העמוד היומי מסכת שבת דף קה עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קה עמוד ב

[מוזיקה] דף קה עמוד ב המשפט השגור בפי קל משפט ידוע כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה מקורו בעמוד שלנו אמנם לא כתוב בדיוק בלשון הזו כתוב המקרא ה בגדיו בחמתו המשבר כהילים בחמתו כאילו עובד עבודה זרה אבל מכאן זה התגלגל והגיע למשפט שגור אצל כולם ואני שואל לכאורה מה כל כך גרוע יש המון המון בעיות המון דות מושחתות למה דווקא באדם שכועס אתה אומר כאילו עובד עבודה זרה הדבר הכי חמור שיש איך זה הגיע לעבודה זרה והתשובה פשוטה עיקרון העבודה זרה זה לכפור בכוחו של הקדוש ברוך הוא ולהאמין בכוחות אחרים אדם שכועס למה הוא כועס כי מישהו עשה לי כי אדם אחר עצבן אותי כי מישהו הרא לי בעצם הוא כופר באחדותו של הקדוש ברוך הוא הוא מאמין שיש עוד יכולות בעולם שמישהו אחר יש לו שליטה על החיים שלו שיש לו שליטה שהוא יכול להרע לו שהוא יכול להזיק לו זה העיקרון של עבודה זרה ועל כן כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה זה לא כאילו זה באמת זה אותו עיקרון בדיוק מה אתה כועס על מי אתה כועס אם מישהו עשה לך משהו תאמין שזה הקדוש ברוך הוא זה בכלל זה לא יכול להיות הוא אף אחד לא יכול לעשות לך כלום אם הקדוש ברוך הוא לא ציווה ואם כן אדם שכועס הרי הוא כופר באחדותו של הקדוש ברוך הוא וכאילו יותר מכאיב עבודה זרה אומרת הגמרא הקדושה אנחנו מתחילים במשנה למעלה הקורע בחמתו כפי שאמרנו אתמול דיברנו על התופר שני תפירות הקורה על מנת לתפור ועכשיו אומרת המשנה מה הדין הקורע בחמתו הוא לא קורע לא על מנת לתפור ולא שום דבר הוא כועס קורע בגד ועל מתו הוא צריך לעשות קריאה מת לומת לא עלינו בר מינן וכל המקלקלין פטורין והמקל על מנת לתקן שיעורו כ מתקן כפי שאמרנו אדם שמתקן אדם שבעצם מקלקל לדוגמה קורע אבל על מנת לתפור שיור הוק מתקן כמו שהתופעה בשתי תפירות כך גם הקורע על מנת לתפור חייב בשתי תפירות ממשיכה הגמרא למלאכות נוספות שיעור המלבן אדם שמנקה שוטף את הצמר ומנפץ מסרק אותו ו צובע והטובה יוצר ממנו חוטים כ מלאו רוחב הסיט כפול חוט באורך של מלאו הסיט כפי שאמרנו אתמול סיט זה בעצם המרחק בין האצבע לעמה כשאני מותח אותם הרווח ביניהם הוא נחשב כמלא הסית כפול זה פעמיים אותו רווח אם תשימו לב זה בדיוק המרחק בין האצבע לאגודל כשאני מותח אותם זה השיעור שעליו מתחייב המלבן המנפץ הצובע והטובה והורג שני חוטן שיעורו כמלא עסית כפי שאמרנו אתמול לא פעמיים אלא פעם אחת כמלא רוחב אסית שואלת הגמרא ומינו אתה אומר לי שאדם ש קורע על מתו ואדם שקורע בחמתו פטור כך אמרה המשנה ומינו אביא לך בריתה אחרת הקורע בחמתו הוא באבלו על מתו כן כנראה לא ועל מתו אלא גורסים כאן על מתו חייב ואף על פי שמחלל את השבת יצא ידי קריאה זאת אומרת הקריאה שמד אוריתה צריך לעשות על המת בוצעה עליו שהיא נעשתה תוך כדי חילול שבת הקריאה היייתה והוא יצא ידי חובת קריאה אבל שימו לב כתוב כאן במפורש המקרא בחמתו ועל מיתו חייב איך ייתכן הרי כל ה מקלקלים פטורים אונה הגמרא לא קשיה הבאמת דידי באמת ד עלמה אדם שקורא על מת שלו באמת מתחייב כי בכך הוא מתקן משהו מסוים הוא יצא ידי חובת תקיעה אדם שקורא על מ דלמה הוא רק בגדר מקלקל ועל כן פטור וכך ענינו את הסתירה בן מתו אמנם לא טיפלנו בעניין של הקורע בחמתו זה נדבר בהמשך אבל הקורה על מתו תלוי אם זה מת דידי או מת ד עלמה שואלת הגמרא ומתו קטני כתוב במשנה מפורש הקורע בחמתו ועל מתו פטור אז איך אתה אומר לי שאם הוא קורא על מיתו הוא חייב כי הוא מתקן מה שמע כאן במפורש שאפילו על מתו אונה הגמרא לעולם במת דידי נכון הוא מת שלו לגבי זה שהוא צריך לקבור אותו שהוא מאוד מצטער שצרכי הקבורה והכל מוטל עליו אבל עדין הוא באנ אח דליו בני אבלות נינו זה לא אחד מהשבעה קרובים שעליהם יש חיוב מיוחד לקרוע ובאמת אם הוא יקרא הוא יתחייב כדין מתקן כאן מדובר על אחד שהוא לא משבעת הקרובים זה לא אבא לא אמא לא אשתו לא אח לא אחות לא בן ולא בת זה נפרד מהמעגל אולי המשפחתי אבל לא כל כך מצומצם הוא מאוד כאוב הוא קורע אבל הוא לא מתקן בכך על כן המשנה קוראת לו מתו אבל עדיין אין כאן שום תיקון ועל כן הוא פטור שואלת הגמרא ובעצם הגמרא רוצה להדגיש לנו שיש עוד סיטואציות שאדם שאדם מחוייב לקרוע גם על מישהו שהוא לא במעגל המשפחתי המצומצם מביאה את זה בצורת שאלה והי חכם הוא חיוב ומחייב אם המת שנפטר היה תלמיד חכם הוא גם חייב אם הוא קרא בשבת כי בעצם כולם חייבים לקרוא עליו ובכך שהוא קורא בשבת הוא מתקן תניה חכם שמת הכל קרוביו ומיד שואלת הגמרא הכל קרוביו סל ק דתך מה כולם נהים בני משפחתו ממש לא אלא אמ הכל כי קרוביו שיש עליהם בעצם חיוב של אבלות הכל קורעין עליו הכל חולצין עליו צריכים בעצם לחלוץ לצאת חלוצי כתף לקרוע את בגדיהם עד הכתף הכל מברין עליו ברחבה משתתפים יחד בסעודת ההבראה שמביאים לאבלים ואם כן אנו רואים שאם אותו נפטר גם אם הוא לא היה מהמעגל המשפחתי המצומצם שלו אבל הוא היה תלמיד חכם גם אדם שיקרא עליו בשבת יתחייב כדין מתקן כיוון שהוא חייב בקריאה באמת אונה הגמרא לא צריך דליו חכם הוא באמת מדובר שהמת הזה הוא גם לא תלמיד חכם ועל כן קורע הוא גם לא חייב על קריאה מבחינה משפחתית גם לא כי הוא תלמיד חכם הוא סתם קורע על מתו ועל כן הוא מקלקל ופטור ממשיכה הגמרא ואומרת והי אדם כשר הוא גם חיוב ומחייב כי גם על אדם כשר שנפטר והוא לא תלמיד חכם עדיין צריכים לקרוע עליו ד תניה מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהם קטנים כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר שואלת הגמרא מה שמע מכאן ש מתים כדי שלאחר מכן הוא יבכה זאת אומרת כעונש מקדים שאולי לא תבכה שואלת הגמרא כדי שיבכה ערבו נשק למני לוקחים הרבו ממיתים לו כביכול לא עלינו את הבנים בניו ובנותיו כדי שלאחר מכן יבכה אלא מפני ש לשעבר שלא בכה ויתאבל על אדם כשר שכל הבוכה על אדם כשר מוחלים לו על כל עוונותיו בשביל כבוד שעשה בעצם בשביל הכבוד שהוא עשה לאותו אדם כשר כמובן בכלל זה יש גם לקרוע עליו זה גם כבוד שעשה ואם כן גם על אדם כשר מחוייבים לקרוע והגמרא בעצם משתמשת בזה בתור שאלה ואומרת אם הוא היה אדם כשר גם אם הוא לא היה תלמיד חכם וגם אם לא ממשפחתו הקרובה עדיין הקורע עליו חייב בשבת כדין מתקן לא צריכה אומרת הגמרא דלו אדם כשר הוא באמת הוא גם לא אדם כשר שואלת הגמרא והי דק בשעת יציאת נשמה חיוב ומחייב אם הבן אדם היה בשעת יציאת נשמה גם אם הוא לא קרובו גם אם הוא לא חכם וגם אם הוא לא כשר עדיין הוא מחוייב בקריאה ובאמת אם הוא יעשה את זה בשבת יהיה חייו כי הוא מתקן ולא מקלקל נתניה רבי שמעון בן אלעזר אומר העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע א למה זה דומה לספר תורה שנשרפה כמו ספר תורה שנשרף כך הוא מדמה יצית נשמת יהודי שימו לב מדובר כאן על אדם שהוא לא חכם ולא כשר ועדיין נשמתו של יהודי שיוצאת מגופו זה כמו ספר תורה שנשרף ומחוייב לקרוע עליו באמת אומרת הגמרא לא צריכה דלא קי בשעת יציאת נשמה הוא באמת לא נמצא בשעת יציאת נשמה ועל כן הוא לא מחוייב לקרוע הוא קורא עלמת שלא ממעגל משפחתי מצומצם לא תלמיד חכם לא כשר הוא גם לא היה בשעת יציאת נשמה ועל כן הוא נחשב כמקל הוא פטור אומרת הגמרא מצוין תרצת לי את מה ששאלנו על אדם שקורה על מתו אבל בבריתה היה כתוב גם אדם שקורע בחמתו שגם הוא חייב ואילו במשנה כתוב שאדם שקורע בחמתו פטור תנח מתו אלא חמתו חמתו קשיה במשנה כתוב שפטור ובברית כתוב שחייב אונה הגמרא חמתו חמתו נאמי לא קשיה ה רבי יהודה א רבי שמעון א רבי יהודה דמר מלאכה שאין צריכה לגופה חייב עליה ולכן זה נקרא מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא היה מעדיף שלא יהיה לו לא תקס לא כלום הוא לא רוצה את כל המלאכה הזו הוא מצר ודואב על כך שהוא הגיע למצב הזה בכלל היית שואל אותו היה מוותר גם על הכס גם על קריאת החפצים רבי יהודה מחייב גם בכזה מקרה ולכן גם הקורה בחמתו זה אומנם מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה וזה הברייתא ו המשנה שלנו זה רבי שמעון דמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה הוא היה מעדיף שלא יהיה לו כעס והוא לא יקרא את הבגד זה מלאכה שאינה צריכה לגופה ופטור זו משנתנו כשיטת רבי שמעון שואלת הגמרא איו ד שמת לרבי יהודה במתקן כשאדם מתקן משהו אז אני אומר זה מלאכה שאינה צריכה לבופה ובכל זאת חייב עליה נכון כי בתכלס הוא עושה משהו טוב לדוגמה מוציא את המת וברו הוא מעדיף שלא יהיה לומד זה מלאכה שאין צריכה לגופה אבל תכלס הוא עושה פה תיקון שמה אני יודע שרבי יהודה מחייב מקלקל משמ אטלי פה מקלקל גם רבי יהודה מודה שפטור זה מלאכה שאינה צריכה לגופה ועוד הוא מקלקל ברור שפטור אלא מתרצת הגמרא אמר רבי אווין פשוט מאוד רבי יהודה באמת סובר שמלכה שאינה צליחה לגופה חיייבים עליה רק במתקן במקל יהיו פטורים אבל כאן המקרי הבגדים בחמתו גם כן נחשב כמתקן הי נמי מתקן ו דקד נחת רוח ליצרו הוא פורק את כל האנרגיה השלילי שלו הוא בעצם מכבל לעצמו את הדחפים את הכעסים הוא נרגע על יידי הקריאה הזאת ועל כן אני מחשיב את זה כתיקון ולכן האדם יהיה חייב זה מלאכה שאינה צליחה לגופה אבל זה מתקן בכך הוא נרגע שואלת הגמרא וכ גבנ מישרי מצאת לי פתרון חדש להרגעה בוא תקרא כלים ככה תירגע אסור לעשות את זה אתה קורא לזה תיקון והתניה רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חלפה בר אגרה שאמר משום רבי יוחנן בן ורי המקרא בגדיו בחמתו והמשבר קהלי בחמתו והמפרט בחמתו יהה בעיניך שיו לב כעובד עבודה זרה שכך אומנותו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך הוא מתחיל בדברים הקטנים מתחיל ככה לשכנע בפינות בזוויות עד שהוא מגיע למנה העיקרית עד שאומר לו עבוד עבודה זרה ואדם כבר דבוק בו והולך ועובד אמר רבי אוין מה יקרא איך רואים את זה מהפסוק לא יהיה בך אל זר ולא תשתחווה לאל נחר זה בשלבים לא יהיה בך אל זר ועל ידי זה לא תגיע להשתחוות לאל נכר מה זה איזהו אל זר שיש בגופו של אדם מה נחשב אל זר שבתוכך הוה אומר זה יצר הרע אם תקשיב ליצר הרע חלילה תגיע בסוף עד עבודה זרה אם תעצור את זה קודם כאן ועכשיו בדברים הקטנים לא תגיע עד אל נחר אם כן אנו רואים במפורש שאסור לעשות זאת זה גורר לדברים הזויים לדברים נוראיים איך אתה קורא לזה תיקון אומרת הגמרא באמת לא צריך ד קאוד למיר ממטען שביטל לא מדובר כאן שהוא באמת קורע ה בגדים בחמתו הוא רק מראה לבני ביתו את כעסו כדי שיילמדו כדי שהתחנכו וזה מותר לעשות כיעד דרב יהודה שלפני צביטה הוא היה קורע את בגדיו באמרה בשפה איפה שהקריאה היא לא נזק בלתי הפיך אפשר לתפור את זה חזרה כדי שיראו שהוא כועס רבח אבר יקב תומן הטביל היה לו כלים שבורים שהוא היה מנפץ אותם שובר אותם כדי להראות זעזוע להראות כעס לחנך את בני ביתו רב ששת רמי לאמת מונינה הרי שציר של דגים שפך על ראש שפחתו רב אבא תו נחת מכיסוי של קד בעצם כל הדברים הללו נועדו בשביל להראות אני מזועזע ההתנהגות הזו לא יכולה להימשך זה נקרא שבירה שמובילה לתיקון ועל כך אומר רבי יהודה וזה מה שכתוב בבריתה ש שבר כיילים בחמתו בכזה חיימה שיש בה כדי לחנך אחרים כדי להראות את הזד זהותו בזה רבי יהודה מחייב וזה מה שאומרת הברייתא שחייבים אומרת הגמרא ראינו למעלה כמה חשוב להתאבל ולבכות על מותו של אדם כשר אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר כפרה כל המוריד ד מאות על אדם כשר הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו מכניס את זה לכספת יחד עם כל האוצרות כל כך חשוב לקדוש ברוך הוא שאדם בוכה על אדם כשר שיסתלק שנאמר נודי ספרת אתה דמתי בנו אדך לא בספרת דוד המלך אומר לקדוש ברוך הוא קח את הדמעות לא כתוב בדיוק מה אבל אומרים המפרשים זה דמעות שמקורן בעיירת שמיים על אדם כשר שיסתלק שבעצם התמעטה יראת השמיים בעולם שאדם בוכה כך אומר דוד המלך קח את הדמעות האלה שים אותם בנוד וספור אותם תייקר אותם שים אותם יחד עם צרותיך אמר רב יהודה אמר רב כל ה מתעצל בהספדו של חכם ראוי לקובו בחייו שנאמר ויקברו אותו בגבול נחלתו כשיושב בן נפטר כשמשה ו נפטרו כתוב שעם ישראל ספד להם בכבוד גדול כשיושב בן נ נפטר לא כתוב את זה וכתוב כך הגיעו לקבור אותו ויקברו אותו בגבול נחלתו בתימנה צרח אשר בהר אפרים מצפון להר גש הר אפרים זה מקום מוכר אתה מציין לי איפה זה הר אפרים מצפון להר גש אף אחד לא יודע איפה זה הר גש אלא זה ניתן לדרשה ולומר לנו מלמד גש שרגש עליהם הר לאורגן כיוון שלא כתוב שהם עסקו בכבוד הראוי לאותו צדיק הם התעצלו בהספדו ובכבודו ועל כן ההר ביקש לאורגן מכאן אנו רואים שהמטל בהספדו של חכם ראוי לקובו בחייו אמר רבי חיא בבא אמר רבי יוחנן כל ה מתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים מידה כנגד מידה אם אתה לא מחשיב חיים של אחרים משמיים חלילה לא יחוסו ולא יחשיבו חיים שלך שנאמר מביאה הגמרא שהקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה בסע שעה בשלח ריונה הקדוש ברוך הוא זה הולך על יציאת מצרים שהוא גמל למצרים מידה כנגד מידה סעסע לשון שעה מידה מסויימת הקדוש ברוך הוא תמיד גומל מידה כנגד מידה וגם אדם שלא עלינו יתעצל בהספדו של חכם חלילה לא יעריך ימים שואלת הגמרא אתה הרי אמרת לפני רגע שאנשים התעצלו בהספדים של יהושע בן נ את תבי רבחי בר אבא לרבי יוחנן ויעבדו הם את השם כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר הריחו ימים אחרי יהושע אתה רואה שהיה להם הריחות ימים עליו שלפני רגע אמרת שהם התעצלו בהספדו ובכבודו אמר לו בבלי רבי יוחנן אמר לרב חיה בבלי באת מבבל ימים האריכו שנים לא האריכו כתוב שהאריכו ימים אבל עדיין לא כתוב שהיה להם הריחות שנים שואלת הגמרא מה פתאום אלא מעטה למען ירבו ימיכם וימי בניכם גם תגיד לי ימים ולא שנים מה פתאום ירבו ימיכם זה אומר שתגיע לאריכות ימים ושנים אונה הגמרא ללא ברכה שני כ שמוזכר ברכה למען ירבו ימיכם באור שמדובר גם על שנים אבל כשמדובר על אנשים שהאריכו ימים עלף שהם לא התעצלו בהספדו של חכם שם לא כתוב שהם האריכו שנים רק האריכו ימים ועדיין אני יכול לומר לך העריכו לחיות אחריו אבל לא זכו לאריכות שנים ואמר הבחי הבאב אמר רבי יוחנן אחד מן האחים שמת אם יש קבוצה של אחים כמה אחים ואחד מהם מת או קבוצה אחד מבני חבורה שמת תדג כל החבורה כולה מידת הדין מתוחה על בני החבורה אמרלד אמת גדול ואז רואים ששלטה מידת הדין על הגדול ואז באמת כולם צריכים להתעורר ולפשפש במעשיהם ולחזור בתשובה ואמרי דמת קטן להפך בכללה בדברים רעים תמיד מתחילים מן הקטן ואם הקטן מת אז ידאגו כל בני החבורה שיהיה בעזרת השם רק בשורות טובות ובעזרת השם נתראה מחר בהצלחה רבה עד אז ה [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: