העמוד היומי מסכת שבת דף קמד עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קמד עמוד ב

[מוזיקה] שבס דף קמב עמוד ב שורה 50 מלמעלה במשנה אומרת המשנה האבן שעל פי החבית מת ל צידה והיא נופלת יש לו חבית יין ומונח על גבה אבן כעת הוא רוצה להוציא יין מתוך החבית יש איך תמצא שיהיה מותר לו לטלטל את האבן איך הוא מטה את החבית על הצד והאבן תיפול כך הוא יכול להוציא יין מתוך החבית הייתה בין החביות מה קורה אם החבית נמצאת במרתף ויש שם חביות לידם ברגע שהוא יטא אותה על הצד זה יכול לשבור את החבויות ליד אם זה יפול עליהם מקביעה ומטה ל צידה והיא נופלת הוא יכול להביע את החבית לקחת אותה למקום אחר ושם להטות ולהפיל את האבן שעל גבה מה עוד שעל הקר מנער את הקר והן נופלות כמו כן מקרה נוסף הוא בא לישון הוא רואה על הקר ממהות כעת הוא רוצה לטלטל אותם כדי שהוא יוכל לישון מנהר את הקר והן נופלות הוא יכול לנהר אותם כדי שיפלו משם המאות והוא יוכל לישון הוא מחזיק ביתר כל עודה הוא מחזיק ביתר ולא באיסור אז מותר היייתה עליו לשלשת מקנח בשמרת אגב שדיברנו על קר נביא הלכה נוספת לעניין מלכס ליבון מנקה אדם שיש לו איזשהו לכלוך על הכרית מקנח בסמרטוט אז במים עשור מצד ליבון אבל אם זה לא במים רק לוקח בד ומשפשף על גבה מותר הייתה של אור נותנן עליה מים עד שתכלה באור אין בעיה ש ליבון שהוא שם על זה מים זה לא נכנס לתוכו כי זה אור אז יכול להשים מים כמה שהוא רוצה עד שתנקה הלכלוך אומרת הגמרה ו ומרב כל מה שאמרנו לגבי חבית שמותר לו לעטות את החבית והחבית עצמה היא נחשבת לדבר המותר בטלטול ולכן אפשר לעטות אפשר לקחת את זה למקום אחר ולהטות לש לה בשייח אבל במח נעשה בוסס לדברו אם הוא בכוונה ב שבס חשב על זה שהאבן הולכת להיות שמה כל השבס אז החבית דונת כבסיס לדבר האסור וממילא היא נחשבת בעצמה למוקצה ואסור לו להטות אותה כיוון שהוא תופס את המוקצה עצמו אומרת הגמור הייתה בין החביות אמרנו הוא מגביע אותה מוציא אותה למקום אחר ושם הוא מטה היה עודך את אמצה שיכלנו להתיר לו לקחת את האבן ולהוציא את זה משמה מתנה דכל דק איסורה תרה בתרה רכינ ביסור לא תרכין מי זה התנה של המשנה שלנו בעצם סובר כשיש לנו שני החט אמצ לכאורה החט אמצה הפשוטה היא לקחת את האבן משמה החט אמצ המורכבת יותר עם טרחה גדולה יותר זה לקחת את החבית למקום אחר ושם לעטות אותה העיקר שלא תיגע באיסור לא תטרח באיסור עצמו מי זה התנה שכשיש לנו איסור ויתר אז עדיף לטרוח בהתר ולא באיסור כמו כאן אומר רבי ברכ אמ רבי יוחנן רבן ש גמליאלי מי זה את שסובר שעדיף לטרוח באתר ולא באיסו זה בסי לליב דרב שן גמלי תנן כתוב במשנה לגבי הכל יום טב הבורר קטניס ביום טב אדם שהתירו לו לברור לצורך אכל נפש ביום טב וצמה אומרים ששנה מדרכו בורר אוכל ואכל יקח רק את האוכל מתוך הפסולת וס אמרים בואר כדרכו לא צריך לעשות שינוי יקח את הפסולת ואותו יוציא בחיקו ומקו יכול להשתמש גם בחיקו שזה חתיכת בת שהוא שם שם את הכל ו מגלגל את הגרגרים שהם עגולים הם מתגלגלים החוצה ונשאר לו הפסולת כאן או בתחו זה גם כן כן אותו פעולה שהגרעינים יוצאים ונשאר הפסולת ותניה אומר רבי שמעון גמליאל מבאר את שיטת ביסי לל במה דבורים אמורים שהאוכל מרובה על הפסולת אז אם אתה אומר שיש פה תריחה יתרה להוציא את האוכל אומר ביסי לל לא לא תטרח כמה שפחות תוציא את הפסולת אין עניין לשנות כאן ולטרוח באוכל אם זה תריחה יותר גדולה אבל פסולת מרובה עלא הוכל בר כל בר כל במקרה שיהיה יותר פסולת יותר קליפות מאשר גרעינים כאן גם בסיל אומר רב שמון גליאל ידו שיבור ב פחות יותר ויקח את האוכל ולא את הפסולת ולכן אנחנו אצלנו אומרים עדיף שיטרח באוכל ולא בפסולת כביכול שיקח את החבית ואותה ירים ויטה על צידה במקום הזה או במקום אחר ולא ירח בפסולת שואלת הגמורה אתה מבין שזה דומה למקרה של פסולת מרובה על האוכל שאז בסיל לודו שהוא יטרח באוכל ולא בפסולת ווכ דכי אוכל מרובה עעל הפסולת סדומי לכאורה מה יותר קל להרים את החבית לקחת למקום אחר ולהטות או פשוט להרים את האבן ולהוציא את זה מכאן ודאי שעדיף וקל יותר להרים את האבן אז זה כמו מקרה שהפסולת היא חוטה יותר שהאוכל מרובה ולכאורה באוכל מרובה אמרנו שלפי ביס הילל יטרח בפסולת אז למה כאן ש יש לו תרכה ביתר היא גדולה יותר תתיר לו את הטרחה של האיסור לקחת את האבן מפה איך אתה מדמה את זה למקרה של פסולת מרובה אומרת הגמורה נמי כאן זה כן דומה למקרה של פסולת מרובה שאני אומר תטרח בהתר ולא באיסו כיוון די בו למשקל לא משתקי ליין עד שוקי לאבן נכון ש אם תתיר לו לקחת את האבן זה לא פתר לו לגמרי את הבעיה אם הוא רוצה להוציא את היין שנמצא בתחתית החבית צריך להרים את החבית אז הטרחה הזאת של להרים את החבית יהיה לו בכל אופן כדי להגיע לשאריות של היין שנמצאות למטה אז אם ככה יש לו פה שני דברים יש לו להוציא את האבן עכשיו ואחרי זה להרים גם את החבית עדיף לקחת את ה חבית מכאן להטות אותה במקום אחר ובכך הוא פתר את שני הבעיות ואז ממילא זה לא לא נחשב שמקרה של הוכל מרובה על הפסולת שאמרנו תטרח בפסולת אלא אז הפסולת רובה כי אתה צריך גם לקחת את האבן וגם לקחת את החבית אחרי זה להטות אותה כדי להוציא את תחתית את החבית ומילה גפס למרו בעל האוכל דומי אז לכן הגמורה אומרת זה בעצם דומה למקרה שבסל אמרו שיכול לטרוח באוכל עדיף שיטרח באוכל ולכן כאן אני מעדיף שיטרח באתר שבזה שיקח את החבית ולא את האבן אומרת הגמרא היתה בין החביות מקביעה אמרנו שאם הוא חושש להטות אותה כאן כדי שלא תשבור את החבית של צידה יטא אותה יגביה אותה ויטה אותה במקום אחר תני רב אמר הייתה החית מונחת בוצו או שהיו כלי זכוכית מונחים תחתיה מקביעה למקום אחר מתה על צידה והיא נופלת ונטה למנה מה שצריך לא מחזירה למקומה וכאן הקור בנסן מדבר מה בעצם רבי וסי מוסיף על דברי המשנה לחורה זה אותו דבר שהוא יכול לקחת את זה להטות להוציא את היין שהוא צריך רק מוסיף מילה אחת ו מחזירו למכו עמו חור להחזיר את החבית למקום שממנה הוא נתל אותה מעוד שעל הקר אמרנו שמנהל את הקר ואם הוא צריך את המקום הוא יכול לקרת את הקר אומ אבכי ברשי אומר רב כשאתר לשון אלי לשכיח אבל במח נסו בס בדו אסור כמו שאמרנו גם כאן על המשנה גם כן הכל מדובר דווקא בשייח את האבן על החבית אבל אם הוא מניח את זה מלכתחילה שם אז כל החבית נהית בו דוסו כך גם כאן במהות אם הוא מניח את זה בכוונה על הקר אז הקר נעשה בוס דוסו נשב למוקצה ואין אפשרות לנהר אותו ולנער את המהות על ידי זה ממנו כי העקר עצמו הוא מוקצה אומר רבי ברחבי יוחנן לשון צרך גופ אבל צך מקומו מד מה שאמרנו שנהר כדי להוריד את המוות ממנו זה דווקא צרך גופ שהוא צריך את הקר להניח את ראשו עליו אבל אם הוא צריך את המקום שהר נמצא שמה אזן כ הוא צריך להוציא מכאן את הקר יכול להוציא את כל הקר עם המאות יחד ווא לא צריך לנהר אותם ולהפיל אותם כן ח ודון אולא מה עוד שעל גבי הקר מנהר אומש שכר נקי בחצר יש פתרון נוסף איך להכניס אתזה ולטלטל למרות שהארנק זה מוקצה כיוון שיש בתוך אמאות הוא עצמו נעשה בוסיס לדו אסור אם הוא שכח אותה במקום שיכו אפשר לגנוב אותה מניח אליה הכיכר או תינוק הוא טלטלה אגב הכיכר שמותר בטלטול או התינוק הוא יכול לטלטל גם את הארנק לבפנים אומר רב צחוק שכך לבנה בחצר והלבנה הזאת הוא חס לאז אפילו בשווי נמוך יותר מחדש רב צחוק גם מותר לעשות את זה מניח עלי יקרו תינוק הוא טלטלה כדי שלא יהרס מהגשמים אומר אביד ברש אומר בשי פעם אחת שלחו זקיה מלאה מאות בסרטיה שכחו אור מלא ומאות במקום רשו שרבים וחששו שיגנבו באו ושאלו את רבי יוחנן ואמר להן אני כעלי הכיכר או תינוק ותלת לוע אום אמר זוטרי אלכסה ככל הנשמ צה ושכיח אם הוא הניח את זה בדווקא איין יתר של מניח כיכר או תינוק אבל אם הוא שכח מותר רבשי אומר אפילו שח נמי גם בשכ הוא יכול לעשות את זה ולא אמרו כיקר תינוקת בלבד זאת אומרת מצד אחד רב שי הוא אומר שהיתר הזה הוא גם בשחיה מצד שני הוא מגביל את זה אך ורק לגבי ממת בלבד התרנו את זה ולא לגבי כל הפסד כספי אחר הב מנח קפה הקיפה הב רצה להכניס אומרים לביתו הוא הניח על יזה כף וככה הוא טלטל אותם רוב מנח סקינה הברי הנה הוא ה היה לו עוף שחות הוא הניח זה סכין וככ הוא תטל את זה לביתו אומר יש כמה חריף מדרק כמה אתם צעירים כביכול חריפים בשמועות שלכם ואתם חושבים שאתם יודעים מה שאתם עושים אם הדומו רבון ב שוכח לכתחילה ם יומרו לכתחילה מותר לטלטל להניח סכין על גבי וף שחו שהוא בשר חי ולא ראוי לאכילה בגלל שיש סכין על גבם לכתחילה נתיר על ידי איזה כול מוקצה ודאי שלא שכח ומקום שיכול להיגנב חששנו אבל לא לכתחילה אומר הביי אלב דודם חו שהוא מתרץ הביי וכך גם מתרץ רובה מה פתאום אנחנו דיברנו במקרה שמותר לנו מצד הדין לטלטל ורק לא רצינו שיראו אותנו ויבואו להתיר יטעו יחשבו שזה איסור ויבואו להתיר במקום איסור אז עשינו לפנים אישה סדין אומב אלב דודם חו שובנו אם לא שאני אדם חשוב חששתי של מדו ממני כפ הקיפ למלי לא הייתי צריך בכלל להניח כף על גבי האומרים או חוז למסג עליו זה ראוי גם לשינה ויש כאלה שמשתמשים עם זה לשינה ואם כן זה לא מוקסה אומר רובה גם אני אנו אילב דוד חשוב אנו סכין לאמלי לא הייתי צריך להניח בכלל סכין על גבי העוף כיוון שאחוזי לי לאומ צה אני יכול לאכול את העוף כאשר הוא לא מבושל וממילא הוא ראוי לאכילה לכן בכל אופן הנחתי כדי שלא יבואו ללמוד מזה מי שיצאה ויחשוב שזה לא ראוי שלא יבוא ללמוד מזה לטלטל מוקצה אז תנחתי את הסכין ולכן מה שרב יוסף אמר שאנחנו לא צודקים הוא לא ידע בדיוק את הפרטים שזה רק לפניים משס הדין ולא מצד ולא מדובר פה במוקצה ממש אומרת הגמורה תמד ומצה או לאחוזי לאמצה לא מדייק את הגמרא מדברי רוב ולמה הוא סובר שהעוף השחוט מותר בטיטול מצד הדין כיוון שהוא ראוי לאכילה חי בלי בישול מה שמ ואם לא לא היה מותר לטלטל את זה לממ דרו קרבי סביר אלי ומרו לשמ הי יש מחלוקת ד ורב שיימן האם מה שמוכן לאדם מוכן לכלבים או לא ולכאורה הבשר הזה העוף הזה גם אם הוא לא ראוי לאדם הוא ראוי לכלבים כך סובר רב שימן רב יהודה אומר לו מה שמוכן לאדם מיועד לאדם ולא אומרים שהוא לא מוקצה כיוון שהוא היה ראוי לאכילת לאכילת בעלי חיים אז גם אם זה נשחת כעת ביום טב זה ראוי מערב יום טב כבר לאכילת חיים לאכילת בעלי חיים אז אומרת הגמורה אם רוב צריך לומר שחתי עוף הזאת השחוטה מותרת בטלטול כיוון שאני יכול לאכול את זה ממה שמה שהוא לא מביא את היתר כיוון שבעלי חיים יכולים לאכול את זה מהש ש סובר כרב יוד ולא כרב שיימן שזה לא מספיק להתיר וומר רוב לשמי מצינו שרובה כן סובר כרב שימן אמר לשמה שלו תביא לי ברב זה תצל לי אבז אושדי מאלה שון רבת מעיים תזרוק לחתול אז לכאורה איך מותר לזרוק את זה לחתול הרי מערב יום טוב זה היה חי וזה היה מיועד לאכילת אדם ומוכן לאדם לא מוכן לכלבים לפי רבי יהודי בהכרח שהוא סובר כרב שימן שכן מוכן לאכילת כלבים כן מוכן לאכילת בעלי חיים ואנחנו אומרים שאדם שדם אדם שיש לו מאכל שאמנם ראוי לאדם לא מופק שייתן אותו לבעלי חיים ולכן זה לא מוקצה לכן הוא יכול לקחת המים לחתול אז איך פה רוב צריך להגיע לטעם שחזי ומצה אומרת הגמרא כון ד מסרך דתי לב מאתמול אונמי מסברי דרוב כרב יהוד סירלי אומרת הגמורה שמה כיוון שזה מסריח באמת רוב סובר כרב יהודי אתה שואל אם ככה איך הוא הטיר לקחת את המאיים לחתול הרי זה לא היה מיועד לבעלי חיים זה היה מיועד לאכילת אדם אבל כיוון שהאדם הזה מערב יום ידע שהוא הולך לשחוט את האוז הזה וכשהוא ישחוט את האווז הזה הוא לא ישאיר את המעיים בצד יש לו מספיק בשר כדי לאכול לעצמו ומה הוא יעשה עם המעיים אם הוא ישמור את זה לאחרי יום תב זה יסריח לו אז הוא כבר מראש חושב שיתן את המאיים לחתול אז מערב יונת כבר זה נחשב זה מיועד לבעלי חיים ולכן גם רבי יהודה מודה בכזה מקרה שמותר לקחת את זה לבעלי חיים לכן הוא נתן את זה את המאיים לחתול אבל לא בגלל שהוא סובר כרב שימ שמיועד לאדם הוא גם מוכן לכלבים ומביאה הגמורה ראיה לכך שרובה באמת הוא כרבי יהודי ולכן רובה היה צריך לומר חוזי לי לאמצה החתיכת הבז הזה דורש רובה אישה לא תיכנס לבית העצים לטון מנות ביום טב שאישה לא תיכנס היא צריכה עכשיו איזשהו מקל לחתות בהם את הגחלים שלא תיקח מבית העצים כי זה מיועד להעסקה מה שמיועד לעסקה הוא מוקצה לקחת אותו למטרות אחרות לעשות מזה כלי ועוד אותו דבר עוד שנשבר יש לו כלי שמיועד כבר לחיית אדם לחיית גחלים ונשבר לו זה כבר לא ראוי אסור להעסיקו ביום טוב שלא יזרוק את זה לעסק לפי ש מסיקין בקלין והן מסיקין בשברי קלין זה נחשב לנולד כי עד עכשיו זה היה מיועד לכלי לחטות בוג חלים כעת זה נשבע לו הוא רוצה לזרוק את זה להעסקה זה נחשב לשברי כלי זה נולד זה משהו חדש שנוצר עכשיו ורבי יהודה סובר שאסור נולד ביום טב שמאמין שרובה שדרש ככה הוא פוסק כמו רב יוד ולא כרב שיימן אז אם כן ראינו כאן המשנה שאבן על גבי חבית יכול לעצות את החבית או להביע אותה למקום אחר ועז להטות אותה מה עוד שעל הקר יכול להטות אותם ולנקות המשנה אמרה שאפשר בשמרת יבש אבל אם זה אור אפשר גם במים אמרנו שכל המשנה גם לגבי אבן שעל חבית וגם מאות שעל הקה מדובר בשוח ולא במני אז זה לא נחשב לבוס דוב אוסו ואמרנו שהסיבה לכך שאתה תורך ביתר ולא ביס לי בדרב שם גמליאל שאומר שגם לפי בסיל שבבו אמרנו שיכול לברור את הפסולת מתוך האוכל אבל אם האוכל מרובה עם הפסולת מרובה אז עדיף שיבור באוכל וכאן זה נחשב שהפסולת מרובה כי אם תתיר לו לקחת את האבן בסוף שהוא צריך את תחתית את תחתית הכלי היין שנמצא בתחתית החבית הוא הצטרך גם להרים את החבית לכן כבר מראש עכשיו תתיר לו לקחת מפה את החבית לטלטל את היתר ועל ידי זה לטרוח פחות כן בכזה מקרה אני אומר תטרח בהתר ולא ביסור אמרנו שאם מה שאמרנו שהוא לוקח את החבית למקום אחר הוא מסיים עם זה הוא יכול להחזיר אותה למקומה אמרנו לישון הנו אלא צרך גוף אבל אם הוא צרך את מקום הקר יכול גם לטלטל את זה עם המות העזר הזה של להניח כיקר או תינוק על גבי המוקצה ולהכניס אותה מפני שלא תגנב אז מחלוקת ראינו מי שמתיר בכל מקרה אפילו בלבנה ואילו רבשי אמר אבל מצד אחד אמרנו זה שמתיר סובר שזה דווקא בשכחה במניה אבל רבשי אומר שזה גם במני אבל רק במת ולא בשאר הדברים הבנו שהבי ורובי הניחו עתר על גבי דבר שהיה נראה מוקצה והכניסו ולא משום שזה מוקצה אלא כדי שלא ילמדו מהמהם ויחשבו שזה מוקצה ה נכנה מרובה לגבי הוז אמר שלמה זה לא מוקצה כיוון שזה ראוי לו להכי בלי בישול אבל לא בגלל שזה ראוי לכלבים כיוון שהסופר כרבי יוד שמוכן לאדם לא מוכן לכלבים וכמו שראינו לגבי עוד שנשבר שלא השתמשו בו לעסק כיוון שזה שברי כלים וזה נולד אז רואים שרוב סובר כרבי יודה כי ככ הוא דרש גם בדרשה בשיטת רבי יהודה שנולד אסור ביום טב מה שהוא התיר את המאיים לזרוק לחתול אחרי שהוא שחט אותם ביום טוב לא בגלל שמוכן לאדם אב מוכן לכלבים אלא כן שמערב יום טוב הכ יודע שכשהוא ישחט אתזה הוא לא צריך את המים האלה ממילא הוא מייעד אותם מראש לבעלי חיים [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: