העמוד היומי מסכת שבת דף עג עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף עג עמוד א

[מוזיקה] עירובין דף עג עמוד א נתחיל בעב עמוד ב בשורה האחרונה מה עם מקוים דירו אנחנו ראינו שכאשר יש אדם שבדירה אחת הוא אוכל ובדירה שנייה במקום אחר הוא ישן הגמרא רצתה להוכיח מהמשנה שלנו שילכו אחרי הדירה שבה הוא יושם ודחתה בשם רב שלא ייתכן שהולכים אחרי הדירה שבה הוא אוכל וכעת נראה את המחלוקת בעניין של רב ושמואל מה עם מקום דירה לפי מה נקבע המקום הדירה של האדם נפקמינה שאף שזה מקום הדירה שלו אם הוא לא ישתף בעירוב חצרות הוא יאסור על הדיירים האחרים של החצר ושהוא צריך להשתתף ולתת פת מעצמו עצמו וכדי להתיר את כל הטלטול באותו חצר מה עם מקוים דירורה ואמר מקוים פיטה הולכים לפי מקום האכילה של האדם הוא שמואל אמר מקום לינו הולכים לפי מקום שהוא ישן בו מסו את הגמרא קושיה מהבריסה על דברי רב הרועים רואה צון והקייצין זה אלו ששומרים על התאנים שמתייבשות בשדה והבורגונים זה אנשי צריפין ושומרי פירות נשארים לשמור על הפירות שבשדות מהגנבים בזמן שדרכן לא לין בעיר אם הם חוזרים בלילה ללון בעיר ושמה אנחנו עוסקים בעניין של תחומין של 2000 עמו מהיכן למדוד להם 2000 עמו איפה נחשב השביטה שלהם בזמן שדרקון לאולין בעיר הרי אין כאן שועיר אז המדידה היא מהעיר והדיין הוא של אנשי העיר שכל העיר היא כדמות ומודדים 2000 לכל צד מהעיר בזמן שדרקון ללין בשודה אם הם נשארים ללון בשדה יש להפ רוח מהמקום מקום שנמצאים שמה ולא מודדים מהעיר. לכאורה רואים מהבריסה של עניין תחומין איפה נקרא מקום השביטה של האדם במקום שהוא הולן שם. אם הולן בעיר הוא מאנשי העיר. אם הואן בשדה הוא שביטתו היא מהשדה. ולמה הרב אומר שהולכים לפי מקום פיטה עונה הגמורה אוסום ענן סדה דממתורפת אוסום תפניחו. אומר רב אני אענה לך זה לא עניין יבש איפה הוא אוכל או איפה הוא יושן. אלא זה אלא כשאנחנו אומרים איפה נקבע מקום דירתו של האדם זה בעצם איפה האכילה שלו למה שם אני הולך אחרי הלינה שלו כיוון שעיקר המהות של האדם שם אם הוא שומר בשדה גם ביום ונשאר שם ללון גם בלילה הוא מצידו היה מעדיף שגם הדבר מאכל שהוא אוכל גם יגיע אליו לשדה רק אין לו ברירה אז הוא הולך לעיר כי אין לו אוכל ושדה בכזה מצב ודאי שאנחנו אנחנו לא נאמר אם הוא הולך לשדה, אם הוא הולך לעיר לאכול, הנה השביטה שלו תהיה איפה שהוא אוכל. ודאי שלא. אנחנו מדברים שאנחנו אומרים בקיטה זה כשיש לו דירה ששמה הוא אוכל מרצונו אבל לא כשזה בלת ברירה ממילא. כיוון שהנצד אנחנו יודעים בדבר שאם היו מביאים לו את המאכל לשדה זה היה עדיף לו. כיוון שעיקר השביטה שלו היא שמה. אז ודאי שאנחנו נלך אחרי מקום השדה כאשר הוא גם לן שמה. וממילא אנחנו אומרים שוודאי עדיף לו שהמאכל יגיע לשמה. אומר רב יוסף. זאת אומרת בקיצור זה לא בגלל שהולן בשדה לכן אני אומר מודדים לו מהשדה אלא ברגע שהואן בשדה כל מהותו הוא שדה ביום ובלילה וממילא גם המאכל היה עדיף לו שיהיה בשדה. ולכן זה מה שכתוב שם בברייסה שהולכים אחרי השדה. אומר רב יוסף לא השמיע לי שמייטה. אומר רבי יוסף לא שמעתי מעולם שרב אמר שהולכים אחרי מקום המאכל של האדם. אומר להבייה רבי יוסף כידוע שכח את תלמודו והבייה תלמידו היה מזכיר לו מה הוא לימד אותו אתה מסני אלון אתה רבי אמרת לנו את זה וההוא המסנה לון אמרת את זה בהקשר למשנה שלנו האחים שיוכל על שולחן אביהם ואישן בבותן צריכים להירוב לכל אחד ואחד יש להם דירות בחצר חלק של הבנים וגם דירה של האבא אכלו על שולחון אביהם אבל ישנים בבתיהם צריכים להרב לו כל אחות ויחוד ואמרין לו שמאמינו מקבל לינגרים שאלנו אותך רבי לכאורה רואים שהכל הולך לפי הלינה וכיוון שהם ישנים בבתיהם אז הם נחשבים לרשויות חלוקות ואמרת לוון הלוידומר עם קבלי פרס שונות רצת לנו בשם רב שרב יישב שמדובר שהם רק לוקחים את המאכל מאביאים אבל הם אוכלים את זה בבתיהם ולכן הולכים אחרי בתיהם ונחשבים רשיות נפרדות זאת אומרת הנה דברי רב שהולכים אחרי המאכל ולכן הרב נצרח להסביר את המשנה שהם אוכלים את זה בבתיהם ולכן הם רשויות נפרדות דוד תונו רבונון אומרת הגמרא יש ברייסמי שיש לו חמש נשים מקבלות פרש מבעליין יש לו חמש נשים שגרות בבית אחר בחצר ש שהוא גר שמה האם הנשים נמשכות ונגרות אחריו וזה רשות אחת והם לא צריכות להשתתף בעירוב חצרויס או לא הם מקבלות פרס מבעלייהן את המאכל הם לוקחות מבעליהן אבל הם אוכלות וישנות בבתיהם וחמישה עבודים מקבלים פרס מרבן והוא הדין מה קורה בעבדים? יש חמש חמישה עבדים שדרים מבית אחר. את האוכל הם לוקחים מהאדון שלהם ואוכלים ושני בבתיהן. רבי יהודה בן מסרה מתיר בן נשים ויסר בעבודים ולמה? כי נשים איש כיגופוי אבל עבודים לא נגררים אחרי האדון שלהם רבדן בו ומתיר בעבודים ויס בןשים ולמה מסבירה הגמורה אומר רב מה הייתה מדבדן בואו ודכתיב את דניאל בשר מלקו דניאל שהוא שימש את המלך הוא לא היה כל הזמן אצל המלך הוא היה מתפלל חלק מהיום מתעסק בצרכו חלק מהיום בכל אופן כתוב דניאל היה בשער המלך זאת אומרת שהשם שלו היה אחר שער המלך כיוון שהעבד נגר אחר אדונו בכל מקום בכל מצב ולכן העבדים ניגרים וזה רשות אחת עם האדון שלהם מה שאין כן בנשים וכעת הגמרא תסתפק על מקרה נוסף מה קורה תלמיד אצל רבו מסכם הגמרא מה ראינו עד עכשיו פשיט בן אצל אוביו כדי אמורון כמו שאמרנו קודם מהמשנה האם הבן הוא רשות נפרדת מאבא או לא אישה אצל בי לובבת אצל רבוי פלוקת דסר ואבד בובה תלמיד אצל רבו מהי מה הדין שיש תלמיד שדר בחצר וגם רב שדר בחסר האם התלמיד נגרע אחר רבו או לא תושמ דרב רב חיה אמר אינו צריכים לאור אפשר הנושא מבחינה של חול של רב חיה כמ שאת המאכל אנחנו לוקחים מהרבי אנחנו מגרים אחריו והבחי באי רבי אמר לנו צריכים לאורך שהרנו מבחינה של חונ של רבי שוב אז רואים שתלמיד אצל הרב כן יגרר אחר רבו ולא צריך עירוב לכל אחד ואחד בוא מנה הבאה מרבה הבאה שואל את רבי קושיה מה הדין חמישה שגובה שירובון הלכו דרי החצר יחד התאגדו ועשו ערב חצר כשמלכנס עירוב למקום אחר כעתם רוצים לערב עם החצר הסמוכה צריכים לעשות עירוב עם החצר ליד האם עירוב אחד לכולנו צריך ערוב לכל אחד ויחוד האם להחשיב אותם כרשות אחת כמו שאנחנו אומרים שמותר לטל מהבית לחצר מהבתים לחצר כי כל הבתים זה רשות אחת אז גם עכשיו רק אחד יכול ללכת ולהביא פת לחצר הסמוכה וממילא שתי החצרות יחשבו כאחת או שלא עירוב לכל אחד ואחד כל אחד מדערי החצר למרות שאנחנו אומרים שהם יתאגדו בעירוב חצרס אבל עדיין לעניין זה כלפי החצר השנייה אנחנו מחשיבים כל אחד ואחד כשלעצמו ויצטריך כל אחד להביא עירוב בעצם זה ברייסה שראינו בעמוד הקודם ושמה היה שטיילס אומר רשי חם טריסס או שהבעיה לא ידעתה את הבריסה או כיוון שהברייסה הגמורה סימה ואמרה שלפי ה שניה השנייה זה דלאיק אחד זאת אומרת זאת אומרת שהבריסה מותלת במחלוקת אז לכן הבעיה שואל את רבי מה הדין אומר לי עירוב אחד לכולון צריך להביא עירוב אחד לכולם ולא צריך לכל אחד ואחד ואוכין שואל אותו הביי מהמשנה שלנו אחים דכיגוב דומי אחים שהם לוקחים מאכל מהאבא זה כמו גבו מקרה שגבו דרחצר יחד עירוב חצרות וקצוני צריך עירוב לכל אחד ואחוד ובכל אופן כתוב שם שהם צריכים עירור לכל אחד ואחד והביה מבין שהוא הדין כשהם נמצאים כשלעצמם רק הם בלי דאיירים נוספים בחצר למרות שבחצר יש רק את האבא והבנים בכל אופן ואנחנו הכשבנו אותם כאחד לעניין זה שהם לא צריכים עירוב בפני עצמם בכל אופן כתוב צריך עירוב לכל אחד ויכול מעסקין גדורין בעדיו תרץ רב לא מדובר בראי שיש שמה דיירים נוספים בחצר ולכן למיגדניסר אניננה משר מתוך שהערים אחרים אוסרים וצריך לקחת מהם פת בשביל לרוב חצרות אז כבר גם הבנים גם כן אוסרים וצריך לקחת מהם פת אבל אין חנמה אם זה היה מקרה כמו חמישה שגבו שכל הדיירים כבר מאוגדים יחד מספיק עירוב אחד מכולם אוכנסר בדקטוני אמוסה בן שמול הכנס עירוב למקום אחר אומר רבי גם מהספר של המשנה כח משמע כמו שאני מתרץ כי כתוב שמה אבל אםרו רובון באו אצלון אוי שאין דיורן אמין בחוצר אין צריכים להרב שמע מינור אז רואים שכשאין אם הם עוד דיורים אז לא צריך לערב כמו שאמרתי שבחמישה שגבו כשהם מוליכים את עירוב אז מספיק שאחד יביא לכולם אם מוליכים אצלהם אז כולם לא צריכים להשתתף בעירובים כיוון שכאילו הניחו ברשות של כל אחד ואחד להבין מה הביה הבין באבמנה אז החוני כאן מברים שהביה הבין שכיוון כן שהלשון של המישנה משתנה שבתחילת המשנה דיברנו צריך עירוב לכל אחד ואחות זה חוזר על מקרה שגובים מהם פת אז כל אחד צריך להווה פתא בסיפה של המשנה אנחנו אומרים אין צריכים לעורב זה חוזר על מקרה שמביאים אצלהם את הפת שאז כולם כל הבנים לא צריכים לתת חלק מהעירוב לא צריכים להשתתף כי זה כאילו הניחו את זה ברשותם לכאורה למה לא הבאנו על אותו אופן את הספס של המשנה היה צריך לומר אם בר שאמרנו צריך לכל אחד ואכוד בספר מרחינרוכוד לכולון שמשתתפים פת אחת בשביל כולם אלא מה מבין הבאי שאין אוכנ ששם מדובר זה רק לעניין אמו עירוב בו אצלון אבל לעניין עירוב של כל אחד ויחוד לעניין לתת עירוב למקום אחר אז גם במקרה שאין דיוריני מואן גם כן אנחנו נאמר שכל אחד ואחד צריך לתת עירוב ולכן הוא שאל את רבי שהאחים הם כמו חמישה שגבו ובכל צריך לתת לכל אחד ואחד כשהם מעבירים את העירוב לרשות אחרת לדייר אחר בחצר הם צריכו לתת לכל אחד ואחל זה תראה אצלו רבי לא שאין או חנמי זה מדבר רק על מקרה זה מדבר על שני המקרים הסיפה ומה שכתוב שכשאין דיורים אין צריכים לערב כלל אין צריכים לערב כשהם מביאים אצלה וכשהם הולכים אז הם הולכים רק קרוב בוא נני רב חיים ורבן מרב שישס שאל רב חיר ורבין את רב ששס בני בי רב דחנמה ובגה וסו ביסביר אגב שדיברנו האם הולכים אחרי המאכל או השביטה נחשבת אחרי מקום הלינה נביא עוד נושא ששאלו לעניין עירוב ותחומי תלמידי הישיבה שהיו אוכלים את המאכל בביקה היה איזשהו חדר אוכל בביקה ועושבי זה בביר והשינה היו ישנים בישיבה עצמה כי משכין לה תחומ כשמודדים להם 2000 אמה לתחום שבת מביר משכינים להו האם מהישיבה ששם גם ישנים או אם מבגם משכינים להו או ממקום החדר אוכל שזה בביקר אומר להם משכים בי רב מהישיבה והרינוי שנסרו בתוך 2000 אמור שואל אותו רב אחי ברבין את רב שישס הרי נותן את עירוב בתוך 2000 אמה ואוסבס בו כל אדם שקובע את שביטתו בשביל עירוב את חומין הוא שם מזון שתי סעודות אחר 2000 אמה כדי שהוא יוכל להמשיך עם שם עוד 2000. למה הוא יכול להמשיך עם שם עוד 2000? כן אם מחשיב אותו כביכול הוא שבט שם במקום של המזון שתי סעודות אז רואים שהולכים אחרי דבר המאכל שלו משכין לתחומי מירובי אז למה כאן אתה אומר שלא הולכים אחרי דבר המאכל אחרי הפנימיה אחרי החדר אוכל שנמצאים אלא הולכים אחרי הישיבה ש בהם הםנים עונה הגמורה בהי ענצד ובדו ענן צדי זאת אומרת יש לנו עדות בדבר גם פה וגם שם ונבאר והיא ענן צדדי מדרסוםניכלי אז אומרת כשאדם שם את המזון שתי סעודות בסוף 2000 כי הוא רוצה ללכת מחר על 4,000 ממש שם ודאי שאם היו מציאים לו דירה במקום הזה הוא היה מעדיף הוא היה הולך פחות מחר אז זאת אומרת שעיקר שביטתו באמת שם כי הוא היה רוצה גם לגור שם לישון שם אז לכן אני אומר שם נחשבת שביטתו מה שאין כן בעדו אנצד אבל פה אצל התלמידים שנמצאים בישיבה וישנים בישיבה ודאי דמסריפט לבירב ניח להותפי ודאי שהיו מעדיפים היו מביאים להם את המאכל לישיבה ולכן הולכים אחרי הישיבה ולא אחרי המאכל. זאת אומרת הרעיון הוא שהדבר מאכל שאמרנו שהולכים אחרי מאכל זה לא יבש איפה שהמאכל נמצא איפה שהוא אוכל אלא זה איפה שעיקר שביתתו של האדם. בדרך כלל זה איפשה המאכל. אבל אם יש עדות בדבר שהוא היה מעדיף שהמאכל יגיע למקום שהוא יושן אז ודאי שילכו אחרי המקום שהוא יושן. בואי רומים ברחמרב חיזדה שואל רומין ברחמר חיזדה אנחנו חוזרים לנושא שלנו לעיר חצי ושואל אותו שלוש ספקות אב ובנוי הרב ותלמידו מה הדין כשהם דרים באותו חצר כרבים דמוי כיחידים דמו נחשב אם הם רק הם גרים בחצר הזאת האם זה נחשב שאנחנו מחשיבים אותם כולם ליחידים כרשות אחת וממילא יש פה יש פה חצר של רשות אחת בלבד והנפקמינה תהיה שאם יש חצר חיצונית וחצר פנימית, אנחנו יודעים שאם הפנימית צריכה לעבור כל פעם דרך החיצונה אז אם הפנימית לא ערבה אז אסור לה לטלטל בתוך החצר שלה אז היא נקראת רגל האסורה במקומו וכיוון שיש לה דריסת רגל אצל הפנימית בשביל לצאת למבוא לרחוב היא צריכה לעבוד דרך הפנימית אז גם אם הפנימית ירוה לעצמה היא אסורה כי יש פה את הרגל האסורו של החיצונה שעוברת דרכה אבל אם היא ירוה לעצמה עירוב החצר רה פנימית אז היא לא עוסרת כי רגל המותר במקום אינה עוסרת כעת אם נאמר שהאב ובנו רב ותלמיד נחשבים ליחידים והם נמצאים בחצר הפנימי הם לא יאסרו על החצר החיצונה אז אם הם נחשבים ליחידים או לרבים עוד ספק צריכים נרוב או הם צריכים נרוב כשנמצאים בחצר שלעצמם האם הם צריכים עירוב בשביל לטלטל מהבית של הרב לחצר או לבית של התלמיד וכן להפך מובי שלהן ניטר בלכי וקור או אין ניטר בלכי יקור ספק שלישי האם המבוי שלהם שיש דין שמבוי בשביל להטאיר אותו בלך ויבקורת צריך שיהיה לו דיני מבוי ומינימום של מבוי הוא שתי חצרות שבכל חצר יש שני בתים האם השני בתים האלה נחשבים לשני בתים אחד של האבא אבא ואחד של הבן או אחד של הרב ואחד של התלמיד או שזה שניהם נחשבים לבית אחד ואין פה אפשרות להתיר את המבוי על סמך החצר הזאת כי בחצר הזאת דרים כביכול רק דייר אחד אומר לתניסו אומר לו יש לי תשובה מבריסה אבונו הרב ותלמיד בגמ שאין מוין דיורין הרין כיחידים הנה אז הם כמו יחידים ואחנם הם לא אוסרים על החצר החיצונה והן צריכים לעורב הם גם לא יצטרכו לערב ביניהם בשביל לטלטל ומבוי שלהם תבליחבי קורה אבל המבוי שלהן אני כן ידון אותו כשתי חצרות שבחצר שלהם נחשב לשני בתים כי סוף סוף במציאות יש פה שני בתים ולכן מכל מקום פתוח לא אומר רש"י אז כיוון שבמציאות יש פה שני בתים שפתוחות לחצר אני דע ן אותם כן כשני בתים לעניין שנחשיב את החצר הזאת לאחד מחצרות המבוי ואם יש שתי חצרות כאלו אז המבוי אפשר להטיר אותו על ידי לחייב וכרו אז אם כראינו כאן מחלוק ישראל ושמואל איפה עיקר שביצתו של האדם לעניין רוב חצירס האם הולכים אחרי הדירה שהוא אוכל או הדירה שהוא ישן לפי רב אכילה לפי שמואל לינה שאלנו מהבריסה של שומרי השדות ואמרנו שמה הולכים אחרי הלינה ב-2000 אמה כי הם היו מעדיפים שהמאכל גם יהיה במקום של הלינה. אמרנו רב יוסף לא זכר את דברי רב והביה הזכיר לו על מה הוא אמר את זה. והבאנו ברייסה מה קורה בין נשים ובעבדים מחלוקת. האם הם נחשבים לרשות אחת עם בעליהם או עם אדוניהם או לא? מה קורה בין אצל בתלמיד אצל רבו? אמרנו שהם כן גררים אחריה. זה רשות אחת. הביה שאל מה קורה בחמישה שגבו ורוצים לעשות עכשיו עירוב עם החצר הסמוכה אמר לו רבי מספיק עירוב אחד ומה שכתובים במשנה שצריך ארוב לכל אחד ואחד מדובר שיש דיורים נוספים ביניהם ומיגו שהם אוסרים על החצר הדיירים האחרים חוץ מהמשפחה אז גם אלה עם המשפחה צריכים לתת עירוב שאלנו לגבי רוב תחומין האם הולכים אחרי החדר אוכל של בני הישיבה או אחרי המקום הישיבה ששם גם ישנים ואמרנו לכו אחר הישיבה ולמה כי הנצה זה שהיו מעדיפים שהמאכל יהיה בישיבה ולא במקום אחר ולא כמו אדם ששם עירובו בסוף 2000 אמה ששם נמר הולכים אחרי המקום מאכל כי שמה אננסדשמה עדיף גם לדור שמה אמרנו רב חיזדה ענה לום ברכה ממבריסה לגבי הספקות שלו שאין לו חנה מאב ובנו ורב ותמיד נחשבים ליחידים ממילא הם לא עוסרים על החצר החיצוני ונה והם לא צריכים עירוב וגם מאידור גיסה זה נחשב למוב להתיר את זה בלחי וכוירו כי נחשב כן לחצר שיש בה שני בתים [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: