העמוד היומי מסכת שבת דף י עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת שבת מבית "דרשו" עם הרב דוד בוק שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת שבת דף י עמוד א

[מוזיקה] הרובים דף י עמוד א נתחיל שורה השלישית מלמעלה א מ הגמור כאן הביא המחלוקת הא האם נראה מבחוץ ומבפנים א לכי או לא אלכיר רבונה מקש רבי מקשה על רבי ברבונה שאמר שא ולכי מהמשנה חצר קטנה שנפרצה לגדולה גדולה מותרת וקטנה אסורה מפני שהיא כפתח שגדולה זאת אומרת אמרנו שכיוון שהחצר הקטנה פרוצה במלואה לגדולה ויש דין שחצ שהיא פרוצה במלואה לרשות שאסור לטלטל אליה אז גם בתוך החצר עצמה אסור לטלטל ללכן כל עוד שלא יבו יחד שתי החצרות אסור אסורים בטלטול בתוך החצר הקטנה אבל החצר הגדולה מותרת כי יש לה דין של פתח לחצר הקטנה היא לא פרוצה במלו שאלנו למה זה לא יועיל הקטנה מדין נראה מבחוץ שווה מבפנים הרי המחיצות האלו הגיפו פי משני צידי הפתח של הקטנה הם בעצם כמו מחיצות כמו שהם מועילות ל מחיצות לגדולה הם יועילו מדין נראה מבחוץ שאלה שעומדים בחוץ רואים את המחיצות זה יועיל גם לשווה מבפנים לאלו שעומדים בפנים שזה כאן זה החצר הקטנה ובשביל זה היינו צריכים לומר כמה וכמה הוא קיטס היינו צריכים לומר בשביל זה כדי לדחות את הרעיה אמרנו מדובר שהכו הקטנה נכנסים לתוך כותלי הגדולה וממילא הגיפו האלו הם לא ישרים וחלקים עומדים בפתח של הקטנה אלא הכותל של הקטנה ממשיך וחותך לתוך החצר הגדולה ממילא זה הורס את הגיבוי הנחה השנייה שהיינו צריכים לומר שכשזה חותך אז יש יותר משלושה טפחים כיוון שלמרות שההפרש בין הגדולה קטונה כתוב שהוא רק מה אחת אבל עדיין האמה לא מתחלק ל שלושה טפחים כאן שלושה טפחים כאן אלא שני מצד זה וארבעה מצד זה וממילא צד אחד אין פה לובו אז זהו קמט נוספת ששניים מפה וארבעה מפה ולא שלושה ושלושה והאו קמתה השלישית בשביל ליישב את הכל זה שאנחנו כאן כשיטת רבי שסובר שלוד ש לחי מצד אחד לא מתיר חצר בחצר החמירו יותר ממבוי ויצטרכו לחי משני צדדים שני פסים ולכן כאן ברגע שאין לווד מצד אחד אז זה בטל שואל את הגמורה לא ברור כל הוקים סיילו בשביל מה היינו צריכים לומר למה יש לנו ברייס תני רבד ברבי מקמ דרב חנינה שהקטנה ב10 והגדולה ב-1 מה זה עוזר לנו למה מכ תיסה לבוא ולומר שזה המידה שההפרש בין הקטנה הגדולה הוא רק אמה אחת אולי יש ביניהם 10 אמות זה הקטנה היא גודל של 10 אמות והגדולה היא 20 אמה מניין לך לומר שהפרש הוא אמה אחת וגם למה לך לומר כך זה הגמרא תוכיח מזה להפוך חזרה את הראיה שיש פה כן רעיה שנראה בחו שבפנים אינו נדן שום לכ אמ אימרי בשל נראה בחות שווה מבפנים אינו נידון משום לכי אם אתה אומר שזה לא נידון משום לכי ורבי סובר לו כרבי יוסי וד רבז וד רבנ ליסה יש דין של רב יוסי שהוא מחדש שלחי לא כמו שאנחנו יודעים שאפשר גם ברוחב כלשהו הוא סובר שלחי צריך להיות מינימום של רוחב שלושה טפחים אז אם נאמר קימטה אחד בלבד לא צריך שלש שלוש וקמטים רבי יסבור כרבי יוסי שרבי יוסי סובר שלחי הוא שלושה טפחים ואז אם כן אם נאמר שרבי הוא כרבי יוסי ואז לא צריך להגיע לרב זיר ורב ינה רב זרא שאמר שמדובר שכלי הקטנה נכנסים לגדולה ורב ינה שאמר שיש מצד אחד שניים מצד אחד ארב לא לא צריך להגיע לזה משמי קטנה ב וגדולה ב-1 שרבי סובק וסי זאת אומרת אנחנו אומרים שנדר בח שבים בפנים אנו נידון משום לכי ורבי סובר כמו רבי יוסי שצריך שצריך א פסים של ארבעה טפחים של צריך כל פס שיהיה מינימום של שלושה טפחים וצריך שני פסים אז אם כן מובן למה אתה מאמין שהקטנה היא ב-10 והגדולה היא ב-1 כיוון שיש לנו כאן פס מצד אחד של שלושה טפחים ומצד שני פס של שלושה טפחים אבל זה לא מועיל משום נראה מבחוץ שוב מבפנים זה יועיל רק לגדולה שלה יש פה מינימום של פס מכל צד כדי שישמש לגדולה לכי אבל להועיל הקטנה מדי ר בברים בפנים לא זה לא מועיל אז מובן למה אמרת שיש פה מינימום של לפחות אמה ביניהם ולא פחות כי אם זה יהיה פחות אם זה יהיה רק חצי עמ אז אין פה רוחב של לכי בשני צדדים כדי להתיר את הגדולה אל הים נראה בר שים בפנים נידון משום לכי אבל אם אתה אומר שזה כן נידון משום לכי ובעיקרון גם הקטנה היייתה אמורה להיות תרת אבל כמו שאמרנו את רב זירי שכט הקטנה נכנסים לתוך הגדולה וכמו שאמרנו את רב ינה שה מיקום הוא לא ממורכז הוא לא שלושה טפחים מכאן שלושה פחים מכאן אלא שניים וארבעה שניים מצד אחד וארבעה מצד שני של הפתח ורבי לא יסוב כרבי וסי רבי לא יס צריך שלושה טפחים ממילא אם יש לנו צד אחד שני טפחים זה לא מפריע לגדולה להיות ניתר גם לפי רבי שצריך משני הצדדים שלושה טפחים ויש פה רק שני טפחים זה לא מפריע כי הוא לא סובר את רבי ויסי כי רבי לא יסבור את רבי ויסי שצריך שלושה טפחים אז גם לפי רבי שצריך משני צדדיים לחי לא צריך שלושה טפחים גם שני טפחים זה גם טוב אבל עדיין יהיה לא מובן גדולה ב-1 לא מולי למה אתה צריך לומר שההפרש בין הגדולה לקטנה הוא עמה אחתם ממו נפשו אי למישר לגדולה כוסי אתה בא להתיר את הגדולה בו שני טפחים סגי אתה אומר שרבי גם רבי שסובר צריך לכי משני צדדים מספיק לחי של טפח אז ת אומר שההפרש בין הקטנה לגדולה 10 ושני טפחיים טפח צד הזה טפח מהצד הזה והי למסר לקטנה כוסי אתה בא להסביר למה הקטנה אסורה ולכן אתה אומר שההפרש ביניהם הוא רק מה ולא יותר להשמנה ד מפל גתו אדרבה אז בוא תגיד שזה יהיה עוד יותר מהמה למה אתה אומר שהפרש ביני מו רק מה עדיף לנו שזה יהיה יותר מאמה אלוו לב שמ מינו נראה בחו שים בפנים לא דון שם לכי שמע מינו בהכרח שצריך לומר שאינו נידון משום לכי וכמו שאמרנו שאם זה אינו נדר משום לכי זה מובן כיוון שאז זה בשיטת רבי שצריך שני פסים משני הצדדים אז החצר הגדולה איך תרת על ידי שני פסים ורבי סובר כבישי שכל כל פס צריך להיות מינימום שלושה טפחים וממילא לכן אנחנו צריכים לומר שהגדולה היא במינימום גדולה בעמה ולא יותר ולא פחות כיוון שצריך בכל צד שיהו לפחות שלושה טבחים בשביל הלכי אז זה מובן ולמה הקטנה לא ניתר כי נראה בחו שים בפנים א אינו נידון משום לכי אומר רב יוסף לא השמיע ליו שמץ אומר רב יוסף אתה רבי ברבונה הבן של רב הונה אומר סתומ שאתה סובר שככה אביך סובר שה לכי אני תלמיד של רב הונה לא שמעתי מעולם שהוא אמר דבר כזה אמר להבי את המס נילון וה הוא אמס נילון כידוע שרב יס שכח את תלמודו והביה תלמידו היה מזכיר לו דברים שהוא אמר אתה אמרת לנו את זה בהקשר להלכה אחרת דמומים ברבי אומר אבונה לכי המושך עם דופ של מבוי פחות מ4 אמות נידון משום לכי הוא משתמש עם חודו הפנימי ארבע המות נידון משום מבוי ואסו להשתמש בכולו זאת אומרת אם בסוף המבוי במקום שיהיה לנו פתח פתוח פרוץ במלו יש סוג של כותל שהולך ונכנס וסותם חלק מהפתח של המבוי כעת הוא רוצה לומר זה הלכי שלי אז אם זה פחות מ400 שזה אורך מינימלי של מבואי אז זה נדון משום לחי אבל אם זה מגיע לארבע אמות זה כבר נקרא כותל מבואי בפני עצמו והוא לא לחי וממילא יהיה אסור להשתמש בכולו ואת מסלונה לא על זה אתה רב יוסף אמרת לנו שמ מינו תלת אני לומד מפה שלוש הלכות שמ מינו בן לך יין אסור מזה שאתה אומר שמותר להשתמש עם חודו הפנימי זאת אומרת לא חודו החיצון כי החיצון זה אומר שאתה יכול להשתמש כנגד הלכי רואים מפה שאסור להשתמש כנגד הלכי לכן אתה אומר רק חודו הפנימי ושמ מנו משך מבואי בבע רואים מפה ש בארבע עמות כדו ראינו ל שזה מחלוקת האם זה בבות או בארבע טפחים ושמ מינו נראה בור שים בפנים דון משום לחי הנה אתה אמרת לנו בעצמך שנידון משום לכי כמו שרואים כאן כיוון שכאן הרי הוא הוא נראה מבחוץ ושבים בפנים בפנים אתה לא רואה שום דבר אתה רואה רק קיר שסותם אבל מבחוץ רואים את זה ולכן זה נדון משום לכי אז אם כן רואים ש אתה כן סובר את זה חס נראה בפנים דון משום לחי תחסה של הגמור הרי אנחנו מהמשל של לכמון של חצר קטנה וגדולה הסקנו שבהכרח שצריך לומר שאלא נידון משום לכי אז איך אתה פוסק ש כן דון משום לחי א רבחי כיוון שיש לי בריסה בעצמו הביא ויש לנו בריסק כמותו כמו שאמרנו שיש בריסק כמוהו שמסייעת לו שרב כי הבי בריסה ממילא לכן אנחנו סוברים שא לכי מכך פוסקים ממשיכה הגמרא כעת ודף י עמוד א' על הקטע הבא במשנה של דף ב' עמוד א' ורחב מ-10 ימ העת ראינו במשנה לגבי גבוה מ-20 ימעט ורבי ודר לא צריך וכב מ ימעט מה קורה עם רבי זה אומר הבי תנה צריך להוסיף ובבר כך כתוב מחב מ ימעט רביד לא צריך למעט רביד חולה גם לעניין זה ועד כמה רב יוד מכשיר לעולם עד כמה הוא מכשיר כמה הרוחב של הפתח יכול להיות כדי שיכשיר רב יהוד סוב הרב החי כמד רב יסף לממר עד 13 עמה ושליש הוא רצה לומר שעד גם זה מוגבל 13 עמה ושליש מה זה השיעור הזה קל וחו מפסי ביראות עסי יראות כידוע כמו שהקדמנו למסכת רשות ס יוחד השיעור שלה היא ארבעה תכים על ארבעה טפחים בגובה ער טפחים זה יכול להיות מקום גבוה בשיעור הזה זה יכול להיות מקום עמוק בשיעור הזה בור מים בהר סטנדרטי הוא במידות האלו ארבעה טפחים על ארבעה טפחים בגובה ערה טפחים אם כן יש לודים שס יחיד אתה מוציא מים מהבור ל להשקות לבהמה שלך ברשות סרבים ז יצו ידי אוריסה מ שוס רשו ורבים מה נעשה הגיעו אלה הר גולים הצריכים להוציא מהבורות באו ותיקנו להם בירוס פסי בירוס ומה זה מעמידים ארבע זוויות ארבע זוויות בארבע צידי הבורות רחוקות זה מזה ואז מתייחסים לזה כאילו יש פה מחיצה למרות שזה אמ יש פה פורץ מרובע לומד התירו בפס לגבי בירות כדי להשקות מהבאר התירו כדין מחיצה כאילו זה סגור מזווית לזווית ממילא אומרת הגמורה כל וחוי פסי בירות ומה פסי בירות שיתרת בהן פרוץ מרובע לא עמד לא יתרת בהן יותר מ-1 עמה או שליש אם שמה שהרי ודאי הרוב פרוץ יש לך רק את הפינות שהם סגורות ובכל אופן הגבלת את זה שכל היתר שם כפי שנראה לקמן היתרו עד 13 עמה או שליש אז מבוי שלא התרת בו פורץ מרו בלוים ידינו דין שלא תתי בו יותר משלמה או שליש במבוי שאסור שיהיה פרוץ מרובע לומד אם כן זה פסול אין לו דין של מבואי אין לו דין של מבוי סתום אין לו דין של קירות אז ודאי שלא נתיר בו יותר מש ולכן מסתבר שרב יודה שהתיר ברחב יותר מ-10 גם זה מוגבל עד השיעור של הרוחב בין הפסי ביראות שיש לו ס שליש שואל את הגמור סנס אני אתן לך סברה כעת לשני הצדדים למה אפשר ללמוד מאותו לימוד להפך או שכאן לא נתיר גם את זה או שכאן נתיר יותר פץ לא תטר ב יותר משלוש או שליש כיוון שכבר הקלת בזה כולה אחת אתה לא תבוא ותקל עוד כולה ותתי יותר משלוש או שליש זה כבר מספיק ובואי שלא התרת בו פורץ מרובה עלא אמד שלא התרת את הכולה הראשונה של פורץ מרובה אז תתיר בו יותר משלוש ושליש אז אין לי בעיה לבוא ולהתיר כולה אחת של יותר משלוש ושליש זה צעד להתיר יותר אנ מד גיס אני יכול להסביר לך את זה לצד השני גם כן פסי בקל בחד כולה הקל בו כולנה ופסי בות שאתה הקלת כולה אחת אז אם כבר הקלת אחת סמן שזה קל אתה יכול להקל עוד אבל מבואי שלא היכלנו כלל כלל כלל לא אז ממילא דוכה הגמרא אין מפה שום הכיח מפסי יראות אין מפה שום לימוד באמת שאפשר ללמוד משמה ולכן נתחו דבריו שאמר שלומה או שליש הראיה שלו נדחתה תני לוי זה כבר בעזרת השם נראה עם העמוד הבא כיוון שזה סוגיה בפני עצמה אז אנחנו כאן ראינו את סיום הראייה של חוצ ר קטנו עם חוצ גדולו שרואים משמה ש שנראה ברוש שוים מבפנים אינו נידון משום לכים כך המסקנה אמרנו שרב יוסף אמר שהוא לא שמע כך מרבונה אבל הב הזכיר לו שהוא שמע כך כן לעניין ההלכה של לכי המשך עם דונו של מבוי ושמה הוא למד שלוש הלכות שאחד מהם זה נראה בחו שבים בפנים דון משום לכי וככה הלוכי גם כיוון שבחי הביא ברייסה כמו השיטה הזאת ש דול משום לחי ואחר מ1 ימעט אמר לנו הביה רצה לומר שזה מוגבל שרבי יהודה אומר לא צריך למהט ורב החי קמ רב יוסף אומר עד כמה עד לא שמהו שליש כמו פסי יראות אבל הגמרא דחתה את זה שעדיין אפשר ללמוד שאולי כאן זה אדרבה יותר משלר שליש כיוון שלא הקנו בזה שום קולה אז אפשר להקל בזה יותר או אולי לא אולי גם שלומ לא נתיר כיוון שמצינו שלא מקלים כאן של פרוץ מרו ומת במבוי אז אולי לא נקל פה כלל אני גם שלוש צמה לא נתיר לכן ההכרח נופל [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: