העמוד היומי מסכת שבת דף קמ עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קמ עמוד ב

[מוזיקה] שב דף קמ עמוד בס נתחיל בו עמוד בשורה האחרונה לאחר שראינו הלכות בעניין של כניסה בגדי פשטן האם מותר לקסקס את זה בשבת לשפשף את זה אחרי הכיבוס נמשיך עוד הלכה שנוגעת בעניין של בגדי פשתן בלו שבס אומב חסד הניס מלפו דדו קניה שורי דרכם היה שאחרי הכיבוס היו טולים את זה על גבי איזשהו קנה לוקחים איזשהו קנה שמיועד להסקה תולים אותו משרוול לשרוול כאין הקולב שיש בזמנינו הקנה הזה כיוון שהוא מיועד להסקה אין לו תורת כלי עליו הוא מוקצה מח מס גופו ולכן כעת אם זה בשבת הוא רוצה להוציא את החולצה מתוך הקנה אז מש לפו לדידו מקניה שורי יכול לשלוף את הבגד מהקנה אבל קניה ממנה אסור אבל שלא עשה להפך שלא יוציא את הקנה מתוך הבגד כיוון שהקנה הוא יש לו דין של מוקצה מח מס גופו כיוון שהוא אין לו שם של כלי אומ רובה ואם כלי כיב הוא מותר אם זה כלי הורגים כנה של הריגה מותר רשי אומר שיש לו תרס כלי רשי לאל בדף קיג עמוד א אמר לא סתם שיש ל תרס כלי של איסו אלא יש ל תרס כלי של עצר כיוון שהם לא מקפידים על זה ההורגים ומשתמשים ם זה לעוד כל מיני שימושים של עתר לכן אם זה כלי הריגה אפשר להוציא את זה מתוך ה בגד ולא צריך להוציא את הבגד מהקנה אומר רב חסדה א קיש דק וכעת נראה כמה וכמה ממרס בלוס דרך ארץ איך כדאי להתנהג בחיים אומר חיז הי קיש דרקה קישט דרקה זה ירק שנקרא כשת איחז למאכל בהמה שור טלטולה וי אוסר אם זה ראוי למאכל בהמה אז מותר לטלטל את זה למרות שזה לא ראוי למאכל אדם אבל אם זה לא ראוי גם למאכל בהמה זה אסור אומי ברשי אומ רב הט דביר שור טלטולה דק אוסר אדם שיש לו טליה טליה זה מידת חבל כביכול כמות מסוימת של בשר מלוח שתלוי על גבי החבל אבל לא מבושל מותר לטלטל את זה כיוון שהוא ראוי לאכילה אבל דקבר או שאם זה דגים זה לא ראוי ולכן זה מוקצה אומר ר קתינה העומד באמצע המיטה כאילו עומד בקריסה של אישה אדם שעומד במיטה של איש ואישה כאילו עומד בקריסה של אישה ולמה אומר רשי משום עירור הוא יכול להגיע לידי עירור ולו מסי אבל אומרת הגמרא אין בזה איסו אי אפשר לומר שזה אסור ולכן מסיקה הגמרא ולו מילס מהביס דבר ביר דזן ירקה אדם שהולך לקנות ירק ליסבי אריכה תמיד חוכם שהולך לקנות ירק יש ליצה בשבילו כיוון שזה לא לפי משקל אלא זה לפי אגודות אז שיקנה כמה שיותר ארוך כיוון שישה כי קישה העובי של האגודה היא כמו כל העובי של הו גודה יש בזה עובי מסוים כמה כמות של ירקות ארוכים יש בכל גודה והאורך ממילא את האורך הוא מרוויח ככל שזה ארוך יותר יש לו פה כמות של ירק גדולה יותר ואמ דבר רב דזבין קניה תלמיד חוכם שהולך לקנות קנים ליסבי ריכה שיקנה את הקנים כמה שיותר ארוכים כדי שטונה כי תונה המסע הוא כמו אותו מסע דהיינו זה הולך כל אגודה היא תלוייה במספר הקנים שיש שם והוא כ ממילא והוא מרוויח ככל שזה ארוך יותר יש לו פה יותר קני וחי ברר פי שריפט את מחוכם שאין לו כסף לקנות לחם לא ילכו רקה משום דגור שלא יוכל ירקות כיוון שהירקות גוררות אותו לתיאבון לאכילה וממילא אין לו הרי לאכול אז לכן שלא יוכל ירכות שאז הוא נצרך לאכילה של לחם ואין לו ואומר רב חסדה נו וסי אח לירק אני אומר רב חסדה לא בהתחלה שהייתי אני לא הייתי אוכל ירק ולא בסירוס כי ירקה ולא אחרי שהתעשר לא אכלתי ירק למה באוסי משום דיגורי כשהייתי אני כפי שראינו שאמר קודם רב חסדה זה היה גורר אותי לתיאבון ואין לי כסף למאכל לכן העדפתי לא לכול ירקות בסירוס כשהייתי עשיר לא קניתי ירקות דמינה איך דרק וביר וקבר במקום להכניס לפי את הירק אני אוכל דברים בריאים יותר בשר ודגים ולכן כיון שיש לי אמצעים לכך אז עדיף לי לא לקנות ירק אלא דברים בריים יותר בו ב דפי ש ריפטה את מזור ם שאין לו לחם מספיק ללוצה בצי שלא יאכל כל פעם מעט לחם שיש לו כי אז הוא לא מגיע לידי סבייה אלא שיחכה יהיה לו כמות של סבייה ואז יאכל את זה בייחד ואיבר פיש ריפטה אין לו מספיק לחם לבצה שלא יבצע כעת ויחלק לאחרים מהת ד לא ית בעין יופה כי הוא יתחיל להביא להם בצמצום וזה לא מומלץ קורבו בצינה עדד ודי בכו מונ ואשכח בכל צרח אני נהגתי כך למסה לא הייתי בוצע עד שלא ראיתי שיש לי מספיק כדי קול צורכי בלחם ורק אז הייתי אוכל כדי שלא להגיע למצב שזה לא משביע אותי אוכל כל פעם קצת לחם בפש כל חי אדם שיכול לאכול מאכלים במקום לאכול מאכל מחיים הוא יכול גם להסתדר עם מאכל משעורים קרוב משום בלת שריס זה הרי עולה הרבה יותר יקר אז ה יכל להסתדר עם משהו זול יותר זה בלת שריס רפמן אפשר למיש לשיכה ושוט יחמר אדם שיכול לשתות שיכר שהוא זול יותר מיין ובמקום זה שותה יין עובר משום בלת שריס וזה איסור שאנחנו לומדים מהתורה בלת שכיסו מזה אנחנו לומדים שאסור לאדם להשחית את ממונו ואליו מסי אומרת הגמרא אבל זה לא נכון למה בלת שיס גוף עדיף ודאי ש חיטים הרבה יותר בריא לגוף ויין יותר ג יותר בריא משח ולכן הבלט של הגוף זה גם איסור ולכן עדיף שיקנה את היקר יותר שהוא בריא יותר במכ דבר ברב דס ל משכה אתמיד חוכם שאין לו שמן דרכם היה לפני המים החונים לשים שמן לסוכת ידם כדי לנקות את זה מלכלוך של הסעודה אין לו כסף לקנות שמן נמ שבמי חריץ יש תחליף לזה הקדוש ברוך הוא ברא תחליף לשמן לאדם שאין לו יש במים בחריצים שבקרקע שעומדים שם מים עם הזמן ניל זה ירקרוקת הרקות הזאת היא כמו שמן במצ תמחור שבא לקנות בשר זבין אונקה שיקנה חתיכה שנמצאת בצבר הבהמה ני שם הוא טועם שלושה מיני בשר יש לו שם גם מצד אחד טעם של בשר שמן גם של בשר כחוש וגם של גיד שיש בצבא ביס תמד חוכם שבא לקנות בגדי פשתן ליזבי מדינה רבי עדיף מהשתן שגודל ליד נהר אבה ונחבר קלוס ימי שיחפש אתזה כ 30 יום למפת טריר חש אם הוא ינהג כך זה יחזיק לו 12 חודש ואנו ערבה ואני ערב לכך מה היא קטוסה מה זה הלשון קיטוס כית נה וומב חסדה בא בערב ליסב רשי אומר כת נאה ראוייה להושיב בעליה בכת נאה הלשון קיטוס זה כית נוה היא ככל שהיא נעה יותר אז הבעלים מתחבדים בה יותר ר ח באב קצח שלא ישב על גבי מחצלת חדשה נמחל ימני ככל שהיא חדשה יותר היא פחות משופשפת אז היא מבלה את הבגדים שלא ישב על זה חיז ב ברב ליד מנ פיזה לחברי לי שתמיד חוכם ל ישלח את הבגדים שלו לבעלת האכסניה שלו שתחפש לו אותם כדי לעבור אחרי זה לא דרך ארץ דיל מחז במידי ווסי למגני שמה תראה שם איזשהו לכלוך רשי אומר התראה קרי על גבי הבגד ס מגניה היא תגנה אותו הוא יהיה מגונה בעיניה אומר לו רב חיז לבנט רב חיז נתן הוראה לבנותיו איך לינוק תב ניסון פג ברחו תהיו צנועים צנועות בפני בעלם דהיינו לא תאכלו נמפ גחו אל תאכלו הרבה בפני בעלם שלא תמאסו בפניהם לא תכלו רקה בלילה אל תאכלו רכות בלילה זה מביא לריח הפה לא תכלו תמרי בלילה תלו תמרים בלילה ולא תשו שיכה בלילה ולא שחר בלילה אל תשתו ולא תיפנו ולמה כיוון שזה גורם לשלשול הגוף ממילא הא יכולה להגיע לידי הפכה ו תמאס בעיניו ולא תיפנו כד מפני גבר יחור אל תפנו את גופכם במקום שגם הבעלים שלכם נמצאים ומתפנים כיוון שתם יכולים להימאס בעיניהם וחי קוקורי הבו אניש כשאדם דופק שאתם נמצאים בבית הכיסא ומישהו דופק האם יש פה מישהו לא הית אמרו מנו אל תרגילו את לשונכם לדבר בלשון זכר מי זה אלא מני אלא מי זאת כיוון שאישה צריכה להיות צנועה היא צריכה להרגיל את עצמה שהיא מדברת עם נקבות ולא עם זכרים נוקי מגניס בחדי וד כאשר באים לעשות מצס התשמיש אז בא הבעל ותופס הוא מחזיק ב מרגני בחדי יודי וקור בחדי ודי רשי אומר מרגני ביד אחת הוא מחזיק את דדיה וביד שנייה את הקור זה מלשון כור אומר רשי או כור מלשון כור צורפי או מלשון בור שוחה זה מקום התשמיש ו מרגני אך ולהו אומר רב חסדה לבנותיו את המרגנית מקום הדדין תראה להם תראי להם אבל קור לוך ולהו את המקום התשמיש עד מצת הרון ווד דר אך ולהו כדי שירבה תאוותן ורק אחרי זה תרי להם את זה אז זה הוראה ללכ דרך ארץ אין שלין את הקר שיני ראינו במשנה שאסור לשלוט את הקרשים במים כיוון שזה בעיה של מלכס בויירר כי הפסולת עולה למעלה וצפה ועל ידי זה הוא מבדיל בין הפסולת למאכל אומרת הגמרא המשנה אמרה בהמשך המשנה שמותר לשים את זה על גבי קברה וללכת בדרך עם התבן למרות שמוץ נופל דרך הכברה מתס דקת דת רמר אן משגיחים בכברה כל אקרו אבז עקב חולק על דברי המשנה וסובר שבכלל אסור להתעסק עם קברה וגם האפשרות הזאת להוליך את זה לבהמה על גבי כברה ואז אגב ההליכה חלק מהפסולת נופלת הוא חולק על זה אומרת המשנה גורפים מלפני הפטם אם יש בהמה שמפתים אותה ורוצים שהיא תאכל את המאכלים שנותנים לפניה אבל לפעמים מתערב שמה אפרורית אז מדי פעם צריך לגרוף את כל העפר והאבנים שייש שמה מותר לגרוף מלפניה ומסלקים לצדדים מפני הרעי וגם אם יש תבן ולא רוצים שזה יתלכלך מהרי מהפסולת שהבהמה עשתה אז מותר לסלק את התבן לצד דברי אבדו יסו חוים ועשרים ונראה בגמרא על מה הם חולקים נוטלים לפני בעמה זו ונותנים לפני בהמה זו בשבת כיוון שיש בהמה שסימן לאכול ויש בהמה שצריך להעביר לא אוכל והיא תאכל את מה שנשאר מהבהמה הראשונה אז ממילא זה לא נקרא שלא ילה צרך מותר להעביר מה אחת לשניה אומרת הגמרה להוא מסתפקים בני הישיבה רבו נר ש פליגי ספ פליגי אמרנו שתי הלכות בתחילת המשנה ואז אמרנו דברי רבדי סחים מו 20 האם זה חוזר על החלק הראשון של המשנה שגופים לפני הפטם שמותר לגרוף את העפר והאבנים מלפני המאכלים ששמים לבהמה שמפתים אותה או על מה שכתוב מסלקין לצדדין לפני הרי הריש פליגי או הסיפ פליג או הטרי הוא פליגי מה בעצם הצד האם חולקים על הרישא וסוברים שאסור לגרוף את העפר והאבנים ולמה כיוון שישנם אבוסים אבוס זה בעצם המקום ששם שמים בתוכו שמים את המאכל של הבהמה לא תמיד זה כמו כלי עם תחתית לפעמים זה רק מסגרת אבל בעצם המאכל יושב על הקרקע ולכן כשהוא יגרוף את העפר והאבנים בתוך האבוס בעצם הוא גורף על גבי הקרקע ואז הוא יכול לבוא להשוות גומות זה איסור של לס בונ אז לכ כן שחום סרים אפשרות שהם יעשו את המקרה השני זקים את צדדים פני הרי כיון שהם סוברים הרי גם ככה תון שנמצא כבר נכנס למקום הבהמות התלכלך אז מה זה משנה התלכלך יותר התלכלך פחות גם ככה זה מלוכלך ולכן זה תר של לצרך אז אולי לכן הם אוסרים את הסיפה אז על מה הם חולקים אומ רב חסדה אומרת הגמרא תוש דתני וחומים אומרים אחד זה ואחד זה לא סלק דוד א רואים שחומים חולקים אז שתי הלכות גם אוסרים לגרוף מלפני הפטם וגם לסלק לצדדים מפני הרעי אומב חיזה מחלוקת באבוס של קרקע כל המחלוקת היא דווקא באמת בעבוס שה שהוא רק מסגרת זה לא באמת כלי עם שוליים אבל בעבוס של כלי דבר הכל מותר דווקא המחלוקת כשיש שם קרקע אז יש חשש שוא יבוא לשבות גומות לכן ח סרים אבל אם זה כלי הוא גורף את העפר והאבנים בתוך הכלי לצד שלא יתערב עם המאכל כדי שהבהמה תוכל לאכול ותרצה לאכול שם אין בעיה כיוון שאין חשש של השוואת גומות ואבו של קרקע שואלת הגמרא אז אתה בעצם אומר שכל המחלוקת היא רק באיבו של קרקע ויבו של קרקע מכ למן ד שורי או קומש גומוס אתה אומר שהוא נחלקו בשל קרקע הרי בשל קרקע הוא ודאי כל מה שהוא גורף הוא גורף בקרקע עצמה והרי הוא משווה גומו שזה איסור של בוינה בשדה כיוון שהוא משווה הקרקע יש לו חורים ויש לו עניין שהקרקע תהיה שווה וישרה כדי שלא יכנס שמה בחורים תבן שהבמה לא תוכל לאכול את זה הוא רוצה שהקרקע תהיה יישרה אז הוא עובר על איסור בונה איך שייך לומר שבזה המחלוקת ועל זה רב דוסו מתיר אלא היא תמר אוכי תמר אומר אחיזה מחלוקת ביבוס של כלי המחלוקת היא באווז של כלי האם גוזרים שמה יבוא לגרוף בבוז של קרקע ואז זה בעיה של השועה גומות אדיסו לא גזר חורים גזרו אבל בבוז של קרקע דבר הכל אסור ו של קרקע כיוון שזה חיוב חטו זה ר שע שבעה גומות הוא גורף את הקרקע עצמה שמה כולה מעודים שאסור גם רב חסדה יעסור ונ מפני הבהמה אמרנו את הדבר השני שאפשר לקחת מבהמה אחת הדבר השלישי שהמשנה סיימה איתה מותר לקחת בהמה אחת לבהמה השנייה כיוון שהיא תאכל את זה זה לא תרכה שלא יצריך תן אחד אומרת הגמרא בריסה אחת כתוב נותנים לפני בהמה שפיה יפה ונותנים לפני בהמה שפיה רע דהיינו אפשר לקחת מבהמה שפיה יפה ולהביא לבהמה שפיה רע ותכף נראה מה הפירוש ותני אידך נטלים לפני בהמה שפי הרע ונותנים לפני בהמה שפי היפה לכאורה יש סתירה בין שתי הבייס ושהם כתוב דבר הפוך אחד מהשני אומר הבי מתרץ הביי לא שתי הבסס התכוונו לאותה הלכה רק ההגדרה מה זה מה זה פי הפה ומה זה פי הרע בזה השינוי בין שתי הבסס איד ואיד שניהם סוברים מכמי חמרה לקמי תורה שקנה מותר לקחת את הבהמה את המאכל מחמור שסיים לאכול ולהעביר את זה לשור שעדיין לא אכל כיוון שהשור יאכל את השאריות של החמור מכמי תר לקמי חם אולי שקלי אבל לקחת מהשור לחמור זה כבר לא לוקחים למה כיוון שהחמור כבר לא יוכל את השאריות של השור מסבירה הגמרא ועוד אקטו נותן מפני בהמה שפיה יפה שהביס הראשונה הבנו שיכול לקחת בהמה שפי היפה לבהמה שפי הרע הכוונה בחמור דירה פי היפה חוזר על חמור שאין לו ריר לא נוזל ממנו רו כשהוא אוכל ולכן המאכל נשאר נקי ולכן נותנים לפני בהמה שפי הרע אפשר לקחת את זה ממנו זה עדיין ראוי לבהמה ואפשר להביא את זה לפני הבהמה שפי הרע למה זה נקרא פי הרע דפרה איס רירה כיוון שפרה כשהיא אוכלת יש לה רוק ש יורד על המאכל לכן זה נקרא פי הרע אז אפשר לקחת את זה מחמור לשור חמור שנקרא פי היפה שאין לו ריור על גבי המאכל לשור כיוון שהשור יוכל את השאריות מהחמור אבל להפך לא כיוון שהחמור לא יאכל את מה שנשאר מהשור כי זה כבר מאוס ווד קטונים נטלים לפני במה שפי הרע בחמור דל דק ויוכי הברזיה השנייה התכונה לאותה הלכה רק ה הגדירה מה זה פי היפה ופי רה בצורה אחרת נוטלים מלפני במה שפירה הכוונה בחמור דל דק ויוכי אפשר לקחת מהחמור ועל זה הבייס קוראת לחמור פי הרע ככיוון שהחמור אוכל כל מה ששמים לפניו אם זה תבן ותבואה ואם זה קשים ועצים אז זה נקרא פי הרע ולכן אפשר לקחת מהחמור לשים לפני הבהמה נותנים לפני בהמה שפיה יפה בפרה דדיקה ואכלה ההגדרה שהביסה השנייה קראה לפרה והה יפה כיוון שהיא אוכלת ד תבן ודברים שמיועדים למאכל בהמה אבל הכוונה של הברייה מה שכתוב בברייס זה אותה הלכה שאפשר לקחת מהחמור ולהניח לשור אבל לא מהשור ולהניח לחמור כיוון שזה כבר מעוס אז ראינו כאן הלכה לגבי קוט ניסה בגד שתלוי לאחר הקיבוץ על גבי קנה שמיועד להסקה אפשר לקחת את הבגד מהקנה אבל לא את הקנה מהבגד כי הקנה הוא מוקצה מחמס גופו ואסור לו לטלטל אותו או האם זה כנה של הריגה מותר אמרנו שקשת של ירג אם זה מאכל במה מותר בטלטול אמרנו שאם זה בשר מלוח אפילו לא מבושל מותר בטלטול אבל דגים לא ואז הבאנו כמה וכמה לךש דרך ארץ שרב חסדה הביא כמה המלצות איך לקנות איך לקנות אגודות של עצים אגודות של ירק איך מה מה מה ראוי לאישה לעשות לפני בעלה ומה לא ראינו לגבי בלטש חיס אז הרב חיז בהתחלה אר שעדיף לאכול מאכלים זולים יותר אבל הגמור הביאה ולא היא אלא בלת שס דגוף הודף ולכן עדיף את היקרים אם הם בריאים יותר אמרנו אין שולים את כרשינין זה מחלוקת כיוון שרב ז בןק סובר שמה שכתוב במשנה שאפשר לקחת על גבי כברה ולהביא את זה לפני הבהמה ואז תוך כדי הדרך מתברר ונופל הפסולת הב שעשו בכלל לגעת בכברה המשנה הביאה שלוש הלכות א' שמותר לגוף מלפני הפטם אפשר לגוף את האפר ואבנים מהמאכל כדי שלא יתבעו במאכל ב שמסלקים לצדדים לפני הריעי את התבן שלא יתערבב יחד עם הלכלוך שמה וזה ליב דרב דוסו חכם מ מוסרין ו שלוקחים מבהמה אחת לשנייה בשבת הגמרא הביאה שחכמים סרים זה חוזר על שתי ההלכות גם על ההלכה שגופים פני הפטה המוסרים ככיוון שמדובר פה מסקנה באיבו של כלי והייבוש של כלי הזה מדובר באיבו של כלי שהוא יש חשש שאם תתיר לו לבוא ולגרוף אומרים ח החומים הוא יבוא לגרוף גם באבוס שעל גבי קרקע ששמה זה השוואת גומות ולכן גזרו וסרו תמיד מ לגרוף בתוך הבוס אבל הרב דיזה לא גזר יבוס של כלי הוא התיר אבל בשל קרקע לכולל מעסו לגבי ההלכה ש נוטלים מפני ב מסלקים לצדדים פני הרי גם על זה אמרנו שחורים חולקים על שתי ההלכות האלו ומה שמותר לקחת מבהמה אחת לשנייה זה דווקא מבהמה שאוכלת ולא ממיסה את האוכל לבהמה שממיסה נו מותר לקחת מהחמור ולהניח לפני השור אבל אסור לקחת מהשור ולהניח אתני החמור כיוון שאז הי לא יאכל את זה זה צריך שלא י [מוזיקה] לצרך ‏y
לצפיה בתכנים נוספים: