העמוד היומי מסכת עירובין דף עג עמוד א

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מנחם דריימן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף עג עמוד א

דף עג עמוד א אני חושב שהיום יש לנו מוס השכל עצום ונוקב בעמוד שלנו המוס הזכל הוא סיסמה בת שלושה מילים מפסוק בספר דניאל ודניאל בתרה מלכה דניאל בשער המלך זה התרגום הסימולטני לעברית של המילים שהזכרתי ושימו לב דניאל בטרה מלכה בעצם מכאן מוכיחה הגמרא שעבד הוא נחשב כחלק מרבו. עבד הוא משועבד אחר רבו כי תראה מה זה דניאל בטרה מלכה, דניאל בשער המלך. דניאל כמובן לא היה בשער המלך 24/7. היה לו את הצרכים שלו, היה לו את הבית שלו, היה לו את העניינים הפרטיים שלו. אבל מכיוון כך כותבים המפרשים כך כותב המאירי, מכיוון שהוא היה נכון לשרט את המלך בכל שעה ביום, הוא היה תמיד מוכן ומזומן לעבודת המלך. לכן נאמר עליו דניאל בתרמלכה ומכאן מוכיחה המשנה הגמרא באמת שעבדים משוים אחר אדוניהם. שימו לב מה זה אומר לנו לעבודת השם. יכול להיות שאנחנו עסוקים בצרכנו הגשמיים קצת יותר מדי הרבה זמן בהממה ייתכן אבל כל עוד וכל הזמן נמצא לנו במודעות שאנחנו כאן בעולם הזה בשביל לשרט את הקדוש ברוך הוא. כל עוד ואנחנו יודעים במאט האחוזים שהתפקיד שלנו פה בעולם זה להרבות כבוד שמיים, להרבות פעלים להשם ולתורתו, לעבוד את השם בצורה טובה. גם כשאנחנו עסוקים בדברים גשמיים וגם אם זה קצת יותר מדי זמן בהממה עדיין ודניאל בטרמקה אנחנו נמצאים בשער המלך כשאנחנו מביאים נכונות תמידית לעשות את עבודת השם יש לנו את הזמני תפילות שהם קבועים יש לנו את הזמנים של התורה שזה קבוע כית בעל תימות אנחנו יודעים אנחנו בכל רגע משועבדים נכון כרגע אני אוכל כרגע אני נח כרגע אני קורא עיתון אבל אני יודע שתגיע השעה 7:00 אני אצא לבית כנסת למנחה ערבית ושיעור תורה ברגע שאדם חי בתודעה כזו הוא כל ימיו בודניאל בתראה מלכה. השם יעזור שבאמת נזכה להפנים את זה לחיות בכזו צורה של ודניאל בתרה מלכה. כל היום אנחנו בשער המלך. כל היום אנחנו נהיה מוכנים ומזומנים, נדע את התפקיד האמיתי, את המטרה האמיתית שלנו בחיים. מי יתן? כן יהיה רצון. אומרת הגמרא הקדושה, ואנחנו מתחילים בדף הג עמוד א'. ראינו אתמול מחלוקת מה נקרא מקום דירה לגבי עירוב, לגבי מקום האם אני עוסר. זאת אומרת בוא נאמר ויש לי הרבה דירות, הרבה מקומות מגורים בכל מיני חצרות. האם אני צריך לערב בכל אחת מהם? אז הרב אמר הולכים אחרי המקום ששם אני אוכל. שמואל אמר הולכים אחרי מקום לינה. בעצם אפשר אפילו להתחיל בעב עמוד ב ממש בשתי המילים האחרונות או בארבע מילים. מה עם מקום דירה? מה נחשב כמקום דירה לעניין שבת? רב אמר מקום פיטה המקום ששם אתה אוכל ושמואל אמר מקום לינה המקום ששם אתה ישן. שואלת הגמרא מיטי הרועים והקייצים והמאוגנים ושומרי פירות זה כל מיני אנשים שהמקום מושבם זה מחוץ לעיר. רואים רועי בהמה. הקייצים הם שומרים על תאנים, על קציות, תאנים מיובשות שהתייבשו, הם שומרים עליהם. והבורגנים גם כן יש להם כאלה צריפים ששם הם נמצאים ושומרי פירות נמצאים מחוץ לעיר. אז בזמן שדרכן ללין בעיר הם חוזרים לעיר. הרי אין כאנשי העיר. זה לגבי תחום שבת. מאיפה סופרים להם 2000 אמה? אז אם הם חוזרים לעיר הרי הם כאנשי העיר. בזמן שדרכם ללין בשדה, אז יש להם מאיפה שהם נמצאים 2000 אמה לכל רוח. שימו לב, רואים במפורש, אני לא מזכיר אפילו ברמז את המקום שבו הם אוכלים. כתוב במפורש העניין של הלין כשהל רב אתה רואה במפורש כשמואל שהולכים אחר מקום לנתם. אומרת הגמרא ממש לא אתם תיכנס בבקשה למה שעומד מאחורי הדברים הרי מה הרעיון של עינה האוכל אני רוצה את מקום עיקר דירתו של האדם בשבת אומר רב אתם לגבי הרואים קייצים בורגנים שומרי פירות ענן סדה אנחנו עדים בדבר דיממתי להוריף תפי ניחלהו ברגע שהם ישנים בשדה ברור שהיה עדיף להם גם לאכול בשדה בשביל מה הם צריכים את הבלאגן הזה להיכנס לעיר לצאת פשוט אין להם את ההספקה הקבוהה של לחם של בשר כל הדברים הללו אין להם הספקה קבוהה בשדה הם הם נאלצים להיכנס לעיר אבל ברור שאם תלך אחר המוח שלהם עיקר שבטתם בשדה בעיקרון אדם עיקר שבידתו זה איפה שהוא אוכל אבל כאן במקרה של אין ברירה הם הכל עושים מחוץ לעיר אם היה להם את האפשרות הם גם היו אוכלים שם רק טכני אין להם את האפשרות ולכן שמה באמת אני הולך אחר איפה שהם לנים כי אני יודע שברגע שהם לנים בתור בשדה זה לא רק לנים בשדה נכון שכרגע הם נכנסים לעיר אבל זה מחוסר ברירה אם היה להם בשדה הם גם היו אוכלים שם ולכן שם נחשב מקום עיקר דירתם ובכזה מקרה אני אמדוד להם 2000 אמה לכל רוח ממקומו שבם אבל בעיקרון לגבי שבת לגבי דירה אומר רב אני אחשיב את מקום האכילה אומרת הגמרא הקדושה מה רב יוסף לא שמיע לי אשמעתה לא שמעתי על זה שרב אמר שמקום הפיטה מקום האכילה הוא זה שגורם כידוע רב יוסף היה תלמיד חכם מופלג והיה זקן ושכח תלמודו ולכן הרבה פעמים פוגשים אותו אומר לא שמיע לי השמעתה והגיע הבית תלמידו תלמידו בעצם היה מלמד אותו הכל מחדש כל מה שהוא קנה ממנו הוא החזיר לו. אמר ליבי את אמרת נילן. אתה אתה אמרת לנו את הדין הזה של רב שהולכים אחר מקום האכילה. ולא רק שאתה אמרת לנו את זה, הוא מביא גם את המקור. על מה התבססת כשאמרת את זה? והעמנין על כך אמרת לנו את זה. האחים שהיו אוכלים על שולחן אביהם וישנים בבתיהם צריכים עירוב לכל אחד ואחד. ואמרנן אן לך בעצם זה המשנה שלנו. מי שזוכר אתמול. רואים שברגע שהאחים נמצאים בבית אביהם ואוכלים אבל ישנים בבתיהם צריכים ערוב לכל אחד ואחד זאת אומרת על פניו רואים מכאן שלא אכפת לי עצם זה שהם אוכלים ביחד אני הולך אחר מקום לינתם ובאמת שאלנו שאלנו אותך את השאלה הזו ואמרי לך שמע מן המקום לינה גורם ואמרת להנלה מה פתאום אמר ואמרת להלה על זה אמרת אמרב יהודה אמר רב במקבלי פרס שנו מדובר שהם לא אוכלים שמה אם הם היו אוכלים שם אומר רב באמת הייתי הולך אחר המקום עצמו של כי זה עיקר מקום כי זה עיקר מקום דירתו בשבת איפה שהוא אוכל ולא יצטרכו לערב מספיק עירוב אחד לכולם אבל כיוון שהם רק מקבלי פרס זאת אומרת מקבלים מנות ארוזות חמגשיות מוכנות ממטבחו של אבא כל אחד לבת לביתו והם אוכלים את זה בבתים וישנים שם גם לכן אני מחשיב בהור את מקום האמת היא ישנים שם תוספת מיותרת עצם זה שהם אוכלים שם אני כבר מחשיב אותם כנפדים אבל שוב נחדד במקום שבאמת הם אוכלים יחדיו יאמר רב שהולכים אחר מקום אכילתם מכאן אומר הבייה אומר לרב יוסף מכאן לימדת אותנו שרב אומר שהולכים אחר מקום האכילה תנו רבנן אומרת הגמרא מי שיש לו חמש נשים מקבלות פרס מבעליהן הם גרים באותו חצר אבל הם לא אוכלות יחד עם הבעל הוא נותן להם כל פעם את המנה לבית שלהם ואותו דבר חמישה עבדים מקבלים פרס מירה בהן כמובן חמישה לאבו דווקא זה אפילו אחת ואחד אבל זה הנורמה ברגע שיש לו אישה אחת עבד אחד ואכל איתרוחת צהריים העבד נמצא על שולחנו. ברגע שזה הופך לתעשייה, חמישה, חמש נשים, חמישה עבדים, אז הם מקבלים פרס מרבה. אז מה הדין לגבי עירוב? אומרת הגמרא הקדושה, רבי יהודה בן בתרה מתיר בנשים ועוסר בעבדים הוא מתיר בנשים. אומר, נשים אין שום בעיה, הם לא עוסרות את המבוי. למה? כי אשתו כגופו. אישה היא סמוכה אחר שולחן בעלה, היא נחשבת כאחד ממנו. אבל עבדים עוסרים, ברגע שהם רק מקבלים פרס, הם צריכים לערב יחד איתו. רבי יהודה בן בבה. בדיוק להפך. רבי יהודה בן בבה מתיר בעבדים ועוסר בנשים אומר דווקא עבדים הם נחשבים כחלק כחלק בלתי נפרד מבעליהם מהבעלים זאת אומרת מהאדון כיוון שהם משועבדים לו אבל נשים לא משועבדות אומרת הגמרא אמר רב מה היתמד רבי יהודה בן בבה למה באמת הוא מתיר בעבדים דכתיב ודניאל בתר מלכה אומר רשי בכל מקום שהוא חשב לבית מלכה אם כן אתה רואה שהוא תמיד סמוך אחר אדוניו ואותו דבר עבדים שמקבלים פרס כיוון שהם משועבדים לאדון הם הם נחשבים כהולכים אחר האדון אבל נשים שהם לא משועבדות לבעל הם אולי באמת מאוד קרובות אליו אבל הם לא משועבדות לו כיוון שהם רק אוכלות פרס ולא מקבלות פרס ולא אוכלות על שולחנו הם לא נחשבות כאחת ממנו הם לא נחשבות כחלק ממנו והם כן נוסעות במידה והוא לא יעשה עירוב בנפרד אומרת הגמרא הקדושה פשיטה בן אצל אביו כדי אמרן בן אצל אביב זה ברור לנו כבר דיברנו על זה שבמידה והוא יאכל אצלו ממש הוא יחשב כאחד במידה והוא רק מקבל פרס הוא נחשב כנפרד אישה אצל בעלה ועבד אצל רבו פלוקתה דרבי יהודה בן בתר ורבי יהודה בן בבא מה הדין אישה ומה הדין עבד הם נחלקים שואלת הגמרא אז עד כאן זה דברים פשוטים לנו כבר ראינו אותם תלמיד אצל רבו מה מה היחס של תלמיד אצל רבו האם הוא נגרע אחר רבו הוא נחשב כאחד או שהוא נחשב כנפרד מה הדין אומרת הגמרא תשמע דרב ברב חיא אמר אין לנו צריכים לערב שהינו סומכים על שולחנו של רבי חיא רב כשלמד אצל רבי חיא אמר אנחנו חלק מהרב הנני מקשר נפשי רוחי ונשמת ונשמתי בנשמת אדוני מורי ורבי הוא חלק מהרב ולא צריך לערב מביאה הגמראה נוספת ורב חיא כשלמד בירבי גם כן אמר איננו צריכים לערב שהרי אנו סומכין על שולחנות של רבי ואם כן אנחנו רואים במפורש שרב אצל רב חיא ואותו דבר רב חיא אצל רבי הם היו אוכלים על שולחנו מקבלים ממנו פרס גם אם הם לא אוכלים ממש על שולחנו והם היו נחשבים כאחד אומרת הגמרא הקדושה בא מניבה ימי מר רבא עכשיו מביאה הגמרא היביה שכבר דיברנו עליה אתמול כנראה הבאי לא ידע מה היא בעיה הזאת או שכיוון שאתמול ראינו שתי לשונות בעניין הוא רצה להבין הוא רצה לדעת מה באמת הדין בא מני הבא מרבא חמישה שגבו את עירובן יש לנו חמישה אנשים שגרים בחצר עזבו שנייה אחים עזבו שנייה תלמיד ורבו אישה ובעלה עבד ואדוניו סתם חמישה אנשים דרים יחדיו בחצרה אחת והם ערבו ביניהם ערובי חצרות כרגע כולם הפכו לאחד עכשיו הם רוצים לערב עם החצר שעל ידם אז שואל הבעיה חמישה שגבו את עירובן כשהם הוליכים את עירובן למקום אחר עכשיו הם הולכים ועושים עירוב עם החצר שלידם האם עירוב אחד לכולם או צריכים עירוב לכל אחד ואחד האם כל אחד מהחמישיה הזו צריך לתת לחם בנפרד לבני החצר שלם או שמספיק שכיוון שהם כבר הפכו להיות אחד מביניהם יהיה השליח אחד מביניהם יהיה המנחה המוביל ויתן בשביל כולם מה הדין בכזה מקרה אמר להנה לו רבא עירוב אחד לכולם מספיק שאחד מהחמישה יקח ויתן בשביל כולם עירוב כי הם כבר הפכו לאחד שאל אותו הביה ואחין דכי גבו דמי וקטניצריכי נרוב לכל אחד ואחד לגבי אחים ראינו במשנה הבאנו את זה גם היום ברגע שאחים זה נחשב כגבו כיוון שדעתם משותפת יחדיו כיוון שהם אוכלים יחד יש להם פרס מבית אביהם ובכל אופן אתה אומר לי שכל אחד בנפרד צריך לערב אומרת הגמרא מה שאמרנו והזכרנו כבר אתמול רשי הדגיש את זה אונה הגמרא חבסכינן כגון דאיקה דיורן בעדיו יש עוד אנשים שגרים במ באותו חצר יחד איתם חוץ מהם אבא שלהם זאת אומרת חוץ מהאחים ואבא שלהם יש אנשים נוספים במבוי ומתוך אומרת הגמרא דמגודה הנעשה אנה מעשה מתוך שבעצם הם מזקיקים אותם לעירוב המבוי פה חייב עירוב אם היה פה רק את האבא והילדים המבוי לא היה צריך עירוב כי באמת כולם שותפים פה באוכל אבל כיוון שיש פה גם דיירים אחרים שלא זוכים למטת חמגשיות האלה מדי יום כי הם לא חלק מהמשפחה והם אוסרים אחד על השני אז חייבים לעשות פה עירוב אומר רש"י מגודע נעשרו ויזקיקום לעירוב אננם יעשו איש על אחיו אבל במקש שתי חצרות ופתח ביניהם כמו שאתה שאלת וגבוא אלו ערובן לעצמן והותר חצרן כן אני חייב לקרוא את רש"י כי במתק שפתיו הוא מסביר את זה בבהירות הרבה יותר גבוהה ממה שאני הפה שלי והיד שלי יד כה הייתה מצליחה להסביר אז תקשיבו לרשי אבל שתי חצרות במקרה שהבא ישאל את רבא שגבו ופתח ביניהם שרוצים לעריב וגבו אלו ירובן לעצמם והותחצרן אותו חמישיה ואלו לעצמם והותחצרן או שדרין באחת מהם א ובניו בלא דיורין אחרים ובאו לערב זו עם זור עליהם ולקמיגו אחד ולקמיגו אחד נעשה שליח לכולם אז באמת אומר רבא במקרה שאתה שאלת חמישה שגבו ירובן אין פה מישהו בחצר שעוסר כולם תואמים כולם דבוקים כולם חברים כולם שותפים אפשר שיהיה עירוב אחד לכולם בשונה מאבא עם בנים שלו עם עוד אנשים נוספים שהם קצת תוקעים את האידיליה המשפחתית ברגע שהם מצריכים עירוב כבר כל אחד ואחד צריך לתת עירוב אכן ממסתבה אומרת הגמרא דקטני בוא והוכיח לך מהמשנה שבאמת מדובר שיש אתמוד היורין בחצר דקטני מתי בזמן שמוליכין את רובן במקום אחר זאת אומרת אצל דייר אחר אתה רואה במפורש שיש עוד דיירים אז צריכים לתת בנפרד אבל אם היה ירובן בא אצלם או שאין דיורים בחצר אין צריכים לערב אתה רואה במפורש כתוב במפורש זה אפילו לא אחינמסתברה כך אומרים המפרשים אחינמ מסתברה לא מתאים פה כי זה לא דיוק רואים את זה במפורש או שאין דיורים עם הם בחצר אין צריכים לערב שמ מינה מכאן אתה רואה שבאמת יש הבדל בין חמישה שגבו את עירובן שהם יוכלו לשלוח אחד בשביל כולם כי הם כולם תועמים לבין אבא ובנים יחד עם עוד אנשים דמיגודנעסה אננמיעסרי ברגע שצריך פה עירוב כבר הכל מתפרק וצריך שכל אחד ואחד יתן את עירובו. אומרת הגמרא הקדושה בא מני רב חיא בר אבין מרב ששת מה הדין בני בני בי רב כאלה שלומדים בבית מדרשו של רבם דאח לנמה בבגה ואת ובויתי בבאת אומרת כך הם ישנים בבית רב כנראה ספסלים היה שם בשפע הם יכלו לשבת הם יכלו לשכע ולישון אבל אוכל לא היה שמה הם היו הולכים למקום רחוק יותר לאכול כמובן בתוך הטווח של 2000 אמה שהם יוכלו לבוא את זה בשבת השאלה היא כך כי משכינן לו תחומה שאני הולך לבדוק את תחום 2000 ממש שלהם לשבת האם מביר משחינן להו או מבג משכינן להו האם מהמקום שבו הוא ישן או מהמקום שבו הוא אוכל הנאה לו אמר לי משכינן מביר אני הולך אחר המקום שהם ישנים אני הולך אחר מקום בי רב ששם הם ישנים שאל אותו נותן את עירובו בתוך 2000 אמה ואתה בית בביתי דמשכינן לתחום מי אירובי שאלה פשוטה כל הדין הזה של עירובי תחומין איך עושים אותו אדם שרוצה ללכת מעבר ל2000 אמה הולך מניח ח את עירובו בסוף 1900 אמה מניח שם אוכל וחוזר לביתו וישן שם ולמחורת הוא יכול ללכת 1900 עד עירובו ומשם עוד 2000 אמה אז תגיד לי אתה מסתכלים על מקום שאדם אוכל שאדם ישן ברור שהולכים אחר המקום שאדם אוכל הוא מניח את עירובו אוכל חוזר לישון בביתו אתה לא מודד לו מביתו איפה שהוא ישן 2000 אמן נכון אתה הולך ומודד לו מאיפה שהוא הניח את האוכל אז למה כאן אתה אומר שמודדים להם מבית המדרש איפה שהם ישנו תמדוד להם מהבקעה מהמקום המרוחק איפה שהם היו אוכלים למה מהמקום של שינה בוא נקרא את זה שוב פעם בתוכו שאל טוב הרי נותן את עירובו בתוכו יש גורסים בסוף 2000 אמה ואתי ובית בביתי הוא חוזר וישן בביתו דמשכינן לתחומה מאירובי בודקים לו את התחום לא מביתו שם הוא ישן אלא ממקום עירובו שמה הוא הניח אוכל אומרת הגמרא אמר ליקח גורי סבח בהי ענן סעדה ובעדה נן סדה אני הרי רוצה להגיע לרציונל של מקום שביטתו של אדם איפה היא קרה ובכל בכל מקום יש לנו ענן סדה אנחנו עדים בדבר זאת אומרת אנחנו ההיגיון ההסתברות אנחנו בודקים לצד מה ההסתברות לצד מקום האוכל או לצד מקום השינה בואו נבדוק את הדברים דדי מטליטם ניחלי זאת אומרת לגבי עירוב תחומין אנחנו יודעים בדבר שאם היה לו אפשרות אם היה לו איזה הוטל אם היה לו איזה אכסניה איזה פונדקה איזה קריץ'מה שמה איפה שהוא הניח את האוכל ברור שהיה לו יותר נוח להיות שם כי הוא צריך הרי להגיע לשם מהלך השבת רק אין לו ברירה הוא לא יכול להיש ישאר שם עלים הדרך הוא חוזר לביתו ולכן אני נכנס למוחו ואומר הוא היה מעדיף להיות שם אני הולך אחר מקום האכילה ואילו בהדענן סדה באותם תלמידים שנאלצים ללכת לאחסניה הרחוקה ולחזור לישון בבית רבם ענן סדדימה להוריפתא לבי רב מך להותפי תאמין לי שהם היו מעדיפים להתפלל אצל הרב ללמוד אצלו לישון אצלו וגם לאכול אצלו רק כנראה אין שם את סידורי האכילה אי אפשר הלוגיסטיקה שם לא מאפשרת להביא אוכל ולכן הם הולכים לאכול במקום רחוק יותר אבל הם היו מעדיפים לאכול במקום ולכן בכל מקום אני נכנס ללוז הדברים אני נכנס לעצם ומבין בסברה מה באמת היה עדיף לבן אדם באהובי תחומין עדיף לו מקום האוכל הוא היה מעדיף גם לישון רק ההסדר הלוגיסטי לא נותן לו ואילו באלה של בי רב הם היו מעדיפים גם לאכול שם רק ההסדר הלוגיסטי לא נותן להם מסיימת הגמרא בעיר מיברחמה מרב חיזא ושימו לב בשורה הבאה יש בעצם שלוש שאלות נפרדות אב ובנו הרב ותלמידו שאלה ראשונה כן אב ובנו שגרים בחצר או רב ותלמידו הוא שואל בעצם שלוש שאלות שאלה הראשונה כרבים דמי או כיחידים דמי שאלה השנייה צריכי ערוב או אין צריכי נרוב שאלה השלישית מבוי שלהם ניטר בלחי וקורה או איני בלכי וקורה ועכשיו כמובן נסביר את כל שלושת השאלות השאלה הראשונה אם הם נחשבים כיחידים או כרבים רשי מסביר יש מושג של שתי חצרות זו לפני מזו נכון דיברנו על זה כבר די בהרחבה חצר אחת שהיא חיצונה ממנה יוצאים למבואי ממנה יש גישה לחצר פנימית שאי אפשר לצאת ממנה ישיר למבואי רק דרך החיצונה במקרה שרבים גרים בחצרי הפנימית הם עוסרים על החיצונים במקרה שהם לא רבו יחד כיוון שיש להם דריסת הרגל הם חייבים לצאת דרך החיצונה למבוי אבל במקרה שיחיד גר בתוכו אני אומר שהוא לא עוסר למה כי הוא עצמו יכול לטלטל באותה חסר פנימית בלי עירוב בלי כלום אין אף אחד שמפריע לו אין שום הכבוד ולכן הוא לא עוסר עליהם עדין מובן נפלא עכשיו הוא שואל אבא ובן רב ותלמיד הם שניים אבל השאלה אם מבחינת הגדרה ההלכתית הם יחשבו כאחד וגם לא יאסרו על החצר החיצונה או לא או שהם נחשבים כן נפרדים זו שאלה ראשונה שאלה שנייה מה קורה אם הם גרים בחצר בבתים נפרדים יש חצר יש בבית של האב בית של בנו בית של הרב בית של תלמידו הם נחשבים כיחידים ומותר להם לטלטל בלי עירוב או שהם נחשבים כנפרדים וצריכים לערב ושאלה שלישית כתוב שלגבי מבוי שיהיה ניתר בלחי וקורה, אי אפשר כל מבוי להתיר בלחי וקורה. רק מבוי שפתוחים אליו שתי חצרות שבכל חצר לפחות בית אחד, אני מחשיב אותו ככזה מבוי שאפשר לתת בו, שאפשר בעצם לשים בו לחי וקורה ועל ידי כך להתיר אותו. השאלה האם בכזה מקרה, בכזה מבוי שגר חצר אחת האבא, חצר אחת הבן או הרב ותלמיד, האם זה נחשב כמבוי שיש בו שתי חצרות ובכל חצר יש בית ואפשר להציר אותו על ידי לחי וקורע או לא? זה שלושת השאלות. בוא נראה את זה עוד פעם. שאלה ראשונה. בא מ בא רמי ברחמה מרב חיסדה אבנו הרב ותלמידו א' האם כרבים דמיה או כיחידים דמו זה לגבי החצר הפנימית והחיצונה שתיים צריכים ארוב או אין צריכי נרוב זה במקרה שהם גרים לבד בחצר שלוש מבוי שלהם נית בלחי וקורה או אין נית בלחי וקורה שוב האם הם נחשבים כ בעצם כל המה שעומד פה מאחורי הדברים המחנה המשותף של כל השאלות האם הם כיחידים או כרבי האם הם נחשבים כיחידים או כנפרדים זאת אומרת כאחד או כנפרדים כל אחד לעצמו אמר להתניטוע ענה לו רב חיסדה כתוב כך אבנו הרב ותלמידו בזמן שאין מהם דיורים הרי אין כיחידים זאת אומרת בזמן שהם לבדם הם נחשבים כיחידים ואם הם נחשבים כיחידים אז לגבי החצר לפנים מחצר הם לא יעשו על בני החצר החיצונה ואין צריכים לערב וכששתיהם נמצאים בחצר אין צריכים לערב ומבוי שלהם ניתר בלחי וקורה והמבוי שלהם ניתר בלחי וקורה וכאן יש פר שימו לב אם הם כיחידים אני מבין למה הם לא עושים על החיצונה. אם הם יחידים אני מבין למה הם לא צריכים לערב. אבל אם הם יחידים, אם הם נחשבים כאחד, יחידים פירושו כאחד, לא הדגשנו זה מספיק. אבל אם הם יחידים, למה המבוי שלהם ניטר בלחי וקורע? אין פה בתים וחצרות פתוחות לתוכו. אומר רש"י, במתק שפתיו, ואף על גבדן צריכים לערב חצרות מכל מקום פתוחות לו. נכון שבעצם שאתה מסתכל בעיניים הלכתיות הם לא צריכים להערב את החצרות, הם נחשבים כאחד אבל תכלס יש כאן שתי חצרות הם לא צריכים לערב כהגדרה הלכתית אומרת שלא אבל בתכלס יש כאן שתי חצרות כן לכן פה פתאום אני מחשיב אותם כן כן נפרדים כביכול ואומר זה נחשב כמי ששני חצרות פתוחות לו והוא ניתר בלחי וקורה אז שימו לב בשניים הראשונים אני משתמש כאילו כי הם אחד על מלא גם לא עושים את החיצונה וגם לא צריכים לערב ופתאום לגבי לחי וקורני קצת כזה מתערבב ואומר לא בסוף הם כן בשתי חצאות נפרדים והמבואי ניתר בלחי וקורה בואו נסתכם מה ראינו אתמול דבר ראשון ראינו את המחלוקת בין רב לשמואל האם עיקר מקום הדירה זה מקום פת או מקום לינה רואים קייצים ובורגנים אמרנו אל תשאל אותי כי אמר לך הרב הם עצמם ברגע שהם לנים בחוץ הם היו מעדיפים גם לאכול בחוץ רק אין להם את האפשרות ולכן באמת אני אומר ש ולכן באמת הם נכנסים לעיר אבל עדיין אני מונ ונה אני בודק את התחום שבת שלהם ממקום הלינה שלהם מבחוץ עליו שזה רק מקום לינה כי הם היו מעדיפים גם לאכול שם רבי יוסף אומר לא ידעתי את הדין הזה שרב אומר שהולכים אחרי מקום האכילה והב אומר פשוט מהמשנה שלנו רואים שהאחים שאוכלים על שולחן אביהם וישנים בבתיהם מערבים בנפרד ושאלנו אותך האם מכאן מוכח שמקום לינה גורם ואמר אותה מה פתאום כיוון שהם רק מקבלים פרס אבל במקרה אחר באמת הייתי הולך אחר מקום האכילה כמו שאמר רב ראינו חמש נשים וחמש עבדים מחלוקת לפי רבי יהודה בן בתר עבדים הולכים אחר בעלם אחרי הבעל למה כיסו כגופו ואילו עבדים לו ואילו ולפי רבי יהודה בן בתרע זה סליחה ואילו לפי רבי יהודה בן בבא זה בדיוק הפוך כי האישה לא משועבדת לבעלה והעבד משועבד באופן אבסולוטי באופן מלא לאדוניו כמו שראינו מדניאל ולכן הוא הולך אחריו ולא עוסר אז דיברנו על בן אצל אביו דיברנו על אישה אצל בעלה ועבד אצל רבו מה קורהים תלמיד אצל רבו אמר אמרנו שרואים גם מרב חיא מרב אצל רב חיא וגם מרבחיה אצל רבי שהם סומכים על שולחן רבם ולא צריכים להרב והם לא עושים חמישה שגבו את ירובן אמר רבא להביה אחד יכול על ידי כולם וזה שונה מאחים כיוון ששם יש עוד דיירים כמו שמוכרח מהמשנה במפורש שיש שם דיירים נוספים ולכן אז מיגודענאסרי אננה מיסרי אבל בחמישה שגבו את ירובן כולם שותפים באופן גורף באופן מלא ולכן אחד יכול לערב שאלה נוספת ראינו בני רב שאוכלים לחם במקום מרוחק וישנים בבית רבם. מאיפה מודדים? ואמרנו שמודדים מבית רבם ובעצם בשונה מכל עירוב תחומין שמודדים ממקום האוכל ולא ממקום הלינה. ואמרנו ענן סדה כשבן אדם שבן אדם מניח את האוכל ברור שהוא היה רוצה גם לישון פה רק הוא לא יכול ולכן מודדים מהאוכל ואילו לגבי שהם אוכלים במקום מרוחק ברור שהם היו מעדיפים לאכול בבית רבם ולכן מודדים משם ופשוט אייה אפשר והם הולכים לאכול במקום אחר. רבי ברחמה שאל את רב חיסדה שלוש שאלות לגבי א ובנו הרב ותלמידו האם הם כיחידים או כרבים והוא ענה לו כך גם בעצם הם נחשבים כאחד ולכן הם לא יאסרו במקרה שהם פנימיים הם לא יאסרו על החצר החיצונה כי הם נחשבים כאחד הם אם הם נמצאים בחצר רק הם לבדם אם בלי עוד דיירים איתם הם לא צריכים לערב והדבר השלישי האם חצרות שהם מבוי שיש בו חצר אחת של הרב חצר אחת של התלמיד האם הוא ניטר בלחי וקורה פה הוא ענה לו שכן כי בתכלס יש כאן חצרות. נכון שמבחינת הגדרה ההלכתית הם לא צריכים לערב, אבל עדיין יש חצרות ולכן מבוי ולחי, לחי וקורה יתיר אותם. בהצלחה אדירה ולהתראות מחר.
לצפיה בתכנים נוספים: