העמוד היומי מסכת שבת דף קה עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קה עמוד ב

[מוזיקה] שב דף כפ עמוד ביס נתחיל במודל בשורה האחרונה והקורה על מנת לתפור שתי תפרס המישנה הביע שאדם שקרה תלוי מה הכוונה שלו אם הכוונה שלו כדי לתפור זה נחשב למלאכת מחשב זהזה מלאכה שהוא רוצה להחשיב אותה היא חשובה כיוון שהוא הולך לתפור אותה חזרה הקריאה פה היא חלק מהתיקון של הבגד אבל אם הוא סתם קרה זה קלקול והוא פטור אומרת הגמרא איך אם ה שקרס לו איך שאך איח תמצה שאדם קורע כדי לתפור דוד קי קיסת אדם הצמיד באמצע הבגד שני שפות יחד והם לא יצאו ישר אלא יצא איזשהו בוה כביכול כמו כיס רשי אומר וכעת הוא צריך לפתוח את התפירה כדי לחזור ולתפור אותה ישר אומרת המשנה הקיריה בח מוסוי ועל מיסוי אדם קרא מתוך כעס או על מסוי כידוע שאדם שמת לו מת משיבו קרובים אז הוא חייב בקרי קרה בשבת וכל המקלקל תורים ומקלקל עלמנת לתקן שיור כמתקן אדם שמקלקל כדי לתקן אז ממילא אנחנו מחשיבים את הקלקול כתיקון כפי שראינו שקורה על מנת לתפור במשנה הקודמת ראינו שהוא חייב כך גן הוא יהיה חייב באיזה שיעור הוא יהיה חייב בשיעור של התיקון שיעור הק מתקה שיעור המלבן אדם שלוקח צמר יש לו הליך איך הוא מביא את זה לידי תביעה לידי הריגה הוא צריך ללבן את הצמר לנקות אותו והמפץ צריך לסרק אותו וצובע והטובה אדם שטובה את החוטים כדי לעשות מזה חוט להריגה קמלו רוחב סית כפול רוחב עסית זה אומר ההפרש שבין שני האצבעות שזה נקרא האמה והאצבע שליד ועל זה אנחנו אומרים שהרוכב הזה כפול פעמיים את הרוחב הזה זה השיעור שאם הוא הרג את זה הוא יהיה חייב או אם הוא ניפץ צבה ותבה ברוחב כזה הוא חייב והורג שני חוטים גם פה שיעורו כ אם לא עשית כאן אנחנו מביאים את אותו שיעור רק בצורה אחרת דהיינו ההפרש שבין האגודל לבין האצבע של לידה על זה אנחנו אומרים כמלא עשית וזה השיעור של הריגה אומרת משנה אומרת הגמרא ורומי קשה מבריס שכורה סותר את המשנה הקורא הב חמוסי ו באבלו ועל מיסוי חיו כתוב בברייס הפוך מהמשנה במשנה ראינו שאם הוא קורא בחמוס אעל מיסוי פטור כיוון שזה מקלקל בברייס כתוב שהוא חייב ואף על פי שמחלל את השבס יצא ידי קריאה הוא קיים את מצוות הקריאה מה שהוא מחוייב בתור אבל אונה הגמרא קשי או במדדי או במז דלמ דהיינו תלוי האם הוא עשה איזשהו תיקון בקריאה שלו כיוון שהוא היה מחויב לקרוע על המת כי זה משיבו קרובו או סתם שכן שלו מת והוא מאוד הצטער אז הוא עשה קריאה על המת הבריה שכתבה חייו מדברת על שיב כבים והמשנה שכתבה פטור מדובר שהוא לא היה מחוייב קריאה ולכן זה נחשב לקלקול בלא תיקון לכן אנחנו אומרים במשנה שהוא פטור שואלת הגמרא אבל הלשון של המשנה וו מי סקטוני מה שמע מת שלו שהוא מחויב לקרוא עליו ל במ וב נכון זה מת שלו אבל לא באלו שאדם חייב כידוע שאדם חייב על הקרובים שלו זה אביו ואמו אחי ואחותו ואשתו או בניו ובתו שאר הקרובים לא חייבים עליהם המשנה דיברה נכון שזה מת שלו כיוון שהוא לא מחוייב זה נחשב לקלקול שואלת הגמרא יש עוד חיוב של קריאה חוץ מקרובים יש גם אי חכמו חיוב מחייב דתני חכם שמת הכל קרובו כולם קרובים של חכם שמת מבארת הגמרא הכל קורב וסל כדי תך מי שלא קרוב שלו איך אפשר לומר שהוא קרוב שלו אלא המי הכל כ קרובו יש להם דין של קורוב והם חייבים בקריאה הכל קורין עליו הכל חולצין עליו חולצים את הכתף זה גם איזשהו דבר שהאלים צובים לעשות על הקרובים שלהם פה אצל חכם כולם מצוים הכל מברין עליו ברחובו אחרי שחוזרים מביס ה קבורס מהקבורה יושבים לסעודת אבלים כולם חייבים בזה כשזה חוכם אז לכאורה אומרת הגמרא המשנה שלנו גם כן יש תיקון אם מדובר ב חכם הוא מחוייב גם אם זה לא קרוב שלו אנ הגמרא לא צריך דלי חור המשנה דיברה שהוא פטור שזה קלקול גמור כי מדובר באדם שהוא לא חכם שאז אין חיוב והי ודום כושר הוא שואלת הגמרא עדיין יש חיוב גם על אדם כשר שהוא לא חכם חיוב מחייב דתני מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהם קטנים כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר לכאורה ממה שמכאן בברייס שכדי שהאדם הזה תאבל על אנשים כששרים אז לוקחים ממנו את הבנים שלו כשהם קטנים מבארת הגמרא כדי שיבכה אנחנו לוקחים לו את הילדים כדי שיבכה על אבלים כביכול כדי שיתנהג טוב אז מקדימים את העונש רבונו שק למיני לוקחים ממנו ערבון כדי שינהג כמו שצריך אלא מפני שלא בכה ויתאבל על אדם כשר כיוון שהוא לא התאבל על אדם כשר אז זה העונש שלו שכל הבוכה על אדם כשר מוכלים לו על כל אבונו יסוב בשביל כבוד שעשה אז אם כן אומרת הגמרא אז אם הוא אדם כשר הוא גם כן מחוייב אז עדיין למה המשנה אומרת פטור בזמן שהוא מצווה להתאבל גם על אדם כשר לא צריך ד אליו אדם כשר המשנה דיברה באדם שהוא גם לא אדם כשר ואם כן לכן זה קלקול כי אין פה שום חיוב להתאבל עליו ולקרוע והי דכו בשעת יציאת נשמה שואלת הגמרא גם באדם שאינו כשר ישנ ישנם מצבים שאדם מחוייב לקרוא עליו אם הוא עומד עליו בשעת יציאת נשמה חיוב מכיב דתני ש בן זר אמר העומד עלמת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע או למה זה דומה ספר תורה שנשרף אדם רואה ספר תורה שנשרף עושה קריה אז למה המשנה אומרת שהוא פטור לא צריך זה לא יקוה בשעת יציאת נשמה המשנה דיברה שגם הוא לא נמצא בשעת יציאת נשמה ולכן זה קלקול נטו בלי שום תיקון אין שום חיוב לקריאה ולכן הוא פטור אומרת הגמרא בסדר אז תירצו את הסתירה בין הברייה למשנה לגבי המת הבייס דיברה על אדם שהוא מצווה לקרוא ואילו המשנה דיברה על אדם שהוא לא מצווה לקרוא לכן בברייס כתוב חייב כי יש פה תיקון כי הוא היה עכשיו צריך את הקריאה הזאת אבל המשנה זה קלקול י הוא לא היה צריך את הקריאה הזאת הוא לא היה חייב לעשות את זה הוא עשה את זה מעצמו הוא סתם קלקל אומרת הגמא תנ מסוי אלו חמוסי החמוס קשי ישנה עוד סתירה גם לגבי קורע בחמוס הוי היה הסתירה בין המשנה לברייס בברייס כתוב חייב במשנה כתוב פטור אומרת הגמרא חמוס חמוס נמי קשי או רב יוד או רב שימן דהיינו מסבירה הגמרא א רבוד מלו צ לגוף חי אוו ארב שימן דומה מלוש ציו לגוף פור אולהו כדי לחייב את האדם הזה שקרה גם כשהוא חייב את הקריה אנחנו צריכים להגיע לדין של מלוח הש צריכו לגופו שזה כידוע ראינו את זה כבר כמה פעמים במסכת מחלוקת דב שימן אדם עושה מלאכה הוא לא צריך הוא מוציא את המת מתוך הבית כדי שהמת לא יהיה בבית הוא לא צריך את ההוצאה הוא צריך שהמת לא יהיה כאן מבחינתו אם לא יהיה מת עדיף לו כדי כיוון שיש כאן מת הוא רוצה להוציא אותו שהבית לא יהיה עם המת זה נקרא מלאכה שן צריכו לגופה הוא לא צריך את עצם ההוצאה כך כאן הוא לא צריך את עצם הקריאה א כיוון שיש לו מת הוא צריך לקרוע והקריאה שלו היא לא כדי היא לא בשביל המת אלא היא קריאה בשביל לקיים את מצוות הקריאה ואם כן לגבי חמוסה אומרת הגמרא אנחנו נקלה את זה במחלוקת סוב דבר רב שימן אדם קורע בחמוס הוי הוא לא צריך את עצם הקריאה הוא צריך להרגיע לעצמו את הכעס אז אומרת הגמרא זה יהיה תלוי הבריה שחיה זה כרבי יד שמ שצ לגוף או חייב המשני שפתרה כרב שמאן אומרת הגמרא אמר ד שמס לרב יהודה במתקן במקל משמ אסלי נכון אז ה מלוח צרכו לגופו וליד רביד חי ולכן הברס חיבה אבל עדיין מה עם הבעייה של קלקול רבי יודה כל מה שהוא אמר הוא אמר שה חייבים למרות שהצריכו לגופו אבל הוא לא חולק על הפרט שמלאכת שבס צריכה דווקא במלוכה של תיקון ולא במלאכה של קלקול כיוון שיש דין במלאכת שבס צריך מלאכת מחשבת מלאכה חשובה ולא קלקול אומר הבן אינ מקנו דקב נחוח צרוי מתרצת הגמרא כן אדם שקורע בחמוס זה גם תיקון למה כי עכשיו היצר שלו בוער בו כדי לקרוע אז הוא כביכול מרגיע אותו על ידי הקריאה שהוא עושה את מה שהוא רוצה שואלת הגמרא מותר לעשות את מה שהיצר הרע אומר לאדם לעשות חי ג משורי ותניה אבשם ו זרעים משום חלפה בר אגר שאמר משום רבי יוחן בן ורי המקר ה בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו ומפזר מעותיו בחמתו יהה בעיניך כעובד אבוד זורי שכך הוא מנוס של יצר אורה היום אם אמר לו יעשה כך ולמחר אומר לו עשה כך היום הוא שומע בכל היצר ורא לקרוע ולאבד מאות מחר הוא ישמע בכל היצר ור לעשות דברים אחרים עד שמר לו אבוד אבוד זורה וואלך ועבד אז אם כן איך בכלל מותר שאנחנו אומרים שהוא כאן בא ומתקן על ידי המעשה הזה אומר בבין מה יקרו לא יהיה בך מה יקרו מה איפה אנחנו לומדים מה המקור לכך בפסוק שאדם שקורא בחמוס הוי הוא יהיה בעיניך כב דוד זורה יש לזה רמז כתוב לאו יהיה בך אל זר ולא תשתחווה לאל נחר אז לא תשתחווה לאל נחר זה מובן אל תשתחווה לפסל מה זה לא יהיה בך אל זר בתוכי מה הכוונה איזה הו אל זר שיש בגופו של אדם וומר זה יצר הורה עדיין היצר הורא שזה אל זר שנמצא כוח זר שנמצא בתוך האדם שלא יהיה בך אל תנהג לפי מה שהוא מנהיג אותך ומשכנע אותך לעשות ולכן אנחנו אומרים שזה פירוש הפסוק לא יהיה בח האל זר כדי שלא לא תגיע להשתחוות לאל זר אז אם כן עדיין הוא מקלקל צריכ דובי למרמה אמס ע שביס האדם הזה באמת לא כועס הוא רק רוצה להפחיד את ביתו ולתת מורה בבית ולכן הוא עושה את זה כדי שיפחדו וממילא יש פה תיקון אז מצד המקלקל אין מקלקל כיוון שהוא מתקן בזה הוא מקבל משמעת ומצד המלצ לגופו זה הבדי רב יודה לכן הברי חיווה המשנה זה הלי בדי רב שמן שמלו לגופו פורו כי עוד רב יהוד אומרת הגמרא ומצינו המרים שהיו נוהגים כך כדי שיהיה משמעת לדבריהם אז רב יהודה שולף מצבי הוא היה כדי ש יקשיבו למה שהוא אומר הוא היה שולף מהבגד מתוך כעס כביכול מראה כעס הפנים והוא היה שולף מהבגד את החלק של השפה שזה דבר שאמנם הוא לא קורע הוא לא מזיק כי אפשר לחזור ולתפור את זה אבל בכך הוא היה מטיל מורה סביב דבריו רבח ביעקב טובמן טירי היה לוקח כלים שהם כבר גם כן שבורים שלא יהיה בלת שריס ו היה שובר את זה כדי שיבלו וישיבו לדבריו רב שש וממס מוני הריש הוא היה זורק על שפחתו דגים או ציר של דגים כדי שהיא תקשיב למה שהוא אומר לה רב אבה טובר נחתמה הוא היה שובר את כיסוי הקד אז מצינו כזה דבר שאדם עושה כדי להטיל מורה אז זה כעס הפנים ואין פה בעיה של הקשבה לאבוד זורה הקשבה ליצר הורה וממילא זה תיקון גמור ולכן המשנה מחייבת הברס מחייבת עלבד רבי יהוד שלא שצו לגוף הוא חייב אולה אומר רב ש פזם רבש בן לבי משום קפורי אגב שדיברנו כעת על מיטת אדם כשר אדם בצש נשום מאז נביא ממרס בעניין כל המורי דמעות על אדם כשר הקדוש ברוך הוא סופרן ומניחן בבז בנו זוב שנאמר נודי ספרת אתה שסמ דמתי בדך הלוי בספרו זכו אז רואים רמז לכך שהקדוש ברוך הוא כביכול סופר את הדמעות ושם אותם אצלו אומר אבד אום הרב כל ה מתעצל בספיד של חוכם ראוי לכוב וי בחיוב שנאמר ויגברו ס בגבול נחל אוסוי בתמ נח סרח אשר רפים מצפון להר גש מה זה הרגש אז המשו כן מסביר המילים מצפון לרגש כביכול מיותרים בפסוק ולמה כיוון שאר אפרים אנחנו מצינו את זה כמה פעמים בפסוק אנחנו יודעים איפה זה נמצא אז אומרים בגבון נחל אוסו אשר באר אפרים אז זה מיקום שידוע אבל כשאומרים מצפון להר געש ואנחנו לא מכירים את ההר געש הזה שלא מוזכר שוב בפסוק למה הפסוק צריך לומר את זה מלמד אז אנחנו דורשים את מה שכתוב הרגז מלמד שרגש עליהן אר לאורגן כיוון שהם באו להתעצל בהספדו של יהשוע אז ההר רצה להרוג אותם כביכול לקפות ולקבור אותם ולכן הם באו והספד כדי שלא י לא יהרגו אותם וכעת ש אומרת הגמרא הוא מחיר ברבי א רבי יוחנן כל ה מתעצב בהספד של חוכם אינו ע מאריך יומי מידה כנגד מידו שנאמר בסע שאו בשלח תרונה כתוב לגבי מצרים שכש הקדוש ברוך הוציא את ישראל ממצרים הוא נהג במצרים מידה כנגד מידה ושלחה כש המיצרים שילחו את ישראל אז הם קיבלו את העונש שלהם על כך שהם הטביעו את ישראל ביאור הם נטבעו בים סוף מזה אנחנו לומדים שיש מידה כנג מנידה ולכן מי שמתעצל ספדו של חכם אז גם כן הוא גם הוא לא מעריך ימים והוא מת אס רבחי רבי יחנון שואלת הגמרא ויעבדו העם את השם כל ימי ישועה וכל ימי הזק א שריחו ימים אחרי יהושע אז רואים שהיו זקנים בזמן יהושע אנחנו אמרנו שהתעצל בהספד של יהושע איך הם הריחו ימים אמר לי בבואי ימים הריחו שנים לא הריחו בבואי שהוא העלה אדם שעלה מבוב אמר אתה יודע מה הפשט שמה שהיה שם הריחות ימים הם הריחו ימים דינו היה להם ימים טובים אבל לא הריחו שנים יש מושג שאדם חי בנעימים זה גם מושג של הריחו יומים אבל הוא מת עיר אבל לא שריך בשנים אלא מעטו שואלת הגמרא אם זה נקרא יחוס יומים עלמן עיר ב ימיכם ממי וכם ימים ולא שנים גם שם תאמר שהפסוק בא לומר שיהיה ברכה לאדם שישמע בכל הקדוש ברוך הוא ויקיים את התורה והמצוות שהוא יחייה טוב אבל לא שהוא יעריך שנים אומרת הגמרא ברוכה שני לגבי ברוכה שם אנחנו אומרים שכ שכתוב הריחו סיומים זה כולל גם שנים טובות וגם ארוכות אבל כשכתוב את העונש אז היחוס יומ זה הכוונה שהם חיו טוב אבל לא שהם הריחו ימים אז אם כן היה לנו כאן בעמוד ראינו את הדוגמה של הקורה על מנת לתפור ראינו את המשנה שהקורה ע בחמוס ל מיסוי ו מקלקלן טורין והבנו את השיעורים של מנב מלבן מנפת זה כמלא רוחב עסית כפול והורג שני חוטי זה כמלא עסית ה הגמור שעלה מבריס סטירה גם לגבי קורה על מיסוי וגם לגבי קורה בחמוס אז לישב את הסתירה ממיסוי תירצו שהביסה דיברה במקרה שיש לו חיוב לקרוע אחד מקרו יבו אבל המשנה דיברה במקרה שזה לא קרובו וזה גם לא אדם כשר וזה גם לא ה הוא לא היה באציס נשומה ולכן אין לו שום חיוב לקרוע ולכן זה קלקול ולא תיקון לגבי הסתירה מחמוסה על חמו סוי אדם שקורע בחמוס הוי מתוך כעס במש כתוב פטור בברי שכתוב חייו הגמרא תרצה שמדובר באדם שמטיל מורה בתוך ביתו הוא לא באמת כועס וזה רק כעס הפנים ולכן אין פה קלקול אלא זה רק תיקון וזה הולך עלי בדרב יודה שהוא אומר מלו השן צריכו לגופו הוא לא צריך את עצם השבירה הוא רק צריך את המורה ש נוצא מזה ולכן חייב המשני ילי בדי רב שימן שמלאו השים צריך לגופו פטור לו ולכן הוא יהיה פטור אמרנו לגבי מוריד דמעות שאדם שמוריד דמעות על אדם כשר הקדוש ברוך הוא סופר את הדמעות מי שמתעצל בספט של חכם אז ה לקוברו וראינו את הזקנים של יהושע ש התעצלו בהספדו אז נכון שהם היו חיו בנעימים אבל הריחו שונים לא היייתה להם מה שכתוב לגבי למען עיר במכם שזה ברוכה שם זה גם ארכוס יומים וגם שנים ארוכות [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: