העמוד היומי מסכת שבת דף קב עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף קב עמוד א

[מוזיקה] דף קב עמוד א' ודבר ראשון מזל טוב אדיר לכל האלו שאוחזים איתנו וזוכים בסיעת הדישמיא לסיים את פרק הזורק פרק 11 במסכת שבת זה כבר נראה רוטינה זה הופך להרגל אנחנו מסיימים עוד פרק ועוד פרק אבל האמת היא שאני נרגש אנחנו זוכים לכבוש עוד יד לסיים עוד פרק להכריז על עוד כמה דפים שאנחנו יודעים היטב שהתקדמנו ובעזרת השם נמשיך הלאה עד סוף המסכת ועד סוף השס בלי להרתם מהקשיים בלי לפחד מאתגרים היום אנחנו נדבר על דבר מאוד מעניין בעמוד שלנו נביא דיון שבמרכזו השאלה מה קורה בעצם המשנה תפתח בעניין הזה והגמרא תרחיב מה קורה עם בן אדם באמצע הפעולה באמצע המלאכה שהוא עושה בשבת הוא נזכר ה המשנה תגיד שצריך שכל הפעולה תהיה בעצם בשוגג כולה תהיה בשגגה ועם חלקה במזיד שנזכרת שהפעולה אסורה בשבת או שנזכרת ששבת היום זה כבר לא נחשב לפעולה שנעשתה בשגגה ואתה לא חייב עליה חטאת נביא דיון שבעיקרו מחלק בין זורק ברשות הרבים לבין מאוויר ולוז הדיון זאת אומרת הסברה העיקר לב הדיון יהיה החילוק כיוון ש במאווי אין לך יש לך שליטה בכל רגע כל רגע שאתה רוצה אתה עוצר באמצע העברה בסוף העברה בתחילת ה400 בסוף ה-400 אתה שולט על העניין אבל בזריקה ברגע שזה יצא מידך אין לך שליטה נראה בגמרא נרחיב בעניין זה אבל מוסע הסקל עצום בכל דבר שיש לבן אדם בחייו הוא יכול לבחור לעצמו אם להיות זורק או מעביר האם לקחת שליטה לקחת פיקוד מתחילת התהליך ועד סופו איך זה ייראה לתכנן מראש להיות ארוך לכל דבר ואז בסיעתא דשמיה להצליח לבין לזרוק לזרוק את זה מידו ובעצם לתת לעניינים להתנהל מאליהם זה אולי דרגה גבוהה מאוד בביטחון אבל אדם פשוט צריך תמיד לדעת להיות רוך לדעת מה הוא עושה אי אפשר לומר תמיד לקל ומר עליי כמובן השתדלות בלבד והשאר אצל הקדוש ברוך הוא אבל שהשתדל תהיה בכל דבר מתוכננת ארוחה וכך בסיעת דשמיא נוכל להגיע להצלחה אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו פותחים בדף קב עמוד א' במשנה אומרת המשנה הזורק אדם שזורה כמובן למרחק ארבע עמות שזה אסור לעשות בשבת ברשות הרבים ונזכר מאחר שיצתה מידו בום הוא פתאום נזכר ששבת או שפתאום הוא נזכר הוא כל הזמן זכר ש שבת אבל הוא לא זכר שהפעולה אשורה ופתאום הוא נזכר רגע אסור לעשות את זה בשבת ושימו לב בסופו של דבר לא קרה מה שהוא תכנן החפץ שהוא זרק מידו לא נח על גבי הקרקע ברשות הרבים אלא קלטה אחר בן אדם אחר רץ ותפס את זה בידיו או קלטה כלב הכלב קלט את זה בפיו או שנשרפה היה שם שלהבת אש ששרפה את אותו חפץ לפני שזה הגיע לקרקע פטור שימו לב כאן אנחנו לא רואים את הדין שכל הפעולה צריכה להיות בשגגה מתחילתה ועד סופה כי כאן בעצם על פניו נראה שכלל לא משנה לי אם הוא נזכר או לא בסופו של דבר לא היה כאן זריקה והנחה מושלמת הכירה אומנם היה אבל הנחה לא היה זה לא נח במקום ברשות הרבים מישהו אחר תפס את זה הוקלטה כלב בפיו כן שלא נחשב מקום חשוב כל עוד ולא חשבי או שזה נשרף ועל כן זה לא נחשב הוא לא חייב על כך בשבת שימו לב לדין הבא דין נוסף שהוא כבר פחות קשור למלאכת התוצאה והכנסה הוא קשור לעושה חבורה בשבת אדם שעושה חבורה בשבת באדם ובבהמה חייב נראה בהמשך בפרק החובל האם משום תולדה של שוחט או תולדה של צובע שאדם צרר והוא צובע את האור בכל אופן אם אדם זרק חפץ והוא התכוון כדי לעשות חבורה בין באדם וובין בבהמה ונזכר עד שלא נעשה את חבורה פטור שימו לב כאן הניקל לא מדבר האם זה נקלט או לא איך זה הונח כי זה לא רלוונטי לעניינינו לא מדובר כאן על ענייני הוצאה והכנסה אלא על עניין עשיית חבורה ועל כן שימו לב כאן רואים שפטור בעצם כן רואים את הדין שבו פתחנו שכל פעם שאתה נזכר ב אמצ הפעולה אתה פטור צריך שהפעולה תהיה בשגגה מתחילתה ועד סופה ואכן אומרת המשנה זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד עד שתהיה תחילתן וסופן שגגה אם תחילתן שגגה וסופן זדון או תחילתן זדון וסופן שגגה פטורין עד שתהה תחילתן וסופן שגגה אין מצב שהבן אדם בחלק מהפעולה זכר שאסור לעשות זאת בשבת או שזכר ששבת לא משנה ברגע שהיה כאן מזיד הבן אדם פטור צריך שיהיה שגגה מתחילתה ועד סופה של הפעולה ואז אני מחייב אותו חטאת כמובן חדי העין ברוכי הכישרון כבר שמו לב שיש כאן סתירה בדינים של המשנה לא מובן הרי בהתחלה פתחנו בדין הזה אבל רק במקרה שבאמת לא נח נזכר ואז במקרה שלא נח אז אמרנו שפטור לאחר מכן אמרנו לגבי העושה חבורה ובטח בזה הכלל שתמיד בכל סיטואציה שהיא גם אם זה כן נח בצורה טובה בעצם הרשע של משנתנו מדברת רק אם זה לא נח בצורה טובה אבל סיפה ומזה הכלל מה שמע שגם אם זה נח בצורה טובה והיה כאן הנחה ברשות רבים עדיין כיוון שהוא נזכר יהיה פטור מחטאת ועל כן מיד מדייקת הגמרא ושואלת א נחה חייו אם באמת נחה אתה אומר לי ברישה במקרה שחבר שלו רץ וקלט את זה בידיו או שנחה בפי כלב או שנשרפה רק אז פטור זאת אומרת אתה כותב לי אדם זרק נזכר וזה נח במקום לא בסדר אז פטור אבל אם זה נח במקום טוב נח על הרצפה חייב ו לא נזכר ותנן כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתה תחילתן וסופן שגגה אומרת הגמרא לא כאן הגמרא בכמה תירוצים הבאים בעצם מתמקדת בכך שהדין הזה לא נכון מה שפתחנו בו ואמרנו בכל כך פשיטות שהפעולה חייבת להיות מתחילתה ועד צופה בשגגה ממש לא המשנה מדברת ואומרת דע לך בדין של הסיפה רק במקרה מאוד מיוחד שאז אני פותר באיזה מקרה במקרה שאני זורק חפץ שעדיין הגוד בידי זאת אומרת שעדיין החוט שקושר אותו נמצא בידי ועל כן אני מחליט באמצע הפעולה אם להחזיר אותו אליי או לא רק אז בכזה מקרה שאני עדיין שולט על הפעולה ויכול להחליט אם לבצע אותו או לא גם לאחר שנזרק מידי דווקא אז אני באמת פותר שימו לב אמר רב קנה סיפה הטען ללחת ומתנה בסיפא שאני מצריך באמת שגגה מתחילה ועד סוף מדובר בכזה מקרה שהוא זרק מן מתקן כזה קונסטרוקציה כזאת היו נוהגים לשים על גבו של החמור עץ מפוצל שעליו היו מאזנים משני הצדדים משני הפיצולים הללו בעצם היו טולים חביות יין כדי שיהיה מאוזן בצורה שווה על גבו של החמור אותו לחטא אותו עץ מפוצל היה קשור בחבל הבן אדם לקח את כל המתקן הזה של העץ עם החבל זרק את חתיכת העץ כשהחביתה כאן אני מצריך באמת שג גם מתחילה מתחילת ועד סוף המעשה מדוע כיוון שהבן אדם שלט על זה בכל רגע נתון וכשהוא נזכר הוא היה אמור להחזיר למשוך תתעורר תמשוך את החבל חזרה כדי שהעץ הזה לא ינחו ארבע עמות ברשות הרבים ואם לא עשית את זה כאן כבר באמת יש מזיד גמור הפעולה נעשתה במזיד זה לא כמו זריקה רגילה שזה מה שכתוב רשע ששמה באמת דו אם לא נח במקום מסוים במקום טוב אז אני באמת פותר אותו אבל לו זה היה נח על הקרקע על אף שהוא נזכר הייתי מחייב אותו כי בעצם לאחר שהוא זרק את זה מידו אין לו שליטה על כך וזה נחשב שכל המעשה היה בשגגה וכזה נקרא באמת תהיה חייב רק בלכתה ומתנה וזה הסיפה מדברת ואז אני אומר לך כאן צריך שכל הפעולה מתחילתה ועד סופה תה בשגגה כי אתה שולט על המעשה יכלת למנוע אותו וכשלא מנעת אותו יש כאן מזיד והבן אדם יהיה פטור מחטאת שואלת הגמרא רגע במקרה כזה של לכתה ומתנה לכתה ומתנה עודו בידו הרי לא חייבים כלל על הוצאה והכנסה גם בוא נמר בוא נציר לעצמנו שהחפץ היה ממשיך ונח לאחר ארבע עמות עדיין הבן אדם לא חייב כיוון שהחבל בידו זה לא נקרא שהיה כאן הכירה טובה זה לא נקרא שהיה כאן הנחה טובה בכזה מקרה תמיד בהלכות שבת נזכר לא נזכר תמיד פטורים זה לא נחשב הכירה והנחה אלא אומרת הגמרא אתה יודע מה תשאיר את זה שמדובר בלחת ומתנה ולא מדובר לגבי הוצאה והכנסה אלא כגון נתכוון לעשות חבורה כאן נתכוון לעשות חבורה כלל לא מעניין אותי וגדוד לא עודו בידו לא מדברים כאן על העניין של הוצאה של קיירה והנחה לא אכפת לי שאין פה עקירה טובה או הנחה טובה העניין הוא שלעשות חבורה והסעיף מדברת בכזה מקרה של לעשות חבורה אם זרקת ועדיין עודו בידו עדיין החבל בידך אז אתה צריך אז בעצם הסיפה מחייבת הכלל שהיא נותנת דע לך צריך שיהיה פה שגגה מתחילתה ועד סופה כי אם נז ת באמצע היה לך למשוך את החבל כדי שלא יעשה חבורה באדם או בבהמה אם לא משכת זה מזיד גמור וכאן באמת לא יהיה חייב אבל בכל מקרה רגיל עדיין דבקה הגמרא בעמדתה בכל מקרה רגיל באמת נאמר דע לך לא מעניין אותי לא מעניין אותי בעצם שבכל הפעולה יהש שגגה אלא ברגע שבתחילתה שגגה כבר חיייבים על כך למעט במקרים שבאמת יכלת למנוע את זה כמו כאן בלחת ומתנה שואלת הגמרא גם זה לא יתכן להסביר אנה מ תנינה כתוב הזורק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה ונזכר עד שלא נעשה אתך בורה פטור זה כבר כתוב במפורש אז שאתה מביא לי זה הכלל לא יכול להיות שזה מגיע לאומר לי על עניין עשיית חבורה אז מה תאמר לי שזה בא על עניין הוצאה וההכנסה גם לא ייתכן כי בלכת האומת נגדו בידו אלא אומר רבה דע לך אלא אמר רבא ב מאוויר מדובר כאן במאווי הסיפה שמדברת ואומרת שצריך שגגה מתחילתה ועד סופה מדובר שהוא מעביר חפץ בידו 4 ברשות הרבים גם כאן אמנם זה זה דומה ללכת האו מתנה ב שיש לו שליטה בכל רגע ורגע נזכרת תעצור אל תמשיך להעביר את החפץ עוד שתי עמות נוספות בוא נאמר אחרי שתי עמות של שגגה נזכרת תעצור אם המשכת לאוויר היה כאן מזיד גמור ובאמת אתה לא חייב אבל במקרה של זורק ברגע שהוצאת את זה מידך זהו זה נחשב כאילו כל הפעולה התבצעה בשגגה ועל כן אתה חייב גם אם באמצע ה מעופה שלא נזכרת זה כבר לא מעניין אותי כי אין לך שליטה אין לך את האופציה לכוון ולעצור את זה שואלת הגמרא גם זה לא ייתכן ואז זה הכלל דקט הזריקה קטני כתוב בדין הקודם זרק ולאחר מכן מגיע זה הכלל לא כתוב מאוויר כתוב זרק ואם כך זה הולך גם על זרק אלא אמר רבא תרתק תני באמת מגיע רבה ואומר לאחר שכל התירוצים נדחו בוא נחזור למקור וכפי שפתחנו באמת המשנה מתכוונת לומר שצריך שיהיה שגגה מתחילת הפעולה ועד סופה גם במקרה שזרק ולמה כתוב במשנה דווקא בכזה מקרה בכזה סגנון שאנחנו מבינים שדווקא אם זה נח בצורה לא טובה שקלטה אחר כלב או נשרפה דו דוק אז פטור אבל אם נחה בצורה טובה יהיה חייו היא רוצה להשמיע לנו דבר נוסף תרת קטני הזורק ונזכר מאחר שיצתה מידו כבר בכזה מקרה דע לך פטור לא משנה לי איך זה נח אנ ממקרה נוסף שלא נזכר הוא קלטה אחר או קלטה כלב או שנשרפה פטור זה מה שאני רוצה להשמיע לך זה מה שאני רוצה לחדש לך דע לך דבר ראשון במקרה שזרקת מידך ונזכרת כבר לא משנה לי גם אם זה ינוח בצורה טובה אתה פטור כי לא כל הפעולה נעשתה בשגגה כפי ש למדנו זאת בפרקים הקודמים מפסוק אשר לא שיעשה אחת ממצוות השם אשר לא תעשה צריך שיהיה בעצם שגגה מתחילה ועד סוף אנמי דין נוסף הוא לא נזכר וזרק הקר בעצם אבל ההנחה לא היייתה בצורה טובה כי קלטה אחר או כלב או נשרפה פטור רב השי אמר באמת הוא לא חולק על דברי רב אתה צודק צריך שיהי גגה מתחילתה ועד סופה אבל בוא אומר רב השי ואסביר לך את דברי המשנה במקרה אחד חסור ם 11 ואחי קטן צריך לתקן קצת בדברי המשנה ואז נראה שהכל מדובר במקרה אחד הזורק ונזכר הוא נזכר פתאום ששבת לאחר שזה יצא מידו וקלטה אחר הוקלטה כלב או שנשרפה פטור שימו לב הוא כן מערב את שני הדברים יחד גם נזכר וגם לא נח בצורה טובה ובאמת כאן מגיע הדיוק שעליו תמנו אבל הנחה חייב ולפני שאנחנו נזקים מסביר הבשי כל זה במ דברים אמורים שחזר ושכח אם הוא רק נזכר לרגע אחד קטנטן ששבת או שהמלכה אשורה ו לאחר מכן הוא שוב שכח והנחיתה הייתה בעצם שוב בשגגה אז הוא חייב אבל לא חזר ושכח פטור למה כי כל חייבי חטאות אינן חיייבים עד שתהה תחילתן וסופן שגגה רבשי בעצם רוצה להדגיש לנו צריך שיהיה תחילת המעשה העקירה וסוף המעשה ההנחה הם צריכים להיות בשגגה אם הוא יזכר רגע אחד קטנטן באמצע זה עדיין לא יחשב כמזיק כל עוד והוא יחזור וישכח ורק לכן הוא מערב ואומר אם היה את שני הדברים יחד גם שכר גם נזכר וגם נח בצורה לא טובה אז אני אומר לך חייב אבל במקרה אז אני אומר לך פטור אבל במקרה אחר חייב כי מדובר שהוא חזר ושכח אבל באמת אם הוא אם הוא ישאר בזכירת יהיה פטור כי לא היה תחילה וסוף בשגגה זה דברי רבשי ואם כן הדין עדיין נשאר בין לרב השי ובין לרבה וכולם מסכימים עם זה כמובן שצריך שתחילת המעשה וסוף המעשה יהיה בשגגה אם חלקו נזכרת אז אם זה חלק באמצע עדיין אתה נשאר חייו אבל אם נזכרת בעקירה או בהנחה זה כבר לא נקרא שהכל נעשה בשגגה והאדם יהיה פטור מחטאת ממשיכה הגמרא לדון בדברי המשנה זה הכלל כל חייבי חטאות ראינו במשנה לא חייבים עד שהיה גם תחילתן וגם סופן שגגה דנה הגמרא במקרה מעניין איתמר שתי עמות ראשונות בשוגג אדם מטלטל שש אמות ברשות הרבים שימו לב שתי עמות ראשונות בשגגה הוא לא ידע ששבת הוא לא ידע שהמלכה אסורה דיברנו על זה שתי עמות לאחר מכן במזיק בום הוא נזכר שבת נזכר אסור במזיד ואז הוא המשיך להעביר שתי עמות בשוגג מה הדין בכזה מקרה תכלס כס היה כאן שש אמות תכלס היה כאן ארבע אמות גם בשוגג אבל היה ביניהם שתי עמות במזיד רבא אמר פטור ורבה אמר חייב ושימו לב מיד אומרת הגמרא הם כלל לא חולקים רבא אמר פטור אפילו לרבן גמליאל יש מחלוקת לגבי אדם שכותב שיעור המינימלי של אדם שכותב בשבת בשביל שיתחייב זה שתי אותיות פחות מזה לא נחשב דבר חשוב הגמרא דענה מה קורה במקרה אדם מתיישב כותב אות אחת לאחר האות אחת הזאת בום הוא נזכר ששבת או שהוא נזכר שאסור לכתוב לאחר מכן הוא שוב שוכח אותו רחפן וממשיך לכתוב אות נוספת בסופו של דבר היה כאן שתי אותיות בשגגה אבל היה כאן ידיעה באמצע זה נקרא ידיעה לחצי שיעור יש מחלוקת בין רבן גמליאל לחכמים רבן גמליאל אומר אדם שכותב בכזה מקרה חייו חטאת כי הידיעה שבאמצע לא מעניינת אותי זה לא נחשב לידיעה זה ידיעה של חצי שיעור עלות אחת לא חייבים כלל והוא בעצם לא מחשיב אותה אומר היה כאן העלם אחד היה כאן בעצם כתיבה בשגגה והוא מחייב חכמים חולקים עליו רבא אומר כאן פתור אפילו לשיטת רבן גמליאל שם הוא מחייב שהבן אדם נזכר בין אות לאות פה הוא יפתור אפילו שהבן אדם נזכר בין שתי אמות לשתי אמות שבעצם בהקבלה זה אמור להיות אותו דבר למה רב אמר פטור אפילו לרבן גמליאל דמר אין ידיעה לחצי שיעור וזה שאת נזכר באמצע לא מעניין אותי אתמו דחיק הגמר שיעורה בשוגג גמר אני מסתכל רגע שאתה סיימת לכתוב שתי אותיות סיימת את כתיבת השתי אותיות בשגגה נכון אני לא מחשיב את הידיעה של חצי שיעור זה שיטת רבן גמליאל אבל אחד ד במזיד לא כאן בעצם גמרת את השיעור של העברת ארבע אמות ברשות הרבים במה גמרת אותו אם הייתי מקפיא את המצב הנתון אחרי שעברת אבע עמות ברשות הרבים הייתי יוצר את ההסרטה מה הייתי רואה שהוא גמר את זה במזיד על כן גם רבן גמליאל יודע שלא חייבים ושואלת הגמרא במי במה בעצם רב רבא שפותר במה הוא מדבר במקרה שאדם עשה את כל הסיפור שאמרנו למעלה שתי עמות כך שתי עמות כך ושתי עמות כך כשההוא העביר ח ברשות הרבים או כשהוא זרק אומרת הגמרא אי בזור שוגג הוא כאילו בסופו של דבר זורק אני מסתכל על תחילת הפעולה תחילת הזריקה סיום הפעולה סיום הזריקה איפה שזה נח ואז גם כשהוא נח לאחר שש שמות זה בשוגג ואם כן מה שאומר פה רבא שאפילו רבן גמליאל יודע לו זה ממש לא נכון אלא חייב להיות במאווי מדובר כאן באדם שמעביר חפץ ברשות הרבים ואז באמת אני מקפי לאחר ארמות פה אני לא מסתכל על זה כפעולה אחת כמו בזריקה כפי שהסברנו למעלה בזריקה ברגע שיוצא מידך זה העקירה ברגע שזה נח זה ההנחה אבל אדם שמעביר ברשות הרבים אם נעצור אותו אחרי ארות ואני יכול לעצור אותו כיוון שיש לו שליטה על זה הוא יכול להחליט שהוא עוצר אז אם נעצור את זה לאחר 400 באמת נראה שהוא עוצר במזיד ולכן אומר רבא בכזה מקרה שימו לב לא של זורק שזורק באמת אין לי אפשרות לצמצם את יחידות הזמן אין לי אפשרות להקפיא ברגע שזה יצא מידך אין לך שליטה עליו אבל במקרה של מעביר אחרי 400 אני יכול להגיד רגע פוס עצור שנייה מתי עצרת מה היה עכשיו מזיד ולכן גם רבן גמליאל ששם מחייב כאן יודע שפטור ואילו רב אמר חייב למה אפילו לרבנן דאמרי יש ידיעה לחצי שיעור ושמה לגבי כתיבה אם הוא נזכר בין אות לאות הם פותרים את תמוד בידו ברגע מה זה בידו זאת אומרת הוא יכול באותו רגע שהוא נזכר להפסיק לכתוב ואז מה היה כאן היה כאן רק אות אחת אומרים חכמים זה שהוא כותב עוד אות זה מעשה חדש אני לא מחבר את זה יחד אבל כאן אבל אח ד אין בידו כאן הוא לא יכול לעצור את זה זה כבר יצא מידו לא חכמים יודעו שחייב ובמה במה זה חייב להיות שמדובר אי במעביר הרי בידו בעצם כפי שהסברנו במתק שפתיים לאל אני יכול להקפיא את זה לאחר ארבע עמות ובום זה במזיד ואני יכול לעצור את זה ולא להמשיך הלאה ואם המשכת אמור להיות כמו חכמים שם שפותרים ואלא בזוק חייב להיות שמה שרבה מדבר זה באמת בזוק שלאחר שזה יצא מידך אין אפשרות לעצור את זה וכזה מקרה גם חכמים יודעו אין בידו הוא לא יכול אין לו מה לעשות ועל כן גם חכמים ששם פר ששם הם אומרים יש ידיעה לחצי שעוב ופותרים כאן הם יחייבו אז בעצם רבא ורבה בכלל לא חולקים הוא דיבר בזוק הוא דיבר במעביר וכל אחד מסתדר מצויין גם חברו יודע לו גם רבן גמליאל גם חכמים כולם מודעים שיש חילוק בין זורק ל מאוויר כאן בידו כאן אני יכול להקפיא כביכול לעצור באמצע וכאן לא אמר רבא זרק ונחה בפי הכלב או בפי הכבשן חייב כך מגיע רבא ואומר בעצם בניגוד מוחלט לדברי שנתינו שם כתוב במפורש שזה לא נחשב הנחה שואלת הגמרא וענן תנן קלטה אחר או קלטה הכלב או שנשרפה פטור איך יתכן שהוא אומר שחייב אונה הגמרא פשוט מאוד אתם דלא מכוון אח דק מכוון כבר הכנסנו את זה בדברי המשנה פי הכלב או פי כבשן כמובן לא נחשב מקום חשוב להנחה אבל אם אח שבי אם האדם התכוון שזה ינוח בפי הכלב אח שבי ופיו של הכלב על ידי זה שהוא מחשבו נהפך למקום חשוב וכן אם היא נשרפה פי הכבשן ועל כן יהיה חייו כדין מי שהניח ברשות הרבים אמר בביבי בביי אפננה מי תנינה שיש מושג שאדם יחשיב את פיו כמקום חשוב ויחשב כמקום הנחה שנינו ככה יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות יש מושג בן אדם שם ביס בדבר מסוים ובאותו ביס חייב ארבעה חטאות ושימו לב לא רק זה ושם אחד צריך להביא חמישה קורבנות ארבע חטאות ושם אחד איך מפרטת הגמרא אדם טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשים ביום הכיפורים אדם טמא לאדם טמא אסור לאכול דבר קדוש הוא לקח דבר קדוש זה כבר בעיה אחת אבל שימו לב הוא לא לקח בשר קדוש אלא אותו אחד לא פחות ולא יותר לקח חלב החלב אסור באכילה גם בבהמה רגילה אז יש פה איסור נוסף של אכילת חלב לא רק שהוא לקח חלב קדוש הוא לקח חלב קדוש נותר שהיו אמורים להקריב אותו על המזבח ולא הקריבו בעצם נותר מן המוקדשים בעיה נוספת אז יש לנו כאן טמא שאכל דבר קדוש אחד שתיים הוא אכל חלב שלוש החלב הזה נותר דבר רביעי שימו לב זה היה ביום הכיפורים ביום הכיפורים אסור לאכול ודבר נוסף תכלס הוא אכל הוא נהנה מדבר קדוש על זה גם הוא עובר על מעילה וצריך להביע שם אז יש לנו טמא שאכל דבר קדוש והוא חלב ונותר מן המוקדשין וביום הכיפורים ארבע חטאות ועוד השם אחד קורבן מילל עצם זה שהוא נהנה מדבר קדוש מגיע רבי מאיר ואומר יש אפשרות שיתחייב השם נוסף רבי מאיר אומר אף אם היייתה שבת והוציאו בפי חייו אם הוא אוכל אתזה ותוך כדי אכילה הוא מוציא את זה מרשות לרשות מתחייב חטאת נוספת אמרו לו אינו מין השם מה פתאום אמרו לו חכמים אז זה הוא לא מתחייב אמנם יכול להיות אפשרות שיתחייב אבל עדיין אני לא קורא לזה שבאכילת חייב ארבע חטאות כי זה דבר צדדי זה כמו שתאמר לי שבמהלך האכילה הוא גם הכניס שוקולד חלבי לפי ועובר על בשר וחלב זה לא רלוונטי יתכן באמת שחייבים על כך אבל זה לא קורה באכילה אחת אז גם זה זה דבר חיצוני דבר צדדי שתוך כדי אכילה הוא גם יצא מרשות לרשות אבל אנחנו מחפשים וריה אחרת אנחנו מחפשים שאכילה אחת שהוא יושב רגוע באכילה אחת הוא עובר על ארבע חטאות ושם אחד זה יש במקרה ששרטט נו בכל אופן הם חולקים על כך האם מחשבים את החטאת הזו או לא אבל ברור שלפי כולם חייבים על זה חטאת המי היין דרך הוצאה בכך בפה מ אין דרך להוציא בפה מדוע שהתחייב על כך אלא כיוון דכ מכוון מחשבתו משב אלי מקום אח הנמי גם כאן מי שזורק ומתכוון שזה ינחת ינוח בפי כלב או בפי הכבשן כיוון דקמ כוון מחשבתו משבי למקום וכך אמר באמת רבה שעצם זה שהוא מחשיב את זה זה נחשב מקום והל כן יהיה חייו גם אם זה ינוח בפי הכלב או בפי הכבשן בניגוד לדברי משנתנו ששם מדובר שכמובן הוא לא יחשיבו ועל כן זה לא נחשב כהנחה ואם ינוח שם הבן אדם יהיה פטור מחטאת הדרן הלך הזורק שנזכה בעזרת השם להמשיך ולסיים מסכתות וספרים אחרים מזל טוב מזל טוב בהצלחה רבה ולהתראות מחר בפרק 12 של מסכת שבת פרק הבונה בהצלחה [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: