העמוד היומי מסכת שבת דף קח עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קח עמוד א

[מוזיקה] דף קח עמוד א' אליהו הנביא קודש הקודשים נורא שב נוראים נביא אלוקים אינו גוף מסתובב בשמיים ובארץ באמת אי אפשר לטאר את סגב קדושתו עדיין הוא לא יכול להכריע בדבר אחד בגמרא התורה ניתנה רק לנו כפי שנראה היום בגמרא רב נחמן בר יצחק אומר על דיון הלכתי כשיבוא אליהו יכריע לכאורה זה נשמע כשאליהו יבוא הכל יהיה פשוט יותר אבל אומרת הגמרא לא ייתכן שאליהו יכריע מסביר רשי התורה לא בשמיים הי התורה לא ניתנה למי שנמצא בשמיים התורה ניתנה דווקא למי שמתמודד כאן עם נתוני הפתיחה כביכול הגרועים ביותר עם החושך ההוה שיש בקרקע דווקא לנו ניתנה התורה התורה ניתנה לנו כדי שנתמודד כדי שנגלה את אור השם בעולם ועל כן דווקא כפי שאנחנו נפסוק כמו שאנחנו מבינים בקוצר שכלנו זה מה שהקדוש ברוך הוא דורש זה מה שהוא צ מאיתנו אליהו הנביא עם כל סגב קדושתו לא יכול לפסוק הלכה אחת בתורה כמה חשוב הלימון תורה על אף הקשיים על אף האתגרים לפעמים נראה לנו מי אנחנו ומה אנחנו לא ככה בדיוק הקדוש ברוך הוא רוצה אותנו זה מה שהוא מבקש מאיתנו אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים בקח עמוד א' ארבע שעות מלמעלה ראינו בגמרא ראינו במשנה שהחבל בחייו ועוף חייו מכאן אנחנו רואים בעצם וכפי שראיינו כבר בעמודים בדפים הקודמים שהחול חייו זאת אומרת שיש להם אור אם אין אור אם אני לא מחשיב את אותה את אותו עוף או את אותה בהמה ככזו שיש לה אור אני לא חייב על החבלה אלא אם כן יוצא דם כשאני אומר לך שעל עצם החבלה גם אם לא יצא דם אני מתחייב זאת אומרת שיש אור ואדם שניצר מתחת לאורם לא יחזור חזרה ועל כן אני מתחייב לומדת מכאן הגמרא דין נוסף לגבי דבר שצריך אור לגבי תפילין כותבים אותם על אור בהמה טהורה כידוע דווקא טהורה כפי שנראה בהמשך אומרת הגמרא לאו דווקא על אור בהמה טהורה גם על אור עוף טור כפי שאנו רואים כאן של של האור של האוף יש אור אמר רב הונה כותבים תפילין על גבי אור של אוף טהור אמר רבי יוסף מיק מ שמלן ברור מה אתה באת להשמיע לנו דעת ליור תנינה ראינו את זה במשנתנו החובל בהן חיב וכפי שאמרנו אם אתה מחייב זה אומר שיש לו אור ועל כן גם לגבי תפילין יהיה מותר לכתוב אמר לי הביי מה פתאום מה אתה ככה כביכול מזלזל ואומר אפשר לראות את זה במשנתנו מה פתאום טוב כמ שמלן רב אונה שמגיע ואומר את הדין הזה מחדש לנו חידוש גדול דם מתני תנאה ואמינה במשנתנו הייתי אומר נכון אני יודע שיש לאמור אבל עדיין זה רק לעניין שבת או לעניינים אחרים לגבי לגבי כתיבת תפילין אסור לכתוב תפילין על כזה אור מדוע כיוון דעת בי נקווה נקווה באור של האוף כל מקום שמרת את את הנוצה נשאר נקב קטנטן הייתי חושב שעל כן אסור לכתוב עליהם תפילין כפי שכתוב ברשי רשי אומר וכתבתם שתהיה כתיבה מה כך כתוב בתורה כתיבה מה כתיבה שלמה ולא שיהיה נקב כלשהו כמה שמלן מגיע רב הונה ואומר על זה מותר לכתוב תפילין כי הם נקבים כל כך קטנים כדאמרי במערבה כל נקב שהדיו עוברת עליו ושומ את אותו כש הדיו כשאתה עובר עם הקולמוס עם הדיו על הנקב הוא נסתם זה אינו חשוב נקב וגם אם לא עברת עליו ויש בין אות לאוט כזה נקב הוא לא נחשב ככזה שמעכב ומותר לכתוב עליו אם כן רב הונה מגיע ואומר את הדין הזה הוא לא בא לחדש לנו שזה נחשב אור זה אנחנו באמת כבר יודעים מ משנתנו בא ומחדש לנו שהנקבות שנמצאים בו לא נחשבים נקבים ומותר לכתוב עליהם מתיו שואלת הגמרא איך אתה יכול לומר לי שלאור ש שלוף יש אור מתיו רב זרא אומר ככה כתוב לגבי עולת האוף אדם שמביא עולת העוף לא השיג הידו הוא לא יכול להביא עולת בהמה הוא מביא עולת העוף ושישה אותו בכנפיו לא יבדיל קוראים אותו קוראים ומוציאים את איבריו הפנימיים קוראים אותו יחד עם כנפיו יחד עם האור וכך מקטירים אותו על גבי המזבח אומרת הגמרא אומר רב זרע מכאן אני אלמד להכשיר את האור שלא צריך הפשטה כמו שמפשט בהמה שלא מקריבים אותה ם אורה את האוף אפשר להקריב יחד עם האור אם כן אנו רואים שהאור שלו לא נקרא אור ויסק הדת אור היכי מרבי ליקרא הרי ידוע שאור לא מקריבים על גבי המזבח אמר להבי פשוט מאוד אור הו ורחמן הרבי נכון כאן בפסוק במפורש כתוב ושסה אותו בכנפיו כדי לומר על אף שזה אור זה קרב על גבי המזבח נכון בבהמה לא באוף אומר הקדוש ברוך הוא אני כן רוצה גם את האור יחד עם נוצה של עיזים וכפי שכתוב שם שאין ריח יותר רב מנוצה של עיזים שנר מנוצות של עוף שנשרפות ואומר הקדוש ברוך הוא כיוון שאדם השקיע הוא לא הביא בהמה הוא הביא עוף כנראה אין לו כסף הוא השקיע את פרותיו האחרונות בשביל להביא קורבן אני רוצה דווקא את הריח הזה שכביכול הוא נחשב רע אצלי הוא ישל לריח ניכוח להשם אז על אף שהאור הזה כן נקרא אור בכל אופן מרבה אותו הפסוק ואל תביא לי מכאן ראיה שזה לא נקרא אור מה פתאום הפוך בדיוק היק דמרי בעצם אותו דיון בנוסח שונה ק דמרי אמר אב זירה אפננה מי תנינה יש לנו ראייה שזה נקרא הור כתוב בכנפיו לרבות את האור לגבי ולת האוף חייב להיות שזה נקרא אור היא אמרת בשלמה אור הוא היינו די צריך קרא לרבויי זה מגיע לומר ליף שזה נחשב לאור אני אומר לך תקריב אותו אלא היא אלא הי אמרת לו אור הוא אם תגיד לי שאור של עוף לא נחשב אור המת צרך קרא לרבויי לא הייתי צריך פסוק לרבות ברור שזה קרב יחד זה לא נחשב כאור ואם כן אומר הבז מהפסוק הזה שמרבה את אורה של עולת העוף להקטר מכאן אני רואה שזה נחשב כאור אמר לי הבי לא את זה אפשר לדחות זה לא ראייה מוכר חת זה לא ראיה שחייבת להיות לעולם אם הלך לו אורו ואי צריך אני כן צריך לרבות אותו סל כדת חמינה כיוון דפר פירסה כמו שהזכרנו יש לו נקבים קטנטנים לאחר מריטת הנוצות הייתי חושב שמיס עלף שהוא לא נחשב כו בכל אופן זה מאוס ולא הייתי מקטיר אותו על גבי המזבח כמש מלן זה לא אור זה מעוס בכל אופן תקריב אותו על גבי המזבח בכל אופן ברור שלאור ברור שהאור של עוף נחשב כאור ברור שהוא גם קרב על גבי המזבח וכפי שראינו גם מותר לכתוב עליו תפילין כי יש בו נקבים כל כך קטנים שדיו עוברת עליו סותמת והם לא נחשבים כ נקבים ואם כן גם מותר לכתוב עליו תפילין בא מנמר ברידר אבינה כבר דיברנו על כתיבת תפילין שואל מרבר דר אבינה מרב נחמן בר יצחק מה הוא לכתוב תפילין על גבי אור של דג טהור אני לוקח אור של דג מאבד אותו האם אני יכול לכתוב עליו תפילין או לא אמר לו עונה לו רב נחמן בר יצחק ואומר אם יבוא אליהו ויאמר כשיבוא בעזרת השם אליהו הנביא אז הוא יוכל לפסוק לנו על שאלתך כרגע אנחנו לא יודעים שואלת הגמרא מה מתכוון רב נחמן בר יצחק לומר בדבריו מה אם יבוא אליהו ויאמר זאת אומרת מה הוא מתכוון לומר אם יבוא אליהו אז הוא יאמר הרי כפי שאמרנו לא בשמיים היא התורה לא ניתנה למי שנמצא בשמיים דווקא לנו היא ניתנה ואם כן עלינו לפסוק את הדבר הזה כנראה שרב נחמן בר יצחק מתכוון לומר שאנחנו פשוט במציאות לא יודעים האם הוא נקרא אור או לא בדברים מציאותיים זה באמת אליהו הנביא כן יכול לומר לנו כי הוא בקי גדול הוא יודע הכל הלכה הוא לא יכול לפסוק אבל מציאות הוא יכול לומר אי מור אד אם תאמר לי שהוא יבוא ובעצם יברר לנו את המציאות הזו האם לדג הקליפה הזו שמכסה אותו נקראת אור או לא אנחנו לא צריכים את אליהו הנביא בשביל זה אח הזינ דת לאור תסתכל ברור שלדג יש אור ועוד התנל גם לגבי הלכה שנינו שעצמות הדג ואורו מצילים באוהל המת כפי שאנחנו יודעים מת שנמצא באוהל כל אשר באוהל יתמ חוץ ממה חוץ מדבר שנמצא בתוך כלי כלי חרס שיש עליו צמיד פתיל שאטום בצורה טובה מה שנמצא בתוכו לא נטמע זה מציל ב באוהל המת אומרת הגמרא גם עצמות הדג ואורו גם כן מצילים באוהל המת אם כן אנחנו רואים שהאור לא נחשב כבשר הדג אוכלים נטמעים באוהל המת ובטח שלא מצילין על מה שבתוכן האור של הדג ועצמותיו נחשבים כיחידה נפרדת אם אם כך אנחנו גם רואים בעינינו שלאור יש שלדג יש אור וגם לגבי הלכה אנחנו רואים שהאור נחשב כנפרד אז מה השאלה אלא אומרת הגמרא אם יבוא אליהו ויאמר היא פסקה זומ מיני היא לא פסקה זומ מיני כיוון שבאמת האור של הדג הוא מזוהם הוא לא נעים אנשים לא מתעסקים איתו לאחר שמאבדים אותו השאלה אם אני מחשיב אותו כפסק זו המתו או לא על זה אליהו יכול להשיב לנו וזה מה שרב נחמן בר יצחק אומר בעזרת השם כשיבוא הוא יענה לנו על השאלה הזו הראשונים מתחבטים בדברים ואומרים גם כאן זה הרי ספק הלכתי האם לאחר מכן אני מחשיב אותו כפסק זו המתו או לא ואם כן איך כאן אליהו הנביא יכול להכריע הרי אמרת לו בשמיים הם מביאים הרבה פירושים היינו ותמצאו נחת מספרת הגמרא שמואל וקנה וית וגוד דנר מלכה הם היו גרים בבבל בעיראק ויישבו על שפת נהר המלך אומר הבן יהודה זה נחל פרט נהר הפרט מתחיל בזרימת מכיוון ארץ ישראל ומגיע לכיוונו ש לכיוונה של בבל ישבו על שפת הנהר ופתאום הם רואים חזינו למיה דקד ו וחיר נחשול מים אחורים מתפרץ ועולה מאיליו עלף שלא היה רוח הכל רגוע פתאום תופעה תמוה כל כך אמר לשמואל קרנה דע לך זה לא תופעה טבע זה לא קרה סתם גבר ררה בקעת במערבה מגיע אדם חשוב מארץ ישראל וחיש במאי הוא חושש הוא סובל ממחלת מאיים אומר רשי כשההוא מתפנה על דופן הספינה עולים המים כדי להסתיר אותו מחמת כבודו או כדי לקנח וקד ו מיה לקבו לפקמ בעצם להסתירו שלא יתבזה זיל תילה קנקני לך תבדוק אותו כאילו תריח תעמוד על קנקנו תבדוק האם הוא באמת גדול בתורה כמו שאומרים לך תבחן אותו תשאל אותו שאלות אזל הלך קרנה ובאמת אש כחי לרב הוארה שהספינה הזו מביאה יחד עם את רב שהגיע מארץ ישראל הלך ושאל אותו ש כדי לבחון אותו באמת לעמוד על קנקנו אמר לי מנין שאין כותבין תפילין אלא על גבי אור בהמה טהורה אמר לו אומר לו רב דכתיב כתוב בתפילין למען תהיה תורת השם בפיך מכאן אני דורש מן מותר בפיך התפילין תכתוב רק על דברים שמותרים בפיך שמותר לאוכלם המשיך ושאל אותו מנין לדם שהוא אדום כפי שכתוב במסכת נידה כל מיני גוונים של דם אישה לא נחשבים לדם טמה רק דם שחור הוא כמו אדום זאת אומרת הצבע השליט בדם טמא הוא אדום הוא מנין שנאמרו לו כתוב וירו מואב מנגד את המים אדומים קדם שם מסופר בנביא כשיצאו מלכי ישראל יחד עם מלכים נוספים להילחם מול מואב והגיע נחל מים כדי להשקותם מלכי מואב בעצם נבלו כשהם ראו את המים אדומים קדם הם חשבו לעצמם אף פעם לא היה שם מים באותו מקום השמש זרחה עליהם זה היה נדמה להם כדם הם אמרו בטח עם ישראל נהרג וזה הדם שזורם מהם יצאו למחנה לאסוף את שללם ושמה עם ישראל קה בהם מקה ניצחת כיוון שאתה רואה שהנביא אומר המים אדומים קדם אתה רואה שדם ודם שהגדרתו ההלכתית של דם שמטמא הוא דווקא כזה שהוא אדום ממשיך קרנה ושואל אותו מנעין למילה שבאותו מקום עונה לו רב נאמר כאן עורלת הרי זכר אשר לא ימול את בשר עורלת ונאמר לאלן לגבי פירות אילן בשלושת השנים הראשונות אסור לאוכלם גם שם כתוב וערלתם אורתו את פריו אותה מילה מה לאלן בדבר שעושה פרי זה הולך על האילן שהוא מצמיח פירות חדשים אף כאן בדבר שעושה פרי האיבר שגורם להוליד דורות חדשים שם עושים את ברית המילה שואלת הגמרא שואל אותו קרנה המ בליבו דכתיב ומלתם את עורלת לבבכם או אמ אוזנו דכתיב הנה ארלה אוזנם אתה רואה שהלשון ארל הולך גם על האוזן או על הלב כמובן שככל הנראה קרנה לא חשב לרגע שייעשו מילה בלב אבל הוא התכוון לשאול את רב כדי לפלפל עמו ולראות את תשובתו אנה לו רב דנין אורתו תמה את המילה אורתו בשלמותה מהמילה אורתו בשלמותה כמו שכתוב לגבי האילן ואן דנים אורתו טמה עורלת שהינה טמה כפי שכתוב גם לגבי הלב וגם לגבי האוזן כתוב ומלתם אתור לבבכם ולא אורתו כפי שנכתב בברית המילה ועל כן אני מעדיף לכתוב דווקא מאילן כפי שאילן עושה פרי כך גם ברית המילה באיבר שעושה פרי באיבר שגורם להוליד דורות חדשים בשלב הזה של הדיון רב תופס שכל השאלות שקרנה שאל היו רק כדי לבחון אותו ולא באמת לדעת את ההלכה ועל כן אמר לי מה ישמך שואל אותו מה שמך הוא עונה לו קרנה אמר לירב קרנה ביני בעצם הוא כביכול מקלל אותו הו מעניש אותו על כך שהוא הטריד אותו בשאלות לחינם לסוף מספרת הגמרא הי לשמואל לבית שמואל רצה לרפא את רב כידוע שמואל היה רופא גדול בקיא בחוכמת הרפואה הוא רצה לרפא אותו ממחלת המעים שממנה הוא סבל אוכלי נמ דערי פת צהורים מאכלים משלשלים וכסה דרסה מאכל של דג קטן שמתוכן בשמן וקמח ואשק שכרה ולח ולבית הכיסא כחד לשתל של הוא רצה בעצם שהכל תהפך לו במאים ועל ידי כך כשהוא יבוא לבית הכיסא כל המחלה תצא ממנו אבל הוא לא אמר את זה לרב הוא לא הסביר לו שהוא עושה את זה כדי לרפ אותו ורב חשב שהוא בעצם מצער אותו לי את רב ואמר מנד מצרן לא לו קמו על הבני שלא יהיו לו בנים זכרים באמת כן אב לשמואל היה רק בנות ולא בנים לאחר מכן רב הבין שהוא עשה את זה לטובתו באמת כתוב שרב כיבד את שמואל עד יום אותו תמיד כל חייו הוא כיבד אותו כיוון שהוא התכוון באמת לעשות את זה לטובתו אומרת הגמרא כתנאי יש מחלוקת תנאים מנן אנחנו יודעים שהמילה נעשת באותו מקום כתוב כך מנין למילה שהיא באותו מקום נאמר כאן אור לתו ונאמר לאלן לגבי הורת אילן הורתו כפי שראינו בדברי בדברי רב מה לאלן דבר שעושה פרי אף כאן דבר שעושה פרי דברי רבי ישיה רבי נתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר וארל זכר אשר לא ימול את בשר אורתו מה זה וארל זכר תכתוב וארל אשר לא ימול כאן מגיע לומר הרל זכר שהמילה נעשית מקום שניכר בין זכרות לנקבות באיבר הזה שבו ניכר בין זכר לנקבה שם י תעשה ברית המילה תנו רבנן כותבין תפילין על גבי אור בהמה תאורה ועל גבי אור חיה טהורה לגבי קורבנות יש הבדל בין בהמה לחיה לגבי כתיבת תפילין אין הבדל וגם בהמה טהורה וגם חיה טהורה אפשר לכתוב עליהם תפילין ועל גבי אור נבלות וטריפות שלהן גם כן זאת אומרת גם על בהמה שלא נשחתה כדין מתה מאליה או שנשחטה שלא כדין בכל עוד והיא טהורה מותר לכתוב על הורת תפילין מותר לכתוב על הורת תפילין ונקר חות בשער גם כן של הבהמות והחיות הטהורות נתפרות בגדן והלכה למשה מסיני שתפילין קרחות בסרן נתפרות בגדן זאת זאת אומרת זה שהם נכתבות זה באמת אנו לומדים מן המותר בפיך שהם נחות בשרן ונתפרו בגדן זה הלכה למשה מסיני אבל ממשיכה הברייתא ואומרת איין כותבין לא על גבי אור של בהמה טמאה ולא על גבי אור חיה טמאה ואינו צריך לומר על גבי אור נבלה וטרפה שלהן של הבהמות והחיות הטמאות שברור לא כותבים והן קרחן בערן והן נתפרות בגדן זאת אומרת כל המעשה שלהם הם דווקא מבהמות טהורות וחיות טהורות ובין נבלה ובין טריפה שלהם וזו שאלה אומרת הבריתה שאלה ששאל ביטוסי אחד מהכפרים הללו שפירשו את התורה שלו כעוגן את רבי יהושע הגרסי מנין שהן כותבים תפילין על אור בהמה תמאה אנה לו רבי יהושעה דכתיב למען תהיה תורת השם בפיך דווקא מדבר המותר בפיך שאל אותו אם כן אלא מהתה על גבי אור נבלות וטרפות אלי כתבו מדוע שמה אתה אומר לי רי הם אסורים באכילה ובכל אופן אתה אומר שיכתבו אמר לו המשו לך משל למה הדבר דומה לשני בני אדם שנתחייב הריגה למלכות אחד הרגו המלך ואחד הרגו הספקה ליטור זאת אומרת ההוא שממונה להוציא את גזר הדין שר הטבחים איזה מען משובח אוה אומר זה שהרגו מלך ואם כן גם כאן שניהם בסוף הגיעו לידי מוות זה לא לעניין אכילה ששם באמת כתוב במפורש לאכול דווקא מה שנשרט כדין כאן זה לגבי כתיבת ספר תורה אין כל עניין אני עושה את החשבון הזה ואומר בסופו של דבר שניהם מתו מה שמת על ידי המלך בגזירת שמיים הרבה הרבה יותר חשוב ועל כן מותר לכתוב עליו תפילין מה שכתוב מן המותר בפיך מגיע להגיד לי מאותו מין שמותר לך לאכול ולא מה שבהכרח כרגע מותר לך לאכול שזה דווקא מה שנשחט כדין אלא תה שואל אותו ביטוסי יאכלו למה אתה אם אתה אומר שבאמת הנבלה היא כל כך חשובה שמתה בידי שמיים מדוע היא אסורה באכילה אמרלי התורה אמרה לו תאכלו כל נבלה ואת אמרה ת ואת אמרת יאכלו זאת אומרת נכון הסברה שלי הא סברה נפלאה ועל כן אני משתמש בה אבל לא איפה שהתורה כותבת במפורש לא יאכל הו ורק לגבי תפילין שם לא כתוב במפורש אלא מן המותר בפיך שאותו אני דורש ממין ככזה שמותר לך לאכול ול דווקא מה שכרגע נשחת כדין ואתה יכול לאכול אז אני משתמש בסרה הזו שמה שנהרג בידי שמיים חשוב יותר ויכול להאכל אמר לי ינה לו אותו ביתו סי קלוס באמת פשט משובח סברה נפלאה ענית לי את החילוק ואת ההבדל מדוע כאן אפשר וכאן אי אפשר ומדוע באמת מותר לכתוב תפילין על גבי אור של בהמה טהורה גם עם אי נבלה בהצלחה רבה ולהתראות [מוזיקה] מחר ש
לצפיה בתכנים נוספים: