העמוד היומי מסכת שבת דף קיב עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קיב עמוד א

[מוזיקה] דף קיב עמוד א ידוע שדווקא הדקות האלה הדקות הקטנטנות הזמן המועט הזה שלפעמים נראה לנו של מה בכך אפשר לחשוב אז הבטלת באותו זמן דווקא מי שניצל את אותם דקות הוא זה שהגיע רחוק גדולי ישראל היו ידועים בכך שהם ניצלו דווקא את הזמנים הקטנים הללו את הדקות הספורות שתבזבזו באמת או בין דבר לדבר ידוע ל אחד מגדולי ישראל שעד כדי כך היה רוכש נעליים ללא סורחים מדוע הוא אמר הזמן הזה שאני סורך את הסרוחים אני יכול לנצל אותם ללימוד תורה חבל לי על אותו זמן זה לא התחיל בימינו כבר בזמן הגמרא אנחנו נראה בעמוד שלנו היום שהנעליים של החכמים היו קשורים בקשר כזה שאומרים המפרשים המטרה היייתה כדי לחסוך להם זמן הם רצו לנצל זמן ללימוד ולכן הם היו קושרים את זה בקשר שלא תמיד צריך להתיר שאפשר להוריד ולהלביש את הנעל גם בלי לפתחו ו להתירו ובכך זה משליך על דיני קשירה בשבת ניצול הזמן דבר חשוב מאין כמותו בעזרת השם נלמד מהמהם וגם אנחנו נדע איך לנצל את הזמן אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בדף קיב עמוד א' למעלה ראינו במשנה קושרת אישה מפתח חלוקה זה אחד מהקשרים שמותר לכתחילה לקשור ולהתיר בשבת החלוק היה עשוי בעצם הוא היה נקרע כאין חלוק שלנו ימין על שמאל או שמאל על ימין והיו בו רצועות שאותם היו קושרים ומתירים ככיוון שזה עשוי לקשירה ופתיחה יומיומית לכן מותר לעשות את זה זה בשבת זה לא נקרא קשר של קיימה שואלת הגמרא פשיטה אם באמת פותחים הרי נתת לי כללים אם הכלל אומר שדווקא קשר של קיימה חייבים עליו בשבת אם כן כזה קשר של רצועת החלוק שבאמת כולם יודעים נוהגים מדי יום לפתוח ולהתיר אותו ברור שמותר לעשות את זה בשבת אומרת הגמרא לא צריכה דעת ל טרידה שמדובר שיש כאן שני רצועות הנקשרים מהו דתים חד המיני ובטו ל מבטל כיוון שאפשר בדוחק להתיר רק אחד מהם ולפשוט כך וללבוש כך את החלו זה מתכון בדוק מעולה לעצלנים אפשר גם כך לעשות אם כן הייתי חושב עודדתי אמה שאחד מהם בטול ל מבטל אולי תבטל את זה כיוון שאפשר ככ בדוחה כי לעולם תשאיר את זה כמש מלן זאת אומרת כמש מלן שא' לא עושים ככה רובם רוב האנשים הנורמטיבים פותחים את שניהם ב גם אם היא עושה ככה לפעמים ה היא תשאיר קשור את הימני ולפעמים את השמאלי זאת אומרת שאף אחד מביניהם הוא לא של קיימה ולכן מותר לכתחילה לכושרו ולהתיר בשבת אותו דבר אומרת הגמרא על חותי סבכה שנמצאת בכובע שעל ראש האישה פשיטה גם זה הרי האישה פותחת ומתירה קושרת ומתירה את זה מדי יום ברור שמותר עונה הגמרה לא צריכה ד רביח לה זה לא קשור בצורה מהודקת זה בצורה רופפת ואפשר באמת להוציא את זה בלי לפתוח את הקשירה מה הו דתם המשלב של פלה קמש מלן דישה חסה על שערה ומיש רשר ילה גם אם זה רופף האישה חסה על התסרוקת על השיער היא לא רוצה שזה יהרס לכן היא תמיד תפתח את זה ויהיה מותר לקשור ולהתיר בשבת ורצועות מנהל וסנדל ראינו גם כן בגמ כיוון שפותחים וקושרים את זה מידי יום זה מותר לכתחילה איתמר מביאה הגמרא ברייתא ובעצם נראה שלוש דינים שונים במנהל וסנדל רצועות מנהל וסנדל תני חד הבריתה אחת כתוב חייב חטאת לא רק שאסור אלא עד כדי כך המדרג בעצם הכי חמור בהלכות שבת חייב חטאת ותניה ידח בריתה אחרת פטור אבל אסור ותניה ידח בריתה אחרת כתבה כמו משנתנו מותר לכתחילה וזה כתוב גם על מינהל וגם על סנדל ואם כן אומרת הגמרא קשי מנהל המינהל קשי סנדל הסנדל בעצם הברייתות סותרות זו את זו שוב ושוב ושוב תכלית מעדין במנהל וסנדל עונה הגמרא מנהל המנהל הוקשה פשוט מאוד תיכנס לתוך ענף המנהלים אתה תראה שיש כל מיני סוגי מנהלים ועל כל אחד מהם נאמר דין שונה עד קטני חייב חטאת בדי אושכף בדי הושק פירושו הקשר שהרצה עושים כשהם מייצרים את המנהל ואז הם באמת קושרים בצורה איכותית בצורה חזקה זה קשר של קיימה הוא לא עשוי להיות מותר אף פעם ולכן אדם שעושה את זה בשבת יהיה חייב חטאת זה מה ש כתוב בבריתה חייב חטאת הבריתה הבאה שהיא פוסקת פטור אבל אסור היא מדברת על המינהל דרבנן המינהל שתלמידי חכמים היו רגילים ללבוש ודרך הקשירה שלהם הייתה רפויה יותר הם לא היו מהדקים את את המנהל על הרגל הסיבה לכך אומרים המפרשים כיוון שהם לא היו כל כך מסתובבים בדרכים הם היו יושבים יותר בבית המדרש אז היה נוח להם יותר שהנעליים רפויות או יש אומרים שהם פשוט היו חסים על זמנם ולא היו רוצים להתעסק בקשירה ובחצי ולכן הם היו קושרים בצורה רפויה שאז יותר קל לחלוץ ולנ ול את המנהל אמנם רשי אומר זה אומנם קשור בצורה רפויה אבל זה לא קשר של קיימה כי לפעמים הם כן היו פותחים לדוגמה בשעת כשהיה תית כשהיה דרכים מוצני אם הם לא היו מהדקים את המנהל המנהל היה נדבק לתית ונשאר שמה אז הם כן היו פותחים את הקשר ומהדקים את המנהל לרגליהם לכן זה לא קשר של קיימה אומנם הוא קשור לזמן מרובה כי הם לא היו פותחים אותו מדי יום אבל הוא לא קשר של קיימה כי לפעמים כן פותחים אותו ולכן פטור אבל אסור ואילו הבריתה השלישית בא כתוב מ לכתחילה היא מדברת בד בני מחוזה אותם אלה שכבר ראינו לאל שהם היו אנשים מפונקים הם היו מטפטפים הולכים ככה עם הקולקציה המילה האחרונה והם היו מקפידים מאוד על כך שהמנהלים יהיו קשורים בצורה מהודקת לרגליהם הם היו חיייבים לפתוח את זה כל יום בשביל להוריד בשביל להתיר את המנהל בשביל להוריד לחלוץ את הנהל היו חייבים לפתוח את הקשר ולכן אנו אומרים מותר לכתחילה כי זה קשר לא רק שהוא לא של קיימה אלא אפילו הוא לא עשוי לזמן מדי יום צריכים לפתוח אותו אם כן סידרנו את הברייתות של נעל היה לנו בדוש קפה דרבנן וד בני מחוזה ממשיכה הגמרא סנדל הסנדל גם כן לא קשיה עד קטן חייב חטאת מדוב בדת היי בסנדל של סוחרים ישמעאלים הם רגילים להסתובב כל היום בדרכים וכשהם צריכים להתאים את רצועת הסנדל למידת רגלם הם פשוט מגיעים לרצ והוא עושה להם את זה בצורה מהודקת וקבועה דקת ראוש קפה הם מגיעים לאיש מקצוע הוא מתאים להם את זה למידת רגליהם הוא משאיר את זה קבוע לעולם באמת מי שייעשה את זה בשבת יהיה חייב חטאת פטור אבל אסור הברייה שכותבת פטור אבל אסור פה מדובר בד חומרתה דקטרי אינו זה מין קשר שנקרא חומרתה זה כל בן אדם קושר לרגלו הוא מתאים את זה בערך פלוס מינוס זה יכול להישאר גם חודש רשי אומר יכול להיות הרבה זמן אבל עדיין זה לא קבוע ומה שכתוב מותר לכתחילה מדובר בסנדל דנפק בבטר בעצם בסנדל כזה כל הזמן משחקים עם הרצועה כדי שתתאים למידת רגלו של הנועל אותה ברגע דנפקי בביט רי משתמשים ב שני בני אדם כאחד כל אחד כש יוצא לרשות הרבים לובש את זה ומתאים את זה למידת רגלו אם כן אף פעם הקשר הזה לא לא נקרא של קיימה תמיד ישחקו בו בהמשך היום ולכן מותר לכתחילה מביאה הגמרא הסיפור כדרב יהודה דרב יהודה אחוה דרב סלה חסידה הוא היה אחיו של רב סאלה החסיד אבהו זוגה ד סנדלה היה לו זוג סנדלים יחיד זמד דנפיק ביהו לפעמים הוא היה הולך עם זה זמני נפיק בינו כי הבן שלו וכל פעם הם היו מתאימים את מידת הרצועה למידת מי שהולך עעם זה טה לקמי ד הביה וזה היה בשבת אמר לקיי גב נמי אומר עכשיו אני הולך עם זה אני רוצה לשנות את הרצועה בשביל הבן שלי מותר או אסור עכשיו הוא לא פירט לו את המקרה מה קורה ביום חול הוא שאל אותו רק לגבי שבת נה לו הביי אמר לי חייב חטאת אם תעשה את זה תהיה חייב חטאת אמר לי שרב יהודה טמע ושאל את הבא אשתא פטור אבל הסור גקש לי זאת אומרת אם היית אומר לי פטור אבל אסור כבר היה טמוע בעיניי והייתי מקשה לך חייב חטאת קאמרת לי מה היתה איך יתכן שאתה אומר לי חייב חטאת שאל הבי ם התה אמל למה באמת אתה חושב כאילו למה הגיוני בעיניך שיהיה מותר לכתחילה למה לא למה אתה לא מקבל את הדין כפשוטו שחייב חטאת אז אמר לינה לו רבי יהודה בעצם הרחיב לו את הסיפור אמר לו תבין יש כאן דבר רחב יותר משום דבכל נמי זמני נפיק נ בנה זמני נפיק בנוק גם ביום חול אנחנו משתמשים בזה ברוטציה בתורנות אם כן הקשר הזה הוא אף פעם לא של קימה אמר לינה לו הביי הי אחי מותר לכתחילה אתה צודק חשבתי שבאת לשאול אותי רק לגבי שבת ובעצם הקשר הזה נשאר לתמיד אז אסור לשנות אותו אבל אם באמת גם ביום חול אתם רגילים להשתמש בו בתורנות והקשר אף פעם לא נמצא לזמן קבוע הוא לא של קיימה מותר לכתחילה וכפי שראיינו מספרת הגמרא רבי ירמיה אב קז בטר דרבבאו בכרמלית כרמלית זה מקום שהוא לא רשות הרבים לא רשות היחיד בעיקרון מדאורייתא מותר לטלטל בו אבל חכמים גזרו כגון בקעה או שדה וכדומה רבי ירמיה הלך אחרי רב בהו בכזה מקום אפסיק רצועה סנדלי הרצועה של הסנדל של רבי ירמיה נפסקה נתלשה ובעצם הסנדל נשמת מרגלו אמר לי רבי ירמיה שאל את רב באו מהנ אבדלה מה אני אעשה אמר להשקל ג מי דחזי למאכל בהמה וקרו חילבי כח ג מילך שהוא לא מוקצה כיוון שהוא ראוי למאכל בהמה תקשור ככה יחד תארוז את הרגל את הסנדל יחד עם הרגל קשור מעל וכך תמשיך ללכת איתו ולטלטל אותו מספרת הגמרא הב א וקיי קמד רב יוסף עמד לפני רב יוסף מדגיש רשי זה לא היה בכרמלית זה היה בחצר הפסיק לרצוע רצועת הסנדל נשמתה נתלשה אמר להבי מהבד מה אני אעשה אני לא יכול לנעול את הסנדל אמר לי שבכי תניח אותו כאן עד מוצאי שבת אל תגע בו שואלת הגמרא מה ישנה מד רבי ירמיה אצל רבי ירמיה היה פתרון כסם מצאנו קח איזה גמי קח דבר מסוים קשור על הרגל ותטפל למה כאן רב יוסף לא נחלץ לעזרתו ומצא לו איזה פתרון יצירתי עונה הגמרא פשוט מאוד אתם לו מינטר אח ה מינטר שמה היה מדובר בכרמלית שבעצם זה אומנם לא רשות הרבים אבל זה ברחוב זה לא מקום ה משתמר לכן הוא התיר לו הוא מצא לו פתרון איך לטלטל את זה עד לביתו אבל כאן זה בחצר עזוב את זה כך זה מקום משתמר תניח את זה כך עד מוצאי שבת מצויין בעצם אנחנו רואים מכאן שסנדי שנפסקה אחת מתרסיס כלי עליו הוא נחשב כמוקצה אמנם בכרמלית התרנו לטלטל את זה למקום המשתמש בחצר גם זה לא התרנו אבל הוא מוקצה הגמרא שואלת כך אנחנו יודעים שכלי גם אם כרגע הוא נפחת נסדק נתלש וכדומה והוא כרגע לא ראוי לשימושו עדיין כל עוד ואפשר לתקנו עדיין תורת כלי עליו ומותר לטלטלו עכשיו בסנדל יש שתי אפשרויות יש רצועה פנימית ורצועה חיצונית בעצם הרצועה נכרכת על הסנדל צד לצד מהצד החיצוני שזה מה שאנשים רואים לצד הפנימי שהוא בין הרגליים שאנשים פחות רואים אם נתלש הרצועה נפסקה מצידה החיצוני אומרת הגמרא אנחנו מבינים שבאמת אין מה לעשות עם הסנדל הזה כי גם אם אתה תתקן יראו את התפרים יראו את התיקון לא ראוי ללכת ככה זה לא מתאים אנשים לא מתקנים את זה באמת כבר אין תורת כלי עליו אבל אם נפסקה רצועה הפנימית לכיוון הרגליים אנשים לא רואים את זה ולכן מי שזה קורה לו מתקן וממשיך ללכת עם זה מצוין אבל אומרת הגמרא יש נראה עוד רגע מחלוק חלוקת מה קורה אם באמת נפסקה הרצועה החיצונית שבעצם כבר אין תורת כלי עליו אבל אני עדיין יכול לשנות ולהחליט אם הסנדל הזה היה עד היום לרגל שמאל אני אהפוך אותו לימין או להפך ובכך הצד הכביכול חיצוני הפך עכשיו לצד הפנימי אמנם בזמנינו לא מומלץ לנסות את זה הנעליים שונים בצורתם אבל כנראה בזמן חזל זה פחות היה מורגש פחות היה שונה ואם כן אפשר לעשות את זה ולכן שואל את הגמרא והמן ההוא בוא נאמר שנפסקה הרצועה החיצונית עדיין שואל הביי את רב יוסף זה עדיין נחשב כלי די בינ הפיך נלה מימין לשמאל אני יכול להפוך מימין לשמאל במקום עד עכשיו הלכתי עם זה ברגל ימין אני אלך ברגל שמאל ובאותו רגע שאני הופך את זה לרגל שמאל באופן אוטומטי שימו לב הרצועה בעצם המקום שבו נפסקה הרצועה הופך להיות מחיצתי ואז אני יכול לתקן ולהמשיך ללכת איתו ואם כן מדוע הוא מוקצה למה הוא לא נחשב שתורת כלי עליו אומרת הגמרא פשוט מאוד זה מחלוקת אמר לי מדק מטרס רבי יוחנן עוד רגע נראה שרבי יוחנן מאוד מסביר ומפרט ומתרץ את שיטתו של רבי יהודה שהוא סובר שלא אומרים את הסברה הזו אז מיד קמת ארץ רבי יוחנן ליב דרבי יהודה שמ מן ההלכה כרבי יהודה שבאמת לא אומרים את הסברה הזו ולא משתמשים ברעיון הזה שאני יכול להפוך אותו לכיוון השני מצד ימין לשמאל ולהפך ומביאה הגמרא מיד את הברייתא את הדיון מה היא ד תניה סנדל שנפסקו שתי אוזניו אם יש לי סנדל טמא ונפסק שתי אוזניו הידיות אחיזה שלו או שתי רסיות הלולאות שבהם מכניסים את הרצועות או שניטל כל הכף שלו כל הסוליה ניטל ונעלמה אז ברגע זה בטל ממנו תורת כלי לא הולכים לתקן אותו כבר לא שווה לאף אחד להשקיע בו ולכן טהור הוא כבר טהור אטומה שהייתה בו נסתלקה אבל אם זה רק אחת מאוזני או אחת מטרסו או שניטל רק רוב הכף שלו ולא כולו טמא עדיין ייש עליו תורת כלי כי אנשים יתקנו אותו וימשיכו ללכת איתו כאן אנו רואים את שיטת חכמים שאומרת אם אחת טרסיוס עדיין זה טמא הם לא מחלקים איזה אחת האם הימנית או השמאלית כי הם משתמשים בסברה שראינו לאל שגם אם נפסקה רסית צונה עדיין אני יכול להפוך אותו משל ימין לשמאל ואז היא תהיה הפנימית ואנשים יתקנו אותו וימשיכו ללכת איתו אבל רבי יהודה אומר אם נפסקה פנימית טמא חיצונה טהור כי הוא לא משתמש בסברה הזו שאפשר להחליף מרגל לרגל ואמר אולה ואת מרבא ברבר חנה אמר רבי יוחנן כמחלוקת לעניין טומא כך מחלוקת לעניין שבת האם יש עליו שם כלי אנחנו חולקים גם לעניין טומא וגם לעניין שבת האם מותר להמשיך ולטלטל אותו או לא אבל לא לעניין חליצה יש דין של חליצה אדם שמת בלי בנים לא עלינו ולא על אף אחד מישראל מצווה זאת אומרת הוא מת בלי בנים אז אחד מאחיו הגדול בעיקרון מצווה לייבם את אשתו זאת אומרת להתחתן עם אשתו כדי שלא ימחה שמו מישראל אבל אם הוא לא מעוניין האישה הזאת תחלוץ לו נעל ותרקוד שלם של חליצה בעניין החליצה גם כן כזה סנדל הוא אומר לא לעניין חליצה והגמרא כמובן מסבירה מיד בעצם רבי יוחנן מדבר על אותו סנדל שנחלקו בו רבי יהודה וחכמים אותו סנדל שנפסקה הרצועה חיצונה שלו שלפי חכמים הוא עדיין נחשב כלי כי אפשר לאופרו ולפי רבי יהודה הוא לא נחשב כלי ואומר כך הם נחלקו רק לעניין שבת וטומאה אבל לא לחליצה ובינן ב רבי יוחנן עלי בדמן זאת אומרת מה הוא מדבר שחכמים מודעים לרבי יהודה או שרבי יהודה מודה לחכמים אלי ב דרבנן והוא מתכוון לומר כך מד לעניין טומ מנ לעניין שבת נ מנ זאת אומרת לעניין שבת ולעניין טומא הם סבורים שזה נחשב ככלי אבל לא לחליצה ליו מ זמר שהם תחלוץ ליבם בכזה סנדל החליצה תהיה פסולה לא ייתכן והתנן חלצה של שמאל בימין חליצת כשרה אפילו עם אותו יבם יקח סנדל של שמאלי על מלא וילבש אותו בימין עדיין החליצה כשרה ברור שכזה סנדל שסך הכל מה אמרנו שאפשר להופכו ברור שיהיה כשר ואלא מה תאמר לי שהוא דיבר על ליב דרבי יהודה ואלה על ליב דרבי יהודה מי לעניין תומ לב מנ הוא לעניין שבת נמי לב מנהו כך הוא מתכוון לומר אבל לא לחליצה שבזה הוא מודה לדברי חכמים דמנה הוא גם לא יתכן מה פתאום אי מוד מרינן חלצה של שמאל בימין חליצת כשרה אפשר לומר דווקא איח ד למלת מנהו זאת אומרת שבשביל שמאל הוא באמת סנדל איכותי וטוב ושמיש והכל בסדר אז יאמר רבי יהודה אם היא לבשה אותו בימין זה בסדר גמור אבל אם היא תיקח כזה סנדל אחה למלת לב מנ הוא זאת אומרת לשמאל הוא לא מתאים כי הרי התרסי החיצונית שלו לא טובה אז מה תאמר לי שרק בגלל שאני משנה זה טוב למלת אלב מנהו דמר אב יהודה נפסקה החיצונה טהור על מלב מנהו אז אם ככה אם הוא ילבש את זה בימין זה לא יעזור אני לא אומר שזה כשר כל מה שכשר בימין אם הוא ילבש סנדל טוב של שמאל אבל אם הוא ילבש סנדל של שמאל בעייתי כזה שרבי יהודה אומר שהוא לא נחשב לכלי לא יהיה כשר אם ככה על מה רבי יוחנן מדבר אלא אומרת הגמרא לעולם הליב ד רבי יהודה וכאן אנו רואים שרבי יוחנן מדבר לפי רבי יהודה שזה לא נחשב כלי אימא וכן לחליצה שהוא חולק גם לעניין חליצה וכאן יש לנו חידוש גדול וקמה שמלן דכי אמרינן חלצה של שמאל ושל ימין חליצת כשרה זה דווקא אחד אלמל תימנה אבל כאן זאת אומרת אני הייתי חושב שברגע שאתה אומר לי חלצה של חלצה של ימין זאת אומרת שאם היא חלצה הפוך היא לקחה ברגל ימין היה נעל שמאל זה כשר אז גם כזה סנדל יהיה כשר מחדש לך רבי יהודה ואומר מה פתאום סנדל כזה לא נחשב כלום כיוון שהוא לא כלי גם אם היא הפכה שבעיקרון הפיכה כשרה כאן זה לא יהיה כשר אבל אחה למלת לב מנה הוא סנדל שהרצועה החיצונית שלו נפסקה הוא לא נחשב כלל כלי ולכן גם לגבי חליצה גם כשהיא הפכה זה עדיין יהיה פסול רשי מדגיש אם אתה משנה לי כבר את הבריתה ואומר וכן לחליצה אתה יכול גם להסביר את זה כשיטת חכמים אבל לא יהיה בזה כל חידוש רבי יהודה הוא זה שמחדש לנו עליו שבעיקרון ם הפחה כשר זאת אומרת אם החליצה היייתה ברגל הנכונה בסנדל הלא נכון זה כשר אבל דווקא סנדל כזה שראוי למלת פה גם במלטה זה לא נחשב מנה לא נחשב כלי ולכן יהיה פסול וזה מה שהתכוונה זה מה שמתכוון רב יוסף לומר מזה שרבי יוחנן מדבר לשיטת רבי יהודה כנראה שהלכה כמוהו ולכן אני לא מתייחס לכך שאפשר להופכו משמאל לימין ולהפך וסנדל שנפסקה אחת מתרשיחא ככלי עד כאן הגענו היום מחר בעזרת השם נרחיב בעניין זה בהצלחה רבה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: