העמוד היומי מסכת שבת דף קיב עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קיב עמוד א

[מוזיקה] שבס דף כיבס עמוד א בשורה הרביעית מלמעלה מפתח חלוקה אנחנו חוזרים על דברי המשנה בעמוד הקודם שיש קשרים שמותר לכתחילה לקשור ולהתיר בשבת כושרת אישה מפתח חלוקה שואלת הגמרא פשיטה הרי זה מהדברים שקושרים ומתירים בכל יום מה החידוש לא צריך רדש מדובר באישה ש לוק שלה סגור עם שני רצועות וממילא מה ודתם אחד אמיני וביטולי מבטל כו מש מלון כיוון שיש אפשרות להפשיט וללבוש את את הבגד כאשר מתירים רק רצואה אחת אז הייתי אומר אולי נאסור לה לקשור את שתי הרצועות כיוון שאחד יכול להיות קשר של קיומו כי אפשר להסתדר בלי לפתוח ולקשור אותו כו מש מלון כיוון שבכל אופן הדרך של בני אדם להתיר את שתיהם כדי לפשוט את הבגד בקלות יותר או להלביש אותו בקלות יותר ממ לכן מותר וחוטי סבחה אמרנו גם חוטים שקושרים את כיסוי ראשה גם מותר ושואלת הגמרא גם זה פשיטה אדם אישה מתירה את זה בכל יום לא צריך דריך אלו מדובר באופן שהיא קשרה את זה בצורה מרווחת קצת והיא יכולה להוריד את זה מראשה גם בלי להתיר את הרצועה מה ודתם אם משלף שולף או לא היא תשלוף את זה ואם י לזה כשע של כיום או שהיא לא עתידה להתיר אותו כומ שמלון ד אישה חסה על סערה ומשר שריה לו כיוון שכשהיא תוציא את זה בלי לפתוח את זה זה יכול להשיר לה משערה והיא לא רוצה ששערה ינשור ממילא היא מתירה את זה ולכן מותר כדין רצועות שמתירים בכל יום ורצועות מנהל וסנדל ראינו במשנה שמותר גם כן כיוון שבכל יום מתיירים וקושרים אותם איתמר אומרת הגמרא למדנו בברייס הטי רצות מנל וסנדל תן חד חייב חוס ברייסה אחת כתוב חייב חטו תן דוך בפטור אבל אסור ותן דוך מותר לכתחילה לגבי התרת מנל וסנדל ישנם שלוש בריסס שבכל אחד יש הלכה אחרת ומבררת הגמרא ליישב את שלושתם כש מנהל למנהל קש סנדל הסנדל מתרצת הגמרא מנהל המנהל לא קשי עוד קטרני חיב חוס בדוש כפי דהיינו מנהל שה רצענים אלה שעושים את המנהלים היו קושרים לזה רצועה והיו מחברים את זה בקשר חזק שהרצועה תיתפס לנעל זה קשר שלעולם לא מתירים אותו ועל זה כתוב שאם הוא מתיר אותו חייב חטו זה קשר של קיומו פטור אבל אסור מדובר בד רבון נעליים של תלמידי רחומים שהם לא היו מתירים וקושרים בכל יום את הנעליים אלא היו עושים את זה קצת רפוי כדי שיוכלו להוריד את הנעל בלי לקשור אותו אז בכל אופן זה לא נקרא קשר של קיומו כיוון שלפעמים מתירים אותו זה לא נקרא מותר לכתחילה כיוון שהדרך הוא להשאיר אותו לכן מד רבון זה אסור מותר לכתחילה לב בני מחוזה בני מחוזה זה הם היו אנשים שהיו מקפידים מאוד הלבושים והם היו מהדקים חזק את רצועות המנהלים שלהם ומילה כדי להוריד את זה הם היו צריכים להתיר את זה בכל יום ולכן על זה כתוב שמותר לכתחילה כיוון שזה עתיד עשוי להתיר בכל יום סנדל הסנדל לא יקשה לישב את שלושת היסס של סנדל גם כן נישב כך עוד קטני חייב חטו בדט מדובר שסוחרים של ישמעאלים שהם היו המשתמשים בסנדל עם רצועות שהרצל היו מחברים לזה רצועות חזקות כדי שיתפוס להם את הרגליים טוב וזה לא היו מתיירים לעולם דקטרי הו שקפי שה רצנ קושרים אותם פטור אבל אסור שכתוב מדרבנן אסור בד חומרתה מדובר ברצועות כאלה של שאר בני אדם שזה לא רצואה שעל ידי אומן אלא הם עצמם קושרים את זה ולפעמים הם משאירים את זה כך אומר רשי שבוע או חודש ולכן יש בעיה מד רבון להתיר את זה זה לא עשוי להתקיים לעולם מצד שני גם מתירים את זה בכל יום החרים כאן הבסיס תז נחלקו האם כששי אומר שבוע או חודש זה דווקא חודש אבל אם זה קשר שאסור להתקיים יותר מחודש יהיה לו כן דין של קשר של קיומה או שזה רק דוגמה בלמי ובאמת כל עוד שזה לא עשוי לעולם להתקיים אז מותר מדאורי ממשיכה הגמרא מותר לכתחילה בסנדל דנפקי ביתרי מדובר בסנדל כזה שמיועד לשימוש שני בני אדם ולכן הם צריכים להתיר אותו בכל יום כי כשהוא כל אחד יש לו את מידת רגלו וכל אחד כשהוא נועל אותו אז הוא עושה את הקשר מתאים לרגלו לכן זה עסוי להתיר אותו בכל יום ומותר לכתחילה כדרב יהודה דרב יהודה אחו דרב ס חסידו זוג סנדלי רב יוד היה לו זוג סנדלים זמני דנפק בי זמני נפק בנוק לפעמים הוא יצא בסנדלים האלו ולפעמים בנו אומ דב אומ גנ קשר כזה בסנדל כזה שאני ובני משתמשים בזה מותר להתיר אותו או לא אמר לי חייב חוס אומר לי אמר לו רב ירמי אני לא מבין איך אמר לו רב יהודה איך אתה אומר לי חייב חוס אשו פטור אבל הסוקה שלי חיב חוס כ מזלי גם אם היית אומר לי פטור אבל אסור היה קשה לי למה הרי זה מיועד להתיר אותו בכל יום אז איך הגעת בכלל לחיוב חוס מה התמה אומר לה משום דבכל נזמן אז הוא שואל אותו מה התמה למה אתה רבי ד חושב שיהיה מותר לכתחילה אמר לי ש בחל נפיק בנו נפק בנוק גם בימי חול אנחנו משתמשים בזה שנינו וממילא אנחנו מתיירים את זה בכל יום אמר לי יוכי מותר לכתחילה אז אם ככה לא הבנתי את השאלה שלך ובאמת מותר לכתחילה אני חשבתי שמדובר על הרצועה שרצים הם אלו שקושרים את זה וזה מיועד להתקיים לעולם לכן אמרתי לב חוס אבל לפי איך שפרשת לי עכשיו מותר לכתחילה רב ירמיה קזל בסדר אבבו בקרמס אויר מיה ליוה את רבבה בקרמס מקום שמדי רבו נסור בטלטול אי הפסיק רצוע סנדלי הרצועה של סנדל שתופסת את רגלו נקראה אמר לי אמר רבמ ל רבב מני אבד לו אומר לי שקו גמי לך דוזי למאכל בהמה אוכ ילוב די נו תיקח גמי שזה מיועד למאכל בהמה זה לא מוקצה קרוך סביב הרגל עם הסנדל וכך תוכל ללכת עד בקך כדי שלא לא יאבד הסנדל הביה אבקו קמי דרב יוסף הביי היה שימש לפני רב יוסף הפסיק לרצוע נקרא לו רצוע בחצר אמר למה יבילי אומ לי שבקה מה ישנה מדרבי ירמיה שואל אותו הביה למה אתה לא מטריל לי להשים איזה גמי וכך ללכת אז הוא עונה לו סום למינט אוכ מינטר כאן אתה נמצא בחצר זה מקום שזה ישמר ומה שהיה שם עם הביר מי זה היה דווקא בגלל שזה היה במקום שלא נשמר בקרמס לכן התרנו לו לקשור את זה בג מילך לכן שמה התירו לו את זה רבב אב אבל במקום רגיל שזה נשמר אז באמת אין זה שם של כלי וזה מוקצה ברגע שנקראה רצועת הסנדל ולכן תניח את זה פה עד אחרי שבת שואלת הגמרא שואל אותו הבי ומונה הו עדיין למה זה מוקצה די בהנה הפיך נלי מימין לשמאל דהיינו ישנם הסנדל הוא בעצם כמו משטח של אור שטוח בשני צדדיו היה יצאו מהסוליה איזשהו לולאה שהייתה מחוברת בתחתית הסנדל ו לולה אחת בצד ימין לולה אחת בצד שמאל והיה קשר היה חוט שקשר ביניהם וזה תפס את רגלו כאשר נקרא הלולאה הזאת אז הרגל לא יכולה לא תפוסה בסנדל ואי אפשר ללכת עם זה אבל כאשר זה היה נקרא בצד החיצוני של הרגל דהיינו לא כלפי הצד שבין רגליו אלא כלפי הצד החיצוני זה מקום שהוא ניכר יותר ואת זה לא היו מתקנים אלא היו זורקים סנדל שנקרא לצד הזה מה קורה כשזה נקרא לצד הפנימי זה כן היו מתקנים וממילא היו ממשיכים ללכת עם זה כיוון שצד נסתר יותר שואל אותו הביה אתה אומר לי שזה לא כלי כיוון שלא מתקנים את זה כיוון שנקרא כאן הצד החיצוני עדיין אני יכול להחליף בין שתי הסנדלים בין צד ימין לצד שמאל כיוון שלא היה להם הבדל בעצם בין איזה רגל בין הסנדלים של ימין ושמאל שניהם היו עשויים משטח ישר ברגע שאני אחליף בין ימין לשמאל יצא שהמקום הקרוע הוא בין הרגליים ואז אם כן אפשר לתקן אותו אז למה אתה אומר לי שזה מוקצה כי אין לזה שם שכלי אומר לי מדקו ארבלי בד רבי יהודה שמע מנוק רבי יהודה הדין הזה שאנחנו אומרים שברגע שנפסק הרצועה אז אם זה הרצועה החיצונית זה מאבד שם כלי אבל אם יש אפשרות להחליף בין הרגליים להעביר את הרצועה החיצונית שנקראה לרגל השנייה ואז יהיה הרצועה הפנימית זה דין שמול במחלקת סטנו עים רבי יהודה וחומים שנראה כעת וכיוון שרבי יוחנן מבאר את שיטת רבי יהודה שמאמין ו שהוא חול כרבי יהודה שהוא סובר כרבי יהודה ולא מועיל להחליף בין ימין לשמאל ולכן עניתי לך שאיין לזה שם של כלי ותשאיר את זה במקום ו עד אחרי שבת מה הי איפה מצינו את רבי יחנון לי בד רבי יהודה דתני סנדל שנפסקו שתי אוזניו או שתי טרסי אותיו דהיינו אוזניו זה איזשהו בית יד שהה לסנדל מקדימה ומאחורה כדי לתפוס להלביש אותו שתי תריסיות זה הלולאות האלו שתופסות את הרצועה שקושרת את הרגל את הסנדל הרגל או שניטל כל הכף שלו או שכל הסוליה ניטלה ונטשה טוב אין לזה שם של סדה אין אזה שם של כלי וממילא זה נתאר מלקבל טומי אחת מאוזני ואחת מדרסי איו אם רק אחת מהם ניטלו או שניטל רוב הכף שלו רוב הסוליה תמ עדיין יש אזה שם של כלי רבי דימר נפסקה פנימית טמא החיצונה טהור דהיינו רבי יהודה אומר גם באחת אם האחת הזאת שנקראה היא החיצונה שאותה רואים יותר ואין הדרך לתקן את המקום שרואים כיוון שזה זה לא יפה אז היא תהיה טהורה ה הסנדל הזה נתאר דווקא אם זה הצד הפנימי דווקא אז אני אומר שאפשר לתקן את זה ולזה לא מאבד שם של כלי וממילא ימשיך לקבל טומי וזאת אומרת שאנחנו רואים שרבי יהודה סובר שאי אפשר להחליף בין ימין לשמאל כי אחרת לא היה צריך להיות חילוק אם זה החיצונה הפנימית גם אם זה החיצונה הוא יכול להחליף את זה לרגל השנייה והיא תהיה פנימית ואומרו לוית מרב בברכה אומר רבי חנון כמחלוקת לעניין טומ כך מחלוקת לעניין שבס אבל לא לעניין חליצה כך אומר רבי חנון שלעניין שבס זה מקביל לטמא מה שראיינו מחלוקת כעת לגבי תומא רביד חומי אבל לעניין חליצה זה שונה ובינן בו ניסינו להבין את דברי רבי וחנון לי בדמן לפי מי רבי יוחן אמר את הכלל הזה הלי בד רבון אם נמר שהוא דיבר בשיטת רבון מדלין תו מונ לנין שבנ מונ רבון סוברים שכל עוד נקרא רק אחד לא משנה אם זה הפנימי או החיצוני עדיין יש לזה שם של כלי ולמה כי גם אם זה החיצוני אפשר להפוך לצד מימין לשמאל או משמאל לימין ואז זה יצא שזה בחלק הפנימי אז אם נאמר שזה הכוונה שלרבי וחנון על חומים שאמרו שלעניין טומא עדיין יש לשם שכלי ולכן לעניין שבת עדיין יש לשם שכלי ואפשר לטלטל את זה אבל לא לחליצה דלו מונה אבל לעניין חליצה אם יש לו סנדל כזה שנקרא לו הצד החיצוני אז אני לא אומר הוא יכול להעביר את זה זה לצד השמאל לצד לרגל השנייה ועל ידי זה יהיה לזה שם של כלי לעניין החליצה אם נאמר ככה ועונן חלצה של שמאל בימין חלצו סק שירו לא ייתכן לומר שזה פסול עד כמה שה סנדל הזה אפשר להעביר אותו כמו שאמרנו לעניין טומ ולעניין שבת אפשר להעביר אותו לרגל אחרת הרי לעניין חליצה כתוב משנה מפורשת שאם היא חלצה בסנדל של שמאל אבל ברגל ימין עד חליצת כשרה זאת אומרת שאפשר להעביר אות באמת לרגל ימין ולחלוץ אז אם כן איך אתה אומר שלעניין חליצה החכמים יאמרו שאין לזה שם של סנדל עד כמה שיש ל שם של סנדל לשבת וטומאה יהיה לזה שם של סנדל גם בחליצה א זה סנדל של שמאל שהוא שם בימין זה לא מפריע בחליצה ואלו עלי בד רב יהודה אלא צריך לומר שרבין דיבר בשיטת רב יהודה מד לעניין טומ לו מונ מזה שרבי יהודה אמר שכש שנפסק הצד החיצוני אז זה נתאר מלקבל טומ אפילו שנפסק רק צד אחד כי אומר רבי יוד לא אומרים שהוא יחליף בין צד ימין לצד שמאל לעניין שבת נ מילו מונ אז גם לעניין שבת הוא הדין שגם כן יהיה אסור בטלטול כיוון שלא אומרים שיכול להחליף את זה לרגל השנייה אלא זה סנדל שהולך לפח הוא שבר כלי אבל לא לחליצה דמונה אבל לעניין חליצה זה לא מגביל אותנו ובאמת אנחנו נאמר שאפשר לחלוץ את זה כיוון שכמו שאמרנו חצה של שמאל בימין כשרה אז ה יכול להעביר את זה לרגל השנייה לעניין חליצה ואז יצא ש הפסיקה הרצועה הקרועה נמצאת בצד הפנימי ויש לי שם כן של מנל אומרת הגמרא גם זה לא יכול להיות אימר דמרי חלצה ש שמאל בימין חליצת קשרה אךד למיל שמונה הוא כאשר יש לך סנדל שהוא שלם הוא טוב כל הבעיה היא שזה סנדל של שמאל והוא יקח את זה לצד ימין וחלוץ אז זה בסדר אבל לאכ למיל סלמונה כאן אתה מדבר בסנדל שבשיטת רבי יהודה הוא בכלל אין לזה שם של כלי הוא לא מקבל טומה ושבת הוא עסור בל ואתה רוצה לומר שלעניין חליצה הוא כן יחשב למנהל לסנדל של חליצה ותהייה כשרה החליצה לא יכול להיות דומ רב יהודה נפסקה חיצונה טהור מלב מוו אומרת הגמרא לא מבדי רב יהודה באמת רבי יוחנן דיבר את דבר עלי דרב יהודה הם כן לחליצה לא מה שאין כן לחליצה שזה יהיה כשר אלא שגם בחליצה זה לא יהיה טוב זאת אומרת שרבי יהודה אמר שנפסקה החיצונה זה פוסל את הסנדל ולא אומרים נחליף את זה לרגל השנייה אז לעניין טומ הוא דיבר לעניין שבת הוא הדין יהיה שזה מוקצה ולעניין חליצה הוא הדין יהיה שכיוון שאין לזה שם של כלי זה גם לא מועיל לחליצה ווקו מש מלוד דקי מין חלצה של שמאל ושל ימין חליצת כשרה מתי אני אומר שיכול להפוך בין הרגליים איך ד למיסי מונ הוא דווקא במקום כזה ש לחליצה עצמה יש לזה שם של סנדל אבל אוכ למיסי לרגל המקורית שלו שזה של שמאל שמה לב מונאו כי נקראה שמה הרצועה החיצונית ממילא זה ודאי שלא יועיל להפוך את זה לצד ימין לרגל ימין ולהתיר חליצה בכך אז אם כך רואים שרבי יוחנן דיבר בשיטת רבי יהודה זאת אומרת שה לוך הק רזה ולא אומרים שאפשר להפוך מימין לשמאל ולכן ענה לו ענה ל הביה רב יוסף שהנעל הזה הוא ם מוקצה וכיוון שנקראה החיצונה שלה למרות שיש אפשרות להפוך את זה לרגל השנייה לא אומרים שזה נחשב למונה כמו שיט הסב אז אם כן ראינו לגבי מפתח וקה החידוש הוא שמותר לקשור את זה למרות שיה מדובר באופן שיש שני רצועות ולפעמים מתירה רק אחד מהם כיוון שבדרך כלל מתיירים את שניהם כדי שיהיה בקלות להוריד את החלוק לגבי חוטי שבחה אמרנו שהחידוש הוא למרות שהיא לפעמים שמה את זה ברוח והי יכולה להוריד את זה בלי להתיר אותם כדי שלא ינשור שיער היא כן מתירה אותם רשי מוסיף שגם על החגורה פסיקה שהמשנה הביאה יכלנו לשאול פשיטה ו החידוש הוא שלפעמים מורידה את זה דרך רגליה אבל משום צניעות בדרך כלל כן מתיירים את החוטים שלהם ולכן יהיה מותר לגבי רצות מנהל וסנדל הבנו שלוש בריסס לגבי מנהל ישבנו שמה שכתוב חייב ח מדובר שהר צנן קשרות את הרצועות האלה וזה קשר של קיומו שעומד לעולם מה שכתוב פטור אבל אסו מדובר בש תמיד רחום ם שהם משאירים את זה רפוי ומתירים מורידים את הנעל ושמים את הנעל בלי לפתוח את זה עדיין אומר רשי זה לא קשר של כיום א כיוון שמקומות ט הם פותחים את זה וקושרים את זה חזק שלא ידבק בתית ומה שכתוב מותר לכתחילה מדובר בבני מח זה שמקפידים על לבושי אז הם קושרים אתזה קשר חזק וצריכים להתיר את זה בכל פעם שהם מורידים את המינהל בסנדל מה שכתוב חייב חט מדובר בסוחרים ישמעאלים שהדרך הוא שרצים ממלא עושים את הקשרים מה שכתוב פתור אב מדובר בבני אדם רגילים שקושרים את זה ולפעמים משאירים את זה ככה עם הקשר שבוע או חודש מה שכתוב מות לק התחיל מדובר בשני בני אדם שמשתמשים בסנדל ממילא הם קושרים ומתירים את זה בכל יום הבאנו מיסה גם עם רב יהודה ש הי משתמש בזה הוא ובנו ויתור לו לכתחילה הבנו מש וירמיה ש בקרמס נפסקה נפסקה הרצועה והתירו לו לקשור את זה עם ג מילך אבל הביה כששרה לו נפסקה לו בחצר לא התירו לו ולמה כיוון שנקטו כי רבי יודה שברגע שנפסקה רצועה החיצונית אז אנחנו קוראים לזה שזה לא כלי כמו שריד אמר לעניין טומה וכמו שרבי חולן ביאר את דבריו שכמו שלעניין טומה זה לא כלי גם לעניין שב זה לא כלי וגם לעניין ליץ שזה לא כלי ולא אומרים שוא יכול להפוך את זה מרגל ימין לרגל שמאל ואז יהפך להיות הרצועה הפנימית שאז כן דרך לתקן את זה אלא זה מאבד מזה שם כלי ולכן אסור לטלטל את זה בשבס [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: