העמוד היומי מסכת שבת דף קלג עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קלג עמוד א

[מוזיקה] שבס דף קלג עמוד א שורה רביעית מלמעלה אומר מר אנחנו חוזרים כעת על דברי הברס שראיינו בתחילת העמוד בו מבואה מחלוקת מנין שתינוק ביום השמיני שלו כאשר יש צרעת במקום המילה מותר למול רבי יושי אמר לומדים את זה מאיתור המילה שכתוב בשר וממילא ביום השמיני מול בשר אולוסוי מיותר המילה בשר יכולנו לכתוב יום השמיני מול אולוסוי זה בא לרבות גם במקום שיש צרעת או אמר בשר אף על פי שיש שם בערת ימול דבשיה אולא מה לקרוא ד ש מסכ ודבר ש מסכ מותו שואלת הגמור למה צריך בכלל פסוק אנחנו יודעים דובר שאין מסכן זה דין בכל התור כולו שדובר שן מסכן מותר כשהאדם הזה בא למול את הבן שלו הוא לא מתכוון לטאר אותו צרד הוא מתכוון למול אותו ואם כן למה התורה צריכה לבוא ולרבות תר לזה בזמן שזה מותר מצד עצמו אומר הבי לאצו לרב יהודה דמ ד שסק סו זה הולך כשיטת רבי יהודה ונו אחנ מי הדרושה הזאת היא תסתדר רק כשיטת רבי יהודה שסובר דו שזק ונוסו רובו אפילו י מרבי שימ אומד רב שמן בפסיק ריש ולא ימוס כאשר אדם רוצה לחתוך ראש של תרנגולת בשבת הוא אומר אני לא מתכוון שהיא תמות אני רק צריך את הראש אז ודאי שגם השיבן מודה שלא אומרים בזה דוב שם סכון כיוון שזה דבר הכרחי שיגיע ממילא אי אפשר לומר שהוא לא מתכוון לזה ולפתור אותו מזה ממילא גם כאן כאשר יש בהרת מקום המילה ומל אותה אז ודאי שהבהרת יורדת ומלה אזה פסיק רישה לכן היה מקום לאסור וצריך יטור מיוחד להתיר שואלת הגמור לכאורה דברי רוב דברי תעם והב ליס הסבור וא הב ורוב דמר רו אנחנו יודעים מכל השס הב ורוב שניהם מודים שמוד רב שימן בסקר ומוס שגם רב שימן שסובר דו ש סקן מור הוא מודה כאשר הפעולה התוצאה היא הכרחית פסיק ריש אז אנחנו אומרים שהוא חי ואם כן למה כאן הבית תרא זה לבד רב יהודה אומרת אן אוכ נמי בתחילה כשהביא אמר שזה ה לבדי רבי זה היה רק לפני שהוא ידע את דברי רוביה רובה הוא זה שחידש שרב שימן מודה בפסיק רישה הביה שמע את זה מרובה הוא קיבל את זה ואז ואז הוא חזר בו ואן נמי הוא גם מסכים שדרושה של רבי ושיה תסתדר גם עלבד רב שימן כיוון שגם לפי רב שימן פסקר שזה אסור הילולי הידור של הפסוק הספ סמס אומר למרות שהלשון הבי ורוב דמרי רביו ממה שמע ששניהם אומרים את זה בכל אופן זה לא מופקע לומר שרובה הוא אמר את זה והבי חזר וקיבל את דבריו אקד מסנה לאוד הבי ורוב הו ישנם בתי מדרשות שלמדו את דברי הביה ורובה את המחלוקת שראיינו כעת על דרשה אחרת כתוב בעניין של בערת ישמר בנגע הצרת לשמור מאוד ולעשות לעשות הי אתה עושה אבל עושה אתה בסיב שעל גבי רגלו ומוות שעל גבי כתפו לבוא ולחתוך בארת אסור אבל אני כן לומד מהמילה לעשות התורה אומרת שאם זה קרה בדרך אגב אדם קשר את הנעליים שלו עם איזשהו שרוך סיו או נסה על כתפו מות והיה שם באותו מקום בארץ והיא קצצה עם וברו וברו הוא לא עובר על זה איסור כל האיסור הוא דוקא כאשר הוא בא ועושה את זה בכוונה והוא לא מ לקרוא דבר שם זכה ונו ודבר שם זכה ונ מותו למה צריך איתור מיוחד לעשות שזה בא ללמד במקרה שהוא לא מתכוון לכך הוא קושר את הנעליים נוס מות הרי ד ש סכ מצ לרב יהוד ד ש סק נוסו ורב אירבי שמן רב שן שומוס ולכן כאן הייתי חושב לאסור וצריך את הפסו גם ליד רב גםר יוד והב סור למה הב מרב ו הוא גם הרי מוד רב ש ימוס אז יכול להעמיד גם רב שמאל כי רב שמאן יסור במקרה של פסיק רש כמו כאן הנג מרו ס אנ אנחנו מבינים שמו של קטפו או סיב של גב רגלו זה גם בסקר כמו שרובה מעמיד אבל אחרי שרובה העמיד את זה גם עלד רב שימן הביה באמת קיבל את דבריו שמודה רב שיממן מפסיק רישה כנ מבה יודע שזה מסתדר גם על ד רב שימן שואלת הגמרא כעת על אבינה שראינו בלשון הראשונה והב לירב שימן במה לפי הב שרצה ומר שרב יושי דיבר שדורשים בשר זה רק ליב דרב יהודה ולא ליב ד רב שימן שמתיר מצד עצמו בלי איתור מצד דבר של מסכן מה הוא ידרוש מבשר אומר רמרון במר לקוץ בארטו ומסכן במקרה שזה לא דובר שאן מסכן בא אדם ואומר אני רוצה למול כעת כדי שתי מטרות מטרה אחת לקיים מצוה סמילה מטרה שנייה לטאר את עצמי מ בארץ שנמצאת במקום המילה בכזה מקרה ודאי שגם עלי בד רב שימן זה נאסר כיוון שזה דובר שמסכן וצריך את הפסוק בשר לומר לנו אף על פי כן מותר לו למול כיוון שמצווה סמילה דוחה את הקציצה הבהרת תינח גודו קוטון מייק לממה ראינו במוד הקודם שנאמר את העיטור של בשר בשני מקומות גם לגבי גדול בן 13 שכעת מצווה בברי ס מילה ואם הוא לא ימול כתוב הוא חייב קורס ויש לנו יתור בסר שם ללמד שגם אם יש נגע צרת מותר לו למול וגם אצל קטן בם השמיני אז כשכתוב אז תינח גודול שאפשר לומר שהוא בא למול את עצמו והוא מתכוון לכך לקצות תה בארת ועל זה צריך את הדרושה קוטון מייקל לממה אבל תינוק קטן ששם נאמר בשר ביום השמיני די שאיין לו כוונות לחטוף את הבהרת אז בשביל מה צריך שמה את המילה בשר אומר משר שב אומר אבי הבן לקוץ בירד בנו בקום מסקב אבי הבן שבא מול הוא אומר אני מתכוון פה לשתי מטרות לקיים את סמיל בבן שלי ולתאר אותו מה בארת והי כאחר לאבד שואלת הגמרא אז אתה אומר שעל זה בא יתור של בשר לפי הב המינה לאמר לנו שיהיה מותר להביא הבן למול כעת כיוון שמצוות המילה דוכה את הבערת למה הרי אנחנו יודעים שמתי עס כי לא ססה דווקא כאשר אין לנו ברירה הברירה היחידה לקיים את העסה היא כאשר דוכים את לא ססה עוברים על הלא ססה אז זה דוכה אותו אבל אם אפשר לקים שניהם זה לא דוכה כל הבעיה כאן שיש פה לב כיוון שהוא מתכוון לכך מי אבי הבן אז תיקח מועל אחר תיקח מישהו אחר שלא תכוון לבער ואז זה דבר ש נסכה ונעלה בדר פשים וזה מותר אז למה התורה תבוא ותתי כזה מקרה והי כאחר לאבד אכר דומב שם ולא קיש כל מוק שאתה מצ יסה ולא ססה אם אתה יכול לקים שני מותו ואם לא יבוא סה ויחל לא ישסה אונה הגמרא דליק אחר התורה באה לרבות בשר שגם במקרה שאין מישהו אחר יש רק את הבי הבן והוא מתכוון לטאר אותו מה בארת שלו בכל אופן קסס מילה תדחה את הצרעת אומר יום טוב אינה דוכה אלה בזמנה בלבד וכת אנחנו חוזרים בעצם לברסה שראינו בחלק העליון של העמוד הקודם קלב עמודב שם מבואר שמילה בזמנה דוחה יום טוב אבל שלא בזמנה לא דוכה יומתו וכל ש שלא דוכה שבת מנוע מילה מה המקור לכך שמילה שולה בזמנו אינה דוכה יומטוב וכעת נראה כמה וכמה לימודים אומר חזקי תד חזקי יש בריסה בשם חזקי אומ קרו ס ממנו עד בוקר כתוב לגבי קורבן פסח ולא ססו ממנו עד בוקר צריך לאכול את הקורבן שנשחט ביד ניסן לאכול אותו בליל ו עד הבוקר ואס ממנו עד בוקר בואש תשרו פו לכאורה כתוב פעם שנייה עד בוקר למה אפשר לכתוב על נוסו ממנו בוא יש לי רופו הרי אני מבין לבד שזה חוזר על מה שאמרנו קודם עד בוקר תאכל אותו עד הבוקר והנותר ממנו בש תשרוף מתי נותר בבוקר שנת לא מרת בוקר ד בוקר השני מיותר מה את מרת בוקר בא כתוב ליתן לו בוקר שני סרפוס אזה בא לומר דורשים את זה בצורה כזאת ולא לא ססו ממנו עד בוקר דהיינו אסור להשיר נוסו מהקורבן עד הבוקר של יום טו אבל אני לאסו ממנו עד בוקר בוקר אחר אני אר איזה בוקר בוקר השני של טז ניסן דהיינו כשיצא יום ט ויגיע חל המועד אז בואש תשרפו אל תשרוף את זה למחרת בבוקר סבוב ביום טוב כיוון ששריפות לא דוכה יום טב אלא תשרוף את זה רק בכל המועד אחרי שיצא יום טב תן לו בוקר שני לשר אז רואים מכאן שאסור לשרוף דברים של חול כמו קורבן פסח שהוא נקרא קורבן של חול של יד ביום טו אז אם כן הוא הדין שגם אסור למול מילה שלאה בזמנו זה נחשב כיוון שהתאריך של יום השמיני היה לפני יום טב היה ביום חול אז אסור לך ביום טב לקיים את המצווה סמילה הזאת הבה אומר אומר קרוא אוילה שבת בשבת אוי ודורשים מזה מהפסוק אוילה שבת בשבת שמותר להקריב בכל שבת את עולת השבת ולא עולת חול בשבת ולא עולת חול ביום טוב שבשבת ויום טוב אסור להקריב עולה של חול אז אם אסור להקריב עולה של חול הוא הדין מי לשלה בזמנו שהזמן שלה הייתה לפני לפני יום טב או לפני שבס הוא הדין שאסור להקריב למול את זה ביום ת רוב אומר לימוד נוסע אומר קרו הוא לבדו יה עושה לוחם כתוב לגבי כ נפש שמותר ביום טב לעשות מלאכות ולבד י עושה לוחם רק אותו מה זה ה מוטים שהתורה כל כך מדגישה הוא לבד דורש הוא ו ירן לבדו ומי שו בזמן דלוח אומר וב הפסוק נדרש כך הוא ולא מכשירין לומר לנו שהותר אוכי נפש ביום טב זה דווקא אוכ נפש שאי אפשר לעשות מרב יום טוב לאפות לבשל דברים שהם הכי נפש עצמו אבל לא מכשיר הוכן נפש לא את המלאכות שלפני האפיה והבישול זה אנחנו לא מתיירים לעשות גם כן ביום טב משום הוכן נפש הו ולא מכשירים לבדוי מהלבד אני דורש ולאמי של דס מקל וחמר דווקא אכ נפש אני מתיר למהט משהו אחר מה מי לשל בזמנו שהיה מקום ללמוד בכל וחומר שמי לשלה בזמנו תדחי יום טב ויהיה מותר למול אותה ביום טב איך מאותו כל וחמר שראיינו בעמוד הקודם אם מילה אם צרעת ראינו שהי דוחה ווידו כהן ם צרת אסור לו לעבוד בס מקדוש בכל אופן ווידו ראינו שדוחה שבס אז זאת אומרת צרעת יותר חמורה משבש אז אם מילה דוכה שבס ודאי שמילה סליחה מילה שלאי בזמנו אם מילה שלא בזמנו אם צרעת שדוחה וידו מילה שלא יה בזמנו דוכה אותה מילה שלא יה בזמנו הרי דוכה גם את הצרעת לא רק מילה בזמנו אז אם צרעת שדוחה אבוי דו מי לשלב בזמן ה דוכה אותה השבת שנתחתן אבוי דו ה יודען שמי לשולה בזמנו תדחה אותה ואם כן היה מקום לומר שמי לה שולה בזמנו תדחה שבס כל וחומם מכך שהיא דוחה צרעת כיוון שצר היה מקום לומר שהוא חמור יותר משבש כי מצינו שצר דוכה וידו שעבודו דוכה את שבס ולכן הפסוק צריך למט לנו לבדוי ולא מילה שולה בזמנו רבשי יומר שבסון אהו ואב יום ס ולא יסה ןס לא ססה ואס זאת אומרת יש לנו לב ססה כל מלוכה ביום ט יש לנו גם ס שבוס ברגע שיש גם ס וגם לא סס אז העס של מצס מילה לא יכול לדחות גם ס וסס אם זה רק ססה יכל לדחות אבל כיוון שזה אס ולא ססה זה לא דוחה אומרת הגמור על המשך דברי המשנה תחילת הפרק ראינו את שיטס בלזר מכשיר מילה דוכין אס השבס כלל ו מר בכיו והוא חולק ואומר אך ורק המילה עצמו שאי אפשר לשו מערב שבס אבל שאר הדברים לא דוכים אומר אבידר אלו ר עקיב ותנ מג פסח כי גנ כלל אמר רבי עקיבא כל מלוח שאפשר לא לשרב שבס אנה דוכה את השבס שחיטה שאי אפשר לעשות אמר שבס דוכה את השבס לשחוט עם יד יצא בשבת אפשר לשחוט בשבת אבל שאר מלאכות ש יכלו לעשות מערב שבת להביא אותם מחוץ לתחום לחתוך יבלת שמעכבת קרבת הקורבן דברים שיכלו לעשות אותם מערץ שבס זה לא דוכה שבת ומרד אבל לא רקר בקיו ולכאורה נשאל את השאלה למה רב צריך לומר לנו בשני המקומות שלכאורה הם מגבילים לאותה הלכה שמכשיר המיץ ולא דוחים שבת למה צריך לומר בשניהם הלכה כרבי עקיבא ולא מספיק לומר במקום אחד ונדע לשני וצריכה דישמן גבי מילה הייתי אומר דווקא במילה הלכה כרבי עקיבה שמכשירים אלה לא דוחים אוסו ד מכשירים שאייה אפשר לעשות מאתמול לא דוחו שבס דלי כקורס כיוון שגבי מילה אין כורס כי תינוק ביום השמיני הוא לא ברונ שין ואבי ודאי לא מחוייב כורס אם הוא לא מל את הבן שלו אז לכן מכשיר ימי ללא זכו שבת שלא ימול היום אבל פסח די כקורס המלי תחו שבש אם הוא לא יחתוך את היבלת היום ולא יוכל להקריב קורבן פסח או אם הוא לא יביא אותו מחוץ לתחום הרי הוא לא יוכל להקריב קורבן והוא מתחייב כורס אז אולי יתחה שבת ומש מלון שה לוק רב קיב גם בקורבן פסח ויש מם גם בפסח משד חטו עלי יג בריסס אז זה פחות חמו אבל מילה נחתו עיג בריסו זה מצווה כל כך חשובה הם מתחו שבס אולי מכשיר מילה גם כן תחו שבת צריך לכן צריך בשני המקומות לומר לנו שהלוח קר בקווה שמכשירי מצווה לא דוחים גם במילה וגם בקורבן פסח אז ראינו כאן שני לשונות לגבי הביה ורובי לגבי המחלוקת של הביה ורובי או לגבי הדרושה של בשר שרבי אשי אמר שזה בא לרבות שמותר למול גם במקום שיש נגע צעת ולמרות שדוב שם סקון הב במינה רצה לומר שלי בד רב יודה שהוא עוסר דוב שם סכון אבל רוב אמר בסקרי שגם הפש מודה על לכול צריך פסוק להתיר שאפילו שזה פסיק רישי בכל אופן אין איסור למול למרות שהוא עובר עליו של נגע צרת יש אומרים שזה נאמר לגבי הדרושה ששמור מאוד ולאס שנאמר בנגע צוס שאנחנו ו דרשנו שמותר בדרך אגב אם הוא קשר את נעלו או נסם מות על כתפו נגע יורד על ידי זה כיוון שהוא לא מתכוון לזה אז הפוסק בא ומתיר ולמה צריך פוסק דוב של סכב הב בא ומי רצה לומר עלי בד רב יוד שהסר דש מסכן ורובל וככה באה חוזר בו וסובר שזה גם עלי בד רב שימן כין שמד רב שן סקרי ש שזה אסור וצריך פסוק להתיר מה לפי ההב המינה של הבי מה יכולנו לדרוש מבשר אם אנחנו לא צריכים את זה עלי בד רב שימן שדו ש סכה מוטו אז לא צריך את זה לומר שמותר למול במקום שיש בארב כי זה דוב השם סכב לגבי קטן שנאמר בשר צריך את זה למקרה שיש פה רק את אבי הבן ואבי הבן מתכוון לקוץ את בטוי אז הדובר ש מסכן ואף על פי כן יהיה מותר לגבי גדול במקרה שהוא עצמו מתכוון גם כדי לקצוץ את באיר טוי ומותר כיוון שמילה דוכה את הבהרת זה אנחנו דושים מהמילה בשר יום טב לא נדחה במילה ממילה על ידי מילה שולה בזמנו והבנו לזה כמה וכמה לימודים חזקיה אמר מ מנו עד בוקר הבה אמר מלשב ששבתו רובה אמר מ לבד ולאמי שולה בזמנו רבשי אמר מש בוסון שיש פה גם אס ואין אס דרך אסס וס יש לנו פה ארבעה לימודים אמרנו שהלך קרה בקיו שאין מכשירי מילה דוחים שבת ורב אמר את זה גם בקורבן פסח וצריך צריכו למה צריך בשני המקומות לפסו כרבי עקיבא [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: