה באמתו תאונה כלי זכוכית מביא קררים קשתות ומניח תחתיה ומתיר החבלן והסכין נופלים דהיינו אם יש לו כלים כאלו שכשהם יפלו הם ישבו יש פתרון שיקח קררים וקשתות שהם רכים וויפיל את הדברים על על החבלים עעל הקרים והקשתות ומילא הם לא ישבו ונן תנן נוטל את הכלים הניטלים בשבת הגמרא הבינה שמדובר בדברים שהם לא מוקצה שואלת הגמרא מה באה להוריד את הזכוכיות ללמטה כי כמר ונה בקרנה דומנה דלא יחז לא מדובר בכלי זכוכית שהם לא מוקצה אלא מדובר במוקצה כגון הכוסות שהאמנים המיז דם ממלאים בהם את הדם שזה מאוס וממילא זה מוקצה ולכן שלא יריד את זה בידיים אלא הוא צריך להפיל את זה מהחמור כיוון שזה ישבר אם הוא יפיל את זה יכול להביא קרים וקשתות ולהניח תחתם שואלת הגמרא קו מבטל כל מכונו ברגע שהכלים האלו שהם מוקצה יהיו על הקרים קסטות הוא כבר לא יוכל להשתמש בקרים קסטות וכביכול הוא מקבע אותם באותו מקום עד סוף השבת אומר רשי זה דומה לבונה הוא בונה את הקרים קסטות ומחבר אותם שמה ואז ממילא דומי לסוסה זאת אומרת הכלי הזה עד עכשיו היה ראוי לשימוש ומעכשיו הוא לא ראוי לשימוש הוא כביכול שבר אותו משימוש איך מותר ניח את הקרים וקסדות ועליהם להניח את המוקצה אונה הגמרא בשליפה זוטרי מדובר בכלים קטנים ממילא הוא יכול לגלגל אותם הלאה מהקרים לאדמה מיס הייתה באמתו תאונת תבל ושישיות מתיר את החבלים והסכין נופלים ואף עלפי שמש תברי כתוב שאם יש לו תבל או חתיכות זכוכית ש שהם בעצם מוקצה שיפתח את החבלים וזה יפול ולמרות שזה נשבר בכל אופן אין פתרון אחר לכאורה למה שלהביא קרים קסטות לפי דברי רבונה אונה הגמור סם קולס שם מדובר בחתיכות גלם זכוכית שהיו יוצרים מזה כל מיני דברים ממילא אין לו עניין דווקא בחתיכות גדולות גם שכשזה ישבר עדיין יש לו מה לעבוד איתם ומה לעשות איתם לכן אין פה הפסד ד נקודו יד תבל מה תבל דלא כוזלי אפ אונמי לא יכו זילי ממילא לא התירו לו להביא קרים קסטות ולהניח תחתם גם למרות שבעצם הוא יכול לגלגל את זה לארץ אחרי זה כמו שאמרנו כיוון שיש פתרון אחר שזה גם מם זה ישבר זה לא הפסד ולמה אז תוס לאל הסביר שיש אנחנו סומים כרבי יצחק שרבי צחוק אומר שאיין כלי ניצל אלה לצורך תשמישו הראוי לו קררים קסטות מיועד לשינה כשאתה מביא את זה כדי להפיל על איזה כלי זה לא התשמיש העיקרי שלו שלשמו הוא מיועד ולכן כל מה שהתירו זה רק במקום הפסד אבל כשאין הפסד כגון כאן שהחדיר זכוכית האלה מקסימום ישברו יש לו עדיין מה להשתמש בהם כאן לא התירו אומר אמר הגמורה ומה הי אף על פי שמשתפים מהש שמ שיש כן חידוש למרות שהם נשברים אם אתה אומר שזה אותו שימוש אז מה זה אף על פי שמשתין מהוד מנ חושש שוא כומה שמלון זה וודאי שאם הם יהיו חתיכות גדולות אז יהיה לו יותר אפשרויות מה לעשות בזכוכית האלו אבל כיוון שהם חתיכות קטנות מצטמצם אבל סוף סוף כיוון שזה רק אפ שדמו אז זה החידוש של המשנה של הברייה שלא חששו להפסד מו וממילא לא התירו לו בשביל זה להביא קרים וכסתות רבי שמעון בן יחמר הייתה בהמתו תאונה שליף של תבואה יש לו חבילה של תבואה על גבי בהמתו מניח ראשות אחתיה ומשלו לצד אחר יש פתרון נוסף אם על ידי שהוא מתיר את החבלים זה עדיין לא נופל עם הראש הוא יכול לסלק את זה לצד אחר והוא נופל מאליו חמרו של רבן גמל הייתה תאונה דבש ולא רצה לפרקה עד מוצאי שבס למוצאי שבת מתה הבהמה עמדה ככה עד מוצאי שבת עם החבית דבש עד שלבסוף הייא מתה ונתנה נוטל כלים ניטן לכאורה שואלת הגמרא מה הבעייה לקחת חבית דבש ולהוריד אותה לרצפה הרי זה לא מוקצה וכתוב במשנה שנוטל כילים הניטלים אפשר להוריד את זה אונה הגמרא כש הדבי ש מדובר שהדבש מקולקל וממילא הוא לא ראוי לאכילה דביש למי חוזי אז ניקח בשביל מה הוא צריך את הדבש הזה לקטית ד גמלה היו מורחים את זה על הגמלים מקום שהם היו משתפשפים מכל החבלים שעליהם היו מורחים להם דבש ויתיר חבלים ויפלו סקי אז שיתיר את החבלים והם יפלו על הרצפה מצטער ו זיקה תפוצצו לו החביות וממילא הוא לא יוכל להשתמש בדבש ויביא קרים וקצות ויניח תחתיהן אז שיניח קרים וקצות מטנ פה כיוון שזה דבש וממילא זה ילכלך את הקרים והצתות כו מבדל כלי מונוי אז פה ש ימרח בדבש שאינו ראוי לאכילה אז יש פה מבטל כלי מכונו והוא כבר לא יוכל להוריד את זה ולנקות את זה בשבת לכן זה אסור רואי קצר בעלי חי ולכאורה איך מותר לך להשאיר את זה ככה מוציא שבס אונה גמוס בלחיים דרבון ממילא יוצא כאן שאם לאדם יש כמה אפשרויות יש לו חמור עם דבש עליו מצד אחד הוא יכול לזרוק את זה על הרצפה וזה יתפוצץ וא יגיע להפסד וכך הוא ימנע מצר בעלי חיים וימנע מביטול קלי מכונו הוא לא יביא כרים קסטות אפשרות נוספת יש לו להפיל את זה על כרים קסטות ואז הוא יבטל כלי מכונו כיוון שהכלי הדבש לכלכ את הקרים וקסדות זה לא ראוי לשימוש בשבת זה סוד רבונו של ביטו קלי מכונו מצד שלישי יש לו צער בעלי חיים שזה יסו רבון אז הדינו שעדיף שישאיר את זה על הבהמה ולא יגיע לידי הפסד של הדבש וגם אם זה צר בלחיים אם זה דרבון אז והוא עובר בשבע על תיסה אז עדיף ככה ולא שיבטל כלי מונוי ולא שיפסיד את הדבש אלא שישאיר את זה ויבור ישור דרבון צר בעל חי אומרת הגמרא בי אשקל רבי וש משפשף לי לברי הגב ד חמורי הוא שיחק עם בנו רבי שיחק עם הבן שלו על גב החמור היה משפשף את הילד על החמור אמר לי כו משתמש בעלי חיים אתה נשען על בעלי חיים משעין את הבן על הבעל חי ממילא אסור להשתמש בעלי חיים כיוון שהתורה סרה לרכב על הסוס לרכב על בעלי חיים אז ו הדין שאסור להישען עהם וכל הכ תמצא גזרו לא לגעת בהם יסור מוקצה הוא אומר לי צדדין וצדו גוז בבו כיוון שאני לא שב עליו אני רק מהצד משתמש בו ונשען עליו ומשען את הבן עליו ממילא על זה לא גזרו מינו טמי מה המקום מקור לכך שעל צידי בעלי חיים לא גזו תנן מתיר את החבלים והסקי נופלין מה איליו בחבר גובל כדי וצ דודין לכאורה איך הוא מתיר את השכים שנמצאים על גבי חמור איך הוא יכול להותיר את החבלים לכאורה מדובר בשני חביות או שני שקים משני צידי החמור הם קשורים יחד עם עם חבלים הוא צריך בשביל לפתוח אותם הוא צריך להרים את השק שנמצא בצד השני וד לפתח את הקשר אז הוא נישן על הבעל חי מצד אחד רואים מכאן שמותר להישען בצידי הבמה בשבת וצדו וצדו גז רבון אונה הגמור אין מכאן רעיה למה כיוון שאפשר להעמיד את זה בח נצ שהוא לא צריך בכלל להישען על צדי בהמה בחבר הגובי מדובר בחבל כזה שהוא הגלוב קי דהיינו שהוא הוא תפוס שני העסקים משני צדי הבהמה דפוסים על ידי מסמר שתופס את שתי הלולאות יחד ברגע שהוא שולף את המסמר או אז ממילא שני עסקים נופלים ממילא הוא לא צריך להשין כלל על הבהמה דלא יבוץ דודי הנה מי בלכתה או אפשרות נוספת גם סוג של קשירה מעין זו ש בלכתה ועל ידי זה ממילא אין פה איסור של צדות דין ואין רעיה שמותר ליישן על בעלי חי של דודי אבל בכל אופן ראינו שרבי סובר שמותר להשתמש בצידי הבהמה אס שואלת הגמר כת מבריס שתיים בדי אדם ואחת באילן כשרה ואינו אלינו ביום טוב יש משנה בסוכה מה קרה אדם שבנה סוכה שתיים בידי אדם ואחת באילן כשירו ונונו ביום זה פשטות המשנה כפי שמבואר במסכת סוקה הכוונה שהסוכה רצפת הסוכה יושבת על שתי עמודים והעמוד השלישי הוא אילן ממילא אסור לעלות את זה ביום ט כי זה כאילו עולה על האילן כיוון שהעמוד השלישי תופס את הסוכה ואי אפשר להסתדר בלדיה אומרת הגמורה כעת אנחנו מבינים שיש פה שני דפנות שתי דפנות שנעשו דפנות בידי אדם ודופן שלישית על ידי אילן וכתוב כשרה ואנו ו ביום ט מה אלו דחג בי באילן דדוד לכאורה מבינה הגמרא שהדופן הזאת שנעשית על ידי אילנות האילנות לא ממלאות את כל הדופן אלא יש רווח ביניהם איך הוא ממלא את הדופן ביניהם את הרווח ביניהם בשביל דופן הוא חוקק בהם חוב ומניח קנים ביניהם ועכשיו הסכך מונח על הדפנות אז הוא מונח גם על הקנים אבלא וצדו דין וצדו דין אסורים הרי לכאורה סכך שמונח ומשען על גבי עץ על ידי אילן אסור להניח על גבי הסכך חפצים וסוכה יש חשש שמו יניח אז רואים שלכן כתוב במשנה אנו לילא ביום טוב שמוא יניח איזשהו חפץ על גבי הסכך והסכך הזה נחשב שהוא מוען על ידי האילנות למרות שזה רק מצידי האילנות זה לא נחשב שהוא משתמש באילן עצמו אלא הוא משתמש בסכך שמושא על ידי אילן זה כמו צדו דין אז לכאורה רואים שגם צדו דין אסורים אז קשה על רבי אומרת הגמרה דקפ לאילן ונח סיקו חילוב כום משתמש באילן מדובר שהוא לוקח את האילן עצמו וא את ענפי האילן משני האילנות משני הצדדים מחבר את הענפים של האילן הזה עם הענפים של האילן הזה יחד וקושר אותם ואז אז ממילא יש לו השלמה של התפנות זאת אומרת לא על ידי קנים שהוא חקק באילן הזה ו באילן הזה והשלים שם עם קנים אלא הענפים עצמם של האילן הם אלו שמשלימים כאן לדפנות ומלא כ שהסכך מונח על העלים האלו על הענפים האלו הוא כביכול מונח על הסכך עצמו ולא על הקנים של האילן וממילא זה לא נחשב דוד זה נחשב ממש שזה יושב על האילן ולכן כשאתה מניע חפץ על הסכך אתה מניח אותו על האילן עצמו אומרת הגמורה דכו משתמש באילן אי וכי מספה אם ככה איך נבאר את הסיפה של המשנה שלוש בידי אדם ואחד באילן ישנה אם לסוכה הזאת יש שלוש דפנות של נעשו על ידי אדם ואחת על ידי אילן כשרה ועולין לה ביום טוב והי דקפ לאילן אמ לינ לה ביום טוב אם כפי שבירת שהוא לוקח את האילן עצמו ומחבר אותם את הענפים ועל זה הוא מניח את הסכך סוף סוף הוא מניח על הסכך הוא מניח כביכול על העץ עצמו אז איך ול לה ביום טב אומרת הגמורה לו מי לשיטות סחו מה אתה רוצה צ לומר צדו דין אסורין אם אתה רוצה לומר שמה שראיינו ברישה זה מצד הקנים שנמצאים בין האילנות והסכך הוא מושן על הקנים והחשש הוא מצד צדו דין שאסור להניח צידי האילן אז אם ככה עדיין איך תבאר את הסיפה סוף סוף המלין ללא ביום ט למה בסיפא שיש לנו שלוש פנות ואחת נעשת על ידי אילן עם קנים ביניהם עדיין אם אתה סובר שצדו סורן כעת הסכך מושן על ידי הקנים ואם כן יש פה צדו דין אז למה מותר בספה אז איך אתה תסביר את זה אלא אוסום בגבו זה פר סיכנה אונה הגמרא אלא מה צריך לומר ששם מדובר בספה מדובר ב גבו זה פרסינה דילן גופי דופן בעל מודש מדובר באילנות כאלו שהם ממלאים את כל הדפנות הם לא לא צריכים איזשהו השלמה ביניהם ולכן כיוון שזה הסיטואציה שיש פה אילנות לכל אורך הדופן אז ממילא כן יש פה אילן עצמו שהוא מניח אותו על גבי את הסכך על גבי האילן עצמו אז זה אסור ממילא הרי ש שיש פה שניים בידי אדם ואחד על ידי אילן אז אני עוסר את זה לי ביום ת כן שזה מונח על האילן עצמו זה לא צדדים זה על האילן עצמו לכן זה אסור אבל הסיפה כיוון שאפשר להסתדר בלי הצד הזה אז זה לא נקרא מושן על האילן אלא זה מושן על שלוש דפנות שיש בידי הדום ולכן זה מספיק וולן לו ביום טב דיק נמי דקטו זה הכלל כל שאילו ינטל האילן ויכולה לעמוד או אם ו ביונט ממינו המשנה בעצמה אומרת שלמה מותר בסיף כיוון שאפשר להסתדר בלי הצד של האילן כיוון שיש לנו שלוש פנות בידי ודום אז רואים שזה העניין ולכן בעצם זה היה אמור להיות אסור כי זה אילן עצמו עכשיו שאפשר להסתדר בלי זה זה מותר רשי כאן שואל אז בעצם כל עיקר התירוץ הוא שהספה למה מותר כיוון שאפשר להסתדר בלי הצד הזה כיוון שיש לנו שלוש דפנות בדי אדם אז לא צריך את הצד הרביעי כדי לתפוס את הסכך זה לא נחשב שהסכך מונח על זה ואם כן אפשר עדיין להעמיד בקנים והסיבה שבר שזה עסור זה מצד דודים שאלת אז אם כן למה בספה יהיה מותר כי בספ אפשר להסתדר בלי זה מה אנחנו רואים פה לנכון להעמיד בהחמצה אחרת שהעלות עצמם אלו שמשלימים את הדופן ולכן והסיבה שזה מותר בספ כי אפשר להסדר בלי זה אומר רשי כיוון שאם נאמין ב על ידי הקנים ולא כפי שרצינו לומר עכשיו שהאין עצמו הוא זה ש הוא זה שממלא את זה עדיין אומר רשי כיוון דופן רביעי הו דו בג כשרה ולא ישב כי דוסל כדת בדפ וליש קגון דלא סומך סך ליה כיוון דופן רביעי שאנו צריך לסוכה לא בג כשרה לא יתוח למוד לא דופן לא חוק זאת אומרת אומר רשי הרי האדם הזה יש לו שלוש תפנות בידי אדם והרביעית יש לו אילנות ליד הוא בא וטורח ושם קנים בין האילנות ומשלים ומשלים את הדופן הרביעית הרי הסוכה כשרה כבר בשלוש דפנות למה הוא צריך כל כך לטרוח רק בשביל דופן רביעית הרי לא צריך את זה לכשרות הסוכה בהכרח שצריך להעמיד שהעלות עומדות פה גם בלי זה והם עצמם בפני עצמם משלימים את הדופן כיוון שהם עומדים צמודים אחד לשני ועכשיו אפשר להבין שבשפה למה מותר כיוון שהוא לא צריך את הדופן הזאת היא עמדה פה ממילא והיא באמת הסכך יכול להישען לעמוד גם בלי הדופן הרביעית הזאת כיוון שאיין אדם טורח בדופן רביעי שהיא לא נצרכת לכשרות הסוכה ממילה צריך להעמיד באופן שהדופן הרביעית נעשת בלי טרחה כך מתרץ רשי את ביאור הגמרא אז אם כן בכל אופן אנחנו רואים אין לנו ראייה לומר שצדו דין אסורין אבל אזרבי סובר שצדו דין מוטורין והקושי שרצינו להביא משמה שצדו אסורין הגמורה דחתה את זה שאפשר להעמיד את זה חתמצ אחרת שאילן עצמו הוא עליו ישב הסכך וממילא זה לא צדדין אלא זה אילן ממש ולכן זה אסור אומרת הגמורה לימה קטנו לומר שהמחלוקת הזאת האם דודים מוטר אסורים נגיד ש מחלקת נועים כביכול הרבי ראינו שהתיר שהוא שפשף את בנו על גבי החמור והוא הסביר שזה בגלל דודים והב שהקשה עליו לכאורה סובר שזה אסור כלומר שזה מחלוקת שנוים כתוב איו לא ביום טב א מי או לא ביום טב מה אליו בוק מפלגה מחלוקת האם בכת אמצ הראשונה שהבאנו בתחילת המשנה שאין לין ביום טב ראינו שיש מי שמתיר בשם ר שמתירים מפלג ורור שמדובר מצד צדו דין והמחלוקת ביניהם האם יש איסור להשתמש באילן בצדו דין או לא והוא הדין בבעלי חיים אומה הב ודודי אסורי צדו מפ אומר הב אפשר לומר שודאי דודי אסורי כפי שהגשתי על רבי איך מותר לך להשים את הבן להשין אותו על צידי הבהמה רק כאן המחלוקת האם עולין לה ביום טב או לא מדובר בצידי דודים יש חילוק נוסף בתוך הצדדים אם זה צדדים אז זה יהיה אסור אבל צידי צדדין זה מחלוקת מה ז אומרת צידי צדדין אסורים מה צידי צדדין מותרים למה זה נחשב צידי צדדין כיוון שהקים נשנים על האילן והסכך נישן על הקנים ממילא זה כבר נחשב צידי צדדין של האילן ולכן זה יהיה מי שיתיר אבל צדו דין עצמו אומר הבי יתכן שכולם ודים לאסור רובה אומר מ דסר בצדו סנ בצד דוד בנדורי בצדו בדוד רוב לא מחלק את לא מסכים ל של הב שיהיה הבדל בין צדדין לציד צדדין אלא או שתמיד מותר או שתמיד אסור ולכן רובה חולק ואומר שצריך לומר לכאורה שזה מחלקת תנו אז ראינו כאן בעמוד ראינו את הדין שאם רבונה אמר שאם יש על בהמתו כלי זכוכית שמוקצה יכול להביא קרים וקצות תחתם למרות שרבי צחק אמר שאסור לתל קרים קצות לצורך דבר שהוא לא תשמי שוי אבל מותר כאן כדי להציל מההפסד של הזכוכית כדי שלא ישבר על הרצפה מותר לו להשים את זה על זה ואין פה מבד הכלי מכונה כי הוא יכול לגלגל את זה מקרים לרצפה אבל אם זה חבית של דבש אמרנו שהוונו מיסים הש יוכי שזה נשאר חמור של רבן גמליאל היא נשארה עד מוצא שבש הוא לא פירק אותה צר בלחי אם הוא לא חשש כזה דרבונות לבדל כלי מכנ לא רצה כיוון שזה ילכלך את הקרים והוא לא יוכל לגלגל את זה מהמהם הקרים לא יו רואים לשימוש בשבת לכן הוא העדיף משום הפסד מרובה להשאיר את זה ולא לפרק את זה מה לא לפרוק את זה מהחמור הבאנו שרבי שפשף את בנו על חמור ולמה כיוון שזה צדו ני מוטורי הגמורה שאלה ממשנה סוקה שצדו נסור נגמור זה לא מצ דודן מדובר באילן עצמו רצינו לומר שמחלקת נועים והגמרא אומרת ש אין הכרח אלא ייתכן שהמחלוקת שמה היא בציד צדדין האם מותרים או אסורין אבל דודן עצמם לכולם אסורים ורוב סובר שאין כזה דבר אלא אין הבדל בין צדדין לציד דודין ואם יש מי שמתיר אז זה גם בציד דודין וגם בצדו דין עצמו אז כן לכאורה נאמר שהמחלוקת שהם דודין מוטורין או אסורין ולכן יש מחלוקת בשניים בדי אודם ואחד באילן האם זה אסור ואין ל בום האם זה הקשרה וון לו ביום תב או שאין אול לו ביום תב י תלוי האם מותר להשתמש בצדו דין של אילן או לא ה [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: