העמוד היומי מסכת עירובין דף עו עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף עו עמוד א

[מוזיקה] דף עו עמוד א היום אנחנו נראה מהעמוד שלנו אפשר לקחת מנוכלל ברזל החיים אנחנו נראה את זה אולי בדבר קטן אבל גם בדברים משמעותיים יותר גדולים יותר לאורך החיים כולם הדבר הזה תקף ונכון אדם שפותח את הבית שלו פותח את הלב ליהודי אחר הוא לעולם לא יפסיד מזה להפך הוא רק ירוויח אנחנו מדברים המון על עירובי חצרות. כל בית בחצר צריך לתת לחם בשביל העירוב להניח עירוב. הבית היחיד, הבן אדם היחיד שלא צריך לתת היום נראה בית שמניחים בו עירוב. אין צריך ליתן את הפת. אותו אחד שפותח את הבית, פותח את הלב, עוזר ליהודים אחרים, הוא זה שלא צריך לשים לחם משלו. למה? פתחת את הלב, זה כבר הכל. לא צריך יותר מזה. אמנם כאן זה בדבר קטן להניח פת שובי פרוטה אבל החיים מלמדים החיים מוכיחים שאדם שמתנהג בצורה כזאת שאדם שמתנהל כך פותח תמיד את הבית את הלב הוא פתוח ליהודים אחרים הוא עוזר להם הוא נותן להם משלו הוא לעולם לא יפסיד הוא רק ירוויח אומרת הגמרא הקדושה ואנחנו מתחילים היום דף הו עמוד א בסיעתא דשמיא נזכה לסיים היום פרק מתחילים בדף ה עמוד ב שלוש שורות מלמטה אמר רב נחמן אמרב אבוא אמר רב ב חצרות וג בתים ביניהם יש שני חצרות ביניהם ג' בתים זאת אומרת רכבת בית שדרכו נכנסים לבית נוסף שדרכו לבית נוסף זאת אומרת כך שני הבתים החיצוניים כל אחד פתוח לחצר אחרת והבית האמצעי פתוח לשני הבתים הללו זה בדרך זה ונותן אהוב בזה וזה בדרך זה ונותן אהוב בזה מה הדין זאת אומרת ההוא מהחצרי השמאלית נכנס דרך הבית הראשון ושם את עירובו באמצעי וגם ההוא של החצרה הימנית נכנס דרך ההוא ההוא שצמוד אליו ושם את עירובו באמצעי הדין הוא כזה זה נעשה בצער לזה וזה נעשה בצער לזה זאת אומרת שני הבתים החיצונים נעשים כבית שער ולכן הם לא אוסרים שימו לב הם לא עוסרים גם אי אפשר להניח בהם עירוב אבל הם לא עוסרים את החצר ואותם אלו שגרים בעצם בבתים החיצונים לא צריכים לתת פת כי הבית שלהם הפך להיות סך הכל בית שר שלא עוסר ולא צריך לתת פת ולהשתתף בעירוב וגם האמצעי האמצעי שבעצם עזר ליהודים אמצעי שאצלו מניחים את הלחם אבל בית שמניחים בו פה עירוב ואין צריך ליתן את הפת יוצא אם כן שאותו אחד שאמצעי שאפשר להניח את העירוב אצלו כולל אותם שניים חיצונים שסך הכל אפשרו לעבור דרכם שלושתם פטורים מלת פת על פי זה מביאה הגמרא שאלה מעניינת בדיק להורחבה לרבנן הוא שאל אותם הוא בדק אותם האם הם ידעו לענות רשי אומר מנסה אם יחקמו להשיב בוא בואו בעצם נתגר אותם בית חצרות ובית בתים ביניהם יש שתי חצרות וסך הכל לא שלושה בתים את האמצעי הוא הוריד יש שני בתים צמודים בעצם כל אחד מהם מגיע, כל אחד צמוד לחצר שלו ופתוח אחד לשני. זה בדרך זה ונתן עירובו בזה וזה בדרך זה ונתן עירובו בזה. בעצם החצר השמאלית נכנס דרך הבית הצמוד אליו ושם את עירובו. באו ליד. שימו לב, הוא הפך את הבית הראשון לבית שער ואת הבית השני בעצם שצמוד לחצר שכן גדול לחצרה הימנית. שמה הוא הניח את העירוב. ובין החצרה הימנית פשוט הגיע. נכנס דרך הבית הראשון, הפך אותו לבית שער והניח את העירוב בבית של צמוד לחצרי השמאלית מה הדין קנו עירוב או לא מי משונן להווא לגבי דעי בית ולגבי דעי בית שר ואותו דבר לגבי דעי בית שער ולגבי דעי בית או לא זאת אומרת האם אני יכול להסתכל משני כיוונים מנוגדים כרגע אני בן החצרי השמאלית ואז אני מסתכל ממשקפיים של בין השמאלית אני אומר יש לנו את הבית הצמוד אלינו הוא סך הכל בית שער הפנימי שמנו עירוב הכל בסדר ואז אני עובר לא הימנית ואז באימנית אני מסתכל משקפיים של בין הימנית אומר רגע הצמוד אלינו הוא בית שער איך שמנו את העירוב הפנימי הכל בסדר או שאני מסתכל במבט כולל ואומר רגע אם אתה אומר שהפנימי שאחד מהם הוא בית אז הוא בית לשניהם אחד מהם הוא בית שער הוא בית שער לשניהם וממה נפשך אין כאן עירוב לאף אחד כי או שיש לכם בית אמיתי בית אמיתי שהנחתם שדרכו עברתם כדי לשים את העירוב כן במקרה ששניהם בתים אמיתיים אז יש לכם בעצם העירוב שלכם לא מונח צמוד לחצר שלכם לכם יש בית שמפריד דרכו זה בית אמיתי בית על מלא ואם תחשיב כבית שער אז שמתם את עירובכם כבית שער זה שוב פעם לא אחזנה מה הדין בכזה מקרה אמרו ליענו לו התלמידים לרחבה שניהן לא קנו עירוב מה נאבשך אי בית שרשטלי אם תחשב את זה כבית שער כמקום מעבר ראינו הנותן את עירובו בבית שער אחסדה ומרפסת אינו עירוב אז אי אפשר לעשות כך עירוב והיא בית משבת לי כמטלת לבית דלא מערב לי אם אתה מחשיב את זה כבית רגיל אז בוא נאמר בין השמאלית יש בית שמפריד בינו לעירובו. הוא הניח את העירוב במרחק בית מחצרו וכן בין הימנית. אז אם כך הם לא יכולים לסמוך על זה. בעצם אנחנו רואים כאן שברגע שיש לנו ספק אנחנו לא יכולים להתבלבל. אנחנו לא יכולים בעצם לכפות על הספק ולומר תשמע בוא נחשב את זה או בצער או בית והכל בסדר. שואלת הגמרא למה ראינו מקום אחר שגם שם יש טשטוש ושמה השתמשנו בזה תמיד לטובתנו לשני הכיוונים. למה? שואלת הגמרא ומה ישנה מדרבה ודמה רבה אמרו לו שניים צבע רב עלינו כן עירובי תחומין מותר גם לעשות שליח ראינו את זה בהרחבה בפרקים הקודמים אמרו שניים צבע רבלינו ורגע ובשביל להבין נקדים שני הקדמות קצרצרות שני פירטי דינים בהלכות עירוב הראשון חייבים להניח את העירוב מבעוד יום שניים הוא חייב להיות שם לפחות עד שתכשך זאת אומרת לפחות כל הזמן שב בין השמשות עד שנכנס הלילה העירוב חייב להיות שם עכשיו מה קורה אמרו שניים לאותו בן אדם צבע וערב עלינו. לאחד ערב עליו מבעוד יום. הכל נפלא. ולאחד ערב עליו בין השמשות שהוא ספק יום, ספק לילה. ושימו לב מה קרה. זה שהרב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות. בבין השמשות הוא כבר נאכל. זאת אומרת שאם זה ספק יום העירוב שלו לא תפס. העירוב שלו לא קנה. ואם זה כבר לילה אז העירוב שלו קנה. ואילול השני נאכל עירובו משטח שך. זה שהרב עליו בין השמשות. זה היה כל הזמן של השמשות ורק משתך שך נאכל עירובו. בעצם שימו לב אם אני מסתכל על זה כיום אז הראשון בעייתי למה כי הוא נח עירובו מבעוד יום אבל הוא נאכל בין השמשות ואם אני מסתכל עליו כלילה אז השני בעייתי כעירובו הונח בלילה ובכל אופן כתוב במפורש שניהם קנו עירוב מה אני רואה מכאן אומר רש"י עלמה משום דבן השמשות ספקו וספק דדבריהם להקל ועירוב הרי מדבריהם הוא אז לגבי אותו אחד שנאכל עירובו בין השמשות אני אומר זה לילה הכל בסדר זה כבר היה בלילה ולגבי אותו אחד שהונח אך בין השמשות אני אומר זה יום אם כך אתה רואה שבאותו זמן כיוון שהוא מטושטש אני יכול לשחק איתו לכל כיוון הוא מספיק אלסטי כדי שאני אמשוך אותו כל אחד לכיוון שלו ויהיה בסדר ואם כך למה כאן אני לא יכול לומר זה להו זה בית שר ולהוא זה בית להו זה בית ולהווא זה בית שר למה לא אומרת הגמרא ממש לא אחי אשתה האם אתה חושב לדמות את זה אתה מספק ימם ספק לילה לא מינקרמילתא לא ניכר הדברים אתה יכול להגיד כך וכך אומר רשי לא אבו מי לדרבנן כילולה זה לא יוצר צחוק אתה יכול להגיד תשמע זה ספק יום ספק לילה תמשוך את זה לכל כיוון אבל אחה פה במקרה שלנו עומד כאן בית עומד כאן בית נוסף שני חצרות אידה לגבי דעי בית לגבי דעיי בית היא לגבי דעיי בית שר לגבי דעי נמי בית שער פה אתה לא יכול לומר תשמע מגיע אליי ההוא מהשמאלי לשאול אני אומר לו כן הבית הזה הוא בית שער להם אני אומר זה זה לא עובד ככה רשי אומר זה נותנים פה פלמינים לרדות על תקנת חכמים כש שיש משהו שהוא באמת מטושטש, אתה לא רואה פה כלום, ספק יום, ספק לילה, תשחק עם זה, אבל שפה עומדים מולך בית ובית נוסף וכל אחד רוצה למשוך אותו בהגדרת הדין, בעצם להגדיר אותו כבית שר או להגדיר אותו כבית, זה הופך לחוך דלולה, לחוך והטלולה ואת זה אי אפשר לעשות. וזה ההבדל בין דבר שמוגדר בית ובית לבין דבר שהוא עצמו מטושטש, שבאמת אפשר כל אחד להפנות אותו, למתוח אותו, לסחוב אותו לכיוון שלו. הדרן הלך הדר אני מברך את כל אחד מאיתנו שהגיע למקום הנפלא הזה שסיימנו כבר פרק שישי בעירובין שיעלה מעלה מעלה ויהיה בעצמו אמנם הדר פה זה לשון של אדם שגר אבל שיהיהפוך בעצמו לפרי עץ הדר שיהיה לו טעם שיהיה לו ריח שיהיה לו מתיקות וישפיע הלאה על הילדים שלו בסיעתא דשמיא ועל כל סביבתו אומרת המשנה הקדושה ואנחנו מתחילים עכשיו פרק חדש הפרק הזה ידבר על דבר שכמובן דיברנו ונגענו בו בהרחבה במהלך הפרקים הקודמים הרי אנחנו יודעים שחצר שביניהם יש פרצה. זאת אומרת שני חצרות שביניהם אין בכלל גדר. הם חייבים לערב יחד כדי שיהיה מותר להם לטלטל. אם יש ביניהם מחיצה סתומה, הכל בסדר. כל אחד מערב לעצמו. מה קורה אם יש ביניהם מחיצה ובמחיצה יש חלון? יש חלון ביניהם. פה הם יכולים לערב יחד ויכולים לערב כל אחד בנפרד. זה נתון לשכולם לבחירתם. אומרת המשנה, אותו חלון, איזה גודל הוא אמור להיות? חלון שבין שתי חצרות, ארבעה על ארבעה בתוךה. זה צריך להיות ארבעה תפחים על ארבעה תפחים זה הגודל והוא חייב להיות בתוך גובה 10ה תפחים אז מערבין שניים ואם רצו מערבין אחד שהוא למעלה מעשרה תפחים הוא כבר לא מעניין אותי כי גם אם כל המחיצה היא גובה 10ה תפחים ומעל זה אין כלום כבר זה נחשב כמחיצה תקנית והם לא יכולים לערב יחד אז החלון חייב להיות דווקא בתוך גובה של 10ה טפחים אבל אם החלון פחות מד על ד או למעלה מהשרה כמו שאמרנו מערבין שניים ואין מערבין אחד זה לא נקרא שיש ביניהם נקודת ממשק נקודת חיבור והם לא יכולים לערב יחדיו. אומרת הגמרא, אנחנו רואים בעצם שה השיעור של חלון הוא ארבעה תפחים על ארבעה תפחים ואנחנו יודעים שבהלכות לבוד כן של חיבור לדוגמה קורה שיוצאת מכותל זה ועוד קורה מכותל זה ולא מגיעה הם לא הם לא תועמות לגמרי יש ביניהם פר יש מחלוקת חכמים אומרים עד שלוש עד שלושה טפחים אומרים לבוד ובארבעה כבר לא אומרים ואלו הבן שמעון בן גמליאל הוא זה שסובר שלבוד אומרים בארבעה מנסה הגמרא להשוות את המחלוקת פה לגבי חלון האם זה המחלוקת הרגילה הקלאסית לגבי בי לבוד בכל המקומות לימתנן סתם כרבי שמעון בן גמליאל דמר כל פחות מארבעה כלבו דמי כמו שאנחנו רואים פה שאלף אם יהיה חלון של שלושה על שלושה טפחים כל עוד והוא לא יגיע לארבעה תפחים אני אחשיב אותו כסתום אם כך אנחנו רואים כשיטת רבן שמעון בן גמליאל דוכה הגמרא ואומרת מה פתאום זה לא אותה מחלוקת אפילו תמה כרבנן עד כאן לא בלי גרבנן על ידי רבן שמעון בן גמליאל אלא לעניין לבודין דווקא שמה לעניין להשוות באמת לעשות את זה כסתום אבל לעניין פתחה פה אני לא מחפש שיהיה משהו שיהיה מקום שהוא פתוח פה אני מחפש שיהיה פתח אמיתי אני לא מחפש לסתום או לחבר אני מחפש פתח חשוב שיוכלו לערב ביניהם וכאן אפילו רבנן מודעיקד ד חשיב ואילו לא חשיב לגבי לבוד הם יכולים לחלוק באמת על הלכה למשה מסיני מה יתקבל שלושה טפחים או ארבעה טפחים אבל כאן באו שצריך מקום חשוב סליחה כדי שיחבר בין שתי החצרות וכאן חייב חייבים לפחות ארבעה תפחים. ראינו במשנה שאם הוא פחות מד שואלת הגמרא פשיטה בעצם שימו לב במשנה יש את החלק הראשון שאומר שזה חייב להיות ארבע על ארבע בתוך העשרה ולאחר מכן אומרים ואם היה פחות מד בשביל מה ואם היה פחות אני מבין שאם אתה אומר לי דווקא ד על ד' אז פחות לא ואני מבין שאם אתה אומר לי דווקא למטה מעשרה אז למעלה מעשרה לא מה זה בעצם הכפילות הזו שואלת הגמרא פשיטה כיוון דאמר ד' על ד' בתוך השרה ממילא נהדנה דפחות מד הוא למעלה מהשרה לא תסמוך קצת על המוח שלי שלי לא כל דבר צריך להגיד לי אומרת הגמרא אקמהשמלן שימו לב כאן יש משהו יותר עמוק תמדקולי למעלה מי זאת אומרת אם כל החלון למעלה מעשרה זה מה שאני מדגיש בסיפה אז באמת זה לא נחשב כפתח ביניהם אבל מקצתו בתוך העשרה מערבוין שניים והם רצו מערבוין אחד לא צריך שכל הקף הארבעה תפחים על ארבעה תפחים יהיה בתוך הגובה 10ה טפחים מספיק לי ברגע שחלק קטן ממנו בתוך ה10 תפחים אני כבר מחשיב את זה כחלון מחשיב אותו כד על ל מחשיב אותו כפתח ביניהם ויכולים אם רצו לערב שניים אומרת הגמרא באמת מכאן מהדיוק הזה אני מבין תנינה ליד אתנו רבנן כולו למעלה מהשרה ומקצתו בתוך השרה כן כל כולו כמובן רובו למעלה מהשרה וקצת מהחלון בתוך השרה או כולו בתוך השרה או מקצתו למעלה מהשרה מערבים שניים ואם רצו מערבין אחד זה באמת מה שהמשנה מגיעה לדייק לנו ולחדד לנו ולכן היא כותבת בכזו צורה שואלת הגמרא לברייתאש שימו לב הבריתה מתחילה ואומרת כולו שזה רובו למעלה מהשרה ומקצתו בתוך השרה אמרת מהרבים שניים ואם רצו מערבים אחד אז כולו שזה רובו בתוך השרה מקצתו למעלה מהשרה מביה השאלה פשוטה אתה מתחיל ואומר לי אם הרוב בחוץ ורק קצת נמצא בתוך הטווח זה בסדר אז ברור שאם רובו בתוך הטווח וקצת ממנו בחוץ ברור שזה בסדר אומרת הגמרא צודק זו ואין צריך לומר זו קטני זה כבר פעם שנייה כמדומני בכמה דפים האחרונים שאנחנו רואים את התשובה הזו זו ואין צריך לומר זו. זאת אומרת צודק אין כאן שום חידוש. הברייתה אומרת את זה בכזו צורה. לא רק שבמקרה כזה שהוא החידוש שרובו למעלה מהשרה ומקצתו למעלה מהשרה זה נחשב אלא אפילו במקרה פשוט יותר שכולו בתוכו ורק מקצתו למעלה גם כן זה נחשב. באמת אין כאן חידוש גדול אין כאן משהו רציני. כך דרך הגמרא לומר מתחילים עם החידוש ולאחר מכן ממשיכים הלאה. זה תירוץ דחוק על המפרשים כותבים זה תירוץ שהגמרא לא אוהבת להשתמש בו אבל במקר מקרי קיצון שאין תשובות אחרות זה התשובה ובה משתמשים וזה הפשט אמר רבי יוחנן חלון הגול אני חושב שאת זה נשמור כבר למחר כי זה סוגיה שמסטייפת אז עליו שזה שלוש שורות מלאות או רחבות לפני הסוף ואני לא אוהב לגמור כל כך הרבה לפני הסוף אנחנו לא אוהבים את זה בכל אופן היום נסתפק בשמחה הדירה שהייתה לנו בסיום ואת שלושת השורות הללו נותיר למחר בואו נסכם מה ראינו? דבר ראשון, אם יש שלושה בתים בין שתי חצרות והניחו את העירוב באמצעי שני החצרות, שלושת הבתים לא צריכים לתת עירוב ושני החצרות יש להם עירוב. השניים החיצונים נקראים בית שר ואמצעי זה בית שהניחו בו עירוב ולא צריך לתת פת. רחבה שאל את החכמים מה קורה בשני בתים וכל חצרה השתמשה בחיצוני במה שקרוב אליהם כבית שער ושמה בפנימי. וכמובן הםנו לו שזה לא נקרא עירוב. כי מה נפשך? אתה לא יכול להפוך את זה לבית שער. זאת אומרת אתה לא יכול להפוך את אותו בית לחצר הזו כבית שר ולחצר הזו כבית ומה נאפשר אם זה בית שר אז אי אפשר להניח שם עירוב ואם זה בית אז הם לא שמו עירוב במקום הנכון וזה שונה ממה שראינו אצל רבה שאצל אחד שהוא הניח את עירובו מבעוד יום ונאכל בין השמשות ואחד הוא הניח בין השמשות ונאכל בלילה אני כן יכול להשתמש ולהגיד להווא זה בין השמשות יום ולהוא בין השמשות לילה כי זה באמת דבר מטושטש וזה לא נהפך לכוכה והטלולה למה שאין כן במקומות מוגדרים יותר שאם נאמר כך ניתן מקום למינים לרדות ולכן לא אומרים כך כך הדרן הלך הדר ראינו בפרק חלון כך שני תנאים לחלון ארבעה על ארבעה וזה לא עניין של המחלוקת ללבוד כי צריך מקום חשוב ודבר נוסף בתוך 10ה תפחים ומכאן אני רואה גם שאם חלק ממנו בתוך 10ה תפחים זה גם כן מספיק ובברייטה זה זו ואין צריך לומר זו בהצלחה רבה ואדירה ולהתראות מחר [מוזיקה]
לצפיה בתכנים נוספים: