העמוד היומי מסכת שבת דף קלא עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קלא עמוד א

[מוזיקה] שבץ דף קל עמוד א שורה עשיריית מלמעלה אנחנו ממשיכים עם שיטס רבלי עזר שאמר שמכשיר אמי לדוכן שבס וכעת נראה האם זה דין דווקא במילה או בעוד מצוות אומר הבחי ברב אומר רבי חנון לא לכל אמר רבלי עזר מכשיר מצ דכ השבס זה לא דין כללי בכל המצוות שגם מכשירי המצוות דוחים את השבס שהרי שתי הלחם חסמן יש דין להביא מנכס ביקורים שזה בחג השבו מביאים שתי הלחם מסרים וזה מתיר להקריב מאותו היום והלא אפשר להביא מנוכס מהתבואה החדשה במקדש דהיינו יש דין של מנכס העומר שזה מביאים בתז בניסן ממוח רס ה שבוס למחרת יום טוב הראשון של פסח מקריבים מנ חס אומר מאותו יום מתיירים להשתמש בגבולין בכל המדינה בטבו חדשו אבל במקדש רק אחרי שסופרים ספיר סומר 49 יום ומביאים את מנכס הביקורים שתי הלחם רק אז אפשר להביא במקדש את הטבוע החדשו אומר רב ליעזר יש לי לימוד ששתי הלחם של סירים שמביאים בשבס דוכה שבס מאיפה לומד את זה בגזר שובו ולא ללמדן רב ליזר אלא מגזר שובו מצינו שרב ליעזר דורש גזיר ושובו כדי להתיר את מכשירי שתי הלחם מזה שהוא מצריך לימוד מיוחד מה שמ שזה לא דין כללי בכל המצוות דתני רבי אליזר אמר מנין למכשיר שתי הלחם שלס הבוס נאמרו אבוא במר ונאמרו אבוא בשתי הלחם מה אבוא אמורו במר מכשירים דנס שבס אף אבוא אמורו בשתי הלחם מכשירים כנס שבוס הדין הזה של מנכס אומר שמביאים בתז בניסן דוחה שבס ומני לומדים זאת כתוב בחורש ובקוצר טש בוס דורשים את זה שלא לעבוד בשבס חרישה לא מצינו שום מצווה שיש בה עניין של חרישה אז בכ שור אומרת לשבות בחישה זה בחישה של רשות מקישים חורש את קוצר לחורש לומר שגם קוצר שאומרים תשבות זה דווקא קצירה של רשות לאפו קצירה של מצווה שכתוב שיש מצווה לקצור וקצרתם אז קצירו סם אומ צירם אל הקין אז יש מצווה לקצור המצווה הזאת היא לא נאמר עליה טיש בוס והיא דוחה שבס אז כמו שמנ חס המר אפשר לעשות את מכשירי המצווה דהיינו לקצור את האומר בשבס ככה גם שתי הלחם של שבוס אפשר לעשות את ההכנות שלהם כגון לאפות ולטחון לרקד לנפות מותר לעשות את זה בשבס גם כן אז מזה שצריך לימוד מיוחד מהשמה שזה לא דין כללי בכל המצוות אומרת הגמרא הלימוד הזה שהבאנו שזה רשב ממנ חס אומר לשתי הלחם של שבוס מופנה צריך לומר שאמנם לומדים את זה בגזירות שובע אבל היא מופנית ולמה כיוון שגזר שובה שאנחנו לומדים זה אחד הדרכים שהתורה נדרשת בהם שלומדים מילה מ מלמד ויש מילה שדומה לה במקום אחר ואנחנו זה נקרא למד לוקחים את הלמד מהמלדיבים את זה לדינים מסוימים כעת אם המילים האלה מיוצרות אז ודאי אפשר ללמוד בגזירות שובו וגם אם יש עעל זה כגון אם רוצים לללמוד חומרה ממקום למקום ויש שרות לפרוך דווקא שמה החמירו אבל פה זה קל יותר ולכן יש מקום לא להחמיר עדיין לומדים את זה בגזר שובו ולא פורחים אבל אם זה מופנה רק מצד אחד דהיינו רק אחד מהמקומות או המלמד או הלמד מופנה אבל המילה הזאת נדרשת לצורך משהו אחר במקום השני יש מחלוקת האם דורשים את הגזר שובו ואם יש פריחה פורחים אותה או שלא פורחים אותה כמו במקום שהיא מופנית משני צדדים אם היא לא מופנית כלל יש מחלוקת האם בכלל ללמוד את הגזר שובו או שלומדים אבל אם יש פריחה פורחים אומרת הגמרא צריך לומר שזה מופנה דיו מופנה אם שני המקומות נדרשים לדרשות אחרות והמילים שמהם למדנו הם לא מופנים הקל מפרח מה אמר שכן אם מצא קצור קוצר ת בשתי הלחם שהי מצא קצור אינו קוצר הדין הזה של וקצרתם דורשים מזה שצריך קצירו לשמו ממילא אם הוא יש לו כבר להביא חיטים קצורות אבל זה לא נקצר לשם מצווה סומר דורשים מהתורה שצריך קציר לשמו לשם מצווה סומר ולכן הוא צריך לקצור במיוחד לשם המצווה ברגע שאנחנו רואים שזה צריך להיות לשם המצווה זאת אומרת שזה לא רק סתם מכשירי מצווה זה לא כמו עצים לצורך הסוכה ששמה אין עניין לחתוך את זה דווקא לשם מצוות סוכה או סכין למילה שאין עניין לעשות את הסכין לשם מצווה סמילה אלא זה חלק מהמצווה לקצור ואם כן אפשר לפרוך דווקא שם מצינו במנח סומר שיש קצירה שהיא חלק מהמצווה ולכן היא דוחה שבס אבל במקום אחר בשתי הלחם של חג השבס יתכן ששמה הקצירה וכל ההכנות שהם לא חלק מהמצווה הם רק מכשירי מצווה יתכן ששם הם לא דוחים אומרת הגמורה לי באמת פנוי מופנה זה באמת מופנה מדס הכן כתוב במנח כן בם למה צריך לכתוב שוב בי אביכם כבר אמרנו ם אז למה צריך לומר עוד פעם ב אביכם שמ מינו פנו אז יש לנו פה מופנה מצד המלמד של מנח ומר שהמילה מיותרת ולכן אפשר לב גם במקום שיש וקת מופ מצדד אומרת הגמור עדיין אתה אומר ש במלמד יש מילה מיותרת אבל מה קורה בלמד בצד השני של הגזר שובו דהיינו בשתי הלחם של שבוס לכאורה המילה לא מיותרת ושמי לרב אלעזר דאמר מופנה מצד אחד למדו משיבין מצינו שרב לעזר סובר כשיטת רבי ששמואל שבמקום שזר שובו ורק צד אחד מופנה הצד השני כן נדרש לצורך מסוים אז אם יש אז משיבין על ה גזרו שובו ולא לומדים את זה ואם כן כאן אם אין לנו יתור משני צדדים לא נוכל לדרוש את הקל וחומר כפי שאמרנו כי יש פה דווקא במנח סומר ייתכן שדוחה שבס כי הקצירה היא חלק מהמצווה ולכן התורה אמרה שהמכשיר מצווה זה לא בתור מכשירי אלא זה בתור חלק מהמצווה לכן דוכה שבת הקצירה מה שאין כן בשתי הלחם מי אמר שכל המכשירים גם כן ידחו ורשי מציין איפה מצינו שרבי אלי עזר בעצמו סובר שבמקרה שמופנה מצד אחוד למידין משיבין מצינו לגבי מצוו יש דין אצל מצוו שצריך לעזות על בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית רב לזר לומד לגבי חליצה בשמאל נקמה אומר פסוו ורב לזר אומר כשירו אומרת הגמרה למה רב לז סובר שחלית בשמאל כשרה כיוון שהוא אומר לא לומדים רגל רגל ממצו שואלת הגמור בב הומס למה לגבי אוזן רב ליזר אומר שרציה צריכה להיות דווקא באוזן ימנית כי הוא לומד אוזן אוזן מ מ מצוו למה את זה הוא כן לומד ואילו לגבי רגל בחליצה הוא לא לומד את הגזר שוב לומר שצריך דווקא חליצה בימין כמו מצוו וכפי שנקמה למד אומרת הגמורה שם כיוון שרב לזר סובר שמופנה מצדך למי דין ומשיבים ולכן לגבי אוזן יש לנו גזר שוב שהי מופנה משני צדדים לכן אפשר ללמוד לרצי שצריך להיות דווקא בימין כמו מצור שזה על ימין אבל לגבי חליצה ברגל שמה זה לא מופנה ב ליצא כי צריך לומר שהחליטה צריכה להיות מהרגל עצמה ולכן זה מופנה רק מצד אחול אומר אבזר כזה גזה ר שובו לומדים ומשיבים ובמוו יש לנו מה להשיב כיוון שמצינו כמה חומרות במצו רו שצריך ץ ארז וזוב ולכן אי אפשר ללמוד ממצו לעניין חליצה אז אם ככה שואל את הגמורה כאן איך רב לזר ידרוש גזרו שובו ממנ חס אומר לשתי הלחם אם זה מופנה רק מצד אחות אונה הגמורה גם כאן זה מופנה משני דודן תביאו ריבוי זה גם מילה מיותרת שכתוב תביאו כיוון שכבר כתוב לנו והקרבתם מין חוח דושו וכתוב סמוך לזה ממשיכם תביאו לחם נופו לא צריך לכתוב תביאו כיוון שכבר אמרנו והקרבתם יכלנו לכתוב מוסכם לחם תנופה בוודאי זה חוזר על והקרבתם אלא מה זה תביאו מיותר לומר לנו תגזרו שוב והי מופנת משני צדדין לכן אפשר ללמוד אז אומר אומר את הגמורה דורש רבי יחנון מזה שרב לזר הוצרך גזרו שובו מ שמ שזה לא דין כללי בכל מכשירים מצווה למיו מי מה אתה בא למהט שזה לא דין כללי בכל המכשירי מצווה מהמה שתבא לפוק שיש מצוות כאלו ששם בליזה מודה שהמכשירים מצ לא תחו שבת איל מל מיות הלולב שאם אדם אין לו לולב הוא צריך לקצור את זה מהחוב בשבת וכעת האם זה דוכה שבת מכשירי מצווה או ביום טב האם הוא יכול לעשות את זה ביום טוב ולדחות או לא ואות נילו לו וכל מכשירו דוחי סשה בדברי ה בליזר אז אי אפשר לומר שבאים למיו שרב ליעזר יודע ששם מכשירי מצווה לא דוכים כי ברייסה מפורשת שבלולב גם מכשירים לולב גם כן דוכים ואלה למיעוט הסוכה אולי נאמר שרבי יוחן התכוון למהט שרב לזר בסוכה יסבור שמכשירי סוכה אין לו סכב הוא רוצה לקצור לקצוץ מהמחבר את הסכך אולי יהיה אסור לו וטניה סוכה וכל מכשירה דו השבו דברי ה בלזר ממה שמה שהוא מתיר גם בסוכה ואלה למיו המצה ואותן נמצה וכל מכשיריה דוחין את השבו דברי ה בלזר הבז סובר שאדם אין לו מצה הוא יכול לבוא ולאפות את זה ולמרות שההוא עובר על איסור וחס כיוון שמכשירים מצו דוחים את השבס לגבי מצה ולו למות שופר ותניה שופר וכל מכשירו דוחים את השבס דברי אבל אזר גם לגבי שופר אם הוא צריך לקצוץ את זה מהבהמה ולעשות את החלל של השופר שזה בעיה של מקה פטיש מותר לו גם לעשות את זה אומר אבד ברעה ולמות את ציצית לטלית ומזוזה לפתחו אדם יש לו בגד של ארבע כנפות בלי ציצית וכעת כדי לעשות את הציצית הוא צריך לקשור לעבור על מלכס קושר ועל מקה בפטיש או מזוזה לפתחו אומר רב לזר שבכ מקרה זה לא יתחה שבת תננה מ יוכי ושון שאמ ציץ טליתו ועשה מזוזה לבטחו שהוא חיוב אז מזה שהוא חיוב רואים שגם רב לזר סובר שזה לא דוכה שבס מה התמה למה במת ציצית ומזוזה לא דוכה שבת אומר רב יש לפי שאין קבוע להם זמן זה לא מצווה שקבוע על איזה זמן על תאריך מסוים ולכן זה לא דוכה שבת אמר להבי אדרבה מידן קבוע להם זמן כל שיתה ושית זמו לכאורה בכל שעה ושעה שהוא מבטל את מצוות ציצית ומזוזה אז הוא עובר על היס על המצווה כל רגע ורגע זה הזמן ואם כן למה שלא יתחה שבת ורשי מוסיף שיש מדומה שאומר חויו שמונ הוא שהציצית היא חובת הבג גם אם יש לו בגד בארון הבגד של ארבע כנפות הוא מחוייב בציצית אז למה שלא ידחה שבת כעת כדי להוריד ממנו את האיסור אלא אומר נחרב צחוק תרב ישוע אילו ביוד קירון כיוון שהוא יכול לבוא ולהפקיר את הבגד או להפקיר את הבית ואז לא מותר לליו לעשות ציצית כי זה לא שלו ודווקא כתוב על בגדי כסותך דווקא בגד שלך או מזוזות ביתך דווקא בית שלך אתה חייב זי במזוזה אז כיוון שביד קירון ממילא לא עוד הכינו שבת בשביל מכשירי מצווה יש טויס שאומר לכאורה למה אנחנו צריכים להגיע לזה שהוא יכול להפקיר יכולים לומר שבגד הוא לא חייב ללבוש ואז ממילא הוא לא יהיה חייב בציצי אומר טס רצינו לרבות גם את השיטה של המן דומר שציצי חווס מונ הו זה חוייבה של הבגד גם כשנמצא בארון חייב להיות עם ציצית בגד של ארבע כנפות ולכן מרבים את זה לכן לכאורה רשי הולך כאן עם ה מזכיר את השיטה של חוב השמונ כשהוא שואל מסביר את הקושיה שציצי כל שיטה ושיטה זמנ כיוון שאנחנו באים לרבות גם את השיטה הזאת שאומרת שציצי זה חובת הבגד ועל זה גם כן אנחנו מסתדרים עם התירוץ שביד קירוי ואז ממילא הוא לא יהיה חייב בציצי אז אם כן היה לנו כאן את רבי חנון שאמר שרבי ליזר שאמר משיר עם מצוו דוחין זה לא בכל המצוות ואמרנו איך הוא לומד את זה כיוון שהוא דורש גרו שובו ממנח סומר לשתי הלחם של ביקורים שזה דוחה שבס אמרנו שצריך להיות מופנה משני צדו דין כי רב לזר סובר שזה מופל מצד אחוד אז למי דין הוא משיבים כאן אפשר לפרוך כיוון שהקציצה להיות לשמו משמו שהיא חלק מהמצווה ולא סתם כמכשיר מצווה ובכל אופן יש פה גזר שובה באמת שהי מופנה משני צדו דין וכפי שהגמר הביאה ישפה גם תבואה יסם וגם תביעו ששני הצדדים יש פה יתור לשון מה באם כן כן למט רבי יוחן מה בא למט איזה מצוות שרבי ליעזר שמה יודע שמכשירי מצווה לא דוחים אז אמרנו לגבי לולב ולגבי סוכה ומצה ושופר ראינו ליד שרבי ליזר אומר שזה כן דוכה המכשירי מצווה אלא זה בא למת ציצית ומזוזה ששם המכשירים מצה לא יצחו ולמה מסקנת הגמרא כיוון שבודד לאפ קירוי ממילא הוא יכול להימנע מהאיסור מהביטוי של מזוזה וציצי בלי לעבור על יסור שבס ולכן זה לא דוכה שבס לקיים את המצווה הזאת [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: