העמוד היומי מסכת שבת דף קכ עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קכ עמוד ב

[מוזיקה] שבס דף ככ עמוד ב שורה שלישית מלמעלה אנחנו ממשיכים ע בנושא של גרם כיבוי אדם שנפלה לו דליקה בביתו בשבת לכבות אותה אסור לו אבל מה הוא כן יכול לעשות טו רבונו אומר את ה ברייסה נר שעל גבי טבלה אדם יש לו נר על גבי השולחן הוא מפחד שהשולחן ידלק מחמת הנר מנער את הטבלה והיא נופלת הוא יכול לנער את שולחן והיא נופלת מצד מוקצה הוא לא נגע בנר זה נחשב לטלטול מן הצד שמותר במוקצה כי הוא לא נוגע במוקצה עצמו על ידי זה שהוא מנהר את הטבלה הנר ייפול על הרצפה ואם קוותה קוותה אין לו בעיה גם אם זה גרם להתחבט כיוון שהוא לא עשה את זה ליד אמרי דוי רבי יניא הוסיפו בבסמת של רבי יניא לאישון לה בשי כיח אבל במח נעשה בוס דוס מדובר באדם שהתכוון להעביר את הנר להעביר אותו למקום אחר ולא להשאיר אותו על השולחן במשך השבת אבל אם הוא התכוון להניח אותו יש כלל שאדם שמניח מוקצה על דבר של עתר כיוון שהוא בא להניח את זה שם על דעת יישאר כל השבת כי הרי הוא יודע שבשבת זה מוקצה הוא לא יוכל ליטול את זה כביכול הוא מקצה מדעתו גם את הדבר שתחתיו למרות שזה דבר של עתר שהיה מותר בטלטול הדבר של התר נחשב לבסיס לדבר האסור אז לכן צריך לומר שמדובר בשוכר ולא באדם שניר בכוונה הנר על השולחן למשך כל השבת לכן מותר לו ליטול את השולחן ולנער אותו אחרת אין לו שום דרך לטלטל את השולחן כיוון שגם השולחן עצמו הוא מוקצה ואז זה לא טלטול מן הצד תנה כתוב בברייס נר שאחורי הדלת פותח ונוהל כדרכו ואם כובסו כובסו אדם דולק לו נר סמוך לדלת הוא פותח את הדלת נכנסת רוח אז אין בעיה אומרת הבריה גם אם הא תחבה על ידי זה הוא לא גרם ל וי אי אפשר לומר שהוא חייב מצד מחב להות לו רב רב קילל כיוון שהוא לא הסכים עם ההוראה הזאת אמר לרב לרב אכ דרוב ואמר לו א דרוב לרב עשית מלו רב למה רב לא הסכים עם זה א משו דרב ס רב יוד ותקרב שימן אם נאמר שזה תלוי במחלוקת רב ורב שימן לגבי דובר ש מסכן אדם עשה דבר הוא פתח את הדלת הוא לא התכוון שיכבה הנר אז נמר שרב סובר כרד שאסור ולכן הוא קילל את נוה כהוראת הברייה ו תענה של הבריה סו כרב שימן שמותר ולכן הורא שאיין בעיה לפתוח את הדלת ממשיך משום דרב סובלו רבוד כל דתני כרבי שמעון מתלי הרי אנחנו יודעים שכל התורה מלאה מחלוקות אז בגלל שהוא סובר כרב יודה מי שינהג כרב שימן זהו צריך לקלל אותו אומר לי ו אפילו רב שימן מודה רב קילל כיוון שהוא סבר שגם רב שימן מודה שבמקרה כזה זה אסור דב ורובד רב שימן בסקר ולא ימוס אדם חותך את ראש באמתו ואומר אני לא מעוניין שהיא תמות אני בסך הכל רוצה להניח את הראש על המדף כיוון שזה בטוח שזה יגיע ממילא זה נחשב פסיק רי שבזה יהיה אסור גם אם זה דבר שאם נשכבים אז אם כן צובר רב כאן פותח את הדלת זה סיקרי שש נריח הבא גם אפ שימן נוסר ולכן הוא לא הסכים מההוראה של ברייסה מה הברייה כן צברה שהיא הטירה היא סברה שזה לא פסיק ר שלא בהכרח שנרך הבא אומר רב יודה פותח אדם דלת כנגד מדורה בשבת אדם יש לו מדורה וכשהוא יפתח את הדלת יכנס רוח והרוח מלבה את האש לכאורה הוא עובר על מאוויר אומר רב יהודה אין חשש והוא לא יהיה חייב לי אתה ללא הבי הבי לא הסכים קילל במה סכינה אילה מבורך מצוו אם מ מדובר שהדלת שנפתחת נכנס נכנס דרכה רוח מצוייה מהתה מדמן דוסר היא ברוח שאינה מצוייה זאת אומרת למה הבעייה קילל וסר הרי רוח מצוייה זה רוח של מלבה את האש אומר רשי ואם כן למה שיהיה אסור אי ורוח שאינה מצוייה מדובר שנכנסת רוח שאינה מצוייה מה הייתה מדימה ד שורי אז למה שהביסה תתיר לא לום ברוח מצוייה מר סב גזן מר סב גזן מדובר ברוח מצוייה והיא לא מלבה את האש השאלה אם לגזור אות הוא רוח שאינו מצוייה ולכן שלא יפתח את הדלת הבעייה סבר שגוזרים ולכן הוא קילל ולא הסכים כור כהוראת רב יודה וו רב יהודה שהתיר סבר שלא גוזרים ממשיכה הגמרא על המשך דברי המשנה שראיינו בעמוד א בסוף העמוד ראינו מחלוקת רבי שמעון בן נו סובר שאפשר להשים מחיצה לפני הדליקה כדי שהיא תעצר אפשר לקחת כל כילים בין מלאים בין ריקנין גם כלי חרס חדשים שעומדים להפקה כשהאש תגיע אליהם ועל ידי זה המים שישפכו מהכד יכבו את האש זה גרם כיבוי ומותר אבל רבי ויסי סובר אסור בכלי חיס חדשים כיון שזה עלו להפקה וממילא גם כיבוי אסור שואלת הגמרא לממד ג יו מ ג כיבו אסור י מצינו בריסה שמ שמה שמה להפך כאן אנחנו רואים לכאורה שרבי וסי הוא המחמיר בגם כיבוי ווסר מצינו ברס ששם רב וסי הוא המקל יותר דתני כאן בברסה אנחנו לא נראה שיטות הפוכות דהינו במשנה שלנו ראינו שנקמה מתיר גרם כבו סוסר המשאל מבריס שמ כוונת ושיה להקשות רק שמצינו שרבי יוסי הוא המקל יותר אבל אנוח נמי זה לא לאדה להפך מהשיטות של המשנה כתוב בברייס עושים מחיצה בכלים ריקנים ומלאים שאין דרכן להשת ואלו מלאים שאין דרכן להשת כלי מתכות מתך זה דבר חזק עמיד בפני האש מותר לעשות עם זה מחיצה בפני האש כדי לעצור אותה רבי סי אמר אף כלי כפר שיכין ו כלי כפר חנניה אין דרכן להשבר רואים שרבי יוסי הוא מקל יותר בעניין מחיצה בפני האש ואם כן כן איך כאן הרב ס זה ש עוסר אז אמנם הברס שני השיטות מה שמה שוברות שגרם כיבוי עסו שניהם הולכים בשיטה של רבי יוסי אבל עדיין אנחנו רואים שרבי יוסי הוא מקל יותר וכאן במשנה אנחנו רואים שרבי יוסי הוא שיטה שמחמיר יותר מתנקם וכיו מסס אומרת הגמרא אולי תרץ בפשטות נהפוך את השיטות במשנה תנק אזה רבי יוסי ונכתוב בסוף דברי רבי יוסי בסוף דברי תנק דברי רבי וסי חום מוסרן בכלי חרס חדושים אז אם נהפוך כך ואז ישר רבי יוסי הוא המקל יותר וזה מסתדר עם הברייה שגם שם הוא מקל ורבי יוסי דבריס דברי כמר ולפי זה נאמר שמה שרבי יוסי בברייס התיר רק כלי כפר שיחין כלי כפ חנני אם אנחנו הופכים את השיטות במשנה יוצא שרבי יוסי מתיר אפילו כלי חרס חדושים מלאים מים אז נאמר שרבי יסי בברי רק דבר לדברי רבון לשכם שאתם מוסרים ם כיבוי תתיר גם בכלי כפר שיכין ומי מוציא ספרס לו האם אפשר להפוך את השיטות במשנה וומר בתחליף מדר מטני גרם כיבוי אוסוב יוסי מי זה שסובר שגרם כיבוי זה דבר שאסור רבי יוסי רואים שאיין להפוך את שיטות המשנה ורבי סי זה שעוסה אז אם כן יש כאן סתירה במשנה מה שמע שרבי יוסי הוא המחמיר וברייס משמ שרב יוסי מקל אלא לאלום לא יטיפו אל תהפוך את השיטות במשנה ברייס כולו רב יוסי ס כל הברי כאן הולכת בשיטת רבי יוסי כולה מדברי רב יוסי שרבי יוסי סובר שאסור לגרום כיבוי על ידי מחיצה מכלי חרס חדשים חי קטוני עושים מחיצה בכלים ריקנין ומלאים שאין דרכן להשבר ואלו הם כלים שאין דרכן להשבר כלי מתוס כלי כפ שיכין וכלי חנני נמי אין דרכן להשבר שרבי וסי אמר אף כנני אין דרכן להשתבח זאת אומרת בנוסף לכלי מתחות יש גם סוגים מסוימים של כלי חרס שהם חזקים והם לא ישברו שגם את זה אומר רבי יסי שמותר אז אם כן זה מסתדר מצוין עם המשנה המשנה רואים שרבי יוסי עשק לחרס חדשים שעלולים להפקה בברייס נשינו שרבי יוסי התיר בדברים שלא עלולים להפקה כלי מתכות וכלי כפר שיכין אבל אין חנמ אין שמה שיטה מכלה יותר כיוון שכל דברי ברייסה היא מדברי רבי יוסי עצמו ואנונו חינמי יש את נקמה שלנו שהוא חולק על הברי והוא סובר שמותר בכלל גרם כיבוי זה לא השיטה השנייה בברייס אין שיטה שנייה בברייס ממשיכה הגמרא להקשות סתירה במחלוקת של רבי יוסי ורבו ורומי דרבון דרבון ורומי דרבסי דרבי יוסי עוד שאלה לעניין גרומה מהמחלוקת שלנו למקום אחר שמצינו את העניין של גרומה דתני הרי שה השם כתוב לו על בשרו יש לו שם השם כתוב לו על הבשר הרי זה לא רחוץ ולא יסוך ולא יעמוד מקום מפס אסור לו חוץ כיוון שהוא מוחק את השם אסור לו לסוך השמן גם ימחוק לא עמוד מקום התינו אפס יש לו פה שם השם על ידו נזדמנה לו טבילה של מצווה כעת הוא צריך לטבול קורא ך לי ה גמי ויורד וב שישים על זה גמי ועל ידי כך הגמור כעת מבינה זה שומר שהשם לא ימחק ואז יכול לטבול רבי ויסי אימר לעולם יורד טובל כדר קוי ובלבד שלא ישפשף רבי וסי בא ואומר אתה לא צריך להשים גמי אתה יכול לרדת לטבול ורק שלא יעשה ביוד את המחיקה גם אם ממחק השם בגרו על ידי הבילה אין בזה בעיה לכאורה רואים כאן שרבי יוסי מתיר גרומה של מחיקת השם ורבו סרים במש שלנו ראינו שרבי יסי וסר גרומה ורבו מתירים אונה הגמרא אין כאן סתירה שני וסם לתרץ את רבי יוסי אני ארץ לך כך שני וום דומו ואבדתם את שמו מן המוקם ההוא לא תעשו כן להשם אלוקיכם התורה אומרת כל אבזור שתמצאו כל השירה תאבדו את שמו אבל להשם אלוקיכם אסור לאבד מפה לומדים איסור מחיקת השם מדייקת הגמרא אשי דוסו גרום משורי כתוב לא תעשון להשם אלוקיכם עשיה למחוק את השם אסור אבל לגרום שימחק זה מותר ולכן סובר רבי וסי שבמחיקת השם זה שונה מגרם כיבוי בגרם כיבוי יהיה אסור מחיקת השם לעדיה התורה גזר שכוסו שעייה אסורה אבל גרום מותר הי אוכי אוכ כתיב לא תעשה כל מלוו עשי הודו גרו מ אם זה מקור הלימוד גם בלכ שבס כתוב לא תעשון לא תעשה כל מלוכה נלמד משם גם ששיה אסורה אבל גרו מותרת למה רבי יוסי בגרם קיבו אמר שאסור את אותו דרשה הוא יכול לומר גם פה אונה הגמרא אתה צודק באמת מדורסה גרום מ מותר כמו ממחיקת השם רק כאן יש חזל שאסרו מתוך שאדם ב אתה תתיר לו גרם כיבוי הוא יבוא גם לכבות בסוף לכן תרחיק אותו מכאן שלא יעשה ולא ינסה לעשות בכלל גרם כיבוי אז תרצ את שיטת וסי אחנ בשתיהם גרו מותר רק בלכ שבס יש סיבה לסור יותר כעת נעבור לרבו לפי התירוץ הזה יוכי קש דרבו דרבון אדרבה זה לא סתם סתירה זה סטירה עם לחומר ומה אוס אדם בשורי אוכל כל שכן אם בל שבס גם כיבוי אומרים רבונו מותר למרות החשש שהוא יבוא לכבות כיוון שגרו זה מותר אז כל שכן בשם השם שהם יאמרו שמותר למה בשם השם הם אומרים שרק על ידי כריכת גמי מותר לרדת ולטבול ילס מיץ ו למרות שזה רק בגרו ממחק אומרת הגמרא סברה בוא ננסה להבין רגע אג דומי אד מידק כו חציצי הגי הזה שרבו אומרים שישים גמי וירד אם מדובר שהוא הדוק על ידו ולכן הוא מגן על השם שלא ימחק הרי זה חציצה בטבילה אילום ידק איבמ מה הועלתה המים יכנסו בתוך הגמילה במאה וצרת הגמרא רגע ושואלת אתה אומר לי אם זה הדוק יש פה חציצה אם הזכרנו חציצה חציצה תפוק לשום דיו אם אתה מדבר על חציצה ואיך תסתדר עם הדיו של שם השם שיש פה שכבה של דיו שזה גם חציצה שגורמת שהמים לא יגיעו לבשרו אומרת הגמרא זה לא בעיה בלכה מדובר שהדיו עדיין לך ולכן היא לא חציצה דתני הדם והדיו הדבש והחלב יבשן חוצצן לכן אין חוצצן לכן אין בעיה מצד ה לחות שבזה מצד החציצה כי מדובר בדיו לך אבל מה כן נחזור לעניינינו איך אתה אומר שהגיע אם הוא הדוק הוא חציצה אם הוא לא אז לא עלת כלום השם ימחק מה רבון הרוויחו בגמי הזה לפי מה שאתה מבין שהמחלוקת של רבון ורבי יוסי היא האם יש בעיה לגרום על ידי תביל מצווה למחיקת השם שרבונו נושרים ואומרים לכן תשים גמי מה מועיל גמי או יש פה חציצה ואם זה לא מודק לא לתה מכל מקום קשה אלא הומור וברב שילה צריך לומר שהמחלוקת שם ממחיקת השם היא אחרת לגמרי בכלל לא בנושא של גרימס מחיק השם אותם היו דרבון דוסר אסור לעמוד בפני השם רום הגמ הזה שרבו צריכו זה לא בשביל שלא יגרם למחיקת השם הם באמת מתיירים למחוק כי כתוב כמו שאמרנו לא תסו נשיא אסור גרום מותר רק יש בעיה שהוא עומד ערום בפני השם שכתוב על בשרו ולכן אומרים בונ תשים גמי לכסות בכל דרבי ויסי שאמר תרד ותטבול גם בלי גמי רב וסי ס מותר לעמוד בפני השם רום איך ייתכן איך רבי יוסי הסתדר עם הבעיה ההלכתית הזאת יש פה שם שם והוא יכול לעמוד ערום ודאי שרבי ישי לא יתיר את זה אומרת הגמרא דמח יוד לו הוא מכסה את זה עם ידו לרבו נמי דמח יוד לו אז למה לרבן הזה לא מספיק הם מצריכים גמי אמשלי ושוקי הוא ישכח בטעות והוא יוריד את היד ואז נמצא שהוא עומד בפני השם ערום לכן רבו נסו ורבי יוסי לרבי יוסי נזד משת וקילי גם רבי יוסי לכאורה אמור לחשוש לחשש מצוי כל כך שכשאדם תוך כדי טבילה יכול רגע אחד להוזיז את היד חסה את שם השם ונמצא שהוא עומד ערום בפני השם אז למה הוא אומר שלא צריך גבי אלא אומרת הגמרא אפשרות שלישית במה חולקים רבי סיף רבון לא בגרם קי לא בגרו מ של מחיקת השם ולא בהאם יש בעיה לעמוד הרום בני בפני השם או האם יש בעיה לגזור שמה הוא יזיז את ידו שמכסה את השם אלא מחלוקת אחרת לגמרי אלא אי די כ גמי אונמי אוכ מסכין להדור גמי אין לו גמי הוא עכשיו צריך לטב מצווה הגיע הזמן ואין לו גמי לכסות את ידו נכון בשביל לא לעמוד בפני השם רום צריך לרדת עם גמי עכשיו שירד ויטבול או יחכה למחר ויעבור את זמן הטבילה ומחר יחפש גמי ואז יטבול רבו סברה טבילה בזמן ולב מצווה ומהדרין הם סוברים שבילה בזמנה עלב מצווה זאת אומרת יש מחלוקת ידועה בכמה מקומות בשס כתוב בפסוק והיה לפנות ערב ירחץ במים השאלה האם זה הוראה או צו עצות ויבו שהתורה אומרת לנו האם יש הוראה הגיע הזמן אתה בעל קרי צריך לטבול הגיע לפנות טרב תטבול ואז אם כן יש פה ציבו לטבול דווקא בזמן למרות שהוא יכול לטבול גם מחר אם אם הוא לא יכל לטבול היום אבל זה דווקא אם הוא לא יכל אבל הזמן הוא עכשיו או שזה רק צטו יבו כדאי לך לטבול לפנות ערב כדי שתרוויח את הערב שמש וכבר מחר ואחרי השקיעה חצ קובים כבר לאכול תרומה אז רבו סוברים תפילה בזמן עליו מצווה ממילא אין לך עכשיו גמי תחכה למחר ומהדרין תחכה למחר חזר ותחפש אחרי גמי רב ייסי סובר טבי לו בזמנו מצווה ולא מרינן יש לך עכשיו את הטבילה וזה הזמן והמצווה הייא דווקא בזמן ולא מהדרין אל תחפש אל תקה בגלל הגי ולכן אומר רבי יוסי שירד ויטבול בלי גמי אז אם כן נמצא שהמחלוקת היא משהו אחר לגמרי לא בגרם כיבוי ולכן אין סתירה מהמחלוקת שם למחלוקת אצלי שואלת הגמרא כעת על עצם התירוץ אנחנו אמרנו שרבי ישי סובר שטבי לו בזמן או מצווה וסוב רב יוסי תביל בזמן או מצווה ואניה יש בריסה עזב ועזבה מצורה ומצור בוא נידו ממת תילתן ביום הם צריכים לטבול ביום זאת אומרת מגיע היום השביעי מקצת היום ככולו איך שזרח השמש הם יכולים להחיל לטבול נידה ויולדת תילתן בלילה הן צריכות לחכות שבעה נקיים שלמים ולכן רק בלילה הם יכולות לטבול בעל קרי טובל והולך כל היום כולו בעל קרי ביום שהוא ראה יכול לטבול מתי שהוא רוצה אחרי ערב שמש הוא נטהר רבי יושי אומר מנ המנח ולמעלה אינו צורך לדבו דיינו רבי יושי מדבר כעת על אדם שיש לו טבילה ביום כיפור ועל זה הברייה שם עוסקת ואנחנו אומרים שאם בזמנו ש מצווה ה שתבלו ביום ביום כיפור אבל אומר רבי יוסי אם האדם הזה ראה קרי הוא כבר התפלל מנחה הוא יכול לחקות כעת עד שתחשך כי אין לו משהו שמעכב אותו מלהתפלל כי הוא כבר התפלל אז חכה עד שתחשך ויטבול ויתפלל תביל הסריס כאשר הוא טהור אומר רשי ומה עם נהילה הרי אתה מדבר על יום כיפר נעילה הוא סובר שיכול להתפלל אתזה גם בלילה כמו רב שאמר תפילה סני ל פותרת של ארויס זאת אומרת שזה הזמן הוא בלילה אז כתוב שרבי יוסי סובר שאם הוא כבר התפ מנחם אי צורך להת בול למרות שלכאורה בסדר יש פה התפילה לא מעכבת אותותו כיוון שהוא התפלל כבר אבל יש פה בעיה תפילה בזמנו אמרנו ווי ליפנו ס ערב אתה אומר שרבי סי סובר שהתביישתי אומרת זהלא סתם מצוב שהוא יכול עכשיו לטבול וא יכול לחכות גם למחר אלא הוא צריך לטבול עכשיו אז למה שלא יטבול ביום כיפר אומרת הגמרא הי רבי ושבב יהודי דו מד ותבלו בחנו מה שכתוב שם בברי רביו זה לא רב יסי שלנו זה רבי יוסי ברבי יהודה שהוא סובר באמת שבילה בזמנו אינו מצווה היכן מצינו את רבי יוסי ברבי יהודה יש סוגיה מסכת נידה בפרק המפלס שמה יש כמה וכמה חתמצ שאישה שה מסתפקת מתי היא צריכה לטבול האם היא מסתפקת האם היא הפילה ומה היא הפילה והאם היא הייתה זווה וכולי כמה וכמה ספיקות ואומר רביס לא צריכה לטבול בכל זמן שיתכן שזה הזמן של לטבול אלא שתיקח את הזמן הכי מרוחק תטבול אז כי גם ככה מסופק אני לאלא לא איתן לה לעשות דברים כי אולי עדיין לא הגיע הזמן שתיקח את הזמן הכי מרוחק אחרון שיכול להיות התאריך האחרון ואז היא תטבול ואז ודאי תאורה רואים שרבי סד סובר שתיל בזמנו אינו מצוו כיוון שלפי רבון תנ קם שם יסבור שבכל זמן שייתכן שעכשיו זה הזמן צריכה לטבול מסופק למרות שהיא לא תרת לכלום אז אם כן אנחנו אומרים שרבי זה שסובר שתפי במנו הנו מצווה והביס היא כתוב רבי יוסי זה הכוונה לרבי יוסי ברבי יהודה אז היה לנו כאן ראינו לגבי נר על השולחן אפשר לתפוס את השולחן ולנער את הנר על הרצפה גם אם זה גורם לכיבוי אבל דווקא בשוח ולא במח שאז השולחן יהיה מוקצה ראינו נר שאחורי הדלת אפשר לפתוח מחלוקת האם מותר לפתוח את הדלת רב סובר שזה פסיק רישה שזה יכב את הנר הבורס התירה כון שזה לא פסיק רש לפתוח את הדלת וזה ילב את האש הבי סובר שאסור ג גם ברוח מצוו גזרות רוח של מצויה ורב יוד סובר שמותר לגבי המחלוקת של רב יסי ורבו ראינו ברייסה שכתוב שרב יוסי מקל יותר וכאן אמרנו שרב יוסי מחמיר יותר והתשובה היא שכל הברית ששם זה רב יוסי לכן אין סתירה כיוון שאין שם שיטה מקלה שיטה מחמירה הכל זה דברי רבי יוסי אמרנו שיש סתירה לגבי גרם כיבוי מ מחיק אס השם שהבנו שהמחלוקת שם רבי יוסי אומר שלא צריך גמי יכול לטבול גם אם יגרם לו שימחק השם ורבו מצריכים גמי כדי שהתפילה בזמנו תביל מצווה לא תמחוק לא ימחוק את השם הגמרא ניסתה להביא שהמחלוקת שמה לא לגבי גרם כיבוי אלא לגבי שאנחנו אומרים שבאמת גרם כיבוי מותר רק ווד לעניין מחבה אמרנו שגם כיבוי אסור אומר רבי במנו למה רבון מתיירים כיוון שהמחלוקת ביניהם היא לא לגבי גרם כיבוי אלא לעמוד בפני השם הרום והראיה לכך כיוון שאם נאמר שהמחלוקת שם לגבי גרם כיבוי מה מועיל סמ גמי אם זה הדוק זה חצי צ אם זה לא הדוק זה לא מועיל שלא למחוק את השם לכן צריך לומר שהמחלוקת שם היא שהאם מותר האם יש חשש שכשהוא מכסה את זה עם ידו הוא יבוא לשכוח ולהוריד את ידו הגמא דחתה גם את זה כיוון שלמה שרבי סי לא יחשוש לזה ומסכנת הגמרא שג שמה האם תפילה בזמן המצווה או לא לפי רבי ויסי אדם לא מוצא גמי תפילה בזמן המצווה שיטבול בלי גמי לא יחכה למחר לפי רבונו תלה בזמנה אינה מצווה זה רק עיצה ולכן אנחנו אומרים שיכול לחכות למחר כדי למצוא את הגמ לכסות ושלא יחסי על ידי ידו שמה ישכח ונמצא עומד רום בפני השם הגמור שאלה על עצם זה שרבי ס בזמן מצווה מבריס שכתוב שלגבי יום כיפור אם התפל בתפי מינחה שיחכה עם התפילה לערב ולא ביום כיפר העונה הגמור זהבי וסוד שהוא סובר תפילה בזמנו הנו מצוה אבל רבי יוסי באמת סובר שתפילה בזמנו כן מצבי [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: