העמוד היומי מסכת שבת דף קכז עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קכז עמוד ב

[מוזיקה] שב דף כחזן עמוד בס שורה שנייה מלמעלה אגב שראינו את דברי רבי יחנון שישה דברים שאדם אוכל פשים בעלם הזה והכן קלם הבו ואחד מהמהם היה עדן את חברו לקו זכות נראה כעת כמה מעשים בעניין הזה תו רבו דן חברו לקב סחוס דנן אותו לסחוס ומעשה באדם אחד שירד מגליל העליון זכר אצל בעל הביית אחד היה שכיר בדרום שלוש שנים ערב יום כיפור אמר לו תן לי סכרי ואלך וזון את אשתי ובניי אמר לו אין לי מאות אמר לו תן לי פירות אמר לו אין לי תן לי קרקע אמר אין לי תן לי בהמה אין לי תן לי קרים וכסתות אין לי הפשיל כליו לאחוריו השכיר לקח את החבילה שהיה לו והלך לביתו בפחי נפש בעצבות לאחר הרגל נטל בעל הבית שכרו ביודו ועמו מסוי ג' חמורים אחד של מאכל אחד של משתה ואחד שמיני מגדים והלך לו לבי סוי אחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו אמר לו בשעה שאמרת לי תן לי סכרי שואל אותו הבעל הבית את השכיר בשעה שאמרת לי תן לי סכרי ואמרתי אין לי מאות במי חשדתני חשבת שאני שקרן או שדמת אותי לקב זכות ענה לו השכיר אמרתי שמה פרקמטיא וזול נזדמנה לך ולקחת בהם אני יודע שיש לך מאות אבל אולי בדיוק השקעת את זה באיזשהו עסקה טובה ובשעה שאמרת לי תן לי בהמה ואמרתי אין לי בהמה הרי אתה יודע שיש לי בהמות במי חשדתני אמרתי שמה מוזכרת ביד אחרים לכן אתה לא יכול לתת לי אותה בשעה שאמרת תן לי קרקע ואמרתי לך אין לי קרקע ואמר חשדתני אמרתי שהם מוחכרת ביד אחרים היא ייתכן שהחכם לאחרים שאז בעצם הם נותנים כמות של פירות לבעל הבית אבל כל שער השדה שייכת לחוקר ובשעה שאמרתי לך אין לי פירות במח ש דתני אמרתי שהם אינן מוסרות ובשעה שאמרתי לך אין לי קרים קצות במח ש דתני אמרתי שמה הקדיש כל נכסיו לשמיים אמר לי ענה לו הבעל הבית הבוי דו כך היה הדרתי כל נכסיו בשביל אור קנוס בני שלא עסק בתורו כשבאתי לא רציתי שבני אורקס שלא רצה לעסוק בטורו ינה מנכסי אז הדרתי הכל לשמיים וכשבאתי אצל חבריי בדורם התירו לי כל נדריי ואתה כשם שדת לי לסחוס עמוק ם די יזכו לסחוס אז רואים פה את העניין של לדון לכף זכות תונו רבונו מעשה נוסף בעניין של לדון לכף זכות מעשה בכו סדר חות שפדה ריבה אחת בס ישראל פדה מהגויים נערה שנשבתה ולמלון השכיבה תחת מרגלו יסוב לקח אותה למקום ללון ושם אותה בחדרו למחר ירד בטבל ושנה לתלמידיו ומסר שיעור אחרי שהוא טבל לתלמידים אמר להם בשעה ששכבתי מרגלו צים ו מה חשדתני שלקחתי אותה איתי לחדרי מה חשדתי יש בנו תלמיד שנו בודוק לרבי יתכן שהרבי לא סומך עלינו מספיק יתכן שיש אחד התלמידים שהוא לא סומך עליו ולכן הוא מעדיף לשמור אותה אצלו בשעה שרדתי וטבלתי במ חשד תוני ראיתם שאני טובל אחר כך ומה חדת אמרנו שמה מפני תחד רקר לרבי אמר להם הבוי דו כך היה ואתם כשם שדו לכף זכות המקום מדין אתכם לכף זכות תונו רבול מעש נוסף פעם אחת הוא צרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוני סה אחד היה צריך לדבר עם איזשהו שרה ש תסדר משהו לעם ישראל שכל גדולי רומי מצויין אצלה אמרו מי ילך אמר להם רבי איש אני אילך היא הייתה אחת שהיו אצלה הרבה מעשים שאינם הגונים אמרו מי ילך אליה אמר להם רבי ישוע אני אלך הלך רבי ישוע ותלמידו כיוון שהגיע לפתח ביסו חלץ תפילה וריחוק אר בעמוס ונכנס לכאורה נראה תמוה מה אדם שרבי ישוע שהלך כל הזמן עם תפילין למה הוא צריך לחלוץ אותם כשהוא הולך לדבר עם אותם מטרו ניסה ונעל הדלת בפניהם הוא גם סגר את הדלת אחר שיצא ירד וטבל ושנה לתלמיד דום אמר להם בשעה שחלתי תפילין במחש דתו מה חשבתם שראיתם אותי חולץ תפילין כשאני נכנס אליה אמרנו כסו ורבי לא יכנסו לדברי קדושה במקום טומה לא מתאים שאני הולך למקום כזה טמא של אישה כזאת טמאה שאני אכנס לשם עם קדושה של תפילין בשעה שנעלתי במחש שטוני אמרנו שם דבר מלכות יש בינו לבינה יתכן שיש משהו שאתה לא רוצה שישמעו אחרים בשעה שירדתי וטבלתי במחל של דתו אמרנו שמה ניתז ציירו מפיה על בגדיו של רבי אולי יתכן שאיזשהו התזת רוק עברה מאותה אישה ל לרב ולכן רצית לטבול כיוון שטיפה שלה מתמה אמר להם הבוי דו כך חוו ואתם כשם שתו לזכות המקום הדין אתכם לזכות כעת אנחנו חוזרים לדברי המשנה ראינו שכל מה שהתירו לפנות מדובר על תבואה רגילה ש חזל אסרו משום תרכה ואף על פי כן לצורך אורכים או לצורך לצורך ביטול המדרש שיהיה מקום ללמוד התירו לפנות ארבע וחמש וכפי שראיינו המשנה המשיכה שזה הכל דווקא בדברים שהם ראויים בטלטול אבל לא בדברים שהם מוקצים וגמור רש המשנה רשימה של דברים שהם לא מוקצה והם רואים למאכל מתחילה הגמרא לבאר את הרשימה מפנים תרומת אוירו שואלת הגמרא פשיטה מה החידוש של המשנה שאפשר להפנות תרומת אוירו זה הרי דבר שראוי למאכל כל כהן יכול לאכול את זה למה שיהיה אסור זה לא מוקצה צךד מנחו ביד ישראל מדובר שהתרומה נמצאת אצל הישראל מה הודת מכיוון כז אסור כיוון שזה לא ראוי לישראל אז ממילא זה נחשב שזה אסור באכילה כו מה שמ דרך זה לכהן שפיר דומי כיוון שסוף סוף זה ראוי לכהן אז גם אם בעל הבית שעכשיו מחזיק את התרומה זה לא ראוי אבל זה ראוי לכהן ממילא זה נו רשב למוקצה ומותר לטלטל ו דמאי אפשר לפנות גם תבואה של דמאי שזה ספק זה תבואה שנקנתה ע מורץ וספק האם הע מורץ יסר אותה כפי שצריך או לא ועל זה אמרו שמסופק צריך לחזור ולשר למרות שרוב ע מורץ מאסוני חזל גזרו שיאסרו פעם שנייה דמאי או לא כוזלי שואלת הגמרא הרי כל עוד שלא סרו את זה אסור אסור לאכול את זה ואם כן זה הרי אסור באכילה בשבת כיוון שבשבת אסור לאסר אונה הגמרא כיוון דבו מקניס עוני וזלי אשתנה מחוזי דמי נאסר לסתם בני אדם אבל לעניים חזל התירו כן לאכול ממילא כיוון שאותו אדם שנמצא אצלו התבואה דמי יכול להפקיר את נכסיו ואז מ נהיה עני הוא ראוי באכילת אדמי ממילא זה לא נחשב למוצ כלפיו תנן מאכילין אתני דמי חסני הדמאי גם חיילים שמגיעים ומוטל לאנשים להכיל אותם אפשר לתת להם דמאי ואומר נתני ממר אין מאכיל חסן דמ וב מאכיל סדמ דינו רבו בא להוסיף זה מחלוקת תנים בית שמ וסיל האם אפשר להכיל את העני דמי ויש שיטת בית שמא שו דהיינו שאם נשמע אי פעם שיש מישהו שעושר לא נקשה משם כיוון שנדע שזו שיטת ישמ ומיס רשן שניטלו טרמוס אז הבנו למה דמ מותר לטלטל כיוון שהוא יכול להפקיר את נכסיו ואז הוא יעני ו מותרים לו באכילה מסרים ש שנית לו טרומו פשיטה דהיינו הדרך של התרומות ומעשרות זה לתת טרומה שזה אחד או מ-40 או מ-50 או מ-60 תלוי האם בעין יופ נוסן או בעין ביניס או שהוא נותן פחות מזה אם הוא נותן בעין יופה אז הוא נותן כל 40 אם הוא נותן בעין בינוני זה אחד מ-50 ואם בעין טנו אז הוא נותן אחד מ-60 זה טרומה שהוא נותן לכהן אחרי זה הוא נותן מייסר רישוי מייסר רישון הולך לליווי מיס רישון הליוי צריך לתת מתוך המיס רישון שזה בעצם עשיריית מכל התבואה שהוא קיבל הוא צריך להפריש מזה טרו מס מיסר לכהן עשירית מתוך העשירית הזאת שהוא קיבל הוא צריך להפריש לכהן אבל כל המיס הראשון הזה זה אחרי שכבר הכהן קיבל את התרומה שלו מכל התבואה שואלת הגמרא אם כתוב מסירי ש שנית לו טרומסה זאת אומרת שהלבין את החלק העשירי לכהן אז פשיטה זה הרי ראוי באכילה כעת ללוי וצירה שהקדימו לא רק ללוי אבל בכל אופן זה מותר באכילה א אמ ל צריך שהקדימו בשיבולים מדובר שהבעל הבית הגיע כאשר השדה עדיין בשיבויה לפני השלב שהיא מתחייבת בטור מסו מיסטרס שזה כבר אחרי מרוח הקרי כשכבר עשו הרמה מכל מכל הקרי מכל הטבועה מכל הגרעינים רק אז זה התחייבות של טרומ 19 שאסור באכילה כל עוד שהוא לא יפריש לפני כן זה עדיין לא התחייב טרום מסרס ומותר לאכול מזה הרי כאן הוא בא בשלב הזה של השיבולים שעדיין לא תחה ונתן ללוי מיס רישון בעצם עדיין לא נתנו מזה רומס מיס עדיין לא לא נתנו מזה תרומה לכהן יוצא שחסר פה בנתינה של המייסר אישי וניטו אמנו רומס מייסר בא לוי וכעת הוא בא לתת רומס מייסר לכאורה חסר פה עוד משהו כיוון שגם חלק מהתבואה הזאת הוא קיבל את החלק היחסי של תרומ שהיה אמורה להגיע מכל התבואה אז כ הוא צריך להפריש כעת גם טרומ מיסר עשיריית מהכל וגם תרומ גדו תרומ שהולכת לכהן שזה אחד מ-40 או 50 או אחד מ-60 הוא לא נתן את התרומה גדולו הזאת הוא נתן רק תרומ הס מיסר ניטלה אמנו תרומ הס מיסר ולא ניטלה אמנו תרומ גדולו אז לכאורה עדיין חסר בפה הפרשת תרומות ומעסות פה עדיין זה לא תוקן כדת דן כיוון שלא נתנו את הרומ גדולו מה 10% של הפירות האלו שהגיעו לידי הלוי עוד לפני שהפרישו מהם טרו חיו ומרב אמר לוקיש שדו בשבל פ מודולו כמו הדין שאמר לוקיש שבכ מקרה לא צריך לתת רומ גדולו אלא מספיק שלוי יתן רק טרומ מיסר שנאמר והרי מויס ממנו רומס השם מיסר מן המסר כתוב שם בפוס כלפי הלים תתנו מ שקיבלתם מעשר דהינו עשירית לכהן מתוך המעשר מתוך השירית של כל הפירות שקיבלתם ישראל דייקת הגמורה וכך דורש ה שלוקי מיסר מן המייסר אמרתי לכו ולא יתרו מגדו רו מיסר מן המסר מעשר מן המעשר אבל לא מעשרות מן המעשר ולכן הלוי לא מצווה בכזה מקרה לתת גם את התור מגדו לו שהבעל הבית לא נתן וגם את הרומס מיסר שמול עליו לתת מספיק שהוא יתן טומק דולו מספיק שיתן את טומס מייסר ולא צריך לתת טומק דולו בכזה מקרה ולכן אנחנו אומרים שברגע שזה מייסר רישו שניטלו טרומסו שלוי כבר נתן את ה טרומ שמייסר זה מספיק ומותר באכילה ולכן מותר לפנות את זה בשבס אמר לי רב פופה לביה הי אוכי אפילו הקדימה בקרינה מ ליפטר אם כך שאנחנו דורשים את הפסוק שלא צריך לתת כמה תרומות מן כמה מעשרות מן המייסר אלא רק מייסר אחד מן המייסר אז למה אתה מעמיד רק במקרה שהקדימו בשבו גם במקרה שכבר היה מרוח וכבר התחייב בתרום מסרס והוא לא נתן תרום מגדו לו הלך וישר נתן ללוי את המיס רישון שלו כעת לכאורה לוי לא הצח לתת מתוך המיס רישון הזה גם תרומ גדולה וגם טומס מיסר מספיק שייתן רק תומס מיסר כפי שדרש מיסר מן המייסר ולא טרומה רומס מיסר מן המייסר אמר לי אנה לו הב הולך מקור על מקרה כזה יש את המשך הפסוק מכל מסכם תור ש בא לרבות כל מה שתצטרכו מכל מסכם כתוב לגבי הלים אז כל תרומ השם הכל משמע כל צד תרומ שיש בו תיתן גם אם חסר פה טומק דולו תתן רומולו רומס מיסר תתן רומס מיסר ועל כזה מקרה אני אומר שהוא יהיה חייב כן לתת גם את הטרו וגם גםו ומה ריסו שואלת הגמרא ומני ל רוש את הפסוק הזה על מקרה שהקדימו מה שכתוב מיסר מן המייסר שהוא מספיק שהוא יתן רק תומס מייסר על מקרה שזה בשיבולים ואת הפסוק שהוא כן צריך לתת כל טרומה על מקרה שזה עבר מרוח מה ריסו הדגן וללא דגן כיוון שבמקרה השני זה כבר ודגן היה דגן היה מרוח ה הגיע לשלב שהתחייב כבר בתרו מ גדולו ממילא אי אפשר לקחת מהכהן את התרו מגדולה שלו לכן התחייב הפירות האלו התחייבו בטרום גדולת הגיע לשלב הזה כעת הלוי צריך לתת גם תרומ גדולת גם תומס מיסר לכן הסברה אומרת להמי את הפסוק הזה כל תרומ השם שלוי צריך לתת כל תרומות שחסר פה בפירות על מקרה כזה אבל במקרה שעדיין לא הגיע לחיוב של טרומסו מיסס וכבר הלוי לקח או קיבל את החלק של המיסיון שלו על זה מסתבר להעמיד את הפוסק שכתוב מיסה מנ המייסר ולא רומס מיסר ותרומה מנמ אז לכן אנחנו מעמידים מה שכתוב מסרי ש ש לו טומוס מדובר על מקרה שלוי קיבל את זה בשיבולים ואז הוא צריך לתת רק טומס מייסר ולכן זה מותר באכילה ומייסר שייני והקדש שני אבדו אמרנו אדם יש לו מייסר שיני צריך להפריש עשירית מתוך הפירות שנשארו אחרי שהוא נתן לכהן וללוי את חלקם ולתת להפריש מיס השיני ולכת לאכול את זה בירושלים ואם הוא רוצה לבדו את זה על הכסף אז הוא יכול רק הוא צריך להוסיף חומש או הקדש יש לו הקדש הוא רוצה לבדות איזה מידי הקדש לתת כסף להקדש במקום החפץ או במקום המאכל הזה אז כתוב במשנה שאם הוא פדע את זה אז הוא יכול לאכול את זה פשיטה למה לא ודאי שאפשר לאכול את זה וממילא ודאי שאפשר לפנות זה לא מוקצה צריך שנתן את הקרב לא נתן את החומש כיוון שבשני המקרים האלה מסר שיני ד שיש לו חיוב גם באגד שגם משני להוסיף חומש מעבר לפדיון שלו כשבל בבית בעצמו פודד צריך להוסיף גם חומש או כו מש מלון דן חומש מהעקב ומילא זה לא מוקצה הוא יוכל לטלטל את זה ולפנות את זה והטור מוס היובש אמרנו שטורס היובש גם כן דבר שהכיל לבהמות ולכן מותר אומרת הגמרה דווקא יובש אבל לך לאמה יתמה כיוון דמ לא יאוך לו כיוון שזה מר כשזה לך אז היא לא אוכלת את זה ולכן זה לא ראוי לאכילה לכן יהיה אסור לפנות את זה ודווקא כפי ש כתוב במשנה בטווס יובש אז ראינו כאן לגבי דן כף זכות ראינו את המיסה עם התלמיד עם השכיר של רב לוזו בן אורקוס שאבא של רב לזר בן אורקוס אבא של אורנוס שהוא היה לו את השכיר שלוש שנים והוא לא נתן לו כשהוא סיים לעבוד אצלו ואחרי סוקס הוא חזר עם כל הדברים והוא דן אותו לקו זכות ראינו את המיסה בחו חוד וראינו את ה רבי ישוע שהלך למטרו ודנו אותם לכף זכות אמרנו שטרו מט אוירו מדובר שזה מונח ביד הישראל והחידוש הוא שזה ראוי כיוון שזה ראוי לכהן דמאי כיוון ש יכול להפקיר את נכסיו ולאכול את הדמי אז נחשו ראוי לו מס רישון מדובר שקדי בשיבולים ומספיק שהוא נותן מפריש רומס מיסר בלי תרומה שזה גם כן ראוי אכילה ולכן אפשר לפנות את זה מזה שני וקדש אמרנו שנפדו הכוונה למרות שהוא לא נתן את החומש החומש לא מעקב ואפשר לאכול את זה בשבס לכן מותר לטל והטו מס יובש אמרנו אבל אם זה לך זה לא ראוי כיוון שזה מר הבמ תאכל את זה ולכן דווקא טומוס יובש [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: