העמוד היומי מסכת עירובין דף נב עמוד ב

העמוד היומי בגמרא תלמוד בבלי מסכת עירובין מבית "דרשו" עם הרב מיכאל שיינמן שליט"א, העמוד היומי בהבנה ובבהירות ומתיקות התורה
לשיעורים נוספים באתר דרשו: http://www.dirshu.co.il/

העמוד היומי מסכת עירובין דף נב עמוד ב

[מוזיקה] בסיעת דשמיא רובן דף נב עמוד ב למדנו במשנה בעמוד הקודם המשנה עוסקת בשני הרים שהמרחק ביניהם הוא מרחק שאפשר לקבוע עירוב באמצע הדרך ולעבור מעיר לעיר בשבת ואדם מישהו רצה באמת לצאת ביום שישי וללכת לכיוון הער השנייה לשבות שמה ומנעו חברו על ידי שאמר לו גשם שרב מנע אותו מללכת והוא חזר לביתו האם בבוקר למחרת דוגמה בבוקר למחרת הוא יכול ללכת לעיר השנייה או לא ראינו בעצם מחלוקת משולשת במשנה יש מחלוקת בין רב יהודה לבין רב מאיר רב יהודה אומר שהוא עצמו יכול ללכת חבריו לא מה ההבדל בינו לבין חבריו הוא צ צמו יצא ברגע שהוא יצא בדרך הוא נחשב כאני אני יכול לקבוע מקום שביטה מרחוק וזה הזכות שניתנה לו ולא ניתנה לחבריו שלא יצאו ממילא דינם כ עשירים עשירים לא יכולים לקנות מקום שביטה מרחוק כפי שראינו מחלוקת רמר ורב יודה בשר דברים אבל בקניית שביטה מרחוק למסקנה כמו שאמרנו על פי רב נחמן אי אפשר לקנות מקום שביטה מרחוק זכות זו ניתנה רק לאני ולא לעשיר ממילא הוא שיצא בדרך נחשב כי אני כול לעומת זה אלה שלא יצאו עשיר ולא יכולים אבל ראינו בבריתה מחלוקת בין רבי יהודה אותו רבי יהודה לרבי יוסי ברבי יהודה לגבי מה אז ראינו בפרשנות של רבא פרשנות רבא ורבי יוסף חולקים על פי רבא לכול העלמה כשחברו החזירו הוא היה צריך לבוא ולומר אני מעוניין אבל לקנות מקום שביטה באמצע הדרך כמו שאמרנו הוא לא יצא לשם קניית שביטה הוא יצא לשם שהיה כ כל השבת במקום השני לעבור מקום שביטה למקום אחר אבל בסופו של דבר הוא לא עשה הוא הוחזר אבל הוא צריך לומר על פי רבא לכול העלמה שאני רוצה להישאר שיהיה לי מקום שביטה בדרך כדי שמחר אני אוכל באמת ללכת לעיר השנייה מה נחלקו רב יודה ורב יוסי ברב יודה האם הדין הזה נאמר דווקא כשחברו פגשו בדרך ואז הוא נחשב כאני או גם אם חברו ראה אותו בביתו מכשב ללכת גם הוא כבר נחשב כעני רבי יהודה אומר דווקא שיצא וזה החילוק בינו לבין חבריו שלא יצאו רבי יוסי ב רוד אומר הוא לא צריך לצאת בפועל עצם תוכניתו לצאת כבר משווה לו דין של אני ממילא הוא יכול לקנות שביטה באמצעו של הדרך מה שנשאר עוד לברר מהיא דעתו של רב מאיר רב מאיר במשנה חולק על רב יהודה רב מאיר אומר שרו כחמר גמל זת אומרת הזכות שנשארה לו אותו אדם שחברו החזירו זה המרחק בין מקום שביתת העיר שממנה הוא רצה לצאת ובעצם הוא חזר אליה עוד לפני שבת לביין המרחק שנותר לו זה ממנו מהעיר הזאת עד למקום השביתה המתוכנן לא מעבר הוא לא יכול ללכת לעיר השנייה אלא יכול להשתמש רק בדרך הזאת ולכאורה ההסבר ברב מאיר היות שהוא לא יצא וגם אם הוא כן יצא דעתו של רב מאיר הוא חזר מי נחשב כאני בדרך דעתו של רב מאיר רק מי שמוחזק ממש והולך ממש בדרכו והוא רואה שהוא לא מספיק להגיע אז הוא קובע מקום שביטה מרחוק אבל אותו אחד שחזר איבד את שם העני שיש לו ממילא הוא לא נחשב קני ממילא הוא לא יכול לקנות מרחוק כלל אם ככה למה נשאר לו המקום שביטה שלו הרי גם אותו הוא רצה לעזוב הוא תכנן ללכת למקום אחר לקנות שביטה במקום אחר ללכת להיר אחרת למה נשאר לו זה בעצם הגמרא ש אנחנו נראה אותה כעת אומרת הגמרא רב מאיר אומר כל שיכול לערב וכולי היות שהוא יכל לערב בפת הרי סך הכל הוא יכל לשלוח גם אם הוא לא רצה הוא יכל להרב בפת דרך אגב בשיעה הוא לא יכל כמ שמדובר בעשיר רב מאיר מכריז עליו כעשיר ברגע שהוא חזר בו הוא לא נחשב כאני הוא יכל להערב בפת והוא לא עירב בפת הוא איבד את מקום השביתה המתוכנן שהוא רצה לקנות בו למה כממה שהוא לא יכול לקנות הוא עשיר וממילא הוא לא יכול לקנות מקום שביטה היית אמור ללכת לשמה ולהביא פת ולהניח אפילו שייה לא היייתה מועילה לו כמו שר מדובר בעשיר אבל לשים שם פת ואם לא עשית כך איבדת את מקום השביתה המתוכנן אם ככה למה הוא גם במקביל לא איבדת את מקום השביתה שלו עכשיוי הרי הוא תכנן לא להישאר שם אומרת הגמרא תני לחד הזמנה הרעיון הזה שיש חמר גמל למדנו במשנה לאל ספק ספק אם יש לנו עירוב שנשרף אנחנו לא יודעים אם נשרף לפני כניסת השבת או לאחר כניסת השבת אם נשרף לפני העירוב לא חל כלל אם נשרף אחרי חל מה הדין בספק רב מאיר ורב יהודה אמיר מריזה חמר גמל מה אנחנו רואים שבמקום שיש לנו דין שאדם רצה לקנות שביטה והוא לא קנה מקום שביטה אולי זה נשרף לפני אחרי אי אפשר להגיד עליו שהוא קנה מקום שביטה מה דעתו של רב מאיר הרי אזה חמר גמל אותו רעיון כמו פה מקום שביטה מחודש לא מאפשרים לו לקנות למה הוא לא מאבד את שלו תכף נראה אבל היות שהוא לא יכל לקנות מקום שביטה מחודש הוא נמצא כמו שאומרים רק על הציר הזה שבן חמר גמל זאת אומרת הוא כביכול משוייך לשתי מקומות השביתה והוא מוגבל רק במרחק שביניהם אומר רב ששת למה המשנה באמת צריכה להגיד עוד פעם לא תימה תמה דרב מאיר ספק ירב ספק לא ירף זו דעתו של רב יהודה שם ב משנה שהסיבה שהוא חמר גמל מחמת הספק מחמת הספק ם העירוב נשרף לפני כניסת השבת או אחרי האודה וחמר גמל אבל ודאי לא ירב כמו במקרה שלנו במקרה שלנו הרי ודאי לא חל רובו באותו מקום שהוא תכנן כמו שהוא נחשב כעשיר ורבנן אומרים שיכלת לעשות הרי עירוב בפת ולא עשית איבדת את הזכות לרב שמה אבל ודאי לא ירב הייתי אומר לא וחמר גמל דכה ודאי לא ערב כמו שאמרנו העירוב לא מועיל לו ברחוק קאב וחמר גמל עם כל זה בא רב מאיר ואומר חמר גמל האפשרות להסביר אולי כך שבאמת ברגע שהוא רצה להתנתק ממקומו העכשווי אבל על דעת שהוא מקבל מקום אחר אבל היות שהוא לא מקבל מקום אחר רבי מאר לא מאפשר לו לקנות במקום אחר למה כמה שהוא עשיר הוא לא עשה את העירוב הראוי לו על ידי פת ממילא הוא לא מתנתק לגמרי מצד שני ברצונו היה כן לזכות במקום עירוב אחר לכן הוא נשאר כביכול בעירוב שלו העכשוי בעיר העכשווית אבל השביתה נשארת אצלו שמה אבל מוגבל רק לכיוון המקום השביתה שהוא רצה הוא לא יכול ללכת להתרחק ממקום שיטתו העכשווי במקום שהוא יותר מאשר 2000 אמה ממקום השביתה המתוכנן הוא לא קנה את מקום השביתה המתוכנן כמו שאומרת הגמרא ודאי לא ערב אבל זה מועיל המקום השביתה מתוכנן להגביל אותו במקום השביתה עכשווי שבעצם אותו הוא רצה לעזוב אז אנחנו אולי נגיד הרי שהוא לא עזב כמה ש הוא לא קיבל אחר אבל נשאר בשלו אבל בצורה מוגבלת שיהיה בהתאם למקום השביתה המתוכנן שהוא לא זכה בו מתניתין מי שיצא חוץ לתחום אפילו עמה אחת הוא הלך 2000 עמה ויצא לא יכנס רב ליזר אומר שתיים יכנס כיוון שלפי רב לזר יש לו לכל אדם שיצא מחוץ לתחום יש לו ארבע אמות שתיים לכל צד היות שהשתיים ה דבוקות למקום התחום הקדום הקדום שלו לכן הוא יכול להיכנס יש מושג שנקרא הבלת תחומים על בליזר אפילו מרחיב את זה זה הרי לא נקרא הבלת תחומים זה רק הידבקות תחומים כמה שסוף השניים שלו נוגעים בתוך העירוב ם כל זה יכול להיכנס רבנן אומרים ללא קיבלת 2000 ממה אין שום סיבה שתקבל עכשיו פריבילגיה לחזור חזרה יצאת מ-2000 נשאר לך ארבע עמות אבל אתה לא יכול להיכנס אתה יכול ללכת ארבע אמות אבל לא להיכנס לתוך כל העיר רבי ליעזר אומר שתיים יכנס שלוש לא יכנס כמו ששלוש כבר זה מעבר לזכות ארבע המות שיש לו כמו שאמרנו על פי רב לזר כל אדם מקבל שהוא איבד את השביתה שלו מקבל שתי עמות לכל צד אומר רב חנינה רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום עוד לא יצא כל גופו רוב גופה עוד לא יצא לא יכנס תכתיב אם תשים משבת רגליך רגליך כתיב עוצה את הרגל אתה לא יכול להיכנס חזרה ותני רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום מכנס אמני אחרים מתניה אחרים אומרים למקום שרובו הוא נזכר היות שרוב גופו נמצא עדיין במקום התחום הכשר בשבילו כמ שהוא צי רק רגל הוא הולך בתר רובו יק דמרי אמר רב חנינה רגלו אחת בתוך התחום רגלו אחת חוץ לתחום יכנס דכתיב אם תשיב משבת רגליך רגליך קרינן רק אם הוצאת את שני הרגליים אתה כבר לא יכול לחזור אבל אם מוצאת רק רגל אחת אתה יכול לחזור אב תניה לא יכנס ו דמר כאחרים ניה למקום שרובו נזכר הברייתא חולקת על רב חנינה רב חנינה סובר כפי אחרים שולחים על פי הרוב לכן למסקנה על פי רב חנינה בלי שנה השנייה כן יכנס כמ שוצי רק רגל אחת הולכים בתה רובו לעומת זה התנא אחר שאומר כתוב רגליך אולי קוראים רגליך אבל בכל אופן הם אומרים שאסור גם אם הוציא רגל אחת בלבד הבי עזר אומר שתיים יכנס שלוש לא יכנס אם הוא יצא שתי פסיעות שתי עמות מחוץ לתחום לא יכנס שתיים יכנס שלוש לא יכנס תן רב לז אומר אחד תיכנס שתיים לא יכנס לו קשיה ד קר חדה וכמה טרטה אם הוא יצא אחד וכמה טרטה הוא נשאר עדיין עוד לפני שיצא את השנייה דקר טרטה וכמה תלת כ שיצא שתיים והוא כבר נמצא במק השלישי אז הוא כבר מעבר לשתי עמות הוא כבר נמצא עכשיו בעמה השלישית יש לו יותר מאשר שתי עמות עד לתחום והוא לא יוכל להיכנס תני רבי ליעזר אומר אפילו עמה אחת לא יכנס כי תני הי למודד תנן למודד שמו נותנן לו 2000 ממה אפילו סוף מידתו קלה במערה אנחנו נראה את זה בפרק הבא בהרחבה מה שכתוב שאפילו עמה אחת לא יכנס לא מדובר מי שיצא מחוץ לתחום האם הוא יכול לחזור או לא יכול לחזור מדובר אדם שמודד לכתחילה והוא מונין ללכת את השיעור הדרך ששמות לו את מה שהתירו לו התירו לו 2000 אם יש לו עוד עמה אחת כדי להיכנס לעיר לא יתנו לו העמה הזאת לא קיבלת קיבלת רק 2000 עוד יותר אם נכנסת לתוך העיר ובאמצע העיר נגמר ה 2000 אמה לא תוכל להמשיך אז מה שכתוב אפילו עמה אחת הכוונה היא מעבר ל-2000 להמשיך עוד עמה אחת זה לא ניתן לך מי שיחשיך חוץ לתחום אפילו עמה אחת לא יכנס כמו שלמדנו מקודם רב שמעון אומר אפילו 15 אמות גם עדיין יכנס שאין המשוכות ממצים את המידות מפני הטוען הרי העירוב נקבע על פי מומחים מטעם העיר שהולכים ומודדים לכל רוח 2000 ממה אז היות שהמדידה לא היו מדוייקות למה כמו שהם חששו שאנשים לא ישימו לב לאבני השפה בצד שמלמדים מתכן גבול התחום אז לכן היו עושים תמיד קצת מקצרים מנמיכים מ2000 אמה מפחיתים מ-2000 אמה כדי שגם אם אדם יעבור אותם עדיין הוא יהיה בתוך התחום לכן שמעון סובר אפילו 15 אמות אתה יכול לבנות על ההפחתה שעשו המודדים בסך של 15 אמות רשי מביא שני פירושים האם הכוונה היא 15 אמות במדויק כמה שהוא אומר שכל חבל איך היו מודדים את ה2000 אמה היו לוכים חבלים של 50 ממה ו-40 איש אותם אנשים חוזר חלילה היו מודדים 40 פעם את החבר של ה-50 אבל מכל חבר של 50 היו מפחיתים קצת את הגודל של הטפח שאדם מחזיק את החבל פלוס אצבה אחת אם אנחנו ניקח מכל חבל מכל 50 אמה להפחית טפח ואצבע משני הצדדים ונכפל אותם ב-40 נגיע בדיוק ל-15 אמות זה מה שמסיימת הגמרא תנא מפני תואה המידה היות שיש כאלה שטעו ולא שמו לב שהמדידה נגמרה המידה נגמרה לכן להקל עליהם כדי שלא יעברו על עבירה כדי שיוכלו לחזור לעירם המודדים תמיד היו מכבידים מחמירים היו עושים את מדידה יותר קצרה במעט ב15 מה כדי שגם מי שיעבור את הסוף המדידה עדיין יחשב בתוך התחום באמת יוכל לחזור לכן רב שמעון סובר גם אם טעית חרגת ב15 אמה מחוץ לתחום אתה עדיין יכול לחזור דרן הלך מי [מוזיקה] שהוציאו ‏y
לצפיה בתכנים נוספים: