העמוד היומי מסכת עירובין דף עז עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף עז עמוד א

[מוזיקה] דף עז עמוד א הרבה אנחנו מדברים על תקנות שחכמים תיקנו ועד כדי כך שהיום בעמוד שלנו נראה שחכמים עשו חיזוק לדבריהם עוד יותר משל תורה הם חיזקו את דבריהם יותר מאשר תקנות התורה כדי להבין עד כמה חשוב ההקפדה על תקנות חכמים אפשר להביא את המעשייה היפיפיה הבאה ממנה נראה את המוסר ההשכל הזה זה ביתר סט ויתר עוז מסופר על אחד מגדולי האדמורים במאה הקודמת שהזדמן לביתו של כפרי ביום בעיר הכפרים באותם ימים היו מנותקים מכל דבר שבקדושה בקושי ידעו קרו וכתוב אותו צדיק ביקש מהכפרי אולי הוא יכול לתת לו סידור לתפילת מנחה אומר לו הכפרי אין בעיה רבי אני אתן לך סידור אבל תעשה טובה תשמור עליו כבבת הצדיק שומע את זה אומר בטח לך תדע איזה סידור חדיש הוא יביא לי סידור ככה עם אותיות מהירות שמור מוגע נקי הוא מבקש שאני אשמור עליו אותו כפרי מביא לצדיק את הסידור והצדיק חשכו עיניו רואה סידור מרות קרוע בלוע כשכל מרבט מהדפיםפ מהדפים בו תלושים בכל אופן הוא דפדף פה ושם הגיע לתפילת מנחה והתפלל לאחר מכן הוא שואל את הכפרית תגיד לי מה הסיפור של הסידור הזה למה כל הדפים בו קרועים תלושים מה קורה אמר לו הכפרי פשוט מאוד לי אין דפים בשביל שאני אוכל להכין לי סיגריה מדי בוקר אני צריך להכין סיגריה יש לי עלי טבק אין לי ניעירות כל בוקר אני אתול שניר מהסידור השם ישמעו כך עושה שמע הצדיק ואמר עכשיו אני מבין איזה נס שיש לו את הסידור עם כל הפירושים עם כל ההקדמות ככה הוא אמנם קורע תולש דף ועוד דף אבל הוא תולש מהפירושים והנוסח של התפילה עצמו נותר לו לפלטה אותו דבר כך אמר אותו צדיק על גזרות חכמים אותו דבר החכמים מאבורה מוסיפים גזירה על גזירה על גזירה וגם אם יגיעו חלילה אנשים מאותטי שכל מאותי יכולת כאותו כפרי ויתלשו חלילה ויעברו על אחד מהכללים עדיין זה יהיה רק בפירושים זה יהיה רק בהקדמות ושלא יעבו על גופי התורה כמובן שאנחנו לא נצרכים לכל זה ואנחנו יודעים שתקנת חכמים הרי היא כחומה בצורה ואין לעבור עליה כמובן אבל ההמחשה הטובה הזאת שנקבל שהחכמים כידוע עשו אוזניים לתורה הקיפו את התורה שמו עליה הגדרים שמו עליה הסייגים והכל להגנה כדי שחלילה לא נגיע לגוף התורה ששמה כל דבר כל פיפס קטן כל הלכה קטנה עם חלילה נוגעים בה זה היסוד של העולם. הקדוש ברוך הוא נתן את התורה היא היסוד של העולם ואסור לגעת בה. לכן יש כל כך הרבה מקיפים סביבה. וכאן אנחנו נוכל להבין למה חכמים עשו חיזוק לדבריהם עוד יותר משל תורה. כי כשאדם נוגע בגדר לאט לאט הוא יגיע לגוף הדבר. לכן הגנו שמו ביצרו את היסודות שמו חיזוקים ביצורים הגנות כמה שיותר עוד יותר משל תורה. אומרת הגמרא הקדושה דף עז עמוד א ואנחנו מתחילים ו עמוד ב למטה. ראינו אתמול שאם יש כותל בין שני חצרות אמרנו דבר ראשון הכותל הזה מפריד ביניהם ומערבים אחד ולא מערבים שניים מעבר לכך אמרנו שאם בראש הכותל יש רוחב ארבעה אז אם היו בראשו של הכותל פירות אלו עולין מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלן כי הכותל רשות לעצמו ובלבד שלא הירידו כל אחד לחצרו כך ראינו אתמול אומרת הגמרא הקדושה במשנה ראינו מה הדין אם יש בו רוחב ארבעה אין בו ארבעה מים מה הדין אם אין בכותל רוחב ארבעה האם מותר להשתמש על ראשו או לא? אמר רב אויר שתי רשויות שולטת בו לא יזיז בו אפילו מלא נימה. אומר רש"י זה בטל לגבי כל רשות וממילא כל רשות עוסרת על ראותה. הרשות הזו החצר הזו על החצר השנייה והחצר השנייה על החצר ההיא. כל אחת עוסרת על ראותה ואסור להשתמש בו ואסור להזיז בו אפילו מלא נימה. ואילו רבי יוחנן אומר מה פתאום? אילו מעלין מכאן ואוכלין ואלו מעלין מכאן ואוכלין. זאת אומרת ברור והוא הדין דמורידין. אפשר גם לאכול על ראשו, גם להוריד לחצר, גם לעלות מהחצר לשמה. למה רש"י אומר זה מקום פטור? זה מתבטל החצר ההי. מתבטל החצר ההי ולהקל. כמובן עוד רגע נראה שאסור להעביר דרכו מחצר לחצר. זאת אומרת לעלות מחצר אחד לראש הכותל ומשם להוריד אותה לחצר השנייה. אבל מחצר לכותל וכן מהכותל החצר מותר. שואלת הגמרא תנן אלו במשנה ראינו אלו עולין מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין עולין אין מעלין לא אם כן אנחנו רואים שרק עולים ואוכלים שם אבל אי אפשר להעלות והבינה הגמרא שאמור להיות אותו הדין בין זאת אומרת רבי יוחנן שסובר שמותר כנראה משווה את כותל שיש בו ארבע על ארבע לקותל שאין בו ואם כך אמור להיות הדין שרק מותר לאכול על ראשו אבל לא להעלות ולא להוריד אומרת הגמרא ממש לא יש הבדל כביר אחי כאמר יש בו ארבע על ארבעה כמו שכתוב במשנה אוין אין מעלין לא ברגע שיש בו ארבעה על ארבעה באמת אסור להשתמש מותר רק להשתמש בו כי הוא רשות לעצמו אבל אסור להוריד לחצר או לעלות מהחצר לשם אבל ברגע שאין בו ארבעה על ארבעה מעלי נמי למה כי הוא נחשב כמקום פטור כמו שרשי אמר לנו קודם במקום פטור שהוא בעצם לא רשות יחיד ולא רשות רבים ולא נחשב כמקום לעצמו הוא מקום פטור הוא כביכול שטח אפור אין לו בדיוק הגדרה מותר להשתמש בו ומותר אפילו לעלות מרשות אליו וממנו לרשות ובלבד שלא יחליף ואז ד רבי יוחנן לטעמי שהוא מדבר על מקום טוב הוא אומר בדיוק את אותו דין דחיית הרב דמי אמר רבי יוחנן מקום שאין בו ארבעה על ארבעה מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו ובלבד שלא יחליפו מדובר במקום שעומד בין רשות היחיד לרשות הרבים ואין בו ארבעה על ארבעה וזאת אומרת רש"י מדגיש כמובן יש בו למעלה משלושה הוא לא סמוך לרצפה כי אם הוא סמוך לרצפה הוא נחשב כרשות הרבים הוא נחשב כרשות החידה הוא קצת בולט ואין בו ארבעה על ארבעה שיהיהפוך אותו לרשות נפרדת שאו אז הוא היה הופך לרשות או רשות היחיד וגם אם אין בו גובה עשרה זו היה הופך לכרמלית ברגע שיש בו ד על ד' אבל כל עוד ואין בו ד על ד' הוא נחשב כמקום פטור ומותר לבני רשות הרבים להניח עליו חפץ ולהטעין ולחטף ולהמשיך בדרך וכן לבני רשות היחיד ובלבד שלא יחליפו מרשות לרשות ואם כך זה אותו רבי יוחנן שאומר כאן שבאותו כותל שאין בו ד על ד מותר אפילו לעלות מהחצר לשם או להוריד משם לחצר ובלבד שלא יחליפו שואלת הגמרא ורב לטליל דרב דימי אם כך רב למה הוא אומר שבפחות מד כותל שיש בראשו פחות מד תפחים למה הוא אומר שאסור לטלטל בו כלל ואעביר שני רשויות שולטת בו שיאמר גם כן שזה מקום פטור כמו שאמר רב דימי אומרת הגמרא אתה צודק היא ברשויות דאורייתא החנמי אם ההבדל כאן זאת אומרת אותו מקום פטור היה עומד בין רשות הרבים לרשות היחיד שיש בהם הגדרות ברורות ואסור לטלטל מביניהם מדאורייתא אז באמת הייתי מתיר לעשות את הדבר דבר האפור הזה שהם יקטפו והם יכתפו בלבד שלא יחליפו כהגדרות ברורות הגבולות ממש הדוקים הגבולות בולטים החנם מיוה מתיר א במעסקינן ברשויות דרבנן כיוון שזה עומד בין שתי חצרות ששניהם רשות היחיד ומדאורייתא מותר לטלטל בהם ורק חכמים אסור לטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד כאן אומר רב אני חושש להגיע לשטח אפור אני חושב שאנשים יגיעו לזלזל אנשים יגיעו להחליף כיוון שזו תקנת חכמים שהגבולות יותר מטושטשים וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. ולכן אומר רב כן במקרה שיהיה רשות רבים ויחיד כמו שרב דמי דיבר אז אני באמת יתיר יהיה מותר לכל אחד לבין רשות היחיד לכתף ולבין רשות הרבים אבל ברגע שיש ביניהם רשויות היחיד שזה מדרבנן חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו ממשיכים לדבר על כל מיני מקרים על כל מיני סיטואציות של כותל שבין חצרות בוא נראה מה הדין אמר רבמהבונמרב נחמן כותל שבין שתי חצרות צידו אחד גבוה שעת טווחים וצידור אחד שווה לארץ זה בנוי על הר בנוי מדורג חצר אחת פשוט שווה או שווה כמובן לאו דווקא שווה כי אז אני מחשיב אותה כקרקע אבל אין בו 10ה טפחים גובה ואילו לחצר השנייה זהג החצר נמוכה יותר ואז הכותל שיש הכותל בעצם האדדי שמחובר ביניהם מהצד שלה הוא גבוה יותר מעשרה תפחים החצר שקוע יותר ואם כך יש צד אחד שגבוה וצד אחד שווה לארץ כמו שהסברנו שזה כל עוד והוא לא עשה תפחים הוא נחשב כשווה לארץ מה הדין? אומר רב נחמן, נותנים אותו לזה ששווה לארץ. אני נותן להוא ששווה לארץ שהוא שתמש על ראשו לחלוטין. זאת אומרת, הוא יכול להביא מהחצר לשם, הוא יכול להביא אפילו מביתו לשם. זה נחשב כחלק מחצרו. ואני נותן רק לו להשתמש. ומדוע משום דעה ולזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה. להוא. זאת אומרת להוז שזה פחות מעשרה טפחים, הוא משתמש שם בקל בנוח. ואילו ההוא שנמצא שם נמוך והכותל הזה גבוה לו למעלה מעשרה תפחים הוא משתמש שם בקושי וכיוון שהוא משתמש בקושי אני לא אתן לו להשתמש כלל נותנים אות וכל ש ובעצם הוא קורא לזה יש איזו הגדרה משום דאווה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה ויש כלל כל לזה בנחת ולזה בקשה נותנים אותו לזה שתשמישו בנחת ולכן רק ההוא שאין לו את העשרה טפחים הוא היחיד שהשתמש בזה ובאופן מלא מביאה הגמרא דין דומה אותו דבר לגבי עומק לגבי חריץ אמר שיזמב נחמן חריץ שבין שתי חצרות יש ביניהם חריץ שכמובן רוכבו עולה על דפחים אם לא אז דורסים עליו מדלגים אותו בלי לשים לב בכלל זה לא נחשב כהפסק אבל בוא נמר חריץ שהוא משמעותי יותר יש בו פר של ד טפחים הוא אומר כך צידו אחד עמוק עשרה וצידו אחד שווה לארץ זאת אומרת אתה מגיע מחצר אחד זה עומק עשרה כי החצרה היא גבוהה יותר חצרה אחת היא נמוכה יותר ולכן זה פחות מעשרה כמו שאמרנו קודם שווה לארץ פירושו פחות מעשרה נותנים נותנים אותו נותנים להשתמש בתוך החריץ הזה לזה ששווה לארץ לאותה חצר שיותר נוח להשתמש כי אצלה זה פחות מעשה טפחים ומדוע אותו רעיון בדיוק משום דאבלי לזה תשמישו בנחת להו שזה פחות מעשרה ולזה תשמישו בקשה להו שזה למעלה מעשרה וכמו שאמרנו קודם תמיד כל שלזה בנחת ולזה בקשה נותנים אותו לזה שתשמישו בנחת ואם כך הוא מבארת מיד הגמרא וצריכת צריך לומר לכאורה יש כאן קושיה סמויה שמסתתרת למה צריך לומר את אותו דין במדויק גם לגבי חריץ וגם לגבי כותר שביניהם ברגע שאמרת לי את הכלל שתמיד נותנים לזה שתשמישו בנחת אני מבין אותו לא צריך להגיד לי אותו בכל דבר אומרת הגמרא לא צריכה דישמין אין כותל הייתי אומר משום דבגובה משתם שאין ש בגובה קל להשתמש ברגע שיש לך משהו בחצר שהוא עולה קצת שהוא בולט קל לך להשתמש ולכן אני אומר מי שזה נמצא במנח במצב נוח יותר לשימוש אני נותן את זה לא אבל חריץ שזה בכלל לא נוח אבל חריץ באומקה לא משתמש שאף אחד לא משתמש אימה לא ולכן אני לאמר אני אגיד לשני החצאות זה נחשב כקשה ואף אחד לא יותר להשתמש בו כי צריך להתכופף עכשיו ולהתמין דברים בחריץ זה לא נוח הייתי אומר שאף אחד לא ולכן אני חייב לומר לך שגם בחריץ הדין כך וישמנן בחריץ אם הייתי אומר לך רק בחריץ הייתי אומר משום דלא בהיתא תשמישתא כיוון שלא מפחיד להשתמש בחריץ סך הכל זה מקום נוח אבל אבל כותל דבעית תשמיש שתה כיוון שיש כאן אני בעצם חושש שהחפצים יפלו ממנו ששמתי את החפצים בתוך חריץ הם שמורים הם מוגנים הם בטוחים לא יכול לקול להם כלום ששמתי על כותל אני יכול לחשוש שזה ייפול ואם ככה הייתי אומר שזה גם כן להו שזה נמוך לו בכל אופן אני מחשיב אותו כת שמישו בקשה כיוון שהוא בית הוא חושש אימלא צריך לכן אני צריך להדגיש ולומר לך גם בכותל משתמשים וגם בחצר ובכל פעם לזה שתשמישו בנחת לאותו אחד אני אתן את השימוש בו על חשבון השני אומרת הגמרא הקדושה עכשיו אחרי שראינו את כל זה יש מושג שגם אם יש לי קוטל שהוא למעלה מעשרה תפחים אני יכול למעט אותו ואז הוא הופך להיות מחדש מישתה ואני יכול להשתמש בו אומרת הגמרא בא למעטו אם יש במיוטו ארבעה מותר להשתמש בכל הקותל כולו כי זה נחשב כפתח זאת אומרת הגמרא מבינה ששמתי למטה איזשהו טל של עפר או משהו כזה בוא נר הקותל היה 11 טווחים שמתי גובע שתי טבחים כדי למעט אותו עפר או קש תבן או כל דבר אחר כדי למעט אותו. אז אם שמתי סך הכל איזה יתד קטנטן או איזה ערימה קטנטנה של חול, ברור שזה לא נחשב כמיות, כי לא הפכתי אותו לפתח ולא לנוח תשמישו. אבל ברגע ששמתי ארבעה תפחים או רוחב ארבעה תפחים אז הפכתי את המקום ההוא לפתח ומותר להשתמש. אבל שימו לב מה כתוב כאן. אם יש במיעותו ארבעה, זאת אומרת חלק מהכותל יש במקום הכי צר שלו שהוא מותר שהוא נהיה בגובה פחות מעשרה טפחים כי הגבעתי אותו. יש בו ארבעה. מותר להשתמש בכל הכותל כולו ואם לאו אין משתמש אלא כנגד המיות שים לב אני מתיר לך להשתמש לפחות כנגד המיוט שואלת הגמרא מה נפשך היא האני מותה בכול לקותל השתמש היא לא אני אפילו כנגד המיוט נמי לא אין אפשרות כזאת לומר חלק אין חלק לא זאת אומרת כך אם זה כמו שהבנו עד עכשיו שהגבעתי את הרצפה אם זה מועיל ואני יכול להשתמש כרגע בכותל בנוחות אני אמור לומר ברגע שאני יכול להשתמש כל הכותל מותר ואם לא אז גם אותו מקום לא נחשב כמקום נוח וכלום כלום אני לא יכול להשתמש גם לא באותו מקום אומרת הגמרא שימו לב לתירוץ אומרת הגמרא אמר אבינה כגון שהקר חוליה מראשו לא מדובר כאן כמו שהבנו עד עכשיו שהוא הגביע את המקום ואז זה באמת לא נוח זאת אומרת ברגע שזה מקום קטן ומזערי לא אמור להיות מותר אף לא כנגד המיעט כי זה פשוט לא נוח אלא מדובר כאן במקרה שהוא עיקר חוליה מראשו ובאמת הכותל כרגע פחות מעשרה תפחים ולכן נכון שאם זה לא ארבעה תפחים זה לא משפיע על כל הכותל אבל בכל אופן באותו מקום באמת נוח תש שמישו במציאות סתכל על הכותל הוא לא בגובה 10ה טפחים באותו מקום ולכן שם אני אטיר לו להשתמש זאת אומרת כך נכון שאם נסתכל בעיניים הלכתיות גם כשהוא ממעט אותו זאת אומרת הוא שם למטה איזשהו רפסודה איזה כמה עצים קש ותבן וכל דבר כזה או חול תכלס מיעדתי אותו והכותל שמה הוא לא עשה טפחים אבל אומרים המפרשים בכזה מקרה על פי רוב כשהוא קטן לא נוח לעמוד עליו ולכן אני לא מחשיב אותו כניחתשמישתי רק שהוא רחב יותר וכשהוא רחב יותר הוא מגיע לארבעה תפחים הוא כבר משפיע כמובן על הכותל כולו אבל במקרה שעקרתי חוליה מראשו אני לא צריך להגיע פה לניחת השמישתה וכדומה נוח או לא נוח לעמוד עליו ברגע שהקרתי חוליה מראשו תכלס במציאות הכותל פה הוא לא עשרה תפחים ולפחות במקום שם מותר להשתמש גם אם הוא לא משפיע על הכל כי אין בו ארבעה תפחים עדיין במקום שם אני יכול להשתמש אומרת הגמרא הקדושה מאב יחליל קפס ספ ממעט אם הפכתי כערה ספ גיגית כמובן ברוחב של ארבעה תפחים כמו שאמרנו קודם זה ממאט זה נחשב כפתח וכל הכותל כולו מותר בשימוש שואלת הגמרא איך זה ייתכן ספמי דבר הניטל בשבת הוא מותר לטלטל את הספל בשבת לכל צורך שהוא ודבר הניטל בשבת אינו ממעט כי אני אומר שעוד דקה הוא יקח את זה זה לא נחשב שהוא הניח את זה הוא לא ביטל את זה הוא כל רגע חושב שאם הוא יצליח הוא יקח ואם כך זה לא נקרא מיעוט אומרת הגמרא לא צריך דכבר בהרה הוא פשוט חיסה את זה באדמה ברגע שהוא חיסה את זה באדמה הוא כבר לא יכול לקחת את זה אסור לטלט את האדמה בשבת אסור לטלטל את החול בשבת ולכן זה נקרא מיוט שואלת הגמרא וכי חייב בהר המי אוה אם הוא חיבר את זה בקרקע אז מה והתעניה והרי שנינו הוא פגע שהתמינה בית אבן הוא לקח פגזתנה שעוד לא הבשילה טמענו את הבית אבן כדי שתבשיל וכרה שהתמינה בגחלים כדי שתתחמם אם מגולה מקצתה ניטלת בשבת זה נקרא טלטול מן הצד כשאני תופס את החררה ואוטומטי הגחלים שעליה נופלים אותו דבר אני תופס את הפגע והתבן שעליה נופל. לא נגעתי בתבן, לא נגעתי בגחלים, סך הכל גרמתי שהם יפלו. זה נקרא טלטול מן הצד. וטלטול מן הצד מותר. ואם כך גם כאן מה עוזר לי שחיברת את אותו ספל? חיסת אותו בעפר. בסופו של דבר אתה יכול לתפוס אותו לא איפה שהעפר, לתפוס אותו בגופו, להעיף ממנו את כל העפר. זה טלטול מן הצד ומותר. ואם כך שוב לא ביטלת אותו והוא לא אמור לעיקרות מיות. אומרת הגמרא חבסכינן דאיתלהים יש לו ידיעות ובידיות האלה עליהם הוא מניח את העפר זאת אומרת אותם הוא מכסה בעפר ברגע שהוא מכסה אותם בעפר כשהוא יבוא לקחת את זה גם אם הוא לא יגע בעפר אומר רש"י דומה לחופר יש כאן בעצם משהו שהיה בתוך האדמה וכרגע אתה מרים אותו זה לא כמו תבן שנמצא מעל הפגע או גחלים שנמצאים מעל החררה פה כביכול בגלל שיש ידיעות הם כאילו מתחפות ממש נמצאים עמוק בתוך האדמה ואם אם כן כשאתה מזיז את זה נכון שזה מן הצד אבל עדיין זה דומה לחופר ואסור ובכזה מקרה שיש לו אוניים וחיסאת אותו אז זה אמר יחיד שזה בסדר גמור ונחשב כמיותט אבל הגמרא עדיין לא נרגעת ושואלת וכי לאוגניי מה יעווה אז מה והתנען התומן לפת וצנון תחת הגפן אדם שטומן למה להצניע רשי אומר הוא רוצה להצניע אותם שם תחת הגפן בזמן שמקצת עלין מגולין זאת אומרת הוא לא חיסה אותם לחלוטין אינו חושש לא משום כלאים יש בעיה הרי לזרוע כילאים גפן וירק אסור לזרוע יחדיו. פה הוא שם בעצם ירק מתחת הגפן אבל כל עוד ועלים מגולים לא צריך לחשוש. אותו דבר רש"י האמת היא מדגיש שאפילו עם העלים מכוסים לא צריך לחשוש. זה שעלים מגולים זה רק לעניין שבת. אבל בוא נראה לגבי עוד מה מדובר כאן. אינו חושש לא משום כיליים כמו שאמרנו ולא משום מעשר. זאת אומרת אני לא חושב שזה באמת אשריש וחייב במעשר אלא אם זה מתוקן זה כבר מתוקן. וזה לא כמו בצל לדוגמה שאני זורע אותו מחדש. עליו שהוא מתוקן, הגידולים שגודלים ממנו אני צריך לעסר אותם שוב כאן אני לא חושש ולא משום שביעית זאת אומרת אם זה בשביעית גם כן אין בעיה זה לא נחשב עבודת קרקע בשביעית או גידולים שגדלו בשביעית וניטלין בשבת וכתוב במפורש שאם העלים מגולים הם ניטלים בשבת ועל אף שחלק ממנו מכוסה ואם חלק ממנו מכוסה גם אפשר לומר שזה דומה לחופר בכל אופן אני לא אומר כך למה כי עליו מגולים ואם כן גם אותו ספ שאוגניו מתחפרים בקרקע עדיין נכון שהם מחופרים בקרקה וכשאני לוקח אותם אני מזיז את העפר אבל עדיין לא אומרים דומה לחופר כמו שאתה רואה פה שמותר אונה הגמרא לא צריכה דבא מרחצינה החידוש מה שרב יחליל מגיע לומר שברגע שצריך מעדר ממש כלי עבודה בשביל להוציא אותו מהעפר אז הוא נחשב באמת כמחובר ועליו שברעיון הוא כלי הניטל בשבת והוא לא אמור למעט ברגע שהוא כל כך נמצא בתוך העפר עד כדי כך שבשביל להוציא אותו צריך כלי עבודה וזה כבר אסור בשבת אז הוא יחשב כמיותט זה מה שמגיע רבי יחלומר בואו נסכם מה ראינו היום דף נפלא דבר ראשון ראינו שמה קורה בכותל כזה שאין בו ארבע אין בו ארבעה תפחים לפי רב אביר שתי רשויות שולטת בו לא יזיז אפילו כמלא מה רבי יוחנן בעצם מחלק רבי יוחנן אומר דבר ראשון מותר כדין מקום פטור והוא אומר כך ברגע שיש בו דפחים מותר רק לאכול בו ולא להביא אליו למה כי זה רשות נפרדת זאת אומרת יש כאן איזה כרמלית יש כאן איזה משהו אבל כשאין בו ד על ד הוא כמקום טוב לחלוטין ומותר אפילו להעלות מהחצרות אליו ולהוריד ממנו לחצרות ובלבד שלא יחליף כדין מקום פטור כפי שראינו מקום פטור שנמצא בין רשות היחיד לרשות הרבים אגב לא אגב האמת היא חובה לומר רב גם יודע לכזה דבר במקרה שזה נמצא בין רשויות תורה אבל כאן שזה נמצא בין רשויות דרבנן בין רשות היחיד לרשות היחיד הוא יומר חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה לאחר מכן ראינו את המושג שלזה בנחת ולזה בקשה נותנים לזה שתשמישו בנחת בין לגבי כותל בין לגבי חריץ וצריך לומר בשניהם גם כאן שפחות נוח להשתמש בחריץ וגם בכותל עליו שאני יכול לחשוש שהחפצים יפלו בכל אופן זה נקרא להו נוח ולהוא קשה ונותנים אותו להוא שבנוח בא למעטו אז ראינו כך אם הוא ממעט אותו מלמטה רק ארבעה תפחים נחשב פתח פחות מזה לא נחשב כלום עקר חוליה מראשו גם אם זה פחות מארבעה תפחים הוא יכול להשתמש במקום שבו הוא עקר את החוליה כמו שהסברנו מגיע אב יחיל ואומר כפס ספל וממעט בעצם הדינו על זה אמרנו אין בזה כל חידוש האמת באמת יקח אין סיבה שלא ימת אמרנו יש לו אוניים ואת האוגניים האלה הוא חיבר בקרקע וצריך מרה וחצינה ורק בכזה מקרה באמת הוא מגיע לומר דע לך עליו של דבר ניטל בשבת יש פה משהו מעבר יש פה משהו שאסור כרגע צריך כל עבודה בשביל זה ולכן הוא נחשב כמיותט בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: