העמוד היומי מסכת שבת דף קלב עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קלב עמוד ב

[מוזיקה] שבס דף קל ביס אומו ביס ששורה תשיעית מלמעלה תונו רבון אנחנו ממשיכים עם הנושא שהזכרנו בשורה הראשונה בעמוד שמילה דוחה את הצרת יש איסור אי שומר בנגע צוס אדם שיש לו צרעת אסור לו להוריד אותה אבל אם זה במקום המילה המילה דוחה אותה וכעת נרא מה המקור לכך תונו אבון מילה דוכה את הצרעת בין בזמנו בין שלא בזמנו בין מילה שנעשית ביום השמיני בין מילה שלא הי בזמנו יום טוב אינה דוחה אלא בזמנו בלבד לדחות את יום טוב על ידי מילה זה רק אם זה ביום השמיני אבל לא שלא יהיה בזמן א אם זה לא ביום השמיני וכל שכן שבס מנמי מה המקור לכך דונו רבון כתוב בברי אול בשר אור לוסו כתוב בפסוק וביום השמיני א אורלו סוי ואף על פי שיש שם בארת יקוץ ומה אני מקא מישמר בנגע הצרת שאסור לקצוץ את הבהרת בשאר מקומות חוץ ממילה נעמיד את הפסוק של האיסור להוריד את הצרת דווקא במקום שאיין מילה אוי אינווי ממשיכה הברייה אולי לא ככה אלא אפילו מילא גם נאסר לעשות מילה במקום שיש רד ומה אני מקים ממול בשר או לוסו בזמן שאיין בא בערב תלמוד לא ימר בשר בשביל זה התורה אומרת בשר ש שזה מילה מיותרת ם משמי נימול אור לוסו למה צרתו בשר אף על פי שיש שם בארת או מרובה כך עד כאן זהו לשון הברייה וכעת ננסה להבין את דברי הברייה התנ מקור מח ובסוף מקש גם על הברייה הזאת קשה כפי שקש כפי שרובי הקשה בסוף עמוד א' על הברייה שראינו לעניין מילה שדוחה שבת לכאורה ברייסה מתחילה בהנחה שמי לדוחה צרעת ולבסוף היא אומ אמת אולי לא אולי נסדר את הפסוק שמי ללא תדחה צרעת ולכן היא מביאה פוסו יתור בלשון שמלמד אותנו שזה דוחת צרעת מה מקורי כלי מה היה ההנחה של הנה בברסה לומר שמי דוח צעת ולבסוף אם היה איזשהו הנחה אז מה הקה שלי למה החזר בו אונ הגמור איקור סו ואף על פי שיש בארת וני מק משמר בנגע הצרת בשאר מקומות חוץ ממיל שכתוב בפסוק אם אוסוי אנחנו רוצים לומר גם אם יש נגע ומה שכתוב שאסור להוריד נגע בשאר מקומות חוץ ממילה אבל מילה דוחס הצרת מתד בכל וחמר למה ההנחה הזאת של התניה בתחילת הברס שזה כן דוכה כיוון שיש כל וחמר ומה שבת חמורה מילה דוכה אותה צרת ל כל שכן הרי מילה דוכה שבת כפי שראיינו בעמוד הקודם אז אם שבת המילה דוחה את השבת אז צרעת לא כל שכן צרעת שהיא פחות מ שבת אז ודאי שהמילה תדחה את האיסור להוריד שרת ומה נויד כמר עודר כומר חוזר הנה בברייס ואומר אולי לא ממי ד שבס חמירה דיל מצרעת חמירה אולי צרעת יותר חמורה משבת האיסור להוריד צרעת שכן דוכה את האבו דו ואודו דוח ה שבוס כפי שראינו בתחילת העמוד בשורה הראשונה צרעת הרי אוסרת על הכהן לעבוד בבית ה מקדוש זאת אומרת שהצרה דוחה את הוודו ווידו דוחה שבס אז רואים לכאורה שרת יותר חמורה משבש אז אם צרת יותר חמורה משבש אז יתכן שמילה דוכה שבס הקל אבל לא דוכה את הצרעת החמורה תלמוד לא ימר בשר לכן צריך פסוק יתור ללמד אותנו שזה דוכה ואף על פי שיהיה שם בארת זהו לשון אחד לבהר את הברס לשנ אכינה מילה דוחה את הצרת מימה דוסי ודוי ססה הסיבה שאנחנו רוצים לומר שמילה תדחה את הצרת שעת בתחילת הבריה למד שמילה כן דוכה כיוון שהא של מילה תדחה לס ששומר בנגע הצורת ששומר דלב לו הו אז דוכה לא ססה ומה דקמ ולמה אתנ חזר ואמר אולי לא ודר כמר אד ס גרד הס ו סס הוא דווקא אם זה ס מול לו העס דוחת עליו אבל כאן יש לנו בנוסף ללו של נג צורת יש גם אס וכיוון שיש גם אס אז כבר בר העס של מילה לא דוכה גם את העס וגם את הסס ולכן אתנ חוזר בו איזה אס יש לנו יש אומר שזה לא ססה ויש לאס ככל אשר ירו שזה בעצם עוד אסה על האיסור להוריד את הצרת כאשר הכהן עדיין לא מכשיר ומתאר את זה ומה אני מקים ממו לר אוסו בזמן שאין בה בארת תלמוד לאמר בשר ואף על פי שיש שם בארת אז הצד השני שאת חוזר בו ומעמיד שאולי נאמר שאי אפשר לדחות את העסה ולא ססה ומה שכתוב ישום בנגד צורת זה גם במקום מילה ולכן צריך איתור לשון של הפסוק בסר ללמד שמי לכן דוכה רת שואלת הגמור תנך גודל דכתיב בו בשר אז הבריה בעצם לומדת מאיתור לשון של בשר אז לגבי גודול הפסוק אומר ושמיל בשר אווסו וזה אנחנו למדים לגבי גודל כיוון שכתוב שמה עונש כורס אם זה קטן לא שייך הוא לא ברונ שין אז בהכרח מדובר על על ילד שגדל ונהיה בן 13 ולא מעלו אותו שכעת התורה מצווה אותו שהוא חייב למול ואם לא הוא יהיה חייב כורס אז שם נאמר בשר כוונ מקסב בי בשר גם לגבי מילה של קוטון ביום השמיני כתוב ום השמיני בס אולוסוי זה פסוק נאמר לגבי קוטון בם השמיני והפסוק של גודול כתוב וארל זכר שלא ימולד בשר אור לוסו זה פסוק גודל אז גדול וקטן יש לנו פסוק שנאמר שמה בשר ואפשר ללמוד כפי שהביסה רצתה לומר שזה האיתור הזה מלמד שהמי ל דוחת הצרה אבל בינוני מילון דהיינו אם הוא עדיין קטן עבר כבר את יים השמיני ולא מלו אותו אביו לא מל אותו שכעת יש חיוב או על ביז דין או על מי שיכול לבוא ולמול אותו ועל זה אנחנו לומדים את זה מהפסוק ימול לכם כל זכר זה אנחנו דורשים שגם אם עבר ם השמיני עדיין יש חיוב לבוא ולמול אז בנוני שמה לא נאמר בשר אז מאיפה נדע שגם מילה כזאת דוחה את הצרת אומר הב א אסיה מביני אפשר ללמוד את זה משניהם יחד דהיינו הצד השובה גם שמצינו בקטן ביום השמיני וגם בגדול שהוא נהיה בן 13 שהוא דוחה את הצרת אז במה מצינו נעשה שגם נלמד מזה גם לבינוני שגם כן המילה שלו תדחי צרת שואל את הגמורה למה אפשר לפרוך מגדול לאסיה שכן אנוש קורס אצל גדול מצינו שהמילה שלו מחייבת אותו בקורס ולכן יתכן שלכן התורה אומרת שדוחה צרעת רואים שזה חמור מי קטן לא יעשה שכן מי לא בזמנו יש פה יתרון גדול יום השמיני אז יש עדיפות מאוד גדולה שימול עכשיו ולא יחכה אלא קצוץ את הבהרת ולכן התורה אומרת למרות שיש בארת הוא יכול לעשות מילה הצד השובה שבון שכן מולן ודוכן את הצרת אף כל שנימול דח את הצרן אומרת הגמורה אפשר לעשות כאן את צד השובה כיוון שהחומרה הזאת נמצאת רק בגדול שיש כורס וקטן אין והחומרה ש של קטן של ראינו שיש יתרון שזה ם השמיני זה רק בקטן ולא בגדול אז אנחנו יכולים לומר שלא החומרה הזאת גורמת לדחייה של הצרת ולא החיה ולא החומרה של זה גורמת לדחיה של הצרת הצד השוש שהביס מילה גורמת שאפשר כעת להוריד את הצרת ממילא גם בנוני נוכל לבוא ולהוריד את הצרה זה לימוד אחד רובה אומר מיל בזמנו דוחו לא יצריך קו לומר לגבי יום השמיני שברית מילה שנעשית בזמנה תדחי צרת לא צריך פסוק למה מכל וחו מרסיה ומילא כיוון שהפסוק של קטן בזמנו מיותר אפשר לקחת את זה לבינוני באם אינו עניין לא צריך את זה ליים השמיני נדרוש את זה לבינוני שזה שלא בזמן שגם כן תחה צרה ומה קל וחמר שמשם אני לומד אתם השמיני בלי פסוק ומה שבת חמרה דויו אם מילה דוכה שבת למרות שהיא חמורה צרעת לגול שכן ודאי שמילה בזמנו שהיא דוכה שבת ודאי שהיא תדחה צרעת שהיא קלה יותר משבש אמר לרב ספר לרובה ממה הי ד שבס חמירה דל מצרעת חמירה כפי שהגשנו קודם אולי צרעת יותר חמורה משבת והראיה שכן דוכס עבודו צרעת מונעת מכהן לעבוד ובידו השבס ואילו אודו לא מתעכבת בגלל שבס אלא היא דוכה שבס אז אם צרת דוחה אודו אולי צרת יותר חמורה משבש כך שואל רב ספרה את רוב עונה לו רובה אוסום לא משום חמיר צרעת א משום דגד חוז מתרץ רוב כפי שראינו בחלק העליון של העמוד שהגמר מיישבת שהסיבה שרת דוחה ש הצרת גורמת לכהן לא לעבוד זה לא כ היא חמורה יותר מאשר הבוי דו בביס מקדוש אלא כיוון שהגבר לא ראוי שואלת הגמרא המי וקוץ בטוי ויבו למה הוא לא ראוי הוא לא ראוי כעת כיוון שיש לו צרעת ברגע שוא קצוץ את הבערת הוא יוכל לעבוד מכוסות טילו נכון כשהוא קוצץ את הבהרת הוא עכשיו יכול להטהר ה הוא צריך לטבול לחכות לערב שמש ורק למחרת הוא יהיה ראוי לעבו אידו לדחות היום להתיר לדחות ולעבור על לב של איש אומר בנגע צרת בגלל הבוד של מחר זה ודאי לא מתיירים ויום הוא לא ראוי לעבוד ולכן זה הסיבה שצר דוכה את העבידו אבל לא כי היא חמורה יותר ואם כן אין לנו מקור שרת חמורה משבש אז אין קל ורמר אונ רב ספרי לרובה תינח נגועים טמים נגועים תיר יק לממר אתה רובה אומר ששבש יותר חמורה איי ראינו שרת דוחה את הקורונ והקבוצתי חמורה משבש לא אתה אומר הסיבה שצר דוחה את הקורונ כיוון שהגור לא ראוי כיוון שיום זה לא יכשיר אותו לעבוד זה נכון בנגעים טמאים שהוא צריך לחכות לטבילה צריך לטבול ואחרי זה ערב שמש ורק מחר הוא יהיה ראוי לעבו אידו אבל נגעים טהורים שגם עליהם ריבנו בשומר בנגע הצורת ריבנו את הפסוק ממה שכתוב ככל אשר יוארו לרבות גם נגעים טהורים גם על זה נאמר אסור להוריד את הצרעת וגם על זה כהן שיש לו צרעת שהיא טהורה אסור לו לעבוד בביס ה מקדוש למה שמה לכאורה הוא יהיה ראוי לעבוד באותו רגע שהוא יוריד את הצרה למה שם אסור לו להוריד את זה בהכרח ש הצרעת יותר חמורה מהקור בונס יותר חמורה מהוד בס ה מקדוש ואז אם כן אין לך כל וחימר לרוב לומר ששבש יותר חמורה ולכן אם מי לדוחה שבס אם מי לדוחה שבס ודאי שהיא תדחה גם צרעת אלא אומר רבשי בא רבשי ויישב ועונה בעצם לחזק את דברי רובה אתה רב ספרי אומר אולי צרעת יותר חמורה כיוון שצר דוחה את הקור בונס לא הסיבה של צרעת דוחה את הקור בונס זה לא בגלל ש צרעת היא חמורה יותר אלא בגלל שאיין פה עסה שיכול להתרות ססה כי הכלל הוא שנכון שאס דו סס בכל מקום זה הכל כשזה נעשה באותו רגע שהוא מקיים את העסק שהוא מקיים את העס הוא עובר עליו העסק עובר על העליו אבל אם הוא עכשיו עושה את עליו ורק אחרי זה הוא יוכל לקיים את העסה פה לא אומרים סס אלא אומר השי איך אמרים ססס כגון מילה בצר הוא עושה את המילה באותו רגע הוא עובר גם על הליב של צרעת אז זה דוחת עליו הנה מ ציציץ וקיים הוא לובש ציצית שזה מצווה ססה ההוא דוחק עת כ אם זה נעשה על ידי כילה עם סמע פישון הוא עובר עליו באותו רגע דבנה דמס קרליו כמקס אבל סק קוקס כאן הרי הוא עובר על הליו כעת שהוא מוריד את הנגע עכשיו הוא ילך לבית המקדש ויעבוד זה לא נעשה באותו רגע כזה מקום הצרת לא יכולה לדחות אז ממי בעם הסיבה שצר לא מתיירים לכהן להוריד את הצרעת כדי לעבוד כי זה לא נעשה באותו רגע אז אין פה את הכלל אס דך ססה לא בגלל שצר יותר חמורה מהקור בונס אלא בגלל ש אין פה את הכלל של אס דך וסס כי זה לא נעשה באותו רגע אבל לאלום אנחנו נאמר ששב יותר חמורה ואם כן יש כן את הקל וחומר שרוב רצה לומר שם מילה בזמן עוד וחה שבת ודאי שהיא תתחת צרעת והפסוק מיותר ה סר מיותר ואפשר לדרוש אותו לבינוני למיל של בזמנו אומרת הגמור ווד רוב ורב ספרה תנו בעצם המחלוקת סקן של רובה ורב ספרם מנין ללמוד על תינוק ביום השמיני למילוס שדוחה צרת האם ללמוד את זה מבשר או ללמוד את זה מכלבו חים משבש זה מחלקת סתים תניה בסר ואף על פי שיש שם בערת אמול דרבי ושיה רבי ושיה לומד מהמילה בשר לעניין מילה בזמנו שהי דוחה צרת רבי ינס אמר א צריך שב חמור דוח צרעת כל שכן כפי שרובה למד את הקל חומר א רואים זה בשיטס רבי אנסון שיש לחמר ואז אם כן את הבינוני אנחנו יכולים ללמוד מהבשר של הקוון לפי רב ישיה הוא הולך עם רב ספרי שאי אפשר ללמוד בכל וחומר ולכן צריך ללמוד את בינוני מביני הו מהקטן והגדול ששם נאמר בשר ולומר הצד השוש שבו כדי ללמוד לבינוני שהוא גם דוכה צרת אז אם כן היה לנו כאן ראינו שמילה דך צרד המקור לזה הבאנו מזה שכתוב בשר אולוסוי ומזה שכתוב בשר גם בקטן ביום השמיני וגם בגדול שנעשה בן 13 יש את המילה בשר זה מלמד אותנו להכריע ולומר ש שהמילה תדחה את הצרעת ולגבי מילה שו בזמנו בבינוני דיינו קטן שלא מעלו אותו בזמנו זה גם דוחת צרעת או שנלמד אתזה מביני מהצד השובה מקטן וגדול או רוב אומר אפשר למות בכל וחמ משב את מילה בזמנו שדוחה צרת אפשר למות בלוח משבש ממילא הבשר של מילה בזמנו המילה שמותרת ה אפשר לדרוש אותה לעניין בינוני אם לא צריך אותה לקטן הגמור הביאה שזה גם מחלוקת סטנו של רבי ונסון ורבי ושיה מאיפה ללמוד את המקור של קוטון שנימול בם השמיני ש [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: