העמוד היומי מסכת שבת דף קב עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קב עמוד א

[מוזיקה] שבס דף כב עמוד א בשורה העליונה אומרת המשנה אנחנו ממשיכים עם זרקס ד א ברשו ורבים הזורק ונזכר מאחר שות סטומי אנחנו יודעים שאדם שזורק ד א ברשו ורבים אם זה במד הוא חייב מיס אם זה בשג הוא חייב טוס אבל יש פנאי בחיוב טוס שצריך שיהיה בשוגג עד סוף המעשה השאלה מת זה נחשב סוף המעשה כשהוא זורק את זה מידו ושחרר את זה כעת כבר הפעולה כביכול התבצעה כי אין לו דרך זור או לא עד שזה לא ינוח על הרצפה זה עדיין לא נחשב שיסתיים המעשה ואם הוא נזכר באמצע אז כבר לא נחשב חילוו וסופו בשוגג יש פה כבר המשך של מזיד וממילא לא יהיה חייב חוס אומרת המשנה הזורק ונזכר מאחר שיטו ודוי אדם שזרק ומיד אחרי זה נזכר רגע שבת היום אסור לזרוק את זה אזה ארבע משו ורבים קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה פטור כעת אנחנו מבינים שזה המשך של אותו מקרה שגם לא היה הנחה על גבי קרקע אלא מישהו תפס את זה או שכלב תפס את זה או שהיא נשרפה ולא הגיעה לרצפה על זה אנחנו אומרים פוטו והגמרא תפרש למה פוטור האם בגלל שלא היה נוכה או בגלל שהוא נזכר נראה את זה בגמרה בעזרת השם ממשיכה המשנה זרק לעשות חבורה הוא התכוון לעשות חבורה בין בודום לעשות פצע לאדם או בין בימו ונזכר שלא נסס חבורה ולעשות חבורה זה מלוכה אז אם הוא נזכר לפני שהחבורה נעשתה פוטו שוב כיוון שיש את הכלל שהמשנה תביא זה הכלל כל חיו חוס אינן חיו נ שת חילון וסיפון שגוג צריך שהוא יהיה בשוגג עד סוף המלוכה תחיל סון שגוג וסיפון זדון תחיל סון זדון וסיפון גוגה אם חלק מהמעשה נעשה בזדון כגון אם תחילה הוא זכר שזה שבס ובהמשך הזריקה הוא הסתפק אולי זה לא שבס אז הוא שכח אז פטורין אצ חילון ספון גוגי ומבררת הגמרא כעת את המקרה הראשון של המשנה או נוחו חייל אתה מדבר על מקרה שהוא נזכר ברגע שיצא מידו וכתוב שקלטה אחר או כלב או נשרפה אז הוא פטור ממה שמע אם לא קלטה אחר אלא זה כן נח על גבי רשו ורבים על הקרקע הוא יהיה חייב כדין אדם שזרק דד רשו ורבים ולוי נזכר שואלת הגמרא הרי אתה אמרת שמדובר באדם שנזכר שזה שבת אז כעת הוא מזיד הות נן כל חי תוסח חיוס ספ גוגה מה שמע שגם במקרה כזה אני צריך שעד סוף הזריקה עד אחרי הנוכ יהיה עדיין בשוגג למה אתה מחייב אותו אם לא היה קלוטו אחר אומר רב קנה מתרץ רב קנה הסיפה אסון ללחת ו מטנה הכלל הזה שהבאנו שצריך שיהיה חילס וספ בגוג מדובר במקרה שהוא זורק חבל שמחובר אליו איזשהו חתיכת עץ לכתו מטנה זה היה מטנה זה חבל ולכת זה חתיכת עץ שהיו נוסעים על גבי החמור חביות יין היו לוקחים שני חביות מחברים את זה עם חתיכת עץ שיש לה פיצול מחברים עליו את החביות וכך זה היה תפוס על החמור אז הוא זרק חבא שמחובר עליו את הלכתה הזאת אז כיוון שזה הגוד בידו ויש לו כל רגע אפשרות להחזיר את זה אז אני מחשיב את הפעולה שלו שהיא מסתיימת רק כאשר החפץ ינוח ברשות ורבים לאחר ד אמות ולכן אנחנו אומרים שצריך תחיל וס סף שגק אם הוא יזכר באמצע אז כבר ההמשך נעשה במזיד ואני לא אחייב אותו חטו אבל הריש שהוא סתם זרק חפץ גם אם הוא נזכר מחדש את המשנה למרות שהוא נזכר אחרי שיצתה בידו הוא יהיה פטור רק עם קלטה כלב או שנשרפה שלא היה נוכה אבל אם יהיה הנוחה הוא יהיה חייב כיוון שהמעשה מסתיים ברגע שזה נזרק מידו שואלת הגמרא אז אתה אומר שהכלל הזה נאמר במקרה שהוא זרק את זה עם חבל והוא מחזיק את החבל אז היה לו אפשרות להחזיר את זה הרי אנחנו יודעים שזה בכלל לא נחשב לזריקה בכזה מקרה לכת ומתנה הגוד ביודו זה הגוד בידו וזה לא מתחייבים על זה זריקה אונה הגמרא כגון שנזכה נסס חבורה דהיינו אנחנו לא דנים בכלל שצריך חילס וספי בשג לעניין זריקה של ד אד שו ורבים אלא מדובר גם לעניין אדם שהתכוון לעשות חבורה באדם ואז אני אומר שצריך שהוא יהיה בשג ג עד אחרי ש החבורה נעשתה כיוון שהוא תופס את החבל והוא יכול להחזיר אותה בכל רגע אז אני אומר שאם הוא נזכר בתוך כדי המרוץ של החפץ לעשות את החבורה והוא לא החזיר את זה כעת הוא מזיד ומילא אני לא אחייב אותו חוס ועל זה אנחנו אומרים את הכלל שואלת הגמרא אם על זה בא הכלל הרי זה משנה מפורשת אצלינו אונה מתננה הזורק לעשות חבורה בין באודם בין במו ונסגר שלא נעשה את חבורה פוטור כתוב לידי את המקרה הזה במשנה לא צריך בשביל זה להביא את הכלל ולרבות שוב את המקרה הזה שכבר דיברנו עליו כתוב במשנה שאם אדם זרק לעשות חבורה הוא חייב להיות שגג עד אחרי שנעשתה החבורה אבל אם הוא נזכר באמצע הוא מזיד ומסביר המיוחסים לרן שבהכרח אנחנו מבינים שהמשנה מדברת במקרה שיש לו חבל שקשור לידו ולכן אני מצריך שהוא יהיה בשג עד אחרי שנעשתה החבורה כיוון שאם לא אם הוא שחרר את החפץ מידו אז למה שנאמר שאם הוא נזכר בזמן שנעשתה החבורה זה לא חיוב חטו והכרח שמדובר שהוא תופס חבל והוא יכול לחזור בו תוך כדי והוא לא חזר בו אז הספה הסוף הפעולה נעשתה במזיד אז אם כן כבר יש לנו לדת המקרה הזה במשנה אומרת הגמרא אלא אומרו ובמה אביר אתה צודק באמת אי אפשר להעמיד במקרה שהוא מחזיק את החבל אלא הכלל שאומר לנו צריך חילס וס יפה בשגגה שהוא מעביר חפץ ארבע אמות וכשהוא מעביר הוא יכול לעצור בכל רגע נתון אז אם אחרי שתי עמות הוא נזכר רגע שבת היום והוא בכל אופן ממשיך ללכת עוד שתי עמות כעת הוא מזיד על סוף המלוכה הנוכ אחרי א ס נסתה במזיד ולכן על זה המשנה אמרה זה הכלל צריך חילס סופה אבל בזוק כמו שכתוב ברשע של המשנה הוא יהיה פטור בזיר נחייב אותו חטו כל עוד שהוא לא כל עוד שלא היה את המקרה של המשנה שקלטו אחר או קלטה כלב אם זה נח על גבי הרצפה למרות שהוא נזכר לפני שזה נח בכל אופן אנחנו נחייב אותו משום שברגע שהוא זרק את החפץ מידו כבר נעשתה כל המלאכה אין לו אפשרות לחזור בו שואל הגמרא ווזה הכלל ד קטוני הזריקה קטוני המשנה הביאה את הזרק לעשות חבורה ואז אנחנו מביאים זה הכלל מהשמה שזה הכלל חוזר גם על מקרה של זריקה איך אתה מעמיד את ה זה הכלל על מקרה של מאוויר ארבע אמות המשנה כלל לא עסקה במקרה של מאוויר אלא אומר רוב טר טקטוני אומר רוב תירוץ חדש צריך לומר ככה שהרשה של המשנה שהתקשו בה זה מדובר בשני מקרים ולחלק אותה לשניים הזורק ונזכר מאחר שיצו מ ודוי מקרה אחד הוא נזכר מיד אחרי הזריקה וגם פה אנחנו נפתור אותו כיוון שמעכשיו והלאה המעשה ממשיך במצב של מזיד אנמי לא נזכר וקלו טוח קלטו כלב או ששרפו פוטור מקרה נוסף שהוא זרק ולא נזכר עד אחרי שזה נח אבל זה לא נח מדובר שקלט אותה כלב או אדם או שהיא נשרפה לא היה פה הנוחה פוטור ממילא זה שני מקרים שונים ולפי התירות של רובה אנחנו פותרים באדם שזרק חפץ גם בלי חבל כיוון שעצם זה שהוא זרק ונזכר מיד אחרי זה אני מחשיב את הזיכרון שלו למזיד ומעכשיו והלאה זה נעשה במזיד אין פה תכי לוסה וספה בשגר אומרת הגמרא זה תירוץ אחד ואין נו חנ מלפי זה זה מסתדר עם הכלל שהתחילו ס בספה בשגר צריך ש יתחיל לש בספל בשגל כדי שיתחייב חתו הרי ש מדבר או במקרה שהוא נזכר ואז אני פותר אותו מכטוס או במקרה שהוא לא נזכר רק לא היה אנוכי רבשי אומר חיסור מכסב קטוני רבשי אומר לא קשה להעמיד את המשנה בשני מקרים אני אעמיד את המשנה במקרה אחד אבל אני אוסיף עוד קטע במשנה ווח קטוני אז זה רק נזכר מאחר שוטו מיוד קלוטו אחר קלוטו כלב ושני סופו פוטו ברגע שהוא נזכר זה סיבה כבר שהוא יהיה מזיד וממילא לא נחייב אותו ממשיכה המשנה קלטה אחר או קלטה כלב או שנשרפה פטור או נוחו חיו כפי שייקנו לא היה פה הנוכ אבל אם יהיה הנוכ חייב למה הרי הוא נזכר ואנחנו אומרים שהזכירה שלו העבירה את סוף המלוך למזיד ומדור הם אמורים שחזר ושכח אנחנו מוסיפים במשנה את הקטע הזה במ דברים אמורים שחזר ושכח אז כיוון שבאמצע היה לו באמצע האוויר שהבת נמצא באוויר הוא זכר שזה שבת ואחרי רגע הוא שכח הסוף של המלאכה היה בשוגג ההתחלה גם היה בשוגג אז הוא יהיה חייב חוס אבל לא חזר ושכח פוטו שכל חי חתו אין חים מעת שהי חילון ספן גוגו ממילא יש פה חידוש שרב אשי מחדש למרות שהיה פה זיכרון באמצע המעשה של מזיד כיוון שההתחלה והסוף הקיר והזריקה ויחד עם הנוכ שלבסוף היו בשוגג הוא מתחייב עלזה חוס ממשיכה הגמרא זה הכלל כל החב חתו כעת אנחנו ממשיכים על דברי המשנה שסיימה שכל חי חתו צריך חילון ספן גוגו איתמר מה קורה במקרה שדומה למקרה שרב השי העמיד שתי עמות בשוגג שתי עמות במזין שתי עמות בשוגג הדם הזה אחרי שתי עמות נזכר שזה שבת המשיך שתי עמות ונזכר ושכח שוב שזה שבת המשיך עוד שתי עמות רבי אמר פטור רוב אומר חייב והגמרא תפרש כל שיטה רבי אמר פטור אפילו לרבן גמליאל ד אמר אין די לחצי שיעור יש מחלוקת לא מה קורה באדם שכתב אות אחת הרי השיעור של כתיבת אותיות בשבת כמה זה שיעור של מלוכה שתי אותיות הוא כתב ות אחת ונזכר שזה שבס ושכח שוב שזה שבס כתב אות שנייה האם הידיעה בחצי שיעור שהיא בעצם לא ידיעה שמחייבת אותו חטו כיוון שרק חצי שיעור האם ידיעה שמחלקת וכעת את האות השנייה אני מחשיב למעשה נפרד וממילא הוא לא הביא חטו כי לא היה פה שתי אותיות בהלם אחד או שלא נאמר סוף סוף יש פה שתי אותיות שנעשו בשוגג בהלם אז למרות שיש פה ידיעה באמצע הידיעה של חצי שיעור שהיא לא מחייבת חטו היא לא מחייבת היא לא מחלקת בין שתי האותיות אז רבן גמליאל שאומר שאין ידיעה לחצי ש והיא לא מחלקת אומר אבי גם הוא יודע כאן שהידיעה הזאת של המזיד היא כן מחלקת אוס מדחי גומר שיור בשג וגומר אבל לאחד במזיד לא שם רבן גמאל מחייב אותו על האות השנייה והוא סובר שהידיעה באמצע לא מחלקת כיוון שסוף סוף האות השנייה שנכתבה הגמר מלוכה דיינו הסיום של השיעור שאז הוא מתחיב חוס בשוגג ממילא הוא אומר הידיעה באמצע לא מחלקת אבל כאן הסיום של המלוכה הזאת של ארבע אמות נעשו במזיד השתי אמות השניות ההשלמה של הארבע עמות נסו במזין רק מה אתה אומר בסדר אבל יש אחרי זה עוד שתי עמות אז תחשיב את השתי עמות האחרים מי אמר מחת יסה לבוא ולצרף את השתיים השניים עם השתיים הראשונים השתיים הראשונים הופסקו ברגע שהיה פה שתיים של מיזין וממילא המלאכה הראשונה נגמרה והיא לא נעשתה בחילו שו בשגגה בשגגה ששתי עמות השניים היו במזיד עכשיו יש עוד שתי עמות בשג זה כבר מעשה חדש ובמה היא אומרת הגמרא במה רבי דיבר שהוא יהיה חייב אי בזרק שגגו אם מדובר באדם שזרק את החפץ אין בידו להחזיר את זה אז מה זה משנה לי שבאמצע שתי עמות השתי העמות האמצעיות היו במזיד סוף סוף כשהוא זרק כל הזריקה כעת התבצעה כביכול עוד לא התבצע בפועל אבל מבחינתו הפעולה שלו נגמרה ואם כן למה שלא נחשיב את זה לשיג למעשה יש לנו פה שתי עמות ראשונות ואחרונות שנעשו בשוגג יש פה זריקה של ארבע עמות בשוגג נחשיב את זה לחיו הטוס אלא במאווי מדובר באדם שהעביר ארבע עמות בהליכה וממילא שתי עמות ראשונות היו בשג נזכר שזה שבס יכל להפסיק הוא המשיך הלאה במזיד ועל זה אנחנו אומרים המשכת במזיד זה כבר פעולה חדשה שלא קשורה לפעולה הראשונה להעברה של השתי העמות הראשונות אתה רוצה עכשיו ששכחת אחרי שתי העמות האלו לחזור וחשיב את השתיים האחרונות יחד עם הראשונות זה כבר יש פה ידיעה שמחלקת וממילא לא נצרף את השתיים האחרונות עם השתיים הראשונות רבי אומר חיוב אז זה ההסבר למה למה רבי אמר שפטור אבל רובה אומר חיוב רובה חלק ואמר חייב וכעת הגמרא תסביר שהוא לא חולק אלא הוא מדבר באחת אמצא שונה ממה שרבי דיבר ואפילו לרבו יש ידיעה לחצי שיעור אוסו מוד ביודו גם לרבו שחולקים על רבון גמליאל בשתי אותיות והם סוברים שהידיעה בין האות הראשונה לשנייה מחלקת וכעת כשהוא יחזור וישכח ויכתוב אות נוספת היא לא מצטרפת יחד עם האות הראשונה גם רבון האלו יודעו אומר ובה שכאן הוא יהיה חייו והידיעה לא תחלק הידיעה באמצע של השתי העמות האמצעיות לא תחלק בין השתיים האחרונות לשתיים הראשונות דווקא שמה הוד ביודו היה בידו לעצור ולהפסיק את הכתיבה הוא המשיך הלאה אז אני אומר הידיעה הזאת היא מחלקת וכעת זה מעשה חדש אבל חדן ביודו לא כאן הוא זרק את זה הזריקה שלו כבר קובנה לשש המות אז נכון שהשתיים האמצעיות היו במזין אבל מה הזיכרון שלו פועל לי לגבי הפעולה שלו בפעולה שלו היא לא עושה כלום הפעולה שלו כבר מראש נקבעה לשמות ולכן כיוון שאין ביודו לעצור את החפץ אז המחשבה הזאת של המזיד לא גורמת לחלק את זה ולכן הוא יהיה חייב חוס כי סוף סוף נעשה פה בזריקה הזאת ארבע עמות בצירוף וממילא יש פה חירוב חוס אומרת הגמרא ובמי אם במעביר הרי ביידוי למה אתה אומר שאין ביודו הוא יכל לעצור ולא להמשיך עוד שתי עמות הוא נזכר שזה שבת אלא בזר מדובר באדם שזרק ולכן אין ביוד להחזיר אז אם כן יצא שרבי ורוב ו לא נחלקו רב שאמר חייב רבי שסבר פטור מדבר במקרה שהוא מעביר אז באמת הוא יכל לצ אז השתי עמות האלו לקול למי גם לרבן גליאל גם לרחום הם מאבות ידיעה שמחלקת למה המשכת עוד שתי עמות זה כבר פעולה חדשה זה כבר הליכה של מיזין עכשיו אתה רוצה לצרף את השתי המות האחרונות לשתי המות הראשונות לא נגמרה המלאכה כאן ברגע שעשית את הסוף של המלאכה של הארבע עמות במזיד אבל רובה שאומר חייו מדבר בזוי רק בזריקה אני מחשיב את כל הפעולה למקרה למקרה אחד ולמרות שראיינו שרובה אומר שאם הוא נזכר באמצע הזריקה וזה הלך ונח אז אנחנו אומרים שהוא יהיה פטור זה לא סתירה לכאן כיוון שכש אם הסתיים הזריקה והנחה במזיד אז אני אומר באמת לא היה פה תחיו וספה בשג אין פה סיפה בשג כי הסיפה נעשה פה באמת במזיד האנוכי אבל במקרה שגם האנוכי נעשה בשג כמו אצלנו שתי עמות ראשונות ושתי עמות אחרונות היו בשג כאן אני אומר כיוון שאין ביוד לעצור את זה אז אני מחשיב את זה כן מחבר אותם יחד ומצרף 400 להתחייב וזה גם מסתדר עם מה שרב השי אמר רב השי שתירס שהמשנה שלנו מדברת במקרה אחד והוא רק הוסיף את הבמ דבורים אמוי זאת אומרת שהוא אמר שאם הוא חזר ושכח אז אני אומר שהוא יהיה חייב כיוון שתחיו היה בשג והנוחה הייתה גם בשג זה שבאמצע היה לו רגע של מזיד זה לא עושה אותו ל אינוי תחיל ספר בשגר ולכן הוא חייב חוס כ ן שמדובר וזרק וכפי שראיינו כעת אומר רבי ויש גרסה אומר רובה זרק ונח בפי הכלב ובפי הכבשן חייו לכאורה זה סתירה למה שראינו במשנה אדם זרק ולא היה אנוכי האש שרפה את החפץ או הכלב תפס את זה שואלת הגמרא וענן תנן קלטה אחר או קלטה הכלב או שנשרפה פטור אז איך רובה הסתדר עם המשנה אומרת הגמרא אן אוון מדובר באדם שהתכוון בדווקא שהכלב יתפוס את זה או בדווקא שישרף באש ממילא כיוון שהמחשבה שלו היייתה שזה ינוח שמה אז המחשבה שלו גורמת להחשיב את זה לאנוכי זה האנוכי שהוא רצה הוא רצה שזה יהיה צורת האנוכי וממילא הוא חייב וזה נחשב שהחפץ נח אומר רביבה אפננה מתננה יש לי ראיה לדברי רובה ממשנה מפורשת בקרי סוס כתוב במשנה אדם יכול לאכול אכילה אחת ולהתחייב עליה ארבע חוס וו שום אחד חת וזל עבירות שך עליה במיז כורס בשג חוס והושם זה במקרה שאיין במזיד כורס יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חוס ושום אחד הטמא שאכל חלב הוא טמא והוא אכל חלב חלב זה קורס והוא נו יסור עבר זמן אכילתו יש זה כורס מן המוקדשין הוא הרי טמא והוא אכל קודשים ב טומס הגוף יש זה קורס ועצם זה שהוא אכל חלב שזה לא דבר שהוא אכילה אז גם אם הוא כהן זה כלפיו נחשב לזר אז יש חילה של זר שזה חיוב בלי כורס אז יהיה על זה ושום ביום הכיפורים אז זה כורס נוסף אז יש פה חטו נוספת יש לנו פה ארבע חוס ואו שום אחד רבי מאיר אומר אוס שבוס צ בפ חו אדם אכל תוך כדי שהוא יצא מרש לרש ורבים אז הוא מעביר חפץ וכשהוא בולע את זה זה נחשב נוכ ברשו יוכית אמרו לו אי מן השם כאן זה מצד הצו זה לא קשור לאחי לעצמה אנחנו רצינו להביא חיובי מצד האכילה עצמה וכאן זה משהו נלווה שקרה תוך כדי האכילה אז לכן לא הבנו את זה והמי מסביר רביבי ברביה מה הראייה שלי והמי און דרך אצוה בכך מה שמע מ תשובת חומים אינו מין השם שהם מודעים שהוא יהיה חייב מצד צו השבס רק הם אומרים לא מנינו את זה כיוון שזה משהו נלוה ולא מעצם האכילה למה הוא יהיה חייב על אצוה הרי זה לא דרך אוצו להוציא בתוך הפה חפצים אלא כיוון דקו מחוון מחשבתו משב למוק כיוון שהכונה שלו היייתה להוציא את זה בצורה הזאת אז זה מחשיב את זה למו קוים אוחנ מי כיון קוח עכשיו שו ל מוקו הרי אנחנו צריכים שיהיה מקום חשוב בשביל שיהיה מונח כיוון שזה דרך הנוחה אבל אם הוא מחשיב והוא מתכוון למקום קטן יותר אז המחשבה שלו היא זאתי שמחייבת את זה ומחשבה את זה למקום ד' כמו ששמה הדרך הוצו שההוא חשיב להוציא את זה בצורה הזאת זה מחשיב את זה לדרך הוצו ונהיה חייב על זה מצד הוצת שבס אדו לוך הזוי רק בלי נדר אז אם כן היה לנו כ את המשנה במשנה ראינו את הראשה זורק ונזכר ומאחר שצת נזכר וגם קלטה אחר קלטה כלב פטור זרק לעשות חבורה נזכר לפני שהוא עשה חבורה פטור כיוון שיש כלל שצרך חיוס וספה בשגל כדי להתחייב חוס הגמרא הסבירה את הריש או או רב קנה שרצה לומר שמדובר שהוא זורק את זה עם חבל ולא מדובר מצד זריקה ד אמס כיוון שכל עוד שהוא תפוס בחבל אז אין פה זריקה שהתחייבו עליה אלא מצד חבורה ועל זה המשנה מסיימת זה הכלל כל שתחיו ספל בשוגג כיוון ש הוא מחזיק את החבל אז הוא לא התחייב אלא אם כן הוא היה בשגגה אחרי החבורה אבל אם הוא נזכר לפני כן הוא פטור וילו הרי שמדובר באדם שזרק שחרר את החפץ שאז אני אומר שגם אם הוא ייזכה אחרי זה הוא יהיה חייב חוס כי הפעולה שלו הושלמה בזריקה עצמה כי אין ביוד להחזיר את זה אבל הרב אשי אומר שצריך לומר חיסור 11 ולהעמיד את המשנה באופן אחד רוב רצה לומר רוב רצה לומר שמדובר בשני מקרים או שהוא נזכר מאחר שצו מיוד ואז הוא פטור או שקלטו אכר שאז גם אם הוא לא נזכר הוא פטור כי אין נוכה ורב שי רצה לומר שמדובר בחיסור המחסר ואז צריך לומר שהוא זכר בהת הוא היה שגג בהתחלה ושג בסוף ונזכר באמצע ועל זה אנחנו אומרים שהוא פטור ם קלוטו כלב ככיוון שמדובר שהוא חזר ושכח אז תחיל ספ היה בשגר למרות שהוא נזכר באמצע כיוון שזה זריקה אז אני אומר בזריקה פטורים אם הסיפה הנוחה היה גם בשוגג למרות שהיה באמצע זכירה וכמו ש הבאנו מחלוקת של רבי ורובה בעניין הזה ואמרנו למכונה שהם לא חולקים אלא מה קורה במקרה שאדם עשה שתי עמות בשגגה ושתיים בשגגה שרבי אומר פטור ומדובר במקרה שהוא מעביר את החפץ שאז אני אומר כיוון שהוא יכל לעצור אחרי שי עמות שהוא נזכר הוא המשיך אז הידיעה עכשיו באמצע של המזיד זה מסיים את המלוחה על ידי זה שהוא במזיד אז אין פה תחיל ב שגג ורובה שאמר חייב מדובר באופן שהוא זרק למרות שכשהוא זרק אני אומר שנוכה היייתה בזיכרון של מזיד אבל כיוון שכאן הנוחה הוא חזר ושכח אז ממילא אני מחבר את הזריקה של הריש שהייתה בשג יחד עם השתי העמות האחרונות שהיו ב בשג גם כן ואני אומר שהידיעה באמצע לא תחלק כי אין ביודו לעצור את זה אז אין פה שום משמעות בשביל לבוא ולפצל את זה לשתי זריקות שונות אמרנו שאם רובה אומר שאם זה נח בפי הכבשן הוא יהיה חייב והכוונה זה לא סותר למשנה אלא מדובר במקרה שהוא כיוון שזה ינוח שמה ולכן מחשבתו משב למוק וכפי שראיינו במשנה בכריס שכול על מודים שהוא מוציא זה דרך פיב אז א עכשב לאצו כיוון שמחשבתו משב אלי דרך הוצו לוח זרק לינדר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: