העמוד היומי מסכת שבת דף קג עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קג עמוד ב

[מוזיקה] דף קג עמוד ב היום בעזרת השם בסיום העמוד אנחנו נראה את מאמרו המעניין של רב חסדה אומר מ וס שבלוחות בנס היו עומדים כיוון שהלוחות היו מכתב אלוקים מזה ומזה הם כתובים הם היו בעצם חקוקים האותיות היו חקוקים על גביהם מצד לצד על גבי הסלע על גבי האבן של הלוחות דמיינו לעצמכם את האות מ סופית והאות ס אין אפשרות שזה יעמוד אם לא בנס אתה חוקק את האות א' האות ב' הכל בסדר אתה חוקק את האות ס' אם תחקל אותה בעצם במילואה לא יוותר כלום לאמצע האבן לא תוכל לעמוד אם לא על ידי נס זה מה שאומר רב חסדה שמעתי על גך דבר מדהים שאומר האות מ סופית והאות ס ביחד יוצרים את שמו של הסמ של השטן שמתאמץ כל כך להפיל אותנו ושימו לב דווקא הוציא הללו היו חקוקים בלוחות ועוד בנס היו עומדים כיוון שהקדוש ברוך הוא רצה לתת תוקף וקיום וכוח גם לסמ הוא הרי שליח של הקדוש ברוך הוא נכון הוא כל היום הסית אותנו דווקא להפך לעזוב את רצון השם ולעשות דברים אחרים אבל גם הוא נברא והקדוש ברוך הוא שולח אותו פעם ועוד פעם ומצפה שאנחנו ננצח שאנחנו נדחה אותו שאנחנו נגרש אותו והקדוש ברוך הוא אומר נתתי נתתי לכם יצר הרע בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין שימו לב וכבר דיברנו על כך פעם אומר רבי נחמן מברסלב דבר מדהים בכל רצו שאתה אוכל בכל קדירה בכל דבר הבשר הוא העיקרי והתבלין הוא רק זה שבא למתק את הטעם שימו לב מה אומר כאן הקדוש ברוך הוא בראתי יצר הרע בשביל זה כביכול בראתי את העולם זה השעשועים שיש לי כשאתם בשר ודם מנצחים את המלאך הזה מנצחים כביכול את השליח שלי עושים ממנו צחוק ומתגברים למעני בראתי תורת תבלין כדי שתוכלו להסתדר ולהתמודד מולו נתתי לכם את התורה זאת אומרת כביכול עיקר העיקרים זה עצם השעשוע מכך שאתם מתגברים ל אני התורה נועדה כדי לעזור לכם וזה מה שרמו כאן הקדוש ברוך הוא דווקא בלוחות בתורה בעצמה שם את האותיות ס ומ שמתייחסות כביכול לשמו של הסמ ובנס היו עומדים נתן להם תוקף ומשני חשיבות נס היו עומדים כדי לומר זה העיקר קחו את התורה ויחד איתה תתמודדו כדי לעשות חיים קשים לסמ כדי לנצחו ולגרש מפנינו אומרת הגמרא ואנחנו מתחילים מדף קג עמוד א למטה אמר רבי יהודה דיברנו את אתמול על שיטת רבי יהודה במשנה שהוא אומר מצינו שם קטן משם גדול לא כל כך הבנו מה הוא מגיע לומר מה הוא חולק על תנ קמה עכשיו הגמרא תרחיבי תביא ברייתא עם מספר שיטות לגבי הכותב בשבת ושם ננסה ונוודא ונבדוק מה אומר רבי יהודה אמר רבי יהודה מצינו שואלת הגמרא רבי יהודה בעצם במשנה מביא דוגמאות אם אדם כתב שם משמעון וכדומה דן מדניאל גד מגדיאל כל מיני דברים שגם לבדם יש להם משמעות שואלת הגמרא אלא רבי יהודה דווקא שתי אותיות ן שני שמות זאת אומרת שתי אותיות שונות א' ש מ ג ד וכדומה דווקא אז הוא מחייב אבל אם זה שתי אותיות והם שם אחד לא מחייב בוא נמר הוא יכתוב פעמיים את המילה ש' שש משש בצר כפי שרשי אומר זה אחד מהשמות המוזכרים בספר עזרא עדיין יש לזה משמעות למילה שש לבדה גם כן יש משמעות הוא לא התחייב כיוון שזה אותה אות וחייבים לכתוב דווקא שתי אותיות שונות איך יתכן והתניה כתוב בפסוק ועשה אחת מהנה יכול שיכתוב כל השם ועד שיהרוג כל הבגד ועד שייעשה כל הנפה כי הרי כתוב אחת תלמוד לומר מ אחת אפילו אם עשית חלק מהמלאכה כבר אתה חייב אם מאחת הייתי אומר אפילו דבר שאין בו ממשות דבר קטנטן כבר אתה מתחייב יכול אפילו לא כתב אלא אות אחת ולא הרג אלא החוט אחד ולא עשה אלא בית אחד בנפה כן רשי מסביר הוא הרג כמין עיניים שהם בעצם חורי ענפה אם הוא יעשה רק עין אחת חור אחד הוא כבר התחייב תלמוד לומר אחת חייבים לעשות מלאכה מושלמת אבל מצד שני כתוב מ אחת כיצד אינו חייב כך אומרת הנקמה עד שיכתוב שם קטן משם גדול שם משמעון ו משמואל כדוגמה נוח מן אחור דן מדניאל גד מגדיאל רבי יהודה אומר אפילו לא כתב כאן מגיעה שיטת רבי יהודה שבעצם בניגוד לדברי משנתנו אנו רואים שגם אם הוא כתב שתי אותיות זות גם כן מתחייב אפילו לא כתב אלא שתי אותיות ואין שם אחד חייו כגון שש כפי שאמרנו משש בצר לדוגמה ת מתני וכדומה רר זה בעצם מילה שלודי יש לה משמעות שנוטף ריר אומרים רר גג חך וכדומה זו שיטת רבי יהודה וכבר נאמת אותה עם דברי רבי יהודה במשנתנו דעה שלישיית אמר רבי יוסי וכי מישום כותב הוא חייב גם את זה ראינו במשנה מה פתאום ולנו חייב אלא מישום רושם כל עניין הכתיבה חייבים רק בגלל הסימונים והרישומים לפי כך שכן רושמן על קרשי המשכן לידה אזוי בן זוגו היו מסמנים בוא נאמר חצי עיגול על כרש זה וחצי עיגול על הקרש שלידו וככה ה יודעים תמיד לזווג אותם יחד לפי כך שרה צרידה אחת על שני נסרים שימו לב אפילו רק שריטה אחת על שני נסרים כיוון שאני מפריד אותם יש לי כאן שני סימונים שונים על שני הקרשים או שתי שריטות על נסר אחד חייב זו שיטת רבי יוסי רבי שמעון אומר רבי שמעון מגיע עם דעה שאנחנו עדיין גם כן לא בדיוק מבינים מה היא הוא אומר כך כתוב בפסוק ועשה אחת יכול עד שיכתוב את כל השם או עד שיהרוג את כל הבגד עד שייעשה את כל הנפה תלמוד לומר 100 אח מספיק שהוא עשה חלק מהמלאכה אם אתה אומר לי חלק אם מאחת יכול אפילו לא כתב אלא אות אחת ואפילו לא הרג אלא חוט אחת ואפילו לא עשה אלא בית אחד בנפה תלמוד לומר אחת א כיצד אינו חייב עד שייעשה מלאכה שכ יוצא בה מתקיימת שאנשים אחרים רגילים להחשיב אותה כמלאכה וכבר נתעסק בדברי רבי שמעון ונראה מה הוא מתכוון רבי יוסי אומר הבריתה הזו נחתמת בדרשה נוספת רבי יוסי שכבר אמנם כבר דיברנו עליה לאל היא לא קשורה בהכח להלכות כתיבה אבל כיוון שאנו לומדים ממנה גם דבר לעניין כתיבה אנו מביאים אותה כאן רבי יוסי אומר ועשה אחת ועשה אינה כתוב הרי בפסוק ועשה מאחת מאינה המילה ועשה הולכת גם על אחת וגם על אינה והיא מגיעה ללמדנו פעמים שחייב אחת על כולן זאת אומרת אדם יעשה אחת ועדין יהיה לו אינה ופעמים שחייב על כל אחת ואחת יש מושג שאדם יעשה אחת ויתחייב על אינה ויש מושג שאדם יעשה אינה שזה הרבה והתחייב על אחת וכבר נבין מה הוא מתכוון קטן אמייה רבי יהודה אומר אפילו לא כתב אלא שתי אותיות ואין שם אחד חייב אם כן אני רואים בניגוד לדברי משנתנו שם הוא כותב דווקא אם תכתוב שתי אותיות והם משני שמות רק אל מתחייב ונה הגמרא לו קשיה עד ידי דרבי ד תניה רבי יהודה אומר משום רבן גמליאל אפילו לא כתב אלא שתי אותיות ואין שם אחד חייב כגון שש ט רר גג חך זה לא דעתו זה דעת רבו רבן גמליאל ובשמו הוא מביא את זה בברייתא ואיילו במשנתנו זו דעתו וכך הוא סובר ורבי שמעון שואל את הגמרא הנו תנ קמה כמו שנקמה אמר שתי אותיות דווקא שאחרים נוהגים לכתוב כיוצא בהם כך אומר רבי שמעון רבי שמעון אומר אינו חייב עד שיעשה מלאכה שכ יוצא בה מתקיימת מה מגיע רבי שמעון ל דש וכי ת מה שואלת הגמרא א' א' זרך הי כ בניהו זרך זה לשון אעזור אותך כוח כאילו חגור אותך בחגורה הוסיף לך כוח זה מובא בנביא המילה הזו ואם אני אתחיל לכתוב את אותה מילה ויפסיק לאחר שני אותיות א' א' בעצם הם משם אחד אבל עדיין לא' ולאחרי א' נוספת אין שום משמעות ואז נאמר ככה דתן כמה סבר א' א' ד עזרך לא מחייב אין לזה שום משמעות ורבי שמעון סבר כיוון דת בגלורי בעלמה אנשים כותבים את זה כתבי קמעות רשי אומר מכשפות כל מיני לחשים מסויימים כן משתמשים באותיות א' א' בצמידות אני אומר שחייב כי רבי שמעון אומר אני לא מסתכל האם יש משמעות או לא אלא אני מסתכל על מלאכה שכ יוצב מתקיימת וכאן כ יוצב מתקיימת ואם כך נאמר באמת נבין מה רבן שמעון בעצם חולק ושונה מדבריו של תנ קמה אבל עדיין לממר דרבי שמעון לחומרה לא ייתכן שרבי שמעון מחמיר יותר מתנ הקמה אתה רוצה לומר לי שרבי שמעון מחייב גם באותיות שאין להם משמעות לא מסתבר והתניה ראינו בריתה ובעצם רואים את זה כחוט השני בכל הלכות שבת שרבי שמעון הוא זה שמקל והתניה הקודח כל שהוא חייב המגר כל שהוא בעצם מחליק אותו מלכת ממחק והמעבד כלשהו והצר בכלי צורה כלשהו משלים את הציור על ידי ציור כלשהו חייב רבן שמעון אומר אז הוא חייב כבר בכל שהוא בעצם רבי שמעון אומר מה פתאום עד שיקד את כולו ועד שיגרור את כולו ועד שיאבד את כולו ועד שיצור את כולו ואם ככה אנו רואים שרבי שמעון תמיד מקל בהלכות שבת ואיין שום הסתברות לומר שכאן הוא יחמיר ובל א כבר יחייב כי יש כאלו שכותבים כך בגלורי בעלמה אלא אומרת הגמרא לא תנ קמה באמת נשאר ואומר צריך שיהיה שני אותיות משני שמות ושיש בהם משמעות אבל רבי שמעון מגיע ואומר כך אלא רבי שמעון א את לאשמעינן עד שיכתוב את השם כולו עד שהוא יכתוב את כל מה שהוא התכוון זה מה שמתכוון רבי שמעון לומר אדם לא יתחייב עד שהוא לא יכתוב את כל מה שהתכוון שואלת הגמרא מה פתאום תאיין בדבריו של רבי שמעון בבריתה אין מצב להגיד את זה ומי מצדם מתמרת אחי והתניה רבי שמעון אומר כתוב במפורש ועשה אחת יכול עד שיכתוב את השם כולו תלמוד לומר מאחת רבי שמעון שולל את זה בפירוש בדבריו בברייתא ואומר לא לא צריך שיכתוב את כולו הוא מתחייב עוד הרבה קודם אלא אומרת הגמרא תריץ מאחי בוא ניישב את דברי הברייתא ונסביר כך את דברי רבי שמעון הייתי חושב יכול האדם לא תחייב עד שיכתוב את הפסוק כולו את כל הפסוק שהוא התכוון לכתוב תלמוד לומר מחת מחת מגיע ללמד אותנו שגם אם כתב פחות מכך מתחייב אבל ובלבד שזה יהיה מילה שלמה כפי שראיינו שכ יוצא בזה שנתקיימה מלאכתו דווקא דבר שאחרים נוהגים לכתוב ובאופן מלא שזה מילה שלמה ורבי שמעון כשיטת תמיד בהלכות שבת מקל יותר ומחייב רק הכותב מילה שלמה מתוך פסוק שהתכוון לכתוב יוצא אם כן שמהמר הזה של הבריתה והמשנה יש לנו ארבע שיטות לגבי אדם שהתכוון לכתוב מילה שלמה וכתב את חלקה רבי יוסי אומר כל שתי אותיות אפילו רישומים אפילו ראינו בבריתה אדם שעושה רישום אחד על שני קרשים כבר מתחייב זו שיטה אחת רבי שמעון לעומתו אומר מה פתאום אני מחפש כיוצא בו נגמרה מלאכתו כיוצא בו אנשים עושים מילה שלמה מתוך הפסוק שהוא התכוון לכתוב יש לנו את רבי יהודה שזה כמו נקמה בברייתא ואת רבו שזה רבן גמליאל שהם אומרים שתי אותיות מתחייב אבל צריך שיהיה להם משמעות וגם נחלקים מה קורה אם הוא כתב את אותם שתי אותיות ויש להם משמעות כגון שש ט וחח וכדומה על כך הם נחלקים ממשיכה הגמרא ואומרת את סיומה של הבריתה רבי יוסי אומר ועשה אחת ועשה אינה פעמים שחייב אחת על כולן ופעמים שחייב על כל אחת ואחת שימו לב בתוך הפסוק הזה מסתתרות להם עוד שני דרשות אמר רבי יוסי ורב חנינא מה הטעמה דרבי יוסי בוא נסביר איך הוא דורש את הפסוק היה יכול להיות כתוב בפסוק ועשה אחת ינה וכתבנו מאחת שימו לב יש לי מם אחת לדרשה יכל גם להיות כתוב בפסוק ועשה הינה וכתוב ינה יש לי עוד מ לדרשה חוץ מזה גם כתוב אחת מאינה אז אני דורש אחת שהי אינה ו שהיא אחת יש מושג של עבירה אחת והרבה חטאות ויש מושג של הרבה עבירות וחטאת אחת ואז הוא אומר כך אחת אני לומד אחת זה שמעון מאחת זה שם מ שמעון גם אם הוא התכוון לכתוב שם מ שמעון כבר הוא מתחייב אמנם רבי יוסי מביא את הדרשה הזו שהוא גם סובר גם אם זה לא שם אלא אותיות בלי משמעות אבל בכל אופן הוא מביא את הדרשה בתצורה הרחבה שלה שבה כולם מודעים שמתחייב אינה זה מגיע לומר לי אבות מאין התולדות וכך אני דורש אחת שינה זדון שבת ושג מלאכות זאת אומרת במקרה שעשיתי כמה מלאכות בזדון שבת ידעתי ששבת ושגרתי במלאכות אז זה באמת אחת אבל אינה אני חייב על כל אחת ואחת ואינה שהיא אחת ל שגגת שבת וזדון מלאכות לא ידעתי ששבת עשיתי אין ספו מלאכות אומנם עשיתי אינה אבל אחת אני מתחייב על כך רק חטאת אחת ואנחנו חוזרים לדבריו של רבי יהודה אמר רבי יהודה מצינו שם קטן משם גדול והוא מביא דוגמה לדבריו במשנה כגון כתב שם משמעון ואני שואל אתכם אם אני מתכוון לכתוב שמעון וכתב רק שתי אותיות שם הרי כתבתי את זה עם מ רגילה מ פתוחה ולא מ סתומה אין לכח כל משמעות מדוע מדוע רבי יהודה מחייב על כזה מקרה הרי אם הייתי מתכוון לכתוב את המילה שם הייתי כותב אותה עם מם סתומה ולא עם מם פתוחה שואלת הגמרא מדמי מ דשם סתום ממ ד שמעון פתוח איך הוא מחייב אין לזה כל משמעות המרב חסדה זאת אומרת סתום ושאו פתוח כשר אם אדם מגיע לכתוב ספר תורה תפילין ומזוזה וצריך לכתוב מ בסיום מילה מ סתומה וכתב אותה פתוחה זה כשר ועל כן יש למילה הזו משמעות ולכן רבי יהודה מחייב אומרת הגמרא זה חידוש נפלא אבל הוא פשוט לא נכון ט מביאה הגמרא ברייתא כולה מדברת איך כותבים סתם ספרי תורה תפילין ומזוזות שם כתוב במפורש ש בכזו סיטואציה אותו ספר תורה אותו מזוזה אותו תפילין פסול אי אפשר לכתוב בצורה כזו מטיב וכתבתם כך כתוב בתורה וזה מגיע ללמדנו שתהייה כתיבה טמה הכתיבה תהיה מדוייקת תמימה שלמה בכל הלכותיה שלא יכתוב אלפ עיינין ולא ען אלפין עכשיו הבריתה תביא רשימה של אותיות שעלולות להתחלף ואתה צריך לשים לב לדקדק בהם שלא יתחלפו ולא ייראו ויהיו דומים לאותיות אחרות אז דבר ראשון אלפין עיינין ועיין אלפין הם לא כל כך דומים יש מפרשים רוצים לומר שבשורת יש דמיון ביניהם אבל רשי אומר לא פשוט בשמיעת הם דומים תיזהר לא להחליף אותם גם בכתיבתם בטין כפין וכן בטן זה כמובן צריך להיזהר אותיות מאוד דומות תיזהר לא לא לערבב ולא להחליט ף ביניהם גמן צדן וצד גמן האות צדי וג באשורית די דומים תיזהר שלא להחליף ביניהם לא דרשן ולא ר ד האות ר וד דומות מאוד ברור תיזהר גם כן לא להחליף אן חט וחן אן האות ח וה סך הכל חיבוק טנטן בין הקו של הה לגגו הופך אותה לח תיזהר מאוד דקדק ו יי ו גם כן עניין של טיפ טיפה להעריך וכבר הפכת את הי לו זנ וז כמובן מדובר לגבי נ סופית שאם אתה קצת מעריך זה הופך לנון סופית וקצת מקצר זה הופך לזן גם כן תיזהר שלא להחליף ביניהם טטין פפין ופ פין טין האות פ וט בכתב אשורית גם כן יש פגימה בט שנכנסת פנימה וגם בפ זה נכנס מהצד השמאלי זה נכנס מהצד העליון אבל גם כן יש דמיון ביניהם ותזהר לעשות אותם ולדקדק בהם שיהיה כל אות כפי שצריך כפופים פשוטים ולא פשוטים כפופים זאת אומרת אם יש לי כף סופית אני לא עושה אותה כף רגילה וכן להפך מן ס וסן מן אני גם כן זהר שלא להחליף בין ס' למ סופית שהם דומים ושימו לב מה כתוב כאן סתומים פתוחים פתוחין סתומים גם כן אני לא יכול להחליף ואם החלפתי הספר תורה פסול כאן אני רואה במפורש שלא כמו שרב חיסה רצה לומר וללמוד מדברי רבי יהודה שאין כל בעיה לכתוב מם פתוחה לכתוב אותה מם סתומה כתוב במפורש לא סתומים פתוחין ולא פתוחין סתומים ממשיכה הברייתא ואומרת הלאה פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה וסתומה לא יעש לא יעשנה פתוחה אם אתם נתקלים מדי פעם במהלך קריאתם שניים מקרא וכדומה כתוב פ או ס' זה מגיע לומר האם בתורה בספר תורה הפרשה הזו פתוחה או סתומה הרבה חלקים מהתורה מחולקים לפרשיות כשהיא פתוחה היא נשארת בעצם עד סיום השורה אותו נשאר ריק עד סיום השורה כשהיא סתומה אני סופר כמדומני שבע או תשע אותיות ואז מתחיל את הפרשה הבאה וזה מה שמגיע לרמז לי האות פ וס אומרת הגמרא גם את זה אל תשנה אם זה פתוח תשאיר פתוח אם זה סתום תשאיר סתום אם הוכתבה הוא עשה פרשה רגילה שבתורה כשירה כמו שירת הים שזה הריח על גבי לבנה או שכתב את השירה כיוצא בה לא עשה כהלכה ולא כתב את השירה בצורה מיוחדת אלא בצורה רגילה או שכתב שלא בדיוק כתב עם חומר כתיבה אחר או שכתב את האזכרות בזהב הוא הגיע לשדרג את ספר התורה לייקר את שם השם וכתב את האזכרות את שם השם בזהב הרי אלה גנזו כל מה שהזכרנו כאן גנז פסול לחלוטין ואם כן חוזרת השאלה אנו רואים במפורש שאי אפשר לכתוב במקום מ סופית שהיא סתומה מ פתוחה ואם כן רבי יהודה שמביא את הדוגמה של שמי שמעון מדוע הוא מחייב הרי אין הדרך לכתוב כך ואין למילה הזו כל משמעות עונה הגמרא פשוט מאוד אתה צודק מה שהבאת בברייתא באמת רואים במפורש שאי אפשר לקחת אות סתומה ולעשות אותה פתוחה ואם כן לא מובן מדוע רבי יהודה מחייב על שם משמעון אבל כל זה רק שיטת נקמה יש תנא רבי יהודה בן בתרה שחולק על כך ורבי יהודה של משנתנו סובר כמוהו הוא דמר כתנה ד תניה רבי יהודה בן בטרה אומר כך יש מחלוקת לגבי ניסוך המים בחג הסוכות היו מנסחים מים כל שבעה כל שבעת ימי חג הסוכות על גבי המזבח מנין תנא אחד אומר הלכה למשה מסיני הוא לימד את זה את בני ישראל אבל רבי יהודה בן בטרה אומר מה פתאום זה רמוז בתורה ובוא נראה היכן כתוב בכל ימות החר כתוב שיקיבו את הקורבנות מלבד עולת התמיד ונזכה כ משפט כך כתוב תמיד יש ימים לשון הזו כתובה בצורה קצת שונה ומשם אנו נלמד את דין ניסוך המים רבי יהודה בן בטרה אומר נאמר בשני ביום השני של סוכות במקום שיהיה כתוב כמו תמיד ומנחת ונזכה כמשפט שם כתוב ונסכיהם אות מ מיותרת שים אותה בצד ביום השישי אנו רואים שוב פעם כתוב ונסכה במקום ונסכה כתוב ונסכה האות י מיותר בשביעי כתוב כמשפטם במקום כמשפט עוד מ מיותר ביום השני מ ביום השישי י ביום השביעי מ ביחד מים הרי מ ימ מים מכאן רמז לניסוך מים מן התורה שימו לב מאיפה הוא לוקח את האות הראשונה מ מהיום השני ששם כתוב ונזקיהם מ סתומה אותה הוא הופך להיות המ הראשונה של מים מכאן הוא לומד אם כן אנונו רואים שהוא משתמש במקום שאמו להיות סתום הוא פותח ובמקום שאמור להיות פתוח הוא שסותם אם ככה מכאן מכאן אני לומד הוא מד פתוח ועשו סתום כשר היה אמור להיות כתוב פה מים האות הראשונה זה נם הייתה אמורה להיות פתוחה בכל אופן זה סתום הוא אומר זה בסדר גמור כנראה סתום נמי ושאו פתוח כשר וכך סובר רבי יהודה שעות שם מ שמעון אמור להיות אמנם סתום אבל גם השעו פתוח כשר על כך סומך רבי יהודה ועל כן הוא מחייב אז אומנם אנחנו לא רואים כאן במדויק שדברי רבי יהודה בן בטרה תואמים לרבי יהודה של משנתנו אבל הגמרא עשתה כאן בעצם הקבלה כפי שרבי יהודה בן בטרה אומר שבמקרה שצריך להיות פתוח וזה סתום זה בסדר כנראה גם במקרה שזה סתום והסו פתוח גם כן זה בסדר ומיד דוכה הגמרא גמי פתוח והשאול סתום בעצם שדרגתי את האות הפכתי אותה לאות האמיתית המקורית לויק מעללי ד אמר רב חיסדא מ וס שבלוחות בנס היו עומדים והבינה הגמרא מ כמובן מדובר על מ סופית הבינה הגמרא שהיה בזמן התורה בזמן מתן תורה רק סוג מם אחד רק מם סתומה לא היה בכלל את המם הפתוחה היא רק חודשה מאוחר יותר כפי שכבר נראה ואם כן כשאני לוקח מם פתוחה סתמתי אותה שדרגתי אותה אני מסכים לקבל שזה כשר אבל אם לקחתי מם סתומה ועשיתי מנמן פתוחה שהיא רק חודשה מאוחר יותר אין מצב לא ייתכן ואם כן שוב ההשוואה שעשית בין דברי רבי יהודה בן בטרה לרבי יהודה של משנתנו כלל לא תואמת ומדוע רבי יהודה מחייב בשם מ שמעון אמור להיות שםם סתומה ולקחת ושמחת את האות הורדת אותה מגדולתה הפכת אותה למן פתוחה שלא היייתה בלוחות אלא סתום ועשהו פתוח גרוע כ מגר לדמה אבי ירמיה ואת מבחי בר אבא מנצפך צופים המרום בעצם האותיות מנצפך שלכאורה הם האותיות הסופיות אבל כאן המם הזו מדובר על המם הפתוחה צופים המרום חייב להיות שכאן מדובר על המם הפתוחה כי מה שרב חיסדא אומר מם וס שבלוחות בנס היו עומדים בהכרח חייב להיות שמדובר על המם הסתומה מם פתוחה לא צריכה כלל נס וכפי שהסברנו בפתח דברינו שואלת הגמרא רגע רגע אתה אומר לי בעצם שהיה אות אחת שהייתה בסיני ואות אחת שהתחדשה מאוחר יותר ותס ברה והכתיב אלה המצוות שאין הנביא רשא לחדש דבר מעטה לאחר מתן תורה הנביא לא רשא לחדש שום דבר בטח שלא להוסיף אותיות בתוך אב הקדוש שלנו אלא מי ווה אבל מידע לו וידין א באמצע תיבה א בסוף תיבא ואד תו צופים קנינו באמת הכל היה רק לא ידעו מה נמצא בתחילת תיבה ומה בסוף תיבה ואת זה הם תיקנו כשאנו אומרים את הפירוש הזה בעצם שמט את הקרקע לכל העלו עליה אין כאן שום דבר שהוא יותר חשוב אין כאן שום דבר שהוא פחות חשוב ואם כן באמת ההקבלה שאם רבי יהודה בן בטרה אומר שבמקום שאמור להיות פתוח ועשיתי סתום זה בסדר כנראה שהוא מתכוון גם להפך מקום שאמור להיות סום ועשיתי פתוח גם כן כשר ועל שמך זה אומר רבי יהודה אם כתב שם מ שמעון באמת מתחייב כי גם כן כשר בספר תורה אם אני כותב בצורה כזו שואלת הגמרא הו דבר נקודתי והקאתי אלה המצוות שאן הנביא רשי לחדש דבר מעטה אז גם את זה הם לא יכולים לקבוע מה יהיה בתחילת תיבה ומה בסוף תיבה אין להם שום סמכות כזו אלא שכחו וחזרו ויסדום באמת זה היה קיים וידעו במדויק הם לא חידשו שום דבר פשוט זה נשכח במרוצת הדורות הגיעו הצופים הנביאים הסדו את זה חדש הם בעצם הזכירו לכולם מה היה פעם כאן אין שום דבר שהם חידשו זה מותר להם לעשות וזה מה שהם עשו אם כן לסיכום רב חסדה אומר מ וס שבלוחות בנס היו עומדים ברור הוא מתכוון למ סופית המנצח צופים המרום הם לא חידשו שום דבר לא תממה פתוחה לא מה בתחילת מילה לא מה בסוף מילה הם סך הכל חידשו מה שכבר הסדו מה שכבר היה קודם הם לא חידשו הם הזכירו את זה לציבור בכל אופן ההקבלה בין רבי יהודה בן בטרה לרבי יהודה ש שנתינו תקפה ועומדת ומובן מדוע הוא מחייב על שמש שמעון אמנם גלשנו קצת אפילו קצת מעמוד א' וקצת מהעמוד הבא שלאחריו אבל היה שווה כדי להקיף את הסוגיה הזו במלואה בהצלחה רבה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: