העמוד היומי מסכת שבת דף צג עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף צג עמוד א

[מוזיקה] דף צג עמוד א' אנחנו מדברים כרגע על שניים שעשוע בעצם מלאכה שבאים שניים ועושים את המלאכה הזו בשבת מה דינם יש לנו ראינו אתמול את רבי מאיר את רבי שמעון ואת רבי יהודה והיום נלמד על המקורות שלהם האמת היא שכבר אתמול נגענו בזה דיון נוסף שנפתח היום זה העניין הזה של מסייע האם יש בו ממש או לא זאת אומרת יש הבדל בין מלאכה שאחד יכול לעשות אותה לבדו ובאים שניים ועושים אותה שזה נקרא רק מסייע כל אחד רק מסייע לשני לבין מלאכה שרק שניים יכולים לעשות אותה יחדי ואז זה נחשב שכל אחד עשה את כל המלאכה הגמרא נוקטת במילים מסייע האם יש בו ממש או אין בו ממש הדיון הזה מוביל אותי למוסר השכל נפלא לפעמים יש איזשהי בעיה במשפחה במקום העבודה בקהילה ויש אנשים שהם נפלאים הלב שלהם מיד הם נרתמים לסייע הם מגיעים למקום ותמיד תמיד עוזרים אבל הם גם צריכים לדעת בדיוק מה קורה וגם לייעץ שילכו בדיוק לפי העצות שלהם ואם משהו לא מסתדר להם הם כבר מפרקים הכל ומתעצבנת זה נקרא אולי אפשר לקרוא לזה בלשון הגמרא מסייע אין בו ממש זה אומנם סיוע אבל אין בו ממש זה סיוע בלי תועלת זה לא יעיל זה לא עוזר כלום עזוב בבקשה שב בצד לא מדובשך ולא מעוקצך נשתדל תמיד להיות מאילו המסייעים שיש בהם ממש לסייע במה שנדרש לא לייעץ לא להנחות לא לרצות להוביל בבקשה צריך עזרה בוא ותסייע אל תהיה בפרונט אל תשתדל אני אני אחליט אני אסייע אני אעזור זה נקרא סיוע שאין בו ממש אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו פותחים בדף צג עמוד א במי ק מפלגה בעצם בוא נתחיל בוא נסכם שוב ראינו שיטת רבי שמעון הוא בעצם הכי קיצוני להתיר הוא אומר כל פעם שיש פעולה שעושים אותה שניים ביחד אפילו עם הפעולה הזו לא יכולה להתבצע באחד כבר הוא פוטר יש כאן שניים בתמונה פטורים רבי מאיר הוא הקיצוני לכיוון השני הוא אומר דווקא שניים שעשו פעולות משלימות זאת אומרת אחד לדוגמה עקר ואחד הניח אז פטור אבל אם שניים עשו את הפעולה הזאת יחד הם יהיו חיייבים גם אם הפעולה הזו יכולה להתבצע בידי אחד ועשו אותה שניים עדיין הם יהיו חייבים רבי יהודה הוא בעצם הממצא הוא אומר אם שניהם לא יכולים לעשות אותה בבת אחת ועל כן עשו אותה שניים באמת הם יהיו חיייבים אבל דבר שבן אדם אחד יכול לעשות לבדו ובכל אופן עשהו השניים כאן יהיו פטורים הבאנו את המקורות ועכשיו הגמרא תפרט ותרחיב במיק המפלגה באק הם נחלקים בפסוק הזה שכבר ראינו אתמול כתוב כך ואם נפש אחת תחתה בשגגה מעם הארץ בעשותה שימו לב הפסוק הוא לא מדבר בלשון יחיד ועל כן רבי שמעון אומר יש כאן שלושה פעמים שמופיע לשון יחיד אני לומד מכך שלושה דרשות רבי שמעון סבר תלת המיו הכתיבה שלושה מוטים נפש לא כתוב נפשות אחת זה גם כן אחת ולא שתיים ולא יותר נפש אחת תחתה בשגגה בעשותה גם כן מיוט ועל כן הוא דורש כך נפש תחתה אחת תחתה בעשותה תחתה כל אלה משמע לבד ולא שמ שניים אז יש לנו שלושה דרשות ובוא נתחיל לפרט אותם אחד למוט זה עוקר וזה מניח זה בעצם הדבר הכי מובן בעולם כל אחד מהם עשר רק חלק מהפעולה אחד עקר ברשות אחת אחד הניח ברשות אחרת אז אומר רבי שמעון באמת פטור וזה מובן מאוד כל אחד עשר רק חלק מהפעולה דרשה נוספת מגיעה לומר ליו אחד למיו זה יכול וזה יכול כל אחד יכול לעשות את המלאכה לבדו ועשו אות ה שניים זה כבר באמת חידוש גדול יותר אבל עדיין קצת מובן בשכל כל אחד יכול לעשות את הפעולה לבדו ברגע שעשו אותה שתיים אני אומר לא זה לא נקרא מלאכה ולא חיייבים על כך ויש לי מיוט שלישי שזה כבר בא להגיד את הדבר הכי קיצוני הדבר הכי פחות הגיוני וחד למיו זה אינו יכול וזה אינו יכול עליו שאינם יכולים לעשות אותם לבדם ועל כן עשו אותם שניים בכל אופן אומר רבי שמעון היה כאן בתמונה היה כאן בסיטואציה הזו שני אנשים ביחד ועל כן הוא פותר ואילו רבי יהודה גם כן יש לפי שיטתו שלושה מיעוטים נכון אבל מיוט אחד תפוס לו הוא דורש מזה דרשה אחרת לחלוטין ועל כן רבי יהודה יאמר יש לי רק שני מוטים הוא ימעט מהם רק את שני ה מסתברים יותר רבי יהודה חד למיו באמת זה עוקר וזה מניח כפי שאמרנו זה שני פעולות משלימות זה עוקר וזה מניח באמת יהיה פתור אם יעשו את זה שניים וחד למוטה זה יכול וזה יכול שגם זה קצת יותר הגיוני ברגע שכל אחד יכול לעשות אותה לבדו ועשו אות השניים הוא פותר ואילו את האחרון שבו רבי שמעון משתמש לפתור את הדבר הכי פחות הגיוני גם זה אינו יכול וזה אינו יכול זה הוא כבר דורש לדבר אחר לגמרי וחד למיעוט היחיד שעשה בהוראת בית דין אם בן אדם הלך ועשה עבירה מסויימת אבל לא בגלל שכך הוא חשב או ככ הוא החליט או ככה היה נראה לו אלא בית דין פשוט אורו כך בית דין אורו שמותר לאכול חלב לדוגמה או כל דבר אחר ועל כן היחיד הלך ועשה את זה אם רבים עושים את זה הם חייבים בקורבן יש פר העלם זאת אומרת שנעלם דבר מבית דין והורו הוראה ורוב עם ישראל עשה על פי הם יש קורבן מיוחד שחייבים להביא אבלם יחיד שעשה דבר אסור על פי הוראת בית דין שהורו שמותר סובר רבי יהודה מהמילה בעשותה מגיע ואומר דווקא בן אדם שעושה על פי עצמו כי כך נראה לו כככ הוא חושב כי ככ הוא החליט אבל אם בית דינו רוקח והוא לא עושה על פי עצמו הרי הוא נחשב כאנוס הוא פטור מקורבן על כן המילה בעשותה שלפי רבי שמעון משמשת לדרוש זה אינו יכול וזה אינו יכול כבר תפוסה לו והוא אינו יכול ללמוד מכך דבר זה ואילו רבי שמעון פשוט מאוד הוא סובר יחיד שעשה בהוראת בית דין חייו הוא לא צריך את המיעוט הזה מהסיבה הפשוטה שבאמת הוא מחייב את אותו יחיד שעשה בהוראת בית דין הוא כן מחייב אותו בקורבן ואם כן הותרו לו מיותרים שלושת המיעוטים שאת שלושתם הוא לומד לגבי בשבת ששניים שעשאוה פטורים מכול וחול ורבי מאיר מפרש את הגמרא רבי מאיר הוא זה שסובר בעצם ששניים שעשאוה זה לא יותר כל כך גורף רק במקרה שהם עשו מלאכות משלימות כך ראינו רק אז הוא פותר מדוע אומר לך רבי מאיר אין בכלל שלושה מיעוטים בפסוק יש רק שני מוטים מכתיב נפש תחתה אחת תחתה באסטה תחתה לא כתוב בכזאת צורה שאז באמת זה היה בא לגלות ולומר לי שכל אחד הוא מיוט בפני עצמו טרי מיוט קטיב סך הכל שני מוטטים נפש אחת מחשיב רבי מאיר כמו אחת כי זה הדרך לכתוב נפש כותבים נפש אחת כך מדברים על בן אדם ועל כן זה רק מיוט אחד ממילא יש לי כאן בפסוק שני מיעוטים והוא גם סובר כמו רבי יהודה שמיעוט אחד אני צריך להגיד שיחיד שעשה על פי הוראת בית דין פטור אז נותר לו רק מיוט אחד לגבי שניים שעשה אוע ומכך הוא ממעט את המסתבר ביותר שכל אחד שכל אחד עשה פעולה אחרת הוקר ומניח ועל כן הוא לומד כך חד למיו את זה הוקר וזה מניח וחד למיו היחיד שעשה בהוראת בית דין וממילא הוא לא ממהט לא זה יכול וזה יכול ולא זה אינו יכול וזה אינו יכול לל הוא לא ממהט ובכל מקרה כזה באמת יהו חיייבים אמר מר חוזרת הגמרא לדין האחרון שראיינו בברייתא בתחילת הסוגיה שם כתוב כך שניים שהוציאו בשבת זה יכול וזה אינו יכול אחד מהם הוא בריא רב כוח יכול להוציא את החפץ לבדו מרשות לרשות חברו שמסייע איתו עכשיו במלאכה הוא חלש רפא כוח הפוס כוחות הוא לא יכול לעשות את המלאכה לבדו רק בסיוע עם חברו שם כתוב דברי הכל חייב רבי מאיר רבי יהודה רבי שמעון כולם מחייבים לא כתוב מי חייב שואלת הגמרא אי מיניו חייב האם זה שיכול להוציא לבדו או זה שאינו יכול כאן אנחנו כבר נכנסים לסברה בוא ניקח את שיטת רבי יהודה שהוא בעצם הממוצע הוא אומר שבעצם במקרה שמוציאים שניים בשבת אם כל אחד לבדו יכול לעשות את ה המלכה הזו והוציאו שניים פטורים אם כל אחד לא יכול לעשות ורק ביחד הם יכולים להוציא אז חייבים בואו ניכנס לעומק הסברה החתם סופר מביא סברות נפלאות מה השיטה שני צדדים מה הטעם של רבי יהודה האם כיוון שברגע שכל אחד יכול לעשות את המלאכה לבדו אז כשאני מוציא את זה ביחד עם עוד מישהו זה לא הדרך להוציא וברגע שזה לא דרך הוצאה אני פטור ואם כן במקרה שלנו בזה יכול וזה אינו יכול זה שיכול יהיה פטו כי הוא לא מוציא בדרך הדרך היא שהוא יוציא לבדו הוא בריא יש לו כוח הוא מוציא ביחד עם מישהו אז זה לא הדרך וזה שאינו יכול הוא זה שהתחייב כי הוא מוציא כמו הדרך הוא לא יכול להוציא לבד הוא חייב להוציא עם חברו ועל כן הוא התחייב זה בעצם צד אחד של הסברה ואילו צד נוסף מביא החתם סופר ואומר ממש לא אני כלל לא נכנס כאן להגדרה מה היא דרך הוצאה אני נכנס כאן עניין של סיוע במקרה שכל אחד יכול להוציא את זה לבדו ומוציא יחד עם חברו אני קורא לכל אחד מסייע ומסייע אין בו ממש במקרה שרק שניהם ביחד יכולים להוציא אז כל אחד עושה פה את מלאו המלאכה לפי זה במקרה שלנו זה שיכול הוא לא מסייע לחברו הוא עושה את כל המלאכה ועל כן הוא תחייב וזה שאינו יכול הוא זה המסייע ומסייע אין בו ממש זה בעצם הדיון כאן במשנה כאן בגמרא זה הבאיה לדברי הכל חייו אי מיני הו מחייב ועל כך אמר הביז הזה שיכול ההוא שיכול להוציא הוא בעצם עשה את לא הפעולה ועל כן אני מחייב דווקא אותו דאי שאינו יכול מיק אביד הוא לא עשה מאומה אמר לי רב אמנונה מה פתאום אתה מתייחס בדבריך ל הסברה של מסייע אם יש בו ממש או אין בו ממש אבל אני חולק על כך דכ מסיע בעדי ואם כן אני מסתכל על דרך הוצאה ההוא שאינו יכול הוא הוציא כדרך הוצאה כי הוא לא יכול להוציא לבדו הוא היה חייב להעזר במישהו ועל כן הוא זה שהתחייב ואילו זה שיכול להוציא לבדו הוא הוציא שלאו כדרך הוצאה למה נעזרת במישהו והוא יהיה פטור אמר לי אומר לו רב חיסלה לא אני באמת דבק בעמדתי הסברה האם מסייע יש בו ממש או אין בו ממש ומסייע אין בו ממש ועל כן באמת זה שיכול עשה את מלאו המלאכה והתחייב וזה שרק סייע בעדו הוא הרי לא יכול להוציא לבד הוא רק סייע ואין בו ממש מכאן אנו באמת רואים שבדברי רבי יהודה עצם הסברה שזה יכול וזה אילא יכול לפטרם כיוון שמסייע אין בו ממש אמר רב זביד משמי דרבה מביאה הגמרא ראה לכך שמסייע אין בו ממש אפננה מתנין הכתוב במשנה כך זו היה יושב על גבי המיטה כידוע זו מטמה מדרס כל מה שהוא נשען לי נטמע הוא יושב על גבי המיטה למיטה יש ארבע רגליים מתחת כל רגל יש מטלית איזה בגד איזו תלית וארבע תליות תחת רגלי המיטה טמאות מפני שאינה יכולה לעמוד על שלוש כל רגל מהמיטה היא נצרכת על כן אני קורא לזה אומר רשי בהקבלה לדיני שבת זה נחשב כזה אינו יכול וזה אינו יכול כל רגל לבדה לא יכולה לשאת את הזו ועל כן כאילו הוא נשען על כל רגל בפני עצמה וטליתות שמתחת הרגליים טמאות ורבי שמעון מתאר בעצם כפי שהוא סובר לעניין שבת בהקבלה מלאה כמו שהוא סובר שזה יכול וזה אינו יכול זה נחשב כשניים שעשוע ופטורים גם כאן הוא יגיד נכון שכל רגל לא יכולה לשת לבדה את המשקל בכל אופן זה נקרא כאילו כמה עשו את זה ביחד וכמה בעצם נושאים את משקל הזו ביחד ועל כן הם טהורות לגבי בהמה היה רוכב על גבי בהמה וערב טליות תחת רגלי הבהמה טהורות מפני שיכולה לעמוד על שלוש כל רגל בפני עצמה אני אומר לא יכול להיות שלא זה הרגל שהיא אוחזת את הזו כיוון שהבהמה יכולה לעמוד גם על שלוש רגליים אומנם היא מסייעת אבל מסייע אין בו ממש וזו בעצם ההוכחה שואלת הגמרא ומי כן לגבי בהמה קמסה בעד הדדי נכון שהבהמה לא צריכה את כל רגליה יכולה לעמוד גם על שלוש אבל עדיין גם הרגל הרביעית מסייעת יחד עמה לאו משום ד אמרינן מסייע אין בו ממש וזה ההוכחה אתה רואה מכאן שמסייע אין בו ממש אז בואו נחדד רגע את הראייה בעצם אנחנו רואים מכאן זב שרוכב על גבי הבהמה וטליתות תחת רגליה שאתה מטאר את הטליתות כיוון שכל רגל אני מחשיב אותה כיחידה בפני עצמה וזה יכול וזה יכול כל אחת מהם יכולה ועל כן הם מחשבות כמסייע הוא מסייע אין בו ממש שואלת הגמרא רגע מנסה הגמרא לדחות המב יהודה מד הזכרתה לעולם אי מלאך מסייע יש בו ממש כש מסייע אני אחשב אותו כיש בו ממש אבל כאן זה כלל לא מסייע ושני אח קרלה לגמרי מצוי מאוד שהבהמה מסלקת את רגלה ולא נשנת עליה כלל אז כלפי כל טלית אני אומר אולי זו הרגל שאותה הבהמה סלקה ועל כן מותר אבל במסייעת בו ממש אומרת הגמרא לא ייתכן מה פתאום מה אתה בא לומר שכל ההיתר זה שהת ליטות תאורות זה כיוון שאולי ה בהמה הקרה לגמרי את רגלה לא יתכן למה וכיוון ד זמנין הקראה וזמנין הקראה לב וכזו המתהפך הרי אני לא יודע איזו רגל וקרת הבהמה כל פעם היא יוקרת רגל אחרת ואם כן הספק הזה יהיה כמו הספק של זו המתהפך ששם אנו רואים שבאמת הדין ש טמא ואם כן כאן שכתוב שטהור לא ייתכן שזה בגלל שאולי הבהמה סילקה את רגליה לגמרי כי אני לא יודע איזו רגל היא סילקה חייב להיות שזה מפני מסייע אין בו ממש אומרת הגמרא בוא נראה את הדין של זו המתהפך מי לא תנן זו שהיה מותר על חמישה ספסן על חמש פונדות כן על חמישה ספסלים או על חמש מזרונים אם הוא שכב עליהם לאורכן טמאים הוא שכב לאורכן אני חושב שהוא התגלגל בשכיבת על כולם על כל אחד מהמהם היה רוב כובדו של זו ועל כן טמא לרוחבם תאורים כי אף פעם אין כובד מלא על כל אחד מהם כן זה מונח לרוחב הוא בעצם שוכב בבת אחת על חמשתם אין פה רוב כובדו של זו ועל כן תוריד אבל ישן ספק מתהפך עליהם טמאים אם הוא הלך לישון אני מסתפק שמה תוך כדי שנתו הוא יתהפך לחלוטין ונהיה לאורכן ועל כל אחד מהמהם היה רוב כובדו של זו ועל כן אני מטמא אם כן אנונו רואים שכשיש לנו ספק אני אומר שטמ ולא מתאר מחמת הספק ואם כן גם כאן אם אתה אומר לי שכל ההיתר זה כיוון שהבהמה מסלקת את רגליה כיוון זמני נקרא וזמני נקרא אה עדיין יש כאן רוב כובדו של הזו על כל אחד מהם ואם כן הדין אמור להיות שטמ מכך שאני מתאר חייב להיות אל ליו משום דאמרינן מסייע איין בו ממש וזה הראיה באמת לסוגיית שמסייע אין בו ממש מחר נמשיך להביא ראיות נוספות על כך שמסייע אין בו ממש בהצלחה רבה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: